פרק מז בירמיהו הנו נבואה קצרה לפלשתים, "בטרם יכה פרעה את עזה". הימים הם שלהי בית המקדש הראשון. פרעה נכה עולה למלחמה אל נהר פרת, והוא מוכה בקרב כרכמיש בשנה הרביעית ליהויקים, היא השנה השמונה עשרה לפני חורבן בית המקדש. בדרכו לצפון, או בבואו מן הקרב, מוכה ומובס, הוא מכה את פלשתים. ירמיהו מתאר את הקרב ואת מכתם של הפלשתים.

הִנֵּה מַיִם עלִים מִצָּפון וְהָיוּ לְנַחַל שׁוטֵף
וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלואָהּ עִיר וְישְׁבֵי בָהּ
וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כּל יושֵׁב הָאָרֶץ:

כיבוש עזה בידי מצרים, ואחר כך בידי בבל, היו סוף תקופת הפלשתים. לאחר מכן אין עליהם ידיעות רבות, והם יורדים מבמת ההיסטוריה. רק שמם נשאר - והשימוש בשם פלשת, או בגלגולה המודרני פלסטין, היה הדרך בה רצו לנתק את שם ארץ ישראל מארצו.

מי היו הפלשתים, מאין באו וכיצד חיו? מוצאם של הפלשתים אינו ברור. במקרא נאמר כי באו מכפתור (עמוס ט, ז). תבליטים של פלשתים מצויים בשרידים מצריים. המבנה הארגוני של הפלשתים ידוע רק מן המקרא, המתאר את ברית חמשת ערי פלשתים. גם דתם אינה ידועה, מלבד הפולחנים המוזכרים במקרא: דגון, עשתורת ובעל זבוב. גם שפתם אינה ידועה, ואין כל הסכמה על מלים שהיו בשפתם.

מתי הגיעו הפלשתים לארץ? במקרא מסופר על האבות שנתקלו בפלשתים ובמלכם. גלים גדולים של פלשתים הגיעו לארץ מאוחר יותר בשנית, יחד עם בואם של בני ישראל לארץ.

מפת ההתיישבות הפלשתית דומה מאוד למפת ההתיישבות של ההתיישבות היהודית בדורנו. ולא בכדי: הפלשתים, כמו ההתיישבות החדשה, באה ממערב, באניות שהגיעו לערי החוף. ועל כן רצועת החוף הייתה מקום ההתיישבות הראשון של עולים אלה. בני ישראל שנכנסו לארץ עם יהושע, נכנסו ממזרח, ועל כן תפסו את גב ההר ואת בקעת הירדן, ואילו לחוף הים לא הצליחו לרדת.

בתקופת השופטים אנו רואים את הפלשתים לוחצים את ישראל: שמגר בן ענת מכה 600 פלשתים במלמד הבקר. ושמשון - עיקר מלחמתו בפלשתים, ובידיהם הוא נופל, בעזה. פלשתים מתגברים והולכים, וערב המלכתו של שאול למלך שולטים הפלשתים בישראל.
הקרב הקשה בין פלשתים לבין ישראל היה קרב אבן העזר. באותו קרב ניצחו הפלשתים, ארון האלוקים נפל בשבי, ומשכן שלה נחרב.

לאחר החזרת הארון נוהים בני ישראל אחרי ה', ולאחר מכן מבקשים מלך שימלוך עליהם ויצא למלחמותיהם. המלחמות הן עם פלשתים. מלחמתו הראשונה של שאול הייתה אמנם עם בני עמון, אבל מיד לאחר הניצחון מכה יונתן את נציב פלשתים בגבע (שמואל א יג ג), והמרד מתחיל. הקרב מתחיל בתנאים קשים לישראל, אבל בדרך נס מצליח יונתן לעורר מהומה במחנה פלשתים, והקרב מסתיים בניצחון שאול. אך הקרבות לא נפסקו, וסופו של דבר ששאול ויונתן נופלים בקרב בידי פלשתים, וניצחון פלשתי בישראל הופך להיות עובדה.

דוד היה זה ששחרר את ישראל מעול פלשתים. שתי מערכות ניהל בעמק רפאים, ליד תחנת הרכבת של ירושלים היום, וכתוצאה ממלחמות אלה דחק אותם מאזור ההר ומהשפלה, עד שהכניעם לגמרי.

אבל לא לגמרי. ממלכת ישראל מתפלגת, וככל שנחלשת האחיזה היהודית בארץ, מתחזקים הפלשתים. דור אחד אחרי התפלגות המלוכה אנו קוראים על נדב בן ירבעם הנלחם בפלשתים בגבתון (מ"א טו כז). עוזיהו מלך יהודה מצליח להכות בפלשתים, והוא פרץ את חומת גת ואת יומת יבנה ואת חומת אשדוד, ובנה שם ערים להתיישבות יהודית. ושוב עובר דור, ובימי אחז בנו משתלטים הפלשתים על בית שמש ואיילון ואזורים נרחבים בסביבותיהם.

עלייתן של האימפריה האשורית והבבלית הביאה תחת שלטונם את ערי פלשתים, כשם שכבשה את ערי יהודה. הפלשתים זוכים לעצמאות חלקית לעתים, הם מעלים מסים, מורדים מפעם לפעם וסופו של דבר נחלשים, ויורדים מבמת ההיסטוריה.
ירושה אחת הורישו לנו: את שמם. פלשתים - הלא זה אביו מולידו של השם "פלסטין", המתעלם מן השם "ארץ ישראל".