הוויכוח בין ירמיהו לבין נביאי השקר הוא ויכוח בין אלה המסוגלים לקבל את ההנחה כי העם חטא ועליו לשנות את דרכיו לבין אלה שאינם מסוגלים להשלים עם הנחה זו.

לפני חורבן ירושלים ניבא ירמיהו על החורבן הקרב ובא, ומנה את החטאים המזמינים את החורבן. בתגובה לנבואה זו הועמד לדין על נבואת שקר, וכמעט הוצא להורג. כל כך בטוח היה העם בצדקתו.

לאחר החורבן שולח ירמיהו מכתבים לגולה, מכתבים המעודדים את הגולים להשלים עם העונש שקיבלו, לרצות את תקופת הגולה שנקבעה - שבעים שנה, ולעבוד את ה' במקום שבו הם נמצאים.

גם הפעם עומד ירמיהו בפני נבואות של נביאי שקר הסותרים את דבריו ומשכנעים את העם כי לא היה חטא, ואין זה עונש, וכי כל העניין הוא טעות אחת גדולה שתתוקן מיד.

ראשון הנביאים העומד מול ירמיהו הוא חנניה בן עזור, שלפי דבר המדרש החל את חייו כנביא אמת. חנניה מדבר בסגנון נבואי, ולשומע קשה מאוד להבחין אם עדיין נביא אמת חנניה או שהחל כבר לנבא בשקר: "כי אמר ה' צבאות אלהי ישראל לאמור, שברתי את עול מלך בבל, בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן המקום הזה, ויביאם בבל...". לבו של העם מפרפר בין תקווה לייאוש: חנניה נותן זמן קצר מאוד עד לגאולה: שנתיים; ירמיהו קובע זמן ארוך לגלות: שבעים שנה. הלב רוצה להאמין לדברי חנניה; גם ההיגיון לצדו: אם נביא שקר הוא, מדוע יקבע תאריך כל כך קרוב? הרי הרוצה לשקר מרחיק עדותו! האם אין בדבריו הוכחה כי נביא אמת הוא?

לאחר יציאת העם לגולה ממשיך ירמיהו במאבקו, והפעם במכתבים. הוא שולח לגולה ספר בידי שליחיו של המלך צדקיהו לנבוכדנצר. הוא דורש מן העם להשלים עם העונש שהוטל עליו ולעמוד בפני פיתוייהם של נביאי השקר: "כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל, אל ישיאו לכם נביאיכם אשר בקרבכם וקודמיכם, ואל תשמעו אל חלומותיכם אשר אתם מחלמים; כי בשקר הם נבאים לכם בשמי, לא שלחתים נאום ה'".

נביאי השקר השיבו מלחמה שערה. כאשר ירמיהו מתווכח עם חנניה בן עזור, שובר חנניה את המוטות שירמיהו נושא על צווארו וקורא: "כה אמר ה' ככה נשבור את עול נבוכדנאצר מלך בבל בעוד שנתים ימים מעל צואר כל הגויים". מול האגרות ששולח ירמיהו לגולה, שולחים נביאי השקר מן הגולה אגרות לירושלים, ושואלים מדוע מניחים בירושלים לירמיהו להינבא. על אגרות אלו אנו שומעים מתוך איגרותיו של ירמיהו, המשיב עליהן:

(כד) וְאֶל שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי תּאמַר לֵאמר:
(כה) כּה אָמַר ה' צְבָאות אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר
יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים אֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם
וְאֶל צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכּהֵן וְאֶל כָּל הַכּהֲנִים לֵאמר:
(כו) ה' נְתָנְךָ כהֵן תַּחַת יְהויָדָע הַכּהֵן
לִהְיות פְּקִדִים בֵּית ה' לְכָל אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא
וְנָתַתָּה אתו אֶל הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל הַצִּינק:
(כז) וְעַתָּה לָמָּה לא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעַנְּתתִי הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם:

ממכתב זה אנו למדים כי פקידים מיוחדים היו בבית המקדש, ותפקידם היה לעצור את כל המשתגעים והמתנבאים ולשמור על הסדר שבבית המקדש. מובן כי המקדש היה מרכז פעילותם של הנביאים - נביאי שקר ונביאי אמת כאחד - ותפקידו של הפקיד הממונה לא היה קל כל עיקר. עליו היה להחליט מיהו נביא אמת, ולהתיר לו להינבא, ומיהו נביא שקר, ולכלוא אותו בצינוק או במהפכת.

שמעיהו הנחלמי שולח מכתבים מן הגולה, ומתלונן נגד הפקיד הממונה על הסדר בבית המקדש, שאינו ממלא את תפקידו כהלכה ואינו מכניס את ירמיהו הנביא למאסר.

העונשים שירמיהו מנבא על נביאי השקר קשים ומרים.
לחנניה בן עזור הוא אומר

הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל ה':

על אחב בן קוליה ועל צדקיהו בן מעשיה הוא אומר:

... הִנְנִי נתֵן אתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל
וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם:
(כב) וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמר
יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ:

ואילו לשמעיה הנחלמתי הוא מנבא:

(לב) לָכֵן כּה אָמַר ה' הִנְנִי פקֵד עַל שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל זַרְעו
לא יִהְיֶה לו אִישׁ יושֵׁב בְּתוךְ הָעָם הַזֶּה
וְלא יִרְאֶה בַטּוב אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה לְעַמִּי נְאֻם ה' כִּי סָרָה דִבֶּר עַל ה':

המאבק בין נביא האמת לנביא השקר הוא המאבק בין היכולת לראות את המציאות המרה לבין הרצון לשמוע את שהלב מקווה לשמוע. תולדות ישראל מלאים דוגמאות שבהן האמינו במה שרצו להאמין, עד שבאה המציאות וטפחה על פניהם. נביא האמת אינו מרגיע, אינו מרדים. דרישותיו כבדות ותנאיו רבים:

(יג) וּבִקַּשְׁתֶּם אתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם:
(יד) וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם ה'
וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּויִם
וּמִכָּל הַמְּקומות אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה'
וַהֲשִׁבתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקום אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם: