כיצד? מלמד שיהא אדם ממתין בדין. שכל הממתין בדין מיושב בדין, שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה (משלי כ"ה א). ולא שהעתיקו, אלא שהמתינו.
אבא שאול אומר: לא שהמתינו אלא שפירשו.
בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם. עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם.

כל כתבי הקדש מטמאין את הידיים. שיר השירים וקהלת מטמאין את הידיים.
ר' יהודה אומר: שיר השירים מטמא את הידיים וקהלת מחלוקת.
רבי יוסי אומר: קהלת אינו מטמא את הידיים ושיר השירים מחלוקת.
רבי שמעון אומר: קהלת מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה.
אמר רבי שמעון בן עזאי: מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידיים.
אמר רבי עקיבא: חס ושלום! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים. שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש ושיר השירים - קודש קדשים. ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת.
אמר רבי יוחנן בן יהושע בן חמיו של רבי עקיבא: כדברי בן עזאי כך נחלקו וכן גמרו.

ר' שמעון בן מנסיא אומר: שיר השירים מטמא את הידים, מפני שנאמרה ברוח הקדש. קהלת אינה מטמא את הידים, מפני שהיא מחכמתו של שלמה.

אמר רבי אליעזר בן עזריה למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא ממנו כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת יפה מנופה ומעולה.
כך כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים.

אין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל.
שכל הכתובים קדש, ושיר השירים - קודש קדשים.

וְהָיָה בַיּום הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלא תִקְרְאִי לִי עוד בַּעְלִי. וַהֲסִרתִי אֶת שְׁמות הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלא יִזָּכְרוּ עוד בִּשְׁמָם. ... וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעולָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'.

כִּי בעֲלַיִךְ עשַׂיִךְ ה' צְבָאות שְׁמו וְגאֲלֵךְ קְדושׁ יִשְׂרָאֵל אֱלהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא: כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה' וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלהָיִךְ.

הָלךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמר כּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה.

ר' עקיבא אומר: אדבר בנאותיו ובשבחיו של מי שאמר והיה העולם, בפני כל אומות העולם. שהרי אומות העולם שואלין את ישראל לומר, מה דודך מדוד שככה השבעתנו? שכך אתם מתים עליו, וכך אתם נהרגין עליו, שנאמר 'על כן עלמות אהבוך אהבוך' - עד מות. וכתיב 'כי עליך הורגנו כל היום' (בתהלים מ"ד כג).
הרי אתם נאים, הרי אתם גבורים, בואו והתערבו עמנו.
וישראל אומרים להם לאומות העולם: מכירין אתם אותו? נאמר לכם מקצת שבחו:
דודי צח ואדום דגול מרבבה.
כיון ששומעין שכך שבחו, אומרים לישראל: נלכה עמכם. שנאמר 'אנה הולך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך'.
וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו, אלא 'דודי לי ואני לו' וגו' . אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שיר השירים ו' ג).
חכמים אומרים: אלונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו.
משל למלך שהלך בנו למדינת הים, ויצא אחריו ועמד עליו. הלך למדינה אחרת, ויצא אחריו ועמד עליו.
כך ישראל: כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם, שנאמר 'אנכי ארד עמך מצרימה' (בראשית מ"ו ד), עלו - עלת שכינה עמהם, שנאמר 'ואנכי אעלך גם עלה' וגו' (בראשית מ"ו ד). ירדו לים, שכינה עמהם, שנאמר 'ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל' (שמות י"ד יט). יצאו למדבר, שכינה עמהם, שנאמר 'וה' הולך לפניהם יומם' (שמות י"ג כא). עד שאבוא עמו לבית מקדשו. וכן הוא אומר: 'כמעט שעברתי מהם' וגו'.

ראה מה הקב"ה מקלס לישראל: 'הנך יפה רעיתי הנך יפה', הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשי אבותיך, הנך יפה בבית, והנך יפה בשדה.
בבית במזוזה וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ה'),
בשדה בתרומות ובמעשרות בלקט בשכחה ופאה,
הנך יפה בבית הנך יפה בגג שנאמר (שם /דברים/ כב) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך,
הנך יפה בעולם הזה הנך יפה בעולם הבא, הנך יפה רעיתי.

אני חומה - זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות".

... אמרה לפניו: רבונו של עולם, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר: הן על כפים חקתיך.

בשיר השירים, קורין אותו בלילי שני ימים טובים של גליות האחרונים, חציו בלילה אחד, וחציו בלילה השני.
ברות, במוצאי יום טוב הראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון,
ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם.
ונהגו כן העם, שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג, וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה, מנהג וותיקין, אבל מנהג שאין לו ראייה מן התורה, אינו אלא כטועה בשיקול הדעת.

ברות, ובשיר השירים, בקהלת, באיכה, ובמגילת אסתר, צריך לברך ולומר על מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים.
והקורא בכתובים צריך לומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לו:
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקול הַתּור נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ:
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָך רעיתי יפתי וּלְכִי לָךְ.

קול דודי דופק - זה משה, שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות יא ד).
פתחי לי - אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח] שיהו אוהלות [וכצוצריות] נכנסין בו.
אחותי - במצרים שנתאחו לי בשתי מצות, בדם פסח ובדם מילה.
רעיתי - נתרעו לו בים, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמות ט"ו יח),
יונתי - במרה שנצטויתי לי כיונה במצות, תמתי - שנתמו לי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז). שראשי נמלא טל - [שנאמר] אף שמים נטפו (שופטים ה' ד).

ר' עקיבא אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה עצמך פדית.
וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם:
גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים (ש"א ב' כז),
גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר למענכם שולחתי בבלה (ישעיה מ"ג יד),
גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מ"ט לח),
גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה ס"ג א).
וכשעתידין לחזור, כביכול שכינה חוזרת עמהן, שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך (דברים ל' ג). אינו אומר והשיב אלא ושב, ואומר אתי מלבנון כלה (שיר השירים ד' ח) וכי מלבנון היא באה, והלא ללבנון היא עולה. ומה ת"ל אתי מלבנון כלה, כביכול [אני ואת מלבנון גלינו] - אני ואת ללבנון עולים.

עשר שירות הן. שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא [שנאמר] שירו לה' שיר חדש (ישעיה מ"ב י'), ושיר השירים משובחת מכולם, שכל השירים יש מהם שתחילתו שבח וסופו גנאי, ויש מהם תחילתו גנאי וסופו שבח שיר השירים שבח שבחים".

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוא מִצְרָיְמָה וַיּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּו הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּו זאת וְהָרְגוּ אתִי וְאתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. וַיְהִי כְּבוא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאד. (בראשית י"ב י-יד).

וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תּאַר וִיפַת מַרְאֶה.

וַיְהִי יוסֵף יְפֵה תאַר וִיפֵה מַרְאֶה. (בראשית ל"ט ו).

כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה. (שמואל א פרק י"ז מב).

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלום בֶּן דָּוִד אָחות יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנון בֶּן דָּוִד. (שמואל ב י"ג א).

וּכְאַבְשָׁלום לא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאד מִכַּף רַגְלו וְעַד קָדְקֳדו לא הָיָה בו
מוּם. (שמואל ב פרק י"ד כה).

וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאד ... (מלכים א א' ג-ד).

וַיְהִי אמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דּדו כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תּאַר וְטובַת מַרְאֶה ...

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יונִים: הִנְּךָ יָפֶה דודִי אַף נָעִים ...

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יונִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ ...

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלות... מִי זאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמו שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלות.

וַיְהִי כְּבוא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאד. וַיִּרְאוּ אתָהּ שָׂרֵי פַרְעה וַיְהַלֲלוּ אתָהּ אֶל פַּרְעה ... (בראשית י"ב יד-טו)

אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנון צופֶה פְּנֵי דַמָּשֶק.

אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנון. איני יכול לפרשו לשון חוטם לא לעניין פשט ולא לעניין דוגמא (כלומר: משל) כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל ואומר אני אפך לשון פנים וזה שהוא אומר לשון יחיד ואינו אומר אפיך שעל המצח הוא מדבר שהוא עיקר הכרת פנים כענין שנאמר (ישעיה ג) הכרת פניהם ענתה בם ותדע שהרי מקלסה והולך מלמטה למעלה עיניך בריכות בחשבון ואחריהם המצח וכן האומות מקלסות (יחזקאל ג) מצחך חזק לעמת מצח כל הבאים להרעותך ולפתותך.

מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת-נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמו חֲלָאִים מַעֲשֵה יְדֵי אָמָּן. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁושַׁנִּים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה. צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכות בְּחֶשְׁבּון עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנון צופֶה פְּנֵי דַמָּשֶק. ראשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת ראשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים.

הנך יפה רעיתי
הנך יפה ,
הנך יפה במצות,
הנך יפה בגמילות חסדים,
הנך יפה במצות עשה,
הנך יפה במצות לא תעשה,
הנך יפה במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות,
הנך יפה במצות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר,
הנך יפה בכלאים,
הנך יפה בסדין בציצית,
הנך יפה בנטיעה,
הנך יפה בערלה,
הנך יפה בנטע רבעי,
הנך יפה במילה,
הנך יפה בפריעה,
הנך יפה בתפלה,
הנך יפה בקריאת שמע,
הנך יפה במזוזה,
הנך יפה בתפילין,
הנך יפה בסוכה,
הנך יפה בלולב ואתרוג,
הנך יפה בתשובה,
הנך יפה במעשים טובים,
הנך יפה בעולם הזה,
הנך יפה בעולם הבא.