|
והנראה לי בדברי אסף הוא, שאסף סידר הספקות במזמור אך טוב לישראל (תהילים ע"ג), כדי לכתוב היתרן [של שאלות צדיק ורע לו רשע וטוב לו]. וכתב ההיתר הן בצדיק ורע לו הן ברשע וטוב לו... [הרע הבא אל הצדיק - מטרתו טובה] [רק ברי לבב מבינים זאת] והמשיך העניין למנות הצלחתם, יאמר: יצא מחלב עינימו, כלומר שהם נאים במראה ובתמונה, במראה שהעין שלהם יותר לבן מהחלב, או יאמר שהם שמנים מאוד עד שעיניהם בולטים מרוב השומן. וכדי שלא יחשב שהשומן מגנה אותם ומביא אותם לידי כיעור התואר והתמונה, אמר: עברו משכיות לבב כלומר שהם נאים יותר מכל המשכיות שאפשר לאדם שיחשוב בלבו, ויאמר עוד שהם רעים לבריות, כי תמיד ימיקו אותם וידברו ברע עושק, והם רעים לשמים גם כן, שממרום ידברו ושתו בשמים פיהם, בהיותם לשונם מתהלך בארץ. [הצלחת הרשעים] הנה אני רואה אלה הרשעים והם שלווי עולם מרבים חיל, אם כן שווא עבוד אלוהים, ולריק זכיתי לבבי, ואני רוחץ תמיד בנקיון כפי מן העבירות, ועם כל זה אני נגוע כל היום וסובל ייסורין דבר יום ביומו ותוכחתי לבקרים. ואמר המשורר: אם אמרתי לספר כמו אלה הספקות, הייתי יוצא מכלל הצדיקים ובוגד בדור בניך, וכשאחשוב לדעת מה זה ועל מה זה, עמל הוא בעיני, עד אבוא אל מקדשי אל וגו', והוא המקום המזומן ומוכן לכל אדם באחריתו להתקשר בו הנשמות. וקראו מקדשי אל לפי שהוא תחת כסא הכבוד, והוא מתחלף המדרגות. ואבינה באחרית אלה הרשעים אם יוכלו להיות נדבקים ונקשרים במקום הקדוש ההוא. ואני רואה שאי אפשר שידבקו בו, לפי שכל דבר יקרב אל דומהו ויברח מן ההפך, ובלי ספק שהרשעים לא יוכלו להידבק במקום ההוא, להיותו הפכי לטבעם שיחליקו ממנו, ויפלו בשאול תחתית. וזהו אך בחלקות תשית למו, ומתוך כך הפלתם למשואות. או נאמר שאך בחלקות תשית למו, רומז שהצלחת הרשעים בעולם הזה איננה רק [=בגלל] בעבור שהקדוש ברוך הוא מחליק להם, ומסביר להם פנים, כדי שלא ישובו בתשובה, ויאכלו מעט זכויות שבידם בעולם הזה, ותפילם בעולם הבא למשואות נצח, ואז יהיו לשמה כרגע וגו'. וכשיעור החלום שיחלום האדם כשישן בהקיץ, כלומר ביום ההוא דבר מועט, באותו שיעור תבזה צלמם, שהוא הנפש. ועד כאן השיב תשובת רשע וטוב לו. [הרעה הבאה לצדיק חסרת משמעות ביחס לטוב המצפה לו] כעניין שאמר דוד: דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך, (תהילים פ"ג). רוצה לומר: כשנפשי דבקה בך ונמשכתי אחריך לעבדך בלב שלם, מיד היא תומכת ביד ימינך, שהיא ההשגחה האלוהית העוזרת אותי, כאילו אתה אוחז ביד ימיני לשמרני מן הפגעים. ואני רואה כי באלו החיים הגשמיים בעצתך תנחני, כלומר בהערות אלוהיות, תנחני ותנהלני להינצל מכף רע. ואחר אלו החיים אל כבוד תקחני, ובזה אני מחשב בגודל הכבוד והמעלה המוכן לי, ואני אומר בלבי מי לי בשמים וגו', שזהו כבודך החופף עלי ומשגיח בי מן השמים, ועמך שיש לי בשמים לא חפצתי בדבר מן הארץ, שאני יודע כי כשיכלה הגוף וכוחותיו שהוא שארי ולבבי, שהם הכוחות הנפשיות אותם שיש להם התלות בגוף. ואם כל זה אינני כלה בכלותם, שעדיין יישאר דבר קיים בי והוא שקרא צור לבבי, שהוא החלק השכלי שהוא קיים כצור החזק, וחלקי במציאות הוא היותי נדבק באלוהים לעולם שהוא דבר נצחיי, ולא אפחד מן ההפסד אחר שאני דבק בדבר נצחיי . אבל המתרחקים ממך יאבדו בלי ספק, שאתה תצמית כל זונה ממך, כלומר: הנפרד ממך ומתדבק בדבר אחר זולתך, ואני קרבת אלוהים לי טוב, רוצה לומר כל טובי הוא היותי מתקרב אל השם ודבק בו ושאשית בה' אלוהים מחסי לספר כל מלאכותיך, רוצה לומר השליחויות והנפלאות שנעשו ע"י הנביאים. וזהו הדרך שהלך אסף בהיתר אלו הספקות, והוא נכון מאוד ומסכים אל האמת. |
