|
תקציר: השתלשלות המאורעות מגזרת המן ועד להצלתם. מילות מפתח: המן אחשוורוש, מרדכי, אסתר, תינוקות של בית רבן, גזרה, תפילה, צום. |
|
פרשה א': תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז כדכתיב ובכל הנעצוצים (שם ז' י"ט), יעלה מרדכי שנקרא ראש לבשמים, ותחת הסרפד זו ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף בית המקדש, יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, והיה לי"י לשם זו מקרא מגילה, לאות עולם לא ייכרת אלו ימי הפורים (עי' מגילה י' ע"ב). הוא אחשוורוש, כל מקום שנאמר הוא פלוני, אם הוא צדיק הוא מתחילתו ועד סופו, ואם הוא רשע הוא מתחילתו ועד סופו, וכן כתיב הוא משה ואהרן, צדיקים היו מתחילתן ועד סופן, הוא ענה אשר מצא את הימים (בראשית ל"ו כ"ד) הוא רשע כל ימי חייו, הוא דוד הקטן (ש"א י"ז ד') הוא צדיק כל ימיו. וכשם שהיה מקטין עצמו קודם מלכותו לפני מי שגדל ממנו בחכמה כך אחר מלכותו (עי' ברכות ד' ע"א). דבר אחר הוא אחשוורוש להודיע שאין אחשוורוש זה הנזכר בדניאל, בשנת אחת לדריוש בן אחשוורוש (דניאל ט' א'), לפי שאחשוורוש של זמן המן לא היה בן מלך. המולך, שמלך מעצמו, כלומר שלא מלך אלא מרוב עשרו. - מהודו ועד כוש, יש אומרים הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם ומלך על שני קצוות העולם, וי"א כי הודו וכוש בקצה העולם והייתה זו קרובה לזו וכמו שמלך על אלו כך מלך על כל העולם (מגילה י"א). - שבע ועשרים ומאה מדינה, בתחילה מלך על שבע ואח"כ על עשרים ואח"כ על מאה לכך הזכירן כאן בזה הסדר. - כשבת המלך אחשוורוש אמרו חז"ל: בשעה שמלך אחשוורוש בקש לישב על כסא שלמה, אמרו ישראל לפני הקב"ה: מקום שהיה שלמה יושב ודן דין אמת זה הרשע יושב שם?! עשה למען שמך הגדול ואל תנבל כסא כבודך - ולא היה יכול לישב עליו. והיאך נמצא זה הכסא במדי? לאחר מיתת שלמה עלה שישק מלך מצרים ונטלו בכתובתה [של בת פרעה] והביאו למצרים, ואח"כ בא סנחריב ונטלו והביאו לא"י כשבא להלחם בירושלם, וכשיצא מלאך י"י והכה במחנה אשור יצאו ישראל ובזזו מחנהו וכל כסף וזהב שלו ומצאו הכסא והשיבוהו למקומו, וישב עליו חזקיה ונטל הכבוד שהיה ביד שלמה ונתנשא מלכותו למעלה ככתוב ויצלח חזקיה בכל מעשהו (דהי"ב ל"ב ל'), ובשלמה כתיב והמה מביאים איש מנחתו ובחזקיה כתיב בעת ההיא שלח מרודך בלאדן וגו' וישבו על אותו כסא חזקיה ומנשה ואמון ויאשיהו, ולפניהם ישבו עליו שלמה ורחבעם. ובימי יאשיהו עלה פרעה מלך מצרים ונלחם עם יאשיהו ונטל הכסא והביאו למצרים, ובקש לישב עליו ולא היה יודע מנהגו והכהו הארי על ירכו והיה צולע לכך נקרא פרעה נכה. וכשנלחם נבוכדנצר עם פרעה מלך מצרים ולקח ארצו נטל הכסא והוליכו לעילם המדינה, והיינו דכתיב ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מ"ט ל"ח), ולא היה יכול לישב עליו, וכשראה כך שלח לאכסנדריא שלו (עיר הבירה במדינתו) והביאו לו חרשים ועשו לו כסא כפי שכלו אבל לא כמו כסא שלמה מפני שנעשה ברוח הקדש, שנאמר וישב שלמה על כסא י"י וגו' (דהי"א כ"ט כ"ג). - בשנת שלש למלכו, נחלקו חז"ל בזה הפסוק, יש מי שאומר שחכם היה, שעשה משתה בראשונה לכל אנשי המדינות הרחוקות מפני שאנשי עירו לא יוכלו למרוד בו מפני שהיה מצוי עימהם תמיד והם ברשותו, לכן הקדים אנשי המדינות הרחוקות, ויש מי שאמר מלך טיפש היה לפי שהיה צריך לכבד אנשי עירו בתחילה ובהם יוכל לכוף אנשי המדינות האחרות ולא עשה כהוגן (עי' מגילה י"א). - חיל פרס ומדי, שני משפחות היו והיה ברית ביניהם מקדם שאם יהיה מלך ממשפחת פרס שיהיו השרים ממשפחת מדי כדי שתהא יד כולם עליונה במלכות. - ובמלאות הימים האלה, בא המן הרשע וסיפר לשון הרע על ישראל, אמר למלך אומה זו משונה במעשיהם, אם רצונך תאבדם, אמר לו ומה נעשה כי אלוהיהם גדול הוא ויש לנו ללמוד מפרעה, אמר לו המן אלוהיהם שונא זימה, עשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו למשתה ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם, שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, ומיד אלוהיהם כועס עליהם. כיון ששמע זה מרדכי, אמר להם אל תלכו לבית המשתה כדי שלא יהא לשטן פתחון פה עליכם, ולא הקשיבו לו. - ביום השביעי וגו', יום שבת היה, ועד יום שביעי לא היה טוב לבו? אלא [יום שבת היה] למפלתה של ושתי הרשעה שהייתה גוזרת על בנות ישראל שתבואנה ערומות ועושות בהן מלאכה בשבת, לכך נגזר עליה שתשחט ערומה בשבת. ויש אומרים שמפני שבא גבריאל ועשה לה זנב לפיכך לא באה אל המלך. - ויקצוף המלך מאד, לפי שאמרה ושתי לסריסים לכו ואמרו למלך, שאבא היה שותה יין לנגד אלף אנשים, שנאמר ולקבל אלפא חמרא שתי (דניאל ה' א') והוא במעט יין שהוסיף נשתכר בו. לפי שהייתה ושתי בת בלשצר, וציווה המלך וקראו לחכמי ישראל ואמר להם דנו דין זה, שנאמר ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים, אלו ישראל שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. מיד נתייעצו חכמי ישראל ואמרו אם נגזור עליה שיהרגנה, למחר כשיצא היין מראשו יכבד עליו מותה ויצווה להרגנו, ואם נאמר שאינה חייבת מיתה יאמר שאנו מזלזלין במלכות, ויבואו לפניו ויאמרו לו אדונינו המלך מיום שגלינו מארצנו נטלה עצה וחכמה ממנו ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות, אבל שלח בשביל זקני מואב שהם שלווים ושקטים בארצם כיין השקוט על שמריו, לפי שלא גלו ממקומם, והם ידונו עליה מה שהיא חייבת, שכך אמר הכתוב, שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו ולא הורק מבלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר (ירמיה מ"ח י"א, עי' מגילה י"ב ע"ב). ויצו המלך ויבואו אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש שהם חכמי מואב, ואמר להם כדת מה לעשות במלכה ושתי, ולא ענו אותו הששה שהיו גדולים, אבל המן שהיה קטון שבהם והוא ממוכן - ולמה נקרא שמו ממוכן שהיה מוכן לפורעניות, מכאן שהדיוט קופץ בראש - דן עליה הריגה והרגוה מיד, ומפני שהייתה כלילת יופי ציווה לצור צורתה בכותל כדי שלא תמלוך אשה במקומה אלא יפה כמותה. וישלח ספרים להיות כל איש שורר בביתו, אמרו העמים השומעים הכתבים, בודאי המלך אחשוורוש שוטה הוא כי לא ציווה עלינו דבר חדש ולא הודיענו אלא מה שהוא מנהגנו מימי קדם ומנהג כל הארץ, והוא דברי חז"ל פשיטא קרחא בביתיה פרדשכא להוי (עי' מגילה י"ב ע"ב). ואמרו חז"ל לולי אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, לפי כששלח להם כתבים להרוג את ישראל פחדו ולא מלאם לבם להרגם מפני הכתבים הראשונים כשנהרגה ושתי וציווה להיות כל איש שורר בביתו, וכן יעשו היהודים יקהלו ויעמדו על נפשם וילחמו. ושמא תאמר יצאו מן הכלל וישתמדו לע"ז כבר ציווה להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. פרשה ב' ה': ושמו מרדכי לפי שהייתה תפלתו נכנסת לפני הקב"ה כמר דרור ומתרגמינן מרא דכיא (מגילה שם /י' ע"ב/); בן יאיר שהיה מאיר פניהם של ישראל בהלכה; בן שמעי, בן ששמע האל תפלתו; בן קיש, בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו; איש ימיני שהיה משבט בנימין מאב (מצד אביו). בא וראה חכמתו של מרדכי שהיה יודע שבעים לשונות (מנחות ס"ה). דבר אחר שהייתה אמו מיהודה ואביו מבנימין והיו המשפחות מתגרות זו בזו ואומרת מה עשה לנו שבט יהודה, שאלמלא הרג דוד את שמעי בן גרא לא היה יוצא ממנו מרדכי ויתקנא בו המן. ותתרעם משפחת בנימין, ומה שלם לנו בנימין שאלמלא הרג שאול לאגג לא היה יוצא ממנו המן. דבר אחר איש יהודי מפני שכפר בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי, דכתיב ואשתו היהודיה (דהי"א ד' י"ח) והלא בת פרעה הייתה, אלא על שכפרה בע"ז של אביה קראה הכתוב יהודיה. - הדסה, למה נקראת הדסה על שם הצדיקים שנאמר והוא עומד בין הדסים, ולמה נקראת אסתר, שהייתה מסתרת את דבריה, הדא הוא דכתיב אין אסתר מגדת וגו'. - ובמות אביה ואמה וגו' כשהרתה אמה ממנה מת אביה וכשילדה מתה אמה ולכך נאמר לקחה מרדכי לו לבת, אל תקרי לבת אלא לבית (מגילה שם י"ג ע"א). - וימליכה תחת ושתי, לפי שציווה לצור צורת ושתי בכותל ונמצאת יפה ממנה, וכשבא עליה אחשוורוש שאלה מאיזה אומה את ולא הגידה. - קצף על בגתן ותרש, מצינו מלך שקצף על עבדיו כמו פרעה בגלל יוסף הצדיק שיעשה לו נס, ומצינו עבדים שקצפו על אדוניהם כמו בגתן ותרש בגלל מרדכי שיעשה לו נס. אמרו בגתן ותרש (כשהיה מרדכי יושב בשער המלך לראות שמא נטמאה אסתר ונערותיה במאכל המלך, שמע לבגתן ותרש שהיו אומרים זה לזה בלשון טרסיוס) דומים, מיום שבאת זאת לכאן לא ראינו שינה בעינינו בא ונטיל לו סם המות בספל של מים וימות, והם אינם יודעים שמרדכי היה מיושבי לשכת הגזית והיה יודע שבעים לשון, והגיד הדבר מרדכי לאסתר. ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, מכאן אמרו חז"ל שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. - ויבוקש הדבר, ויהי בלילה ההוא כיון שעמד המלך משנתו אמר לסריסיו תנו לי מעט מים והביאו לו קיתון וסם המות בתוכו. אמר להם שפכו המים ושפכום ומצאו סם המות בתוכם, וציווה המלך לתלותם, וכל דבר שהיו עושים לפני המלך היו כותבים בספר הזיכרון כשרוצה המלך לחפש מה שעבר עליו, וכתבו זה הדבר. פרשה ג' א': ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. אמר ר' ברכיה ארורים הם הרשעים שהם מעקמים עצות רעות על ישראל וכל אחד אומר עצתי טובה, עשו הרשע אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, אבל אני אינו עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. פרעה הרשע אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה אבל אני איני עושה כן כד אינון רקיקין תחות כורסי אמהון אנא מחנק להון, הדא הוא דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן הרשע אמר שוטה היה פרעה שאמר כן הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולא היה יודע שהבנות פרות ורבות אבל אני איני עושה כן אלא להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים. וכשרצה המן להשמידם הסתכל בחדשי השנה איזה חדש אינו טוב לישראל, וכן הסתכל בימי השבוע ובכוכבים. הסתכל בימי השבוע: וראה ביום הראשון כי בו נבראו שמים וארץ וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג כ"ה), וראה ביום שני ומצא בו ויבדל בין המים וגו' כך ישראל נבדלים מן האומות שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים (ויקרא כ' כ"ו), וראה ביום שלישי ומצא שברא בו הקב"ה כל עצי פירות ודשאים וישראל נותנים מהם בכורים ומן התבואה מפרישין חלה ומעשרות, וראה ביום הרביעי ומצא שבו נבראו שמש וירח שמונין ישראל בהם ראשי חדשים ומועדים ושמיטות ויובלות, וראה ביום החמישי ומצא שבו נבראו העופות שיקריבו ישראל מהם שתי תורים ושני בני יונה, וראה ביום השישי ומצא שבו נברא אדם ובהמות שמקריבין ישראל מהם קרבן, וראה ביום השביעי ומצא שהוא שבת יום מנוחה וקדושה ואכילה ושתייה לישראל ולא מצא בימים יום שיתגרה עם ישראל לפי שהם מלאים מצוות. והסתכל בחדשים ומצא: בניסן חג המצות ובאייר פסח שני ובסיון מתן תורה ובתמוז מצא יהושע וכלב שהליצו טוב על ישראל ולולי זכותם נאבדו בעצת מרגלים, באב ראה שמתענין בו ישראל, באלול בו ראש השנה, בתשרי בו המועדים וצום כפור, במרחשון התחילו ישראל לעשות המשכן, בכסלו וטבת עלו ישראל מבבל לירושלם ברשיון כורש מלך פרס לבנות בית שני, בשבט היו כורתים עצים לבית י"י לקורבנות ולעולות, באדר לא מצא בו שום תועלת כי בו נפטר משה רבנו ע"ה, ולא ידע הרשע כי בו נולד משה. ועוד נסתכל המן במזלות: וראה מזל טלה לניסן וישראל מקריבין קורבנות מהטלאים שהם כבשים, וראה מזל שור לאייר שהיו מקריבין עולות פרים, וראה מזל תאומים לסיוון שהוא נמשל לפרץ וזרח הצדיקים שהיו תאומים ויצא מלכות בית דוד מאחד מהם שהוא פרץ, וראה מזל בתולה בתמוז וראה חסד האמהות וצדקתם של שרה רבקה רחל ולאה, וראה אריה באב וזכר צדקת דניאל שהצילו ה' מגובא די אריותא, וראה מזל מאזנים וזכר צדקת איוב שאמר על נפשו ישקלני במאזני צדק (איוב ל"א ו'), וראה מזל עקרב במרחשוון וראה חסד יחזקאל הנביא שנאמר ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב' ו'), וראה מזל קשת בטבת וראה חסד יוסף שנאמר בו ותשב באיתן קשתו, וראה מזל דלי בשבט וראה חסדו של משה רע"ה שנאמר בו וגם דלה דלה לנו, וראה מזל דגים ולא מצא בו שום תועלת לטובה אלא שנאמר בו כדגים שנאחזים במצודה (קהלת ט' י"ב) וראה בחדש אדר שחסר גדולתם במיתת משה רבנו והם (ישראל) כדגים שנאחזים במצודה ואין מי יצילם, ולא ראה הרשע כי המזלות והכוכבים אין בידם יכולת להרע או להיטיב כי הכל בידי שמים שברא הכוכבים והמזלות ואמרו חז"ל אין מזל לישראל. ואמר הקב"ה על ידי ירמיהו ע"ה ומאותות השמים אל תחתו (ירמיה י' ב'). וכאשר ראה המן שלא היה מזל לישראל במזל דגים הקדים הדבר לאחשוורוש, שנאמר בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו' וכאשר יצא הגורל באדר שמח מאד. וביקש להשמיד לישראל ברכילות ולשון הרע כמו שאמרו חז"ל ליכא מאן דידע לאשתעויי לישנא בישא כהמן (מגילה י"ג ע"ב). - ויאמר המן למלך אחשוורוש, אם היה רצונך נאביד היהודים מן העולם, אמר לו מתיירא אני מאלוהיהם שלא יעשה לי כמו שעשה לפרעה ולסיסרא, אמר לו המן ישראל שבאותן דורות היו צדיקים והיה אלוהיהם עמם אבל אלו הם רשעים וחטאים וכבר נחרב בית המקדש שלהם. - ישנו עם אחד, ישנו מן המצוות, ערומים הם מן המצוות, אמר לו אחשוורוש שמא יש ביניהם צדיקים, אמר לו המן עם אחד, כולם אומה אחת, אין ביניהם צדיק, ושמא תאמר תפסיד בהם, ת"ל מפוזר ומפורד, כפרדה זו שלא תלד כך אין בהם תועלת. ועוד שמוציאים ממונם בהבלים בשבתות ובימים טובים ועל כן הם עניים ואין מועיל בממונם. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלין בהדן ולא שתי בהדן ולא מינסבי לן מינייהו. ואת דתי המלך אינם עושים שאם תיפול זבוב בכוס אחד מהם שותהו ואם אדוני המלך יגע בכוס יינם חובטו בקרקע, ע"כ אין טוב שתניחם. - ואם על המלך טוב וגו' ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך, |
משל למה הדבר דומה לאיש שדר בעיר אחת והיה לו בשדהו פחת גדולה ואחד שדר בעיר אחרת והיה לו בשדהו תל גדול מעפר, אמר בעל התל מי ייתן שלא היה זה התל בשדי ובעל הפחת אמר מי יתן וימכור לי פלוני התל שבשדהו, לימים נתחברו שניהם, אמר בעל הפחת לבעל התל מכור לי התל שבשדך אמר לו בעל התל הלוואי שתיקחנו בחנם, כך היה אחשוורוש שונא לישראל מאד וכששמע דבר המן שיתן עשרת אלפים ככר כסף אמר לו הכסף נתון לך (מגילה שם י"ג ע"ב), מיד ויקראו סופרי המלך.
|
|
פרשה ד' א': והנה כיסה את האומה הזאת הקטנה חשך ענן וערפל, וכשהגיע נחש זה על אומה זאת והנה סערה באה מארבע פינות העולם ותיגע בנחש ותעטה אותו כאשר יעטה האדם הבגד, והייתה חותכת את הנחש חתיכות חתיכות, והיו אותן החתיכות מתעטפות ואובדות כמו קש והדק והמוץ אשר תדפנו רוח וכל אתר לא השתכח להון. מיד נגלה הענן והערפל מעל אותה האומה והיה זורח עליה השמש והאור כבתחילה. ויקץ מרדכי משנתו וכתב החלום ההוא על פנקסו ושמר הדבר וחתם סוד זה. והוסיף תפלות לבורא יתעלה כי ידע בודאי שצרה גדולה עוברת על ישראל וממנה יושע. ולכן לא נואש מלבקש רחמים לבורא יתברך וציווה לאסתר ג"כ לבקש רחמים. - דבר אחר הכסף נתון לך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, כל זמן שאומות העולם עומדים עלי ואין מבקשים ממני לא כסף ולא זהב אלא לכלות אותי מן העולם. בפרעה ונבוכדנצר כתיב הממני נבוכדנצר מלך בבל הציגני כלי ריק (ירמיה נ"א ל"ד), אימתי הדיחני בשעה שקיבץ עלי שבעה מלכויות ודן אותי בפניהם ואמר לי השתחווי לצלמי. אמר ר' חנינא בר' עגיל בשעה שאמר נבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה השתחוו לצלמי! אמרו לו: אין אנו משתחווים לצלם! אמר להם: מפני מה אתם עוברים על גזרתי? אמרו לו: גזרתו של הקב"ה גדולה משלך שכך כתוב בתורה לא יהיה לך אלוהים אחרים וגו' (עי' פסחים קי"ח) אמר להם: ולמה מרדתם בו? אמרו לו: לפי שמרדנו בו באנו לידיך, אמר להם: אעפ"כ איני מניחכם עד שתשתחוו לצלם, ואם אין אתם משתחווים לצלם הרי אני משליך אתכם בכבשן האש. אמרו לו: וכי אש שלך קשה מאש של הקב"ה, אישו של הקב"ה אוכלת תמיד את הרשעים ולא תכבה אבל אש שלך אינו אלא לשעה, והאיך נשתחווה לע"ז שלך. מיד נטלן והשליכן לכבשן האש, בא גבריאל וצנן את האש, והיינו דאמר נבוכדנצר הלא גוברין תלתא רמינא וגו' (דניאל ג' כ"ד). ועמד המן לכלותם, ואמר המן לאחשוורוש: נאבד כל איש כאיש אחד, אמר אחשוורוש: אין אנו יכולים, אמר לו המן למה? אמר לו: מפני שאלוהיהם לא עזבם כל עיקר, ומלכים ראשונים שהיו גיבורים ממני כל מי שבא עליהם בטלו מן העולם והיו לקלון. אעפ"כ המן הטריח לאחשוורוש בדברים ביום ובלילה, ויועצו עצות רעות על ישראל, אמר אחשוורוש: הואיל וכך חפצתי לך ונמליך בחכמים וחרטומים, שלח לקבץ את כל חכמי אומות העולם ונמלך אחשוורוש בהם, אמר להם: רצונכם (האם דעתכם נוטה) לאבד אומה זו מן העולם? אמרו לו כולם בבת אחת: מי הוא שמכשילך במכשול הזה לאבד ישראל? אם תאבדם מן העולם אין העולם מתקיים [שאינו] אלא בשביל ישראל ובשביל התורה שנתנה לישראל, ואפילו שמש וירח וכוכבים אינם מאירים בעולם אלא בשביל ישראל שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו', ולא עוד אלא שכל האומות נקראו נוכרים וישראל נקראו קרובים ואף אולהיהם נקרא קרוב שנאמר קרוב י"י לנשברי לב. אין אדם בעולם שנוגע בהם שימלט מידו. ועוד הבט בספרי אבותיך ומלכים ראשונים שביקשו להזדווג בהם מה עלתה להם ומה עשה לפרעה. אמר להם (המן): אותו אלוה שטבע פרעה בים כבר הזקין ואינו יכול לראות ולשמוע שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו ושרף היכלו והגלה ישראל לגבול עמון ומואב ופזרן באומות ולא היה יכול לעשות להם כלום, שנאמר ויאמרו לא יראה יה. ופייסם המן בדברים אלו, מיד קבלו ממנו והסכימו כולם ביחד וכתבו אגרות וחתמו [ומסרו] לו להמן וכך כתוב באותן אגרות: שלום לכם עד אין חקר, מודיעים אנו לכם שאדם אחד יש בינינו ולא ממקומנו הוא אלא מזרע עמלק מזרע המלוכה מגדולי המלכות המן שמו, ושאלנו ממנו שאלה אחת קטנה וקלה וזו היא השאלה. עם אחד יש בינינו מפוזר ומפורד בזוי לכל העמים ודעתן גסה עליהם חפצים ברעתינו, וקללת המלך שרוי בפיהם, וכופרים ביראתינו (אלוהיהם) כל ימיהם, באו וראו מה עשו לפרעה כשירדו למצרים קיבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותם בשני רעבון והאכילם מכל טוב הארץ, מה עשו לו? באו עליו בעלילה ואמרו לו נלך לזבוח לאלוהינו, לסוף שלשה ימים אנו באים, אם רצונך השאילונו כלי כסף וכלי זהב ושמלות. והשאילום וטענו כל אחד ואחד משאות על חמוריהם עד שנצלו אותם, יצאו ממצרים והלכו לים סוף, ורדף אחריהם פרעה וכל חילו בשביל ממונם. מה עשו להם עמד מכשף אחד שלהם משה בן עמרם שמו ונטל מקלו בידו ולחש על הים וייבש והעבירם בתוכו, ואינו יודע במה ייבשו. וכיון שבא פרעה אחריהם בקש להחזירם בשביל ממונו, ואיני יודע במה דחפם בים, ולא זכרו הטובה שעשה להם. והיה לו תלמיד אחד ושמו יהושע והכניס את ישראל לארץ, ולא די להם שנטלו חלקם שחלק יהושע להם אלא שהרג שלושים ואחד מלכים וטבחם כאכזרי. ובא עליהם סיסרא וכל המונו ואיני יודע מה עשו לנחל קישון שגרפן והשליכם לים. והיה להם מלך אחד ודוד שמו והיה משחית ומכלה כל הממלכות ולא חמל על ברייה, עמד שלמה בנו ובנה לו בית אחד וקראו בית המקדש ואיני יודע מה היה בתוכו, וכשבאים למלחמה על מדינות ועירות נכנסין לתוכו ומכשפין כולם וכשיוצאין מתוכו הורגין את כולם, ומתוך טובה שהיה להם והרבה להם כסף וזהב, כי כל המלכים עובדים את שלמה ומביאין לו כסף וזהב ומרגליות טובות ואבנים יקרות ובשמים. ואח"כ מרדו באלוהיהם, עד שבא נבוכדנצר והגלם והביאם לבית מלכותו, ועדיין לא שנו מעשיהם, מלוצצים בנו ומלעיבים על יראתינו, ועכשיו ישבנו והפלנו גורלות, ונפל באדר, ובזמן שאגרות הללו באים לידכם השחיתום כולם ביום אחד, ושלומכם ישגא. בשעה שחתמו אגרות הללו ונתנו ביד המן יצא ופגע בו מרדכי, ופגעו שלושה תינוקות שיוצאין מבית רבן, והיה מרדכי מהלך אחריהם והמן וכל שרי המלוכה באים אחריהם. אמר מרדכי לתינוקות מה פסוקכם? פתח הראשון: אל תירא מפחד פתאום וגו', (משלי ג' כ"ה), שני אמר עוצו עצה ותופר וגו' (ישעיה ח' י'), שלישי אמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול (שם מ"ו ד'), מיד שמח מרדכי ואמר לו המן: מה אמרו לך התינוקות ששחקת? אמר לו: בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו ואמר איני שולח ידי תחילה אלא באלו התינוקות. אמר רב יצחק בר נפחא, המן בעלילה גדולה בא על ישראל, שנאמר ובמלאת הימים האלה וגו'. ומפני שאכלו בסעודת אחשוורוש נתחייבו כליה ולא קבלו ממרדכי שהתרה בהם ואמר להם בשביל רעתכם הם עושים הסעודה, אל תלכו לבית המשתה כדי שלא יהא פתחון פה לשטן עליכם, ולא שמעו לו והלכו ונשתכרו, מיד עמד השטן לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע: עד מתי תחכה לאומה זו שהם מפרישין לבם ממך (יעזבו את ה'), אם רצונך תאבד אומה זו. אמר לו הקב"ה: מה יהא על התורה? אמר לפניו: רבש"ע הסתפק בעליונים. אז השוה הקב"ה דעתו למחות שמם. באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה זו שבשבילה רבו אנחותי בכל יום, אשביתם מן העולם. אמר לו הקב"ה: לך והביא לי מגילה ואכתוב עליה כליה. מיד הלך השטן והביא מגילה, באותה שעה יצתה התורה בבגדי אלמנותה וצעקה לפני הקב"ה ולקול בכיתה צעקו מלאכי שלום ואמרו רבש"ע אם ישראל מתבטלין מן העולם אנו למה צריכין בעולם, כיון ששמעו חמה ולבנה וכוכבים אספו נוגהם. באותה שעה בא אליהו ז"ל לאבות העולם בבהלה, והלך אצל משה ואמר: אי אבות העולם! מלאכי השרת שמש וירח וכוכבים וכל צבא מרום צועקים במרד וכל העולם כלו בחיל כיולדה, ואתם יושבים ודומים. אמרו לו: מפני מה? אמר להם: מפני שהלכו ישראל לסעודת אחשוורוש נגזר עליהם לאבדם. אמר משה רבינו ע"ה לאליהו ז"ל: כלום יש שום אדם כשר באותו הדור? אמרו: יש ומרדכי שמו, אמר לו לך והודיעהו כדי שיעמוד הוא משם ואנו מכאן ונבקש רחמים לפני הקב"ה. אמר לו: רועה נאמן כבר כתב להם הקב"ה אגרות כליה. אמר להם משה לאבות העולם: אם בטיט חתומה רחמים נשמעים, ואם בדם מה שהיה היה. הלך אליהו ז"ל וראה שהם חתומים בטיט והודיעו למשה. אמר: ירחמם הבורא והלך והודיעו למרדכי, שנאמר ומרדכי ידע וגו'. מה עשה קבץ כל התינוקות ועיניו מלאים מים, והלבישם שקים והושיבם באפר והיו צועקים ובוכים ועם כל זה היו עוסקים בתורה, והיה המן הרשע הולך בשמחת לבו, והיה מרדכי צועק לפני הקב"ה ואמר: רבש"ע, נשבעת לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים ועתה נתת אותם כצאן לטבחה, זכור לאברהם ליצחק וליעקב. - ותתחלחל המלכה, אמר רב שפירסה נדה. - התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך מפני שחתכוהו מגדולתו. - לדעת מה זה, שלחה לו הכי שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה. - וצומו עלי שלושה עשר ארבעה עשר וחמישה עשר שבניסן, אמר לה מרדכי: והרי יום שלישי הוא של פסח? אמרה לו: צדיק שבישראל, אם אין ישראל למה לו פסח. - לילה ויום, לקבל תענית מבעוד יום. - וכאשר אבדתי אבדתי, כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך. - ויעבור מרדכי שהעביר יום טוב ראשון של פסח בתענית. פרשה ה' א': ויהי כראות המלך את אסתר, אמר ר' יוחנן שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה צווארה ואחד שמשך עליה חוט של חסד ואחד שמתח את השרביט (מגילה ט"ו). - ויבא המלך והמן, תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה להמן? ר' אליעזר אומר: פחים טמנה ללכדו שנאמר יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש, ר' יהושע אומר: מבית אביה למדה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך (משלי כ"ה כ"א) אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. רבה בר אבוה אשכחיה לאליהו אמר לו: מה ראתה אסתר שזימנה את המן? אמר ליה: כדי שיתייאשו ישראל ממנה ולא יאמרו אחות יש לנו בבית המלך שתליץ בעדנו ותצילנו ולא יבקשו רחמים מהשם יתעלה, כי אמרה כשיראו ישראל שזימנתיו לסעודה שלי יאמרו זאת היא שאנו בוטחים בה בצרותינו והיא מכבדת אויבינו, אין טוב לנו להישען עליה אלא לשוב בתשובה שלימה לפני הקב"ה, אולי יצילנו ויושיענו למען שמו. ועוד אמרה אסתר בדוחק נפשה וזימנה את המן למשתה אולי יקנא בו המלך ויהרגני ויהרוג אותו וינצלו ישראל מהצרה הזאת (שם ט"ו). פרשה ו' א': וימצא כתוב, מלמד שהיה שמשי מוחק וגבריאל כותב. - ועשה כן למרדכי, אמר לו המן: הרבה מרדכי יש בעיר, אמר לו: היהודי, אמר לו המן: טובא יהודאי איכא ששמם מרדכי, אמר לו: היושב בשער המלך, אמר לו המן: זה די לו בכרמים ושדות כשיחיה, אמר לו המלך: אל תפל דבר מכל אשר דברת, הלך ובקשו ומצאו בבית המדרש והיה קורא בהלכות קמיצה, אמר לו: במה אתם קורין? אמר לו: בזמן שבית המקדש קיים ציווה הקב"ה שיביא אדם מלא קומצו מסולת ויקריב אותו הכהן ויתכפר לו חטאו, אמר להם: יבוא קומץ שלכם וידחה עשרת אלפים ככרי כסף שלי. אמר לו: כשיקנה העבד הנכסים, הנכסים והעבד הכל לאדוניו. אמר למרדכי: קום לבוש הבגדים האלה ורכוב על הסוס, אמר לו: איני יכול ללבוש בגדי מלכות עד שאכנס לבית המרחץ. שלחה אסתר שיסגרו כל בתי מרחצאות ולא יחמו אותם ולכל הספרים שלא יגלחו לשום אדם, והיה כל זה בדבר מרדכי ובמאמרו, וכראות המן כך הלך והחם לו המרחץ ולקח מספרים וגלח את כל שערו הוא בידו, והיה נאנח המן, אמר לו מרדכי: למה אתה מתאנח? אמר לו: איש כמוני שיהיה לך ספר ובנאי ואיך לא אאנח, אמר לו: וכי לאו ספר ובנאי היית בספר קרינוס (בגמרא קרצום) שתים ועשרים שנה, החריש ולא ענהו. אמר לו: קום רכוב, אמר לו: אינו יכול מפני התענית, אבל הכוף לפני ואעלה על גבך וארכוב, אמר לו המן: והלא כתיב בתורתכם בנפול אויבך אל תשמח (משלי כ"ד י"ז), אמר לו מרדכי: ההוא באויב ישראל כתיב אבל באו"ה כתיב ואתה על במותימו תדרוך (דברים ל"ג כ"ט). הלבישו מלכות וקרא לפניו והכריז כעבד לפני אדוניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"! והלך עמו בכל חוצות שושן, וכשקרב אצל ביתו עלתה בתו של המן וראתה אותם וחשבה שהרוכב הוא אביה וההולך ברגליו הוא מרדכי, לקחה גרף של רעי והשליכה בראש אביה, וכשהכירה שהוא אביה והרוכב הוא מרדכי מיד הפילה עצמה מן העלייה ותמות, לכך נאמר והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש על מה שהשליכה עליו. - ויספר המן לזרש אשתו, אמרו חז"ל: שלש מאות וחמישים ושישה יועצים היו לו להמן ולא היו יודעים כזרש אשתו, אמרה לו: אם מזרע היהודים מרדכי אין אתה יכול לו, אם תאסרהו כבר יצא יוסף מבית האסורים, אם תפילהו לתוך כבשן האש כבר יצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, אם תשליכהו לבור כבר יצא דניאל מגובא דאריותא, אלא יעשו עץ גבוה חמישים אמה. שנים עשר אמה רחבו, וארז היה, והביאו בהלל וזמר והעמידו על פתח ביתו וחשב בדעתו למחר לזמן ק"ש אני תולה מרדכי. כשהיה מתקנו נפל עליו ומדד עצמו עליו, יצאה בת קול ואמרה לך נאה! שלא בראו הקב"ה אלא בשבילך מששת ימי בראשית. הלך המן אצל מרדכי ומצאו יושב בראש התינוקות והיו צועקים ובוכים, ומצא שם שנים ועשרים אלף תינוקות, והשליך עליהם שלשלאות של ברזל בצוואריהם והפקיד עליהם שומרים ואמר בלבו למחר אני שוחט אלו התינוקות ואח"כ מרדכי ואח"כ כל היהודים. והיו אמותיהם של תינוקות מביאים להם לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו שתו קודם שתמותו. מיד הניחו ידיהם על ספריהם ונשבעו בחיי מרדכי רבם שלא יאכלו ושלא ישתו אלא בתעניתנו נמות. געו כלם בבכיה עד שעלתה בכייתם למרום ושמע הקב"ה קולם ונתגלגלו רחמיו עליהם, ועמד מכסא דין וישב על כסא רחמים, ואמר: מה קול הרעש הזה ששמעתי ככבשים וכגדיים? עמד משה רבינו ע"ה לפני הקב"ה ואמר: רבש"ע אינם גדיים ולא כבשים אלא מקטני עמך הם, שהם שרוים בתענית ג' ימים ולמחר רוצה אויב לשוחטן ככבשים וכגדיים. באותה שעה נטל הקב"ה אותן האגרות וקרע אותן ובטלה הגזרה והצמיח ישועה לישראל. בזכות אבות העולם ובזכות מרדכי ואסתר, ובזכות התינוקות, שנאמר בהם מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, והשיב מחשבתו של המן על ראשו, לקיים מה שנאמר וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים ע"ה י"א). דבר אחר אמרה לו אשתו אם הוא מרדכי מבלעדי (חוץ) שבט יהודה ואפרים ומנשה ובנימין עוררה את גבורתך ואם לאו נפול תיפול לפניו. - כי נפול תיפול לפניו, אמרה לו: האומה זו משולה ככוכבי השמים וכו' (עי' מגילה שם). - עודם מדברים עמו וגו', באו עליו בבהלה ובמהירות ויבהילוהו. פרשה ז' ה: ליהודים הייתה אורה כנגד התורה שנאמר בה כי נר מצווה ותורה אור (משלי ו' כ"ג) וחזרו להגות בתורה ולעסוק בה, ושמחה יורה על יו"ט שעשו ישראל ונאמר ביו"ט ושמחת בחגך, וששון על ברית מילה שהיו מונעין בניהם מלמול, שנאמר בברית מילה שש אנכי על אמרתך (תהילים קי"ט), ויקר אלו תפילין שהם יקר ומורא, שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ"ח י'). תם ונשלם שלב"ע. |
