המלחמה כנגד עבודת הבמות עוברת כחוט השני למין התוכחה בספר ויקרא, ועד לדברי הנביאים. לאחר דברי התוכחה של פרשת בחוקותי בספר ויקרא, "ואכלתם את בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו, ממשיכה התורה לתאר את מה שיקרה לבמות ולעובדי הבמות: (ויקרא פרק כו פסוק ל): "והשמדתי את במתיכם, והכרתי את חמניכם, ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם, וגעלה נפשי אתכם".

נקרא את הפסוק בעיון:
תחילה: "והשמדתי את במתיכם". הרס הבמות, ששמשו כידוע לפולחן עבודה זרה.
השלב השני: "והכרתי את חמניכם" - המלה "חמניכם" באה מהשורש "חמה" - שמש. והכוונה לפסילים או לפולחנות העובדים לשמש - תופעה המוכרת ממקום אחר בספר יחזקאל: "אחוריהם אל היכל ה', ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש" [יחזקאל ח טז].
והשלב השלישי: "ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם". מיהם פגריכם, ומיהם פגרי גילוליכם? פגריכם - מובנו ידוע. דרך לזלזל במת הוא לכנותו "פגר". ומיהם פגרי גילוליכם? כאן יש משחק מילים: גילוליכם - הם כמובן פולחנות העבודה הזרה. אלילים אלה אינם חיים. ולכן גם הם "פגרים". והתורה מחברת את שני הפגרים גם יחד: פגריכם אתם, ופגרי גילוליכם יתמזגו לאחד, למין הילולת מוות בה העובד והנעבד נכרתים גם יחד.
ולבסוף: "וגעלה נפשי אתכם". לאחר כל זאת גם לא יהיה רחמים. נפשו של ה' תגעל אתכם.

יחזקאל לוקח פסוק קשה זה מפרשת בחוקתי, והוא מרחיב אותו ומתאר אותו תיאור פלסטי. אבל הוא עושה זאת על בסיס מאורעות היסטוריים, המוכרים לו, ומוכרים גם לשומעיו.

ירבעם בנה מזבח בבית אל, כדי להרחיק את העם מעבודת האלוקים בירושלים. ואיש אלהים בא מיהודה לבית אל, וקורא באזני ירבעם העסוק בפולחן הקרבה על המזבח שבנה:

"מזבח מזבח, כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך" [מ"א יג ב].

ועוברות שנים, ויאשיהו מקבל את השלטון, והוא פונה לטהר את הארץ מפולחנות עבודה זרה.

"ושבר את המצבות, ויכרות את האשרים, וימלא את מקומם עצמות אדם... ויפן יאשיהו וירא את הקברים אשר שם בהר, וישלח ויקח את העצמות מן הקברים, וישרוף על המזבח, ויטמאהו, כדבר ה' אשר קרא איש האלהים אשר קרא את הדברים האלה... ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות וישרף את עצמות אדם עליהם וישב ירושלם". [ מ"ב כג יד, כ].

האם הקברים שהיו ליד המצבות היו שם במקרה, או שהם חלק מן הפולחן? איני יודע. אבל רבי יוסף אלבו, בספר העיקרים [ג ח], משער השערה מעניינת. הוא שואל מה הקשר שבין הפולחן הנוצרי, לבין הקברים. מדוע הכנסיות משמשות גם מקום קבורה? מדוע חצר הכנסייה הוא גם בית קברות מטופח? והוא משיב כי דבר זה הוא השפעות אליליות על הנצרות. עבודת האלילים כללה בחובה פולחני מוות: סגידה למתים, לינה בבית הקברות, דרישה את המתים והעלאה באוב.

על רקע כל זה מדבר יחזקאל. כשהוא מזכיר את המשוואה "פגריכם" = "פגרי גילוליכם" - הכול יודעים למה הוא מתכוון. ואכן, יחזקאל מזכיר את התוכחה, וכשהיא משתלבת בתיאורי ספר מלכים על חורבן מזבחו של ירבעם בן נבט - הכל מבינים מה עתיד לקרות:

יחזקאל פרק ו
(ה) ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גלוליהם
וזריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם:
(ו) בכל מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה,
למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גלוליכם,
ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם:
(יג) וידעתם כי אני ה',
בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם,
אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן
ותחת כל אלה עבותה,
מקום אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם:

פולחן עבודה זרה הופך מדרישה אל המתים, לפולחן בו העובדים הם הם המתים. יחזקאל מתאר התפוררות כללית, אפוקליפסה בלתי ניתנת להבנה - וכל זאת כדי להרתיע את העם מפני הצפוי לו.

האם הצליח?