בפרק ט מצויה בירמיהו נבואה קצרה, בת 2 פסוקים, מעין מכתם או פתגם שירמיהו רצה ללמד את שומעיו, ואולי אף לשננה בפיהם. וכך אומר ירמיהו:

(כב) כּה אָמַר ה'
אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתו
וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּור בִּגְבוּרָתו
אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרו:
(כג) כִּי אִם בְּזאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל
הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי
כִּי אֲנִי ה' עשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ
כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'

כאשר חיפש רמב"ם פסוק לסיים בו את הספר מורה נבוכים, חיפש פסוק שיבטא את הדרישה לשלמות האדם. פסוק שימצה במשפט אחד את כל מה שרמב"ם הטיף לו במורה נבוכים, שיתאר תמצית האדם במשפט אחד.

הפסוק שרמב"ם בחר לסיים בו את מורה נבוכים הוא הפסוק הזה של ירמיהו:

(כב) כּה אָמַר ה'
אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתו
וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּור בִּגְבוּרָתו
אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרו:
(כג) כִּי אִם בְּזאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל
הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי

נעיין בפסוק על חלקיו השונים. ארבעה הם התחומים שבני אדם מצטיינים בהם, כותב רמב"ם.

התחום הראשון הוא העושר - הקניין הכספי. מה שיימצא לאדם מממון ובגדים וכלים ועבדים וקרקעות. תחום זה, כותב רמב"ם, הוא התחום הירוד והפחות חשוב מכל התחומים שבהם האדם פועל. והסיבה היא שהרכוש של האדם הוא תמיד מחוץ לו. חשבון הבנק הוא שלי - אבל אין הוא אני. אני חי בנפרד. רכושי אינו חלק ממני. רכושי אינו משנה את עצמי. וכמובן, אם רכושו של אדם אבד, לא נשתנתה אישיותו.

התחום השני קרוב יותר לאדם עצמו - זהו גופו של אדם, חוזקו ויופיו. אדם חזק, או אדם יפה, הם עצמם חזקים ויפים. היופי איננו כמו הרכוש, שהוא מחוץ לאדם. האדם עצמו הוא אדם יפה. הכוח אינו כמו כסף הנמצא בכספת הבנק. הכוח הוא האדם עצמו, שהוא חזק. ובכל זאת, הכוח והיופי אינם האדם עצמו. ככל שיהיה אדם חזק - לעולם לא ירוץ מהר כמו הסוס, לא יוכל להרים משאות כמו הפיל, ולא יהיה מושלם ביופיו כמו תמונה. היופי והחוזק אינם מהותו של האדם. הם קשורים בגופו, ויהיו קשורים בו עד שיעבור הזמן והיפה יהיה מכוער והחזק ייחלש. אבל אין הם האדם עצמו.

התחום השלישי הוא התכונות של האדם - טוב הלב, מאור הפנים, הנכונות לעזור לזולת, להקשיב לסובל. כל אלה הן תכונותיו של האדם עצמו. תכונות אלו קרובות לאדם עצמו יותר מאשר כספו של העשיר או גבורתו של הגיבור.

ומה אומר ירמיהו? אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל העשיר בעושרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי. לא החכמה ותכונות הנפש הטובות הן סיבה לאדם להתהלל בהן, לא הגבורה, ובוודאי לא העושר. בדבר אחד ראוי לו לאדם להתהלל: השכל וידוע אותי. ובלשונו של רמב"ם: "השלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת האלוהות, שהיא החכמה האמיתית".

תכלית האדם, מסביר רמב"ם את דבריו של ירמיהו, היא להכיר את האלוקים, להבחין בכך שהוא משגיח על הברואים ומנהל את העולם, ולאור הבנה זו ללכת בדרכים שקבע לנו: לעשות חסד, צדקה ומשפט.