מגילת איכה ותשעה באב
יהודה איזנברג
אנו קושרים את מגילת איכה בתשעה באב, ובזיכרוננו קיימת זהות בין השנים: איכה היא מגילת החורבן, ותשעה באב הוא יום החורבן. לאמיתו של דבר מקורה של קריאת איכה בתשעה באב מאוחר יחסית, ועניין זה לא נזכר בשני התלמודים.
על חובת קריאת מגילת איכה בתשעה באב אנו מוצאים לראשונה במסכת סופרים. מסכת סופרים היא אחת מקבצי הלכות שסודרו לאחר חתימת התלמוד, בתקופת הגאונים, והן מצורפות לתלמוד. במהדורות הרגילות של התלמוד מודפסות מסכות אלה יחד עם מסכת עבודה זרה. מסכת סופרים עוסקת בענייני ספר תורה כתיבתו וקריאתו, ושם, בפרק י"ד כתוב משפט זה:
בהמשך מסכת סופרים, בפרק יח, מתוארת קריאת המגילה בתשעה באב:
הברכה על קריאת מגילת איכה מוכרת לנו: לפי המקור במסכת סופרים, הברכה על מקרא מגילת איכה זהה לברכה על שאר המגילות. נוסח הברכה יהיה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על קריאת מגילה". משפט מעניין המופיע במסכת סופרים מעלה השערה על ברכה אחרת שנאמרה עם קריאת איכה. וכך נאמר שם: "והקורא בתשעה באב אומר ברוך דיין האמת". לפי דברים אלה, הברכה על קריאת איכה זהה לברכה שמברך אדם שקרה לו אסון: "ברוך דיין האמת". אבל הצבור הופך להיות כמו אבל היחיד, ואדם מצדיק על עצמו את הדין - את דין הציבור, את חורבן בית המקדש.
נוסח זה של ברכה על קריאת איכה לא נתקבל. יש דעה שברכת "ברוך דיין אמת" נאמרת עם קריאת התורה בתשעה באב. אבל גם מנהג זה אינו רווח.
מעניין להזכיר כמה מנהגים הקשורים בקריאת איכה בתשעה באב. בספר "כלבו", שנתחבר לפני כ-700 שנה בידי מחבר לא נודע, מתוארים מנהגים אלה:
ולסיום, מנהג מעניין הרווח בחלק מקהילות ישראל במזרח: בתום קריאת איכה מכריז החזן כמה שנים עברו מיום חורבן בית המקדש:
על חובת קריאת מגילת איכה בתשעה באב אנו מוצאים לראשונה במסכת סופרים. מסכת סופרים היא אחת מקבצי הלכות שסודרו לאחר חתימת התלמוד, בתקופת הגאונים, והן מצורפות לתלמוד. במהדורות הרגילות של התלמוד מודפסות מסכות אלה יחד עם מסכת עבודה זרה. מסכת סופרים עוסקת בענייני ספר תורה כתיבתו וקריאתו, ושם, בפרק י"ד כתוב משפט זה:
"ברות ובשיר השירים, באיכה ובמגילת אסתר, צריך לומר על מקרא מגילה".הרשימה כוללת ארבע מתוך חמש המגילות שאנו קוראים בבית הכנסת - קהלת לא הזכרה בה - וקובעת כי יש לברך "על מקרא מגילה" בשעה שקוראים מגילות אלה.
בהמשך מסכת סופרים, בפרק יח, מתוארת קריאת המגילה בתשעה באב:
"יש שקורין ספר קינות בערב, ויש מאחרין עד הבוקר, לאחר קריאת תורה. שלאחר קריאת תורה עומד החזן וראשו מתפלש באפר, ובגדיו מפולשין, וקורא בבכיה וביללה. אם יודע לתרגמו - מוטב. ואם לאו, נותנו למי שיודע לתרגם בטוב, ומתרגם, לפי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות, שנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים".מקור זה מתאר את דרך קריאת מגילת איכה כפי שאנו מכירים מבתי כנסת שלנו: בית הכנסת מסודר כבית אבל, קריאת המגילה נעשית בבכי וביללה, והקינות הן הן הסבר האבל לעם.
הברכה על קריאת מגילת איכה מוכרת לנו: לפי המקור במסכת סופרים, הברכה על מקרא מגילת איכה זהה לברכה על שאר המגילות. נוסח הברכה יהיה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על קריאת מגילה". משפט מעניין המופיע במסכת סופרים מעלה השערה על ברכה אחרת שנאמרה עם קריאת איכה. וכך נאמר שם: "והקורא בתשעה באב אומר ברוך דיין האמת". לפי דברים אלה, הברכה על קריאת איכה זהה לברכה שמברך אדם שקרה לו אסון: "ברוך דיין האמת". אבל הצבור הופך להיות כמו אבל היחיד, ואדם מצדיק על עצמו את הדין - את דין הציבור, את חורבן בית המקדש.
נוסח זה של ברכה על קריאת איכה לא נתקבל. יש דעה שברכת "ברוך דיין אמת" נאמרת עם קריאת התורה בתשעה באב. אבל גם מנהג זה אינו רווח.
מעניין להזכיר כמה מנהגים הקשורים בקריאת איכה בתשעה באב. בספר "כלבו", שנתחבר לפני כ-700 שנה בידי מחבר לא נודע, מתוארים מנהגים אלה:
"יש מקומות חולקין בקריאתו. (יש מקומות בהם מנהגים חלוקים בקריאת איכה): כי יש מקומות שקורין אותו כל הקהל, ויש מקומות שאין קורין אותו כי אם החזן לבד, וכל הציבור שותקין, ומכבין כל הנרות. ואצלנו מנהג לקרוא כל אחד ואחד, ואחרי כן מכבין כל הנרות, ואחר כך פותח שליח צבור קינות, לעגם הנפשות ולשבור הלבבות".מנהג אחר מוזכר ב"הגהות מימוניות", בסוף הלכות תענית. מסופר שם על דרך מיוחדת של קריאת הפרק האחרון של מגילת איכה. לאחר סיום המגילה חוזר החזן וקורא את הפרק מתחילתו, כשהוא קוטע כל פסוק לשנים: באמצע הפסוק מוסיף הוא "אוי", ובסופו מוסיף הוא "אוי מה היה לנו". וכך נשמע הפרק בקריאה זו:
"זכור ה' מה היה לנו - אוי - , הביטה וראה את חרפתנו - אוי מה היה לנו.קריאה כזאת של הפרק, כאשר הקריאה "אוי" ו"אוי מה היה לנו" מופיעה כפזמון חוזר, הופכת את הפרק לקינה המדברת אל לב שומעיה.
נחלתנו נהפכה לזרים אוי, בתינו לנכרים, אוי מה היה לנו.
יתומים היינו ואין אב, אוי, אימותנו כאלמנות, אוי מה היה לנו".
ולסיום, מנהג מעניין הרווח בחלק מקהילות ישראל במזרח: בתום קריאת איכה מכריז החזן כמה שנים עברו מיום חורבן בית המקדש:
"מאז חורבן הבית עברו ____ שנים.
במהרה ישוב ה' להיכלו, וישיב שבות עמו ברחמים".