נבדוק את תאריכי נבואות יחזקאל על מצרים: ירושלים נפלה בשנה האחת עשרה לצדקיהו המלך. נבואות יחזקאל על מצרים מתרכזות בשתי שנים: בשנה שלפני החורבן, ובשנה שלאחריה.

ביחזקאל כט מופיעה נבואה שנמסרה בשנה העשירית, בחודש העשירי, בשנים עשר לחודש. המצור על ירושלים התחיל בשנה התשיעית לצדקיהו, בחודש העשירי. [ירמיהו לט א]. יחזקאל נושא את דבריו לאחר בגידת פרעה, אחרי תחילת המצור, ולפני החורבן. וכך אומר יחזקאל על מצרים:

(ג) דבר ואמרת כה אמר אדני ה'
הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו
אשר אמר לי יארי ואני עשיתני:...
(ה) ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול
לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה:
(ו) וידעו כל ישבי מצרים כי אני ה' יען היותם משענת קנה לבית ישראל:
(ז) בתפשם בך בכף תרוץ ובקעת להם כל כתף
ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים:

יחזקאל מרמז רמיזה כפולה: התנים הגדול - הלא הוא מצרים - רובץ בתוך יאוריו. הוא הבטיח לצאת מארצו, ולעזור לישראל, אבל הוא נשאר רובץ בתוך היאור. והעונש: ונטשתיך המדברה, אותך ואת כל דגת יאוריך... לא רצית לצאת מן היאור כדי לעזור לישראל, תצא מן היאור, למדבר, ושם תיפול.

ורמז שני: "וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה', יען היותם משענת קנה לבית ישראל. בתפשם בך בכף תרוץ, ובקעת להם כל כתף, ובהשענם עליך תשבר, והעמדת להם כל מתנים". יחזקאל משתמש בדימויים של רבשקה, מימי מלחמת חזקיהו לפני מאתים שנה. כך אמר רבשקה:

על מי בטחת כי מרדת בי?
עתה הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים,
אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה.
כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים בו. [מ"ב יח כא].

ויחזקאל משתמש בביטוי זה, שהפך צאן ברזל בהגדרות של מצרים: "משענת הקנה הרצוץ". יחזקאל יכול לקצר את הדימוי, הכל מכירים אותו: "יען היותם משענת קנה לבית ישראל: "בתפשם בך בכף תרוץ, ובקעת להם כל כתף, ובהשענם עליך תשבר..."

ולאחר שמצרים תישא את עוונה, מבטיח הנביא:

(יג) כי כה אמר אדני ה' מקץ ארבעים שנה
אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה:
(יד) ושבתי את שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם
והיו שם ממלכה שפלה:
(טו) מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים
והמעטתים לבלתי רדות בגוים:
(טז) ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם
וידעו כי אני אדני ה':

מצרים לא תגלה גלות עולמים. אבל היא תפסיק להיות אימפריה עולמית. היא תהיה ממלכה שפלה.

הסטטוס שקובע הנביא למצרים דומה למעמד שקובע נבוכדנצר לישראל. זו בדיוק הדרישה של בבל מירושלים:

ויקח מזרע המלוכה ויכרות אתו ברית,
ויבא אותו באלה ואת אילי הארץ לקח.
להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא,
לשמור את בריתו לעמדה. [יחזקאל יז יג].

המעמד שבבל מוכנה לתת לישראל, זהו המעמד שמצרים תקבל לאחר שתשלים את עונשה. לא ירושלים תהיה ממלכה שפלה - אלא מצרים.

בשנה האחת עשרה לצדקיהו, שלושה חדשים לפני החורבן, חוזר יחזקאל וקורא:

לכן כה אמר ה' אלקים, הנני אל פרעה מלך מצרים,
ושברתי את זרועותיו, את החזקה ואת הנשברת, והפלתי את החרב מידו.
והפיצותי את מצרים בגוים, וזריתים בארצות.
וחיזקתי את זרועות מלך בבל, ונתתי את חרבי בידו, ושברתי את זרועות פרעה.
ונאק נאקות חלל לפניו..[יחזקאל ל כב-כג]

ובחודש השלישי, חודש אחד לפני חורבן ירושלים, חוזר יחזקאל וקורא על מצרים:

מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורידי אותו שאולה את יורדי בור...
והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית בתוך ערלים תשכב את חללי חרב.
הוא פרעה וכל המונוה, נאום ה' אלקים. [יחזק לא טו]

חודשיים אחר החורבן חוזר יחזקאל וקורא על מצרים:

בתתי את ארץ מצרים שממה ונשמה, ארץ מימלואה,
בהכותי את כל יושבי בה, וידעו כי אני ה'. [לב טו]

ובהמשך:

ממי נעמת? רדה והשכבה את ערלים. בתוך חללי חרב יפולו...
ידברו לו אלי גבורים מתוך שאול את עוזריו.
ירדו, שכבו הערלים חללי חרב. שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו.
כולם חללים הנופלים בחרב... [לב יד-חב]

החשבון ההיסטורי מוצה עד תום. האימפריה המצרית ירשה את אשור, ועכשיו היא חולקת עם אשור את מקומה בבית הקברות של ההיסטוריה. ועונשה לעתיד: להיות ממלכה שפלה. את שתכננה בבל לישראל, קבלה מצרים. מחיר בגידתה בישראל כבד ויקר: לא עוד אימפריה עולמית. ממלכה שפלה.