תוכן המאמר: א. ארץ ישראל - יסוד אמונה בראשית פרק יז הגלות מן הארץ "אחוזת עולם" כיצד הארץ יכולה לחזור ולקלוט, אם עם אחר תפס את מקומם? ושממו עליה אויביכם היושבים בה בתקופת הרצל תרבות הכנענים בארץ מרק טווין על הארץ זיקת הנצח בין ישראל לארצו ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם ובגוים ההם לא תרגיע מה היא טמיעה? ב. למה נבחרה ארץ ישראל מכל הארצות? "ארץ ישראל אינה חסרה כלום" אך מדוע דווקא ארץ ישראל ולא ארץ אחרת? לא תחסר כל בה תיאור השפע להזהיר מ"וישמן ויבעט" ארץ ישראל נבחרה בגלל היותר ארץ עמל מדוע נבחרה ארץ ישראל? ארץ יבשה או ארץ של חקלאות אינטנסיבית? תקופת "עצירת הנשימה של ההיסטוריה" סודו של רמב"ן הישיבה בארץ ההשגחה - מחייבת הגדרה של חסאן מלך מרוקו ארץ ישראל מעצבת את ההיסטוריה של ישראל כגמולו תקציר: המאמר עוסק בקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל, ונאמנותה של ארץ ישראל לעם ישראל. מילות מפתח: ארץ ישראל, ציונות, גלות. |
"ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב, א-ג).כבר פסוק ראשון זה, הפותח את קורות ישראל, עניינו: ארץ ישראל.
"והקימתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם, והייתי להם לאלהים". יש כאן שלושה יסודות אמונה.היסוד הראשון: "והקימתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם". כידוע, יש בפרקים הקודמים ברית שאלוהים כרת עם אדם הראשון, היינו עם כל המין האנושי (זה אחד הדברים המייחדים את המקרא); לא רק ישראל, אלא כל האדם נברא בצלם ואלוהים. מצאנו שוב אחרי המבול שאלוהים כרת ברית עם נח ועם זרעו. היינו: עם כל האנושות. הווה אומר: כל בני האדם הם בעלי-בריתו. ואף על פי כן "והקימתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם", בין כל העמים בעלי-בריתו יש אחד שהוא עם קרובו, קבוצה אחת בתוך האנושות שנתייחדה בשבילו. זהו זרע אברהם, ואפילו לא כל זרע אברהם כפי שנתפרש בפרק לקמן בפסוק יח): "ויאמר אברהם אל האלהים, לו ישמעאל יחיה לפניך", כלומר: הקם נא בריתך אתו. "ויאמר אלהים: אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק, והקימתי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו. ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד, שנים-עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול. ואת בריתי אקים את יצחק". ובכן, הברית המיוחדת הזאת אכסקלוסיבית היא רק עם יצחק וזרעו. ישמעאל יהיה לגוי גדול וכו', אבל "את בריתי אקים את יצחק". זהו עיקרון אחד באמונתם של האבות. בסידור ובמחזור ובדיבור היום-יומי של יהודים נקרא עיקרון זה בשם: "אתה בחרתנו".
"אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם. ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה, ותקא הארץ את יושביה. ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה, האזרח והגר הגר בתוככם. כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם, ותטמא הארץ. ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם".ובכן, ארץ ישראל עלולה להקיא את ישראל מתוכה. ואם כן - מה פירוש אחוזת עולם? ברור שכאן בין בראשית לבין ויקרא נתון, אי שם, רעיון השיבה, שהנבואה אחר כך מרחיבה אותו ומדגישה אותו מאוד. אותו חזון שאנחנו רואים בקיומו בימינו, קיבוץ גלויות, וזוהי השלמה הכרחית, שכן ארץ ישראל הינה בדבר אלוהים אחוזת עולם לישראל. מאידך גיסא, הארץ יכולה להקיא את ישראל. הגשר בין שני דברים אלה - הנראים סותרים זה את זה - הוא רעיון השיבה מן הגלויות, החוזר פעמים הרבה ברבדים השונים של המקרא. ובכן, אם תקיא הארץ את ישראל, היא עתידה לחזור ולקלוט אותם. וכבר שאלו חז"ל על פיסקה זו בספרא (פרשה י, אות טו-טי): אם הארץ הקיאה את הכנענים והיא תקיא את ישראל מה נשתנו ישראל מן הכנענים? ושאלו הקדמונים עוד שאלה: הלא הפתיחה של הפרשה הזאת: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען, אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו" (יח, ג). אם כן, למה רק ארץ כנען הקיאה את הכנענים, ולמה לא הקיאה גם מצרים את המצרים? עונה המדרש, פשט כפשוטו: הכנענים אחרי שהוקאו מן הארץ אין להם חזרה אליה. ישראל, שתקיא אותם הארץ, עתידה היא לחזור ולקלוט אותם. והיא מוכרחה לעשות כך, מפני שהובטחה "אחוזת עולם" לישראל. ודבר אלוהים איננו יכול להתבטל. חז"ל מגדירים-מנמקים כי כל האומות שהיו בארץ אינם אלא שומריה לשעה, ואילו ישראל הם בעלי הארץ לעולם. עברו בארץ עמים שונים, ברם, משיצאו ונעלמו ניתק הקשר בינם לבין הארץ. לא כן ישראל שנכנסו לארץ; יצאו וחזרו ותמיד עתידים לחזור.
"והשימתי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה. ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב, והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה".
'"ושממו עליה איבכם' - היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה, ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" (פירוש הרמב"ן ויקרא כו, טז ד"ה "אף אני אעשה זאת לכם").החורבן הנורא הוא בעיניו - עיני מאמין צופה לעבר ומביט לעתיד -"בשורה טובה, ראיה גדולה והבטחה לנו". שיממון הארץ בידי הנוכרים הוא לדעתו נס, מופת האמונה, שהרי ההיגיון אומר כי ארץ שהיא ראויה מטבעה לרמת חיים גבוהה ולחיים אנושיים מפותחים, "טובה ורחבה אשר הייתה נושבת מעולם", כל עם שבא אליה צריך להיות מסוגל להגיע לידי כך. ואילו בארץ שאיננה מסוגלת לקיים יישוב, שום עם איננו יכול להצליח. לעומת כל זה בישר הכתוב לפני אלפי שנים כי הכנענים הצליחו בארץ, ישראל יצליחו בארץ ואילו מי שיבוא אחרי ישראל לא יצליח. הייתכן דבר כזה? אומר הרמב"ן: המציאות תוכיח, מראה עיני יוכיח. הנה הרבה אומות עברו בארץ וכולן ניסו להיאחז בה וכולן נכשלו, הארץ פלטה אותן ונשארת חרבה. מה טוב היה אילו זכה אותו צדיק לראות כיצד התנערה בימינו ארץ ישראל וכיצד נתחדשה במשך שני דורות אחרי שישראל חזרו אליה.
"והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ... ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך, ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש. והיו חייך תלואים לך מנגד, ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. בבוקר תאמר מי יתן ערב, ובערב תאמר מי יתן בוקר, מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה".גם תוכחה מרה זו אינה סתם קללה כי אם בשורה כלשון הרמב"ן, הפקעת החוק ההיסטורי- הסוציולוגי. הן כבר נאמר "ואבדתם בגויים" (ויקרא כו, לח), "ונשארתם מתי מספר בגויים" (דברים ד, כי). שמא תאמר נאבד ממש, ניטמע וניבלע כדרך גולים ומהגרים של כל אומה ולשון, הבאים אל המנוחה בחיק אומות אחרות גדולות, בארץ חדשה. אם כך יקרה יהא זה טבעי, אך דבר ה' בדבר ישראל וייעודו וזיקתו לאחוזתו - ייבטל. וזה לא ייתכן.
"ויאמר ה': ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את מכאוביו. וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו אל הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי".הבעיה כאן, לכאורה, כי ישראל עבדים הם במצרים. אם כן, עיקר בשורת ההתגלות הייתה צריכה להיות היציאה מעבדות לחרות. והנה, תחת להתרכז בנושא זה של יציאה מעבדות לחרות, מדגיש הכתוב את הדבר שבעיניו נראה חשוב יותר - העלייה ממצרים לארץ ישראל. וזה הדיבור הראשון למשה.
"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".שבחים גדולים מעתיר כאן הכתוב על ארץ ישראל. מדרש אגדה אחר אומר, שזה הוא טעם הבחירה.
"ויאמר אברם אל לוט: אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה. וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער".הוא בחר פינה אחת בארץ ישראל, שהיא כולה משקה והיא כגן ה' (גן עדן) בסביבות סדום וצוער, כארץ מצרים. מכאו אנו למדים, שהכתוב סובר שיש בארץ ישראל קרן זווית, שם למטה, שהיא כגן ה', כארץ מצרים. משמע מכאן, כי רובה של ארץ ישראל לא כגן ה' היא, לא כארץ מצרים.
"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".המדרש בלבד רשאי כאן להפסיק ולדרוש ולספר, ואילו הפשטן חייב להמשיך בקריאתו כדי לשמוע את המסקנה. לשם מה מונה הכתוב את שבחי ארץ ישראל, מה כוונת דבריו? ההמשך משמיע זאת ברורות:
"השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחקותיו אשר אנכי מצוך העם. פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" (שם, יא-יד). "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה" (שם, יז-יח).
"בשעה שהיה אברהם אבינו מהלך בארם נהרים ובארם נחור, וראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר: הלוואי לא יהא חלקי בארץ הזאת. כשהגיע לסולמה של צור (כלומר, לגבול ארץ ישראל במונחים של התקופה הרומאית , אמנם לפי פשוטו של עניין הגיע אברהם דרך עבר הירדן ודרך מעבר דמיה, לכן בא לשכם תחילה, אך לשם הבהירות האקטואלית נוקט המדרש בשם הגבול המפורסם ביותר של פרובינציה פלשתינה בימים ההם) ראה כי חורשים בזמן החריש, זורעים בזמן הזרע, מנכשים ועודרים. אמר: הלוואי יהי חלקי בארץ הזאת".ראוי לשים לב לטיבו של מדרש זה, שהוא מסוג האגדות הממלאות מעין חלל. רחוקה דרכו מן הספרות המודרנית המפרשת באריכות מצבי רוח, התרשמויות ומעמדים פסיכולוגיים. המקרא הוא קצרני, פשטני, ומשאיר את הדברים לדמיונו של הקורא. בא המדרש וממלא אחרי הכתובים. אמר ה' לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א). עניין זה של הליכה כרוך היה ביגיעה רבה, חודשים רבים נודד אברהם וכבודת גדולה עמו. המדרש מנסה לשחזר את הרגשתו של אברהם, שאינו יודע לאן הוא הולך ומגיע. יום אחד יופיע אל נכון אות כי זוהי הארץ. מדי הגיעו למקום כלשהו הוא עומד ומצפה, מסתכל סביבותיו, תר אחרי סימנים, רואה את יושבי הארץ זוללים וסובאים ואומר בלבו לא לזה ייחלתי, לא יהא חלקי עמהם. עד שהוא מגיע למקום של חריש וזרע, של חיי עמל, מקום שבני-אדם אוכלים שם לחם ביגיע כפיהם.
"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".בפסוקים האלה נמצא הדבר שחיפשנו - עימות והשוואה. הוצאתיכם ממצרים כדי להביאכם אל הארץ הזאת השונה ממנה. לכאורה יש כאן הנמקה. אך מה טיבה ומה הגיונה? לא כארץ מצרים היא "אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק", כי אם "למטר השמים תשתה מים". פירוש הדבר בלשוננו כי מצרים היא ארץ של השקיה, של חקלאות אינטנסיבית, של שלחין, וארץ ישראל היא ארץ של חקלאות אכסטנסיבית, של פלחה, למטר השמים תשתה מים.
"ארץ ישראל הייתה תמיד אסירת הגיאוגרפיה שלה ואין זו הגדרה מליצית שהגיאוגרפיה של ארץ ישראל חיבלה לא אחת בהיסטוריה של עם ישראל. מדינת ישראל נמצאת במצב חירום למן היום הראשון להיווסדה. מציאותה של המדינה במצור מחייבת אותה להיות מבצר".לבסוף הוא משיא עצה:
"תנאי מוקדם לכל אלה הוא חישול רוח העם".אילו שמע את ישעיהו הנביא או ירמיהו הנביא, היה אומר: בני היקר, הצדק עמך. הכל שפיר ונכון, ואולם כיצד להסביר את המושג של חישול רוח העם.
"בספר אנגלי שנכתב בידי ערבי נאמר באירוניה: אם ישראל קמה בחסד אלוהים ועל פי נס, תוכל אף להמשיך להתקיים לא על יסוד המציאות, לא על פי השכל הישר והניסיון האנושי, אלא כפלא של ההשגחה העליונה. קיומה של מדינונת קטנה כישראל התלויה כמעט לגמרי בעזרה מן החוץ, אין בו אלא משום העמדת ההשגחה העליונה בפני ניסיון, ומשום דרישת זכות יתר מיוחדת אצל אלוהים".עד כאן דברי התועמלן הערבי.