לפני היות מלך - עיונים בספר יהושע / יהודה איזנברג

יהושע ה: ויאכלו מעבור הארץ

(יא) וַיּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּות וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּום הַזֶּה:
(יב) וַיִּשְׁבּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלא הָיָה עוד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן
וַיּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא: (ה: יא-יב)

מדוע אכלו בני ישראל מתבואת ארץ ישראל רק ממחרת הפסח, ולא מיד כשנכנסו לארץ, ביום עשרה בניסן? הפסוק אומר כי אכלו מתבואת הארץ "ממחרת הפסח", זאת אומרת ממחרת החג הראשון של פסח, בשישה עשר בניסן.

כדי להשיב על שאלה זו צריך לעיין בפרשה אחרת, בחומש ויקרא, שהפסוק שלנו קשור אליה ומוסבר על ידה:

(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לא תאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּום הַזֶּה
עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלהֵיכֶם חֻקַּת עולָם לְדרתֵיכֶם בְּכל משְׁבתֵיכֶם:
(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּום הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר הַתְּנוּפָה
שֶׁבַע שַׁבָּתות תְּמִימת תִּהְיֶינָה:
(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יום
וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה': (ויקרא כג: יד-טז)

הפסוקים האלה עוסקים באיסור "חדש", עיקרו הוא זה: בבית המקדש היו מביאים קרבן מן התבואה החדשה ביום שישה עשר בניסן, הוא היום הראשון של חול-המועד פסח. אסור לאכול מן התבואה החדשה של השנה עד לרגע שבו מקריבים מתבואה זו מנחה לה' בבית המקדש. לאחר שהוקרבה המנחה לה', מותר גם לאדם לאכול מן התבואה.

עכשיו מובן הפסוק: "ולחם וקלי וכרמל" - מוצרים העשויים מתבואה - "לא תאכלו עד עצם היום הזה" - יום 16 בניסן - "עד הביאכם את קרבן אלוהיכם", עד שתקריבו את הקרבן מן התבואה החדשה.

ועכשיו מובן גם הפסוק בספר יהושע: "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" - למחרת החג הראשון של פסח, הלא הוא 16 בניסן - "מצות וקלוי, בעצם היום הזה" - בעצם היום, ב- 16 בניסן, אכלו בני ישראל מן התבואה החדשה. מדוע חיכו ישראל עד 16 בניסן, ולא אכלו מן התבואה מיד בכניסתם לארץ? בגלל המצווה הכתובה בספר ויקרא, האוסרת לאכול מן התבואה לפני שמקריבים ממנה את קרבן העומר.בהיותם במדבר אכלו בני ישראל את המן - הלחם שירד מן השמים, וגם בכניסתם לארץ המשיך המן לרדת, עד ליום שבו אכלו מתבואת הארץ:

וַיִּשְׁבּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלא הָיָה עוד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן
וַיּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא: (יהושע ה: יב)

"ממחרת השבת"
הביטוי "ממחרת השבת" המופיע בפסוק פותח בפנינו פתח לאחד המאבקים המעניינים בתולדות ישראל בימי בית שני - מאבק ששרידים שלו קיימים עד היום.

הפסוק המתאר את זמן אכילת התבואה אומר כך:

(יא) וַיּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּות וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּום הַזֶּה: (יהושע ה: יא).

לפי פסוק זה היום שבו התחילו לאכול מן התבואה החדשה היה "ממחרת הפסח". הפסח מתחיל ביום 15 בניסן, ו"ממחרת הפסח" הוא בתאריך 16 בניסן.

בחומש ויקרא, בפסוקים המתארים את המצווה להקריב את קרבן העומר, יש ניסוח אחר. כתוב שם כך:

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּום הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתות תְּמִימת תִּהְיֶינָה: (ויקרא כג: טו).