"כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם, ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבוא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה. והיה הבכור אשר תלד, יקום על שם אחיו המת, ולא ימחה שמו מישראל".

בועז אסף את מועצת הזקנים, וקרא לרות וגם לקרוב. וכשבא הקרוב אמר בועז אליו: הלא אתה הוא בעל הירושה של אלימלך ובניו? הודה הקרוב שכך הוא... אמר בועז, הרי באה כאן אשתו של מחלון, אם רוצה אתה לזכות בקרקעותיו, חייב אתה לשאת אותה. הלה אמר, שכבר יש לו אשה ובנים, וכן העיד בועז את מועצת הזקנים, וצווה לאשה לגשת ולחלוץ נעלו של האיש לפי החוק ולרוק בו בפניו. וכשנעשה הדבר נשא בועז את רות.

"וזאת לפנים בישראל, על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו".

חכמי ישראל הקדמונים, מדעתם העניין הנכבד הזה - עניין הייבום - הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה, וקראו אותו גאולה, וזהו עניין בועז.