בין הוויכוחים המרים שמתווכח ירמיהו עם נביאי השקר, מצוי אחד הויכוחים בפרק כג. בפרק זה, בפסוקים כה ואילך מתאר ירמיהו את נביאי השקר, ואת הדרכים בהם הם מציגים את נבואתם. וכך דבריו:

(כה) שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי:
(כו) עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם:
(כז) הַחשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלומתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ
כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבותָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל:
(כח) הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּו חֲלום יְסַפֵּר חֲלום
וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּו יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה':
(כט) הֲלוא כה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפצֵץ סָלַע:

ירמיהו מונה כמה דברים בנביאי השקר:
1. יש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמית לבם:
2. חשבים להשכיח את עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו.

כיצד הם עושים זאת? וכאן טוען ירמיהו טענה נגד הנביאים: הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה':

מטענה זו ניתן להבין כי אפשר להבחין בין נבואת אמת לנבואת שקר. אפשר להבחין בין התבן לבין הבר. וכיצד הדבר?

בהלכות יסודי התורה עוסק רמב"ם בנושא הנבואה. הוא מגדיר את תפקיד הנביא ואת הדרך לזהותו. והוא נותן דרך להבחין בין נביא האמת לנביא השקר. ואלה דבריו, בהלכות יסודי התורה פרק י הלכה ג:

והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות, ומה הפרש יש בין הנביא ובינם? אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כעניין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, "מאשר" ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום, אלא יטעו בכל, כעניין שנאמר "מפר אותות בדים וקוסמים יהולל", אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר "כי לא יפול מדבר ה' ארצה".

וכן הוא אומר "הנביא אשר אתו חלום יספר חלום, ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה'", כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר, ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל.

ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר, שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין, הנביא יודיע לכם דברי אמת, ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו.

ההבחנה הזאת אינה מספיקה. והרי נבואות זעם שונות מנבאים הנביאים, והעם החוזר בתשובה גורם לביטול הגזירה. והרי הכל זוכרים את נבואות יונה על נינוה, ואת תשובתם. לכן צריך להוסיף סייג להבחנה זו. ואת הסייג הזה מוסיף ירמיהו בפרק כח. הנה התוספת:

ירמיהו כח
(ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעולָם
וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצות רַבּות וְעַל מַמְלָכות גְּדלות לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר:
(ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלום,
בְּבא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחו ה' בֶּאֱמֶת:

תנאי נוסף יש לנביא האמת: נבואה הבאה להיטיב עם השומעים לה, היא נבואה שתבוא במדויק. נבואה זעם יכולה להתבטל.

וכך נוצר מצב משונה: ירמיהו המנבא נבואות חורבן, יכולים דבריו שלא להתאמת, והוא יישאר נביא אמת, ואילו נביאי השקר, המנבאים על הטוב המצפה לעם, הם המסכנים את עצמם ומעמידים עצמם למבחן בכל דבריהם.

כדי להעמיד במבחן ולאמת את נבואת ירמיהו עצמו, צריך היה להוכיח באופן גלוי את אמת נבואתו. וזאת נעשה בהמשך הנבואה בפרק כח. ירמיהו אומר לחנניה: כה אמר ה' הנני משלחך מעל פני האדמה, השנה אתה מת, כי סרה דברת אל ה'. וימת חנניה הנביא בשנה ההיא, בחודש השביעי.

האימות של ירמיהו כנביא היה דווקא בנבואת פורענות, אבל נושא הפורענות היה נביא שקר.