א. החידה

"ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה, ותאחז בה, וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר. ותבוא אל חמותה, ותאמר: מי את בתי, ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש. ותאמר: שש השערים האלה נתן לי, כי אמר [אלי] אל תבואי ריקם אל חמותך. ותאמר: שבי בתי, עד אשר תדעין איך יפל דבר, כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום." (רות ג' טו - יח)

מספר שאלות מתעוררות לקריאת קטע זה ממגילת רות.

1. יש כאן הדגשה של 'וימד', כלומר מדידה וספירה מדויקת, אשר רומז שיש חשיבות מיוחדת למספר (או לכמות).
2. מה הם שש השעורים, ששה גרעיני שעורה או שש מידות של שעורה?
3. מהו המסר שבועז רוצה להעביר לנעמי, שבעקבותיו היא בטוחה 'כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום'?
4. מדוע רות אינה מבינה את המסר ונעמי מבינה אותו?
5. האם נוכל להסביר את הקרי ואת הכתיב, עם או בלי 'אלי'?

יש כאן מעין 'חידה' שמחבר המגילה הציב בפנינו, ועלינו 'לפצח' אותה.

ב. רש"י אומר:

'אי אפשר לומר שש סאין (כ- 70 ליטר), שאין דרכה של אשה לשאת כמשאוי זו, אלא שש שעורים ממש, ורמז לה שעתיד לצאת ממנה בן שמתברך בשש ברכות: "רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' " (ישעיהו י"א ב).

דברי רש"י לקוחים מן הגמרא בסנהדרין שנביא בהמשך. אולם יש להקשות על דברי רש"י: מדוע הביא דווקא את הפסוק המתייחס למשיח, במקום להתייחס לדוד המלך?

ג. דברי חז"ל

מסכת סנהדרין צג:
'אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בצפורי: מאי דכתיב "שש השערים האלה נתן לי", מאי שש שעורים? אילימא שש שעורים ממש, וכי דרכו של בועז לתת מתנה שש שעורים? אלא שש סאין. וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין? אלא רֶמֶז רָמַז לה, שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות, ואלו הן:
דוד, שנאמר "יודע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תאר, וה' עמו" (שמואל א ט"ז יח);
משיח, שנאמר "ונחה עליו רוח ה': רוח חכמה, ובינה, רוח עצה, וגבורה, רוח דעת, ויראת ה' " (ישעיהו י"א ב);
דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, שנאמר "ילדים אשר אין בהם כל מאום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך" (דניאל א' ג - ו). אמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שהיו אונסים את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה, ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם מפני אימת מלכות.'

במדרש רות רבה פרשה ז:
אמר רבי יהודה ברבי סימון: בזכות "וימד שש שערים וישת עליה" זכה ועמדו ממנה ששה צדיקים, וכל אחד ואחד בהן שש מידות:
דוד, שנאמר "יודע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תאר, וה' עמו" (שמואל א ט"ז יח);
חזקיהו, שנאמר "ויקרא שמו פלא, יועץ, אל, גבור, אבי-עד, שר-שלום" (ישעיהו ט' ה);
יאשיהו, שנאמר "והיה כעץ שתול על מים, ועל יובל ישלח שרשיו, ולא יראה כי יבוא חם, והיה עלהו רענן, ובשנת בצרת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי" (ירמיהו י"ז ח);
חנניה, מישאל ועזריה, שנאמר "ילדים אשר אין בהם כל מאום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך" (דניאל א' ג - ו);
דניאל, שנאמר "כל קבל די רוח יתירה, ומנדע, ושכלתנו, מפשר חלמין, ואחוית אחידן, ומשרא קיטרין" (דניאל ה' יב);
משיח, שנאמר "ונחה עליו רוח ה': רוח חכמה, ובינה, רוח עצה, וגבורה, רוח דעת, ויראת ה' " (ישעיהו י"א ב).'

איך מדרשים האלה יכולים לסייע לנו בפתרון החידה?

ד. פרץ בן יהודה במגילה

1. כאשר בועז לוקח את רות, אומרים לו אנשי בית לחם: ...יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל, ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם' (רות ד' י"א). עד כאן ברכה מקובלת בישראל. אולם ההמשך תמוה: 'ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה' (שם י"ב). למה לא להשתמש בברכתו של יעקב אבינו שהנחיל לבניו: 'ישימך א' כאפרים וכמנשה' (בראשית מ"ח כ')?

2. זאת ועוד: חמשת הפסוקים האחרונים של המגילה נותנים, כידוע, את השושלת מפרץ לדוד המלך. למה מפרץ ולא מיהודה שנתברך 'לא יסור שבט מיהודה' (בראשית מ"ט י')?

3. הגמרא בבבא בתרא צא. דנה בנושא קרבת המשפחה בין הדמויות במגילת רות.

'אמר רב חנן בר רבא: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן'.

אמרה זו מסבירה מדוע פלוני אלמוני הוא גואל יותר קרוב מבועז, שהרי פלוני אלמוני הוא אח של אלימלך, בעוד שבועז הוא בן אח של אלימלך. מכאן גם שאלימלך היה דוד של נעמי, והיא בת דודו של בועז.

נמצינו למדים שהנפשות הפועלות במגילה, חוץ מרות המואביה, כולן מצאצאי פרץ בן יהודה, מבני נחשון בן עמינדב!

ה. מסורת המלכות מפרץ

הגמרא במסכת יבמות ע"ו אומרת:

אמר רבי יוחנן 'וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר? ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי'(שמואל א י"ז נ"ה) - ולא ידע ליה? והכתיב 'ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים' (שם ט"ז כ"א)? ... הכי קאמר שאול: אי מפרץ אתי אי מזרח אתי, אי מפרץ אתי מלכא הוי, שהמלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי.

לפי זה, הייתה מסורת בישראל, שגם שאול המלך משבט בנימין ידע אותה, שהמלוכה תבוא מבית פרץ.
אין ספק שבמשפחת נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ, המסורת הייתה ידועה, על פי מדרש חז"ל הבא התייחס לנחשון בן עמינדב, בקרבנות הנשיאים:

מדרש במדבר רבה פרשה י"ג:
'אמר רבי פנחס בן יאיר: למה בכל קרבנות הנשיאים כתיב "קרבנו" "עתדים" חסר, ובנחשון כתיב "וקרבנו" "עתודים" מלאים? - "וקרבנו" למה? וי"ו יתירה כנגד ו' דברים שנתחדשו באותו היום בעולם ....
ולכך יבוא בן נחשון בשש מידות שלמים ויבנה יסוד בית המקדש.
כמה דתימא "ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן, וגבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואיש תאר, וה' עמו" (שמואל א ט"ז יח) ...
דבר אחר: למה "עתודים" מלא והוא יתיר וא"ו? כנגד ו' בנים שהיו מנחשון בעלי שש ברכות, ואלו הן: דוד, משיח, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה ... [כמו לעיל במסכת סנהדרין].

ו. הפתרון

1. הסברנו שהייתה מסורת בצאצאי פרץ בן יהודה, במשפחה של נחשון בן עמינדב, שמהם תצא המלוכה בישראל. הייתה גם מסורת של שרשרת של ששה מנהיגים שיתברכו בשש ברכות. בועז ונעמי הם מבני נחשון בן עמינדב, ולכן מכירים את המסורת המשפחתית.רות המואביה, כמובן, אינה מכירה מסורת זו.
2. בועז מודד ששה גרעיני שעורים ומוסר אותם לרות, כדי שתעביר את המסר: אני מתכוון להקים עם רות את השושלת שממנה תצא המלוכה. רות איננה מבינה במה מדובר, ואומרת בפליאה "שש השעורים האלה נתן לי".
3. בועז הוא השישי בשושלת היוצאת מפרץ. אולי גם זה נכלל ברמז שלו לנעמי.
4. כאשר נעמי רואה את שש השעורים היא מבינה שעכשיו בועז יקיים את המסורת המשפחתית. כשם שפֶרֶץ פרץ מבטן אמו ויצא, ונחשון לא היסס וקפץ לים סוף, "לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום".
5. גם הכתיב וגם הקרי מתבארים עתה. מצד אחד הקרי אומר: 'כי אמר אלי', כלומר, זה מה שהוא אמר לי. אולם באמת, הוא לא דיבר אלי, אלא אליך, נעמי, 'כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך'.

ז. יישוב פירושו של רש"י

ועדיין צריכים אנו ליישב את דברי רש"י, שמבין ששת הצדיקים בחר להציג דוקא את משיח.

בראשית רבה פרשה י"ב:
"אלה תולדות השמים והארץ" (בראשית ב' ד) אמר רבי שמואל בר נחמן: כל תולדת שנאמר בתורה חסרין, בר מן תרין, "אלה תולדות פרץ", והדין. ומפני מה אינון חסרין? רבי יודן בשם רבי אבין אמר: כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון, ואלו הן, זיוו, חייו, קומתו, פירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות.
זיוו מנין, שנאמר "משנה פניו ותשלחהו" (איוב י"ד כ);
חייו מנין, "כי עפר אתה" (בראשית ג' יט);
קומתו מנין, שנאמר "ויתחבא האדם ואשתו" (בראשית ג' ח);
פרי האילן ופרי הארץ מנין, שנאמר "ארורה האדמה בעבורך" (בראשית ג' יז);
מאורות ... שנאמר "וימנע מרשעים אורם" (איוב ל"ח טו).

רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר: אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו, ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ, שנאמר "אלה תולדות פרץ" - מלא. בשביל ששה דברים שיחזרו, ואלו הן: זיוו, חייו, קומתו, פירות הארץ, פירות האילן ומאורות.
זיוו מנין, "ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שופטים ה' לא);
חייו מנין, שנאמר "כי כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו ס"ה כב);
קומתו מנין, שנאמר "ואולך אתכם קוממיות" (ויקרא כ"ו יג)...;
פירות הארץ ופירות האילן מנין, דכתיב "כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ יתן פריו" (זכריה ח' יב);
מאורות מנין, "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" (ישעיהו ל' כו).'

הדברים מופיעים בצורה דומה במדרש תנחומא בראשית ו'.

מדרש זה מחזיר אותנו למגילת רות ולתולדות פרץ, ונותן למגילה ממד של הכנה לימות המשיח. נראה לי שמדרש זה עמד לפני עיניו של רש"י, ולכן העדיף לפרש את שש השעורים כרומזים למלך המשיח.