"זאת הפרשה, קשה מאוד. אמרו בעלי פלוגתינו, שהוא רמז לאלהיהם, ... והנה טעם עבדי, כל מי שהיה בגלות מישראל, והוא עבד ה'. ורבים פירשוהו על המשיח, בעבור שאמרו קדמונינו ז"ל, כי ביום שחרב בית המקדש נולד המשיח, והוא אסור בזיקים. והנה אין טעם לפסוקים רבים: נבזה וחדל אישים; מעוצר וממשפט לוקח...".

"והנכון בעיני... שהוא ידבר על כל עבד השם שהוא בגלות; או יהיה "עבדי", כמו ישראל עבדי".

"וזה דבר ידוע כי כמה גויים יש בעולם, שיחשבו כי צורת היהודי משונה מכל הצורות, וישאלו היש ליהודי פה או עין. כן בארץ ישמעאל ובאדום" (א"ע נב יג).

"נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתר פנים ממנו - נבזה ולא חשבנוהו".

"נגש - והוא נענה. ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו".

"אין צורך לפרש זה. כי כל יהודה כן הוא בגלות. כי בשעה שיעונה, לא יפתח פיו לדבר".

"עליו יקפצו מלכים פיהם, כי אשר לא סופר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו".