א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קרַח עַל-עֲלָמות שִׁיר: ב אֱלהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעז עֶזְרָה בְצָרות נִמְצָא מְאד: ג עַל-כֵּן לא-נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: ד יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתו סֶלָה: ה נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר-אֱלהִים קְדשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיון: ו אֱלהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל-תִּמּוט יַעְזְּרֶהָ אֱלהִים לִפְנות בּקֶר: ז הָמוּ גויִם מָטוּ מַמְלָכות נָתַן בְּקולו תָּמוּג אָרֶץ: ח יְהוָה צְבָאות עִמָּנוּ מִשְׂגַּב-לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה: ט לְכוּ-חֲזוּ מִפְעֲלות יְהוָה אֲשֶׁר-שָׂם שַׁמּות בָּאָרֶץ: י מַשְׁבִּית מִלְחָמות עַד-קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלות יִשְׂרף בָּאֵשׁ: יא הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי-אָנכִי אֱלהִים אָרוּם בַּגּויִם אָרוּם בָּאָרֶץ: יב יְהוָה צְבָאות עִמָּנוּ מִשְׂגַּב-לנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה:

משבית מלחמות עד קצה הארץ
קשת ישבר
יקצץ חנית
עגלות ישרוף באש

וה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ורעשו שמים הארץ וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל וידעתם כי אני ה' אלהיכם שוכן בציון הר קדשי (יואל ד', טו, טז); ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. שמה שבר רשפי קשת וחרב ומלחמה סלה (תה' ע"ו, ג, ד) והכרתי רבב מאפרים וסוס מירושלים ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגויים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (זכריה ט', י'). עתה אקום יאמר ה', עתה ארומם עתה אנשא (ישעיה ל"ג, י') והכיתי קשתך מיד שמאלך וחציך מיד ימינך אפיל (יחזקאל, ל"ט, ג').

וידעו הגויים כי אני ה', קדוש בישראל (שם, ל"ט, ז) ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ, באחרית הימים תהיה, והביאותיך על ארצי למען דעת הגוים אותי בהקדשי בך לעיניהם גוג (שם שם ל"ח, ט"ז).

ואספתי את כל הגוים על ירושלים למלחמה... (פסוק ב') ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (פסוק ג) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם (פסוק ח) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (פסוק ט).