|
הקדמה:
|
רבי יוסף אלבו מגדיר את העונש והשכר בדרך זו: העובר עבירה, חייב לשלם עבור העבירה ביחס לזה שהעבירה נעשתה כלפיו. ואילו עושה מצווה, מקבל שכר יחסי למעשיו של העושה את המצווה. על כן צריך השכר על מצווה להיות קצר, לפי קוצר חיי האדם, ואילו העונש על עבירות צריך להיות נצחי, כנצחיות הבורא. עם זאת חסד ה' הוא שהשכר הוא נצחי, ואילו העונש - זמני. בהתאם להנחה זו מבאר רבי יוסף אלבו את תהלים ק"ג.
|
|
[תורת השכר והעונש בתהלים ק"ג] על העונש אמר: לא לנצח יריב ולא לעולם יטור, כלומר - כמו שהיה ראוי, אבל לא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונותינו גמל עלינו, וביאר כי זה הוא על צד החסד, כי כגבוה שמים על הארץ, כלומר: גבהות מעלה, כמו ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעיה ה'), לפי שהשמים הם נצחיים, כמו שאמר דוד ויעמידם לעד לעולם (תהילים קמ"ח), והארץ זמנית נפסדת. וכן הוא חסד השכר, רוצה לומר לתת שכר נצחי על פועל זמני. וכדי שיזכה אדם לשכר הזה היה מן ההכרח להרחיק ממנו את פשעינו מרחק גדול כרחוק מזרח ממערב, ולתת עונש זמני בעולם הזה לצדיקים כדי שיזכו לשכר נצחי בעולם הבא. ועל זה אמר: כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו, לבאר כי זה היה רחמנות מה' להעניש את הצדיקים בעולם הזה עונש זמני על מיעוט העברות שבידם, כדי שיזכו לשכר נצחי בעולם הבא, כמו שהאב מייסר ומלקה את בנו דרך רחמנות להביאו לתכלית טוב ומעלה גדולה להטיב לו באחריתו. וביאר סיבת זה החסד ואמר: כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו כלומר: כי אחר שהוא יודע שאנחנו מצד יצרנו מעותדים לחטוא, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אם לא היה ממשיך החסד הזה להעניש את האדם עונש זמני תחת עונש נצחי, לא היה אדם ניצול מדינה של גיהנום. ומה יעשו הצדיקים שאי אפשר שלא יחטא איזה חטא בעולם הזה. וגם אם לא היה מחזיר השכר הזמני נצחי על צד החסד, לא היה אדם משיג לנועם מתמיד, וזה לפי שהאדם זמני, כי אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו וגו', ומה יעשה משה ואברהם ושאר הצדיקים כדי שיזכו לשכר הנצחי אחר שהם זמניים, כי אי אפשר להם שיעשו אלא פועל זמני, אם לא שעל צד החסד יזכו לשכר ההוא. וזה שסיים: וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וגו', כלומר אף אם אנוש כחציר ימיו, ומעשיו זמניים, כי אי אפשר להם שיעשו אלא פועל זמני, השכר הוא נצחי על צד החסד שהוא מעולם ועד עולם על יראיו. וכן בתחילת המזמור רמז לשני מיני החסד הללו, ואמר: הסולח לכל עוונכי, לרמוז על החסד שישוב העונש הנצחי זמני, הרופא לכל תחלואיכי, לרמוז על חסד שוב השכר זמני - נצחי. וחזר לבאר זה ואמר: הגואל משחת חייכי, שזה וודאי מדבר על הגאולה מעונשי גיהנום הנצחיים. כי מן המוות הגופיית הטבעית אין שום אדם ניצול הימנה. ואמר אחר כך: המעטרכי חסד ורחמים, לומר כי מצד חסד שוב העונש הנצחי זמני, היה אפשר שיושג השכר הרוחני הנצחי שהוא עטרת צבי לנפש וצפירת תפארה בראש כל צדיק. ואמר שהשגת השכר הזה הוא חסד ורחמים. ובסוף המזמור ביאר כי שני מיני החסד הללו נמשכים על אוהבי השם ושומרי מצוותיו בלבד, וזהו אמרו: וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וגו' לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם. וכל זה מצד שההשגחה האלוהית מתפשטת בכל הנמצאים העליונים והתחתונים. ועל כן אמר: ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. |
