ומרחוק ניצבת ממזרח חומת הרי העברים המושכת את העין לכל ארכה צפונה ודרומה לאורך של עשרות קילומטרים, עדי העלמה במרחקים הערפליים של הדרום הרחוק, אי שם בשעיר - היא אדום.

מראה רב-רושם כזה מתגלה מעל ראשי גבעות רבות במדבר, אשר גם אם אין עליהן שבילים - נמשך כל הלך לעלות עליהן ולהשקיף למרחקים. והרועים בוחרים להם, לרוב, את מקומות רבצם על ראשי הגבעות הללו (אם אין בסביבה מקום צל), כדי לזכות ביתרת הרוח וליהנות מיפי הנוף אשר חרטו אלוהים בגודל ידו. ונמשכת עינם להיזון שוב ושוב במראה הכביר, לרחף על פני הגבעות הקרובות והרחוקות, ומשם לטוס הלאה על פגי המרחקים העצומים ולראות מרחוק את אבדן הרי העברים במרחקי הנגב.

יש לשער, אפוא, שהביטוי המיוחד הזה: "מרחוק ה' נראה לי", נוצר בלב הנביא בהשפעת מראה-פלא כזה, שהיה חוזר ומופיע לנגד עיניו מדי פעם בפעם במקום אחר. המטפס אל ראש גבעה ונפשו מתרחבת לשפע המרחקים אשר יתגלו לעיניו - הוא ירגיש כי אכן היה בכוח נוף כזה לעורר את הביטוי רב-הרושם בפי נביא ה' ירמיהו: "מרחוק ה' נראה לי".
ואולי לא נטעה אם נקשור זאת גם בדברים הקדומים, שהיו מהדהדים באזני הנביא: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו". הנה הוא מחדד מבטו ורואה מרחוק את גבולות שעיר הלוטים באדי המרחק, אשר משם "בא וזרח" ה'. ובנפשו פועמת המלה "מרחוק" - מקצה הארץ ההיא - "ה' נראה לי", המתפרצת בנבואת נחמתו, בתוך דברי האומה החוזרת בתשובה. בראיה כזאת של הביטוי נוכל לחדור לשורשיו. הנעוצים בטבע הארץ אשר בה חי הנביא ולהבינו בכל עמקו.

עתה נתן אל לבנו את כל הקטע ונשתדל להבין את המתואר בו.

ושוב ניעזר בציור המרכזי, המופיע בצורות שונות בספר ירמיהו: העם תועה בדרכי המדבר ומבקש את דרכו, והנה נראה לו ה' הקורא אליו ומראה את דרך הישר.

ירמיה פרק לא
(א) כּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוךְ לְהַרְגִּיעו יִשְׂרָאֵל:
(ו) צאן אבְדות הָיוּ עַמִּי רעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁובְבוּם
(ז) כָּל מוצְאֵיהֶם אֲכָלוּם

והשאירו מהם רק שרידים - שרידי חרב - הנה הן תועות במדבר ומבקשות דרכן חזרה אל אמונת ה' ואל נווה מרעיתן, ארצם האבודה. וברגעי תשובה וחרטה אלה "מוצא חן" בעיניו העם הזה לסלוח לו חטאותיו, והוא אומר: "הלוך להרגיעו ישראל" - אלך ואופיע לפניו בדרכיו האבודות לנחמו ולהרגיעו ולהובילו בדרך הסלולה. והוא מופיע לעיני העם מקצה הארץ, כסמל התקווה היחידה להכרת הדרך, והעם הזה מתפרץ בקריאת השמחה:

ירמיה פרק לא
(ב) מֵרָחוק ה' נִרְאָה לִי

וה' אמנם אינו מכזיב וקורא לבת-עמו בחיבה:

וְאַהֲבַת עולָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד:

ומכאן והלאה משתפכת נבואת הנחמה הממשית, ללא משל, על כל פרטיה היפים:

ירמיה פרק לא
(ג) עוד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחול מְשַׂחֲקִים:
(ד) עוד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שׁמְרון נָטְעוּ נטְעִים וְחִלֵּלוּ:
(ה) כִּי יֶשׁ יום קָרְאוּ נצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּון אֶל ה' אֱלהֵינוּ: