|
|
|
|
התוכן:
שבטים נודדים רועים - שודדים חיות טרף שחיטת כבשים מן העדר העתודים נבואות-נחמה |
ירמיה פרק י"במקצה ארץ ועד קצה הארץ" - כלומר: לא רק מצפון תבוא הרעה, אלא גם מקצות הארץ האחרים, ממזרה ומדרום יבואו הרועים השודדים אשר ימלאו את כל המדבר ויחדרו לארץ החקלאות; ואמנם הלאה בפסוק 14 הוא מפרש על מי היו מוסבים דבריו -
(י) רעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי בּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי
נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה:
(יא) שָׂמָהּ לִשְׁמָמָה אָבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה נָשַׁמָּה כָּל הָאָרֶץ
כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב:
(יב) עַל כָּל שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שׁדְדִים
כִּי חֶרֶב לה' אכְלָה מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ
אֵין שָׁלום לְכָל בָּשָׂר:
ירמיה פרק י"בשכני - אלה היושבים על גבול הארץ והעיזו לחדור לתוכה ולא בבל הרחוקה אשר באה לכבוש את כל הארץ.
(יד) כּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנּגְעִים בַּנַּחֲלָה
אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל
הִנְנִי נתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּושׁ מִתּוכָם:
(ג) אֵלֶיהָ יָבאוּ רעִים וְעֶדְרֵיהֶםפסוק זה איננו מכוון כלל וכלל לאויב הצפוני, אם הבבלים או הסקיתים, כי הללו באו לא עם עדריהם, אלא רק על סוסיהם ועם צבאם הרב. ואלה מחוקרי המקרא אשר סברו כך לא נתנו את לבם אל זאת, יתר על כן: לא שיערו שהנביא יכול לשלב בתוך נבואת החורבן (קרץ מצפון) גם את השוד אשר יבוא בעת ובעונה אחת ממזרח, זה השוד אשר כל כך רבות סופר עליו מימי ילדותו בענתות עירו ובערים שכנותיה, אשר הן היו תמיד הקורבנות הראשונים של ההתקפות הללו.
תָּקְעוּ עָלֶיהָ אהָלִים סָבִיב רָעוּ אִישׁ אֶת יָדו:
ירמיה פרק ד'
(כא) כִּי נִבְעֲרוּ הָרעִים וְאֶת ה' לא דָרָשׁוּמצד אחד יש כאן המשך המשל על חורבן הרועים אשר נפוצה מעליהם כל מרעיתם בעת השוד והמהומה, ומאידך כבר מדובר ברור על הנמשל, הלא הם רועי ישראל אשר לא השכילו לרעות את עמם. זוהי תופעה טבעית של הרועה הנביא אשר אינו מפריד בנבואתו בין משל חיי הרועים ונמשל חיי האומה.
עַל כֵּן לא הִשְׂכִּילוּ וְכָל מַרְעִיתָם נָפוצָה:
(לד) הֵילִילוּ הָרעִים וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצּאן כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶםתיאור חזק כזה של החורבן הבא על הרועים ועדריהם יכול להינתן רק בפי נביא אשר עולם זה היה עולמה ואכן לא נתמה שירמיהו הוא היחידי אשר נמצא אצלו תיאורים כאלה.
לִטְבּוחַ וּתְפוצותִיכֶם וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה:
(לה) וְאָבַד מָנוס מִן הָרעִים וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצּאן:
(לו) קול צַעֲקַת הָרעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצּאן כִּי שׁדֵד ה' אֶת מַרְעִיתָם:
(לז) וְנָדַמּוּ נְאות הַשָּׁלום מִפְּנֵי חֲרון אַף ה':
(כ) לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוםובפעם השניה בנבואת החורבן של בבל בפרק נ':
וּמַחְשְׁבותָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל ישְׁבֵי תֵימָן
אִם לא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצּאן אִם לא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם:
(מה) לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶלפסוק זה אשר קרא ירמיהו בשתי נבואות על שני עמים שונים, אף הוא נובע מתוך אותם המחוות אשר ראם או שמע עליהם. יש כאן ציור עובדתי של נוהג, שנהגו, כנראה, "אדירי הצאן" המנצחים, לשלוח את צעיריהם - הפעם לא למים. אלא... להתעלל ב"אדירי הצאן" יריביהם אשר נוצחו, ולהשמיד (אם על ידי מרעה בלא חשבון ואם בפעולת הרס) את הנווה אשר רעו בו. גם כאן אין להבחין בין המשל ונמשלו, אשר היו לאחדים בנפש הנביא.
וּמַחְשְׁבותָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים
אִם לא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצּאן אִם לא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה:
(טו) וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִיםובייחוד את המעשה בהריגת זבח, וצלמונע, בשופטים ה 20:
וַיּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּו וַיַּכֵּהוּ וַיָּמת:
(כ) וַיּאמֶר לְיֶתֶר בְּכורו קוּם הֲרג אותָםברור, אפוא, שירמיהו מפריד כאן את מפלת אדום בצורת משל ממלחמות הרועים ברועים ומנהגי המנצחים - והנמשל מסתבר מאליו, ואף משולב בתוכו.
וְלא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּו כִּי יָרֵא כִּי עודֶנּוּ נָעַר:
(כא) וַיּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע
קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתו
(כח) לְקֵדָר וּלְמַמְלְכות חָצור אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶלעד כאן ראינו בדברי ירמיהו השתקפות של כמה תופעות הקשורות בעבודת המרעה:
כּה אָמַר ה' קוּמוּ עֲלוּ אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם:
(כט) אָהֳלֵיהֶם וְצאנָם יִקָּחוּ יְרִיעותֵיהֶם
וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם
וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגור מִסָּבִיב:
(ל) נֻסוּ נֻּדוּ מְאד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת ישְׁבֵי חָצור נְאֻם ה'
כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה:
(לא) קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוי שְׁלֵיו יושֵׁב לָבֶטַח נְאֻם ה'
לא דְלָתַיִם וְלא בְרִיחַ לו בָּדָד יִשְׁכּנוּ:
(לב) וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמון מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל
וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה
וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם ה':
(לג) וְהָיְתָה חָצור לִמְעון תַּנִּים שְׁמָמָה
עַד עולָם לא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם:
(לד) וַיּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצּאןמרכזן ומעוזן של חיות-הטרף, לאחר שנכבשו רוב היערות על ידי החקלאות (ואלה ששרדו היו מוקפים יישובי אדם), היו על גדות הירדן. פה מקום הג'ונגל בארץ-ישראל, הנקרא "גאון הירדן": יערות סבוכים אשר כמעט אין לחדור לעמקם. וכאן מצאו את משכנם בטח כל אלימי-שינים. ועד הזמן האחרון שרדו מהם בודדים.
וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר:
(לה) וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי
וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנו וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו:
(לו) גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוב הִכָּה עַבְדֶּך.ָ
עמוס פרק גואותו מחזה מזעזע מסעיר מדי פעם בפעם בנבואות שונות גם את ירמיהו הרועה.
(יב) כּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם או בְדַל אזֶן
כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּשְׁבִים בְּשׁמְרון בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ:
ירמיה פרק מטומופיעה לפנינו כל התמונה המחרידה של האריה המגיח על נווה הרועים (אשר נדמה להם עד עתה כשליו ובוטה) ועושה שמות בעדר. וחרדה כזאת הוא מנבא גם לבבל בבוא יומה (נ 44).
(יט) הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאון הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן
כִּי אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקד
כִּי מִי כָמונִי וּמִי יעִידֶנִּי וּמִי זֶה רעֶה אֲשֶׁר יַעֲמד לְפָנָי:
ירמיה פרק נכל כך חיוני תיאור זה וכל כך מורגשת בו חווית הרועה אשר היה עד-ראיה למחזות נוראים כאלה, או לפחות, שרוי בסכנה מתמדת של הופעתם.
(יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיות הִדִּיחוּ הָרִאשׁון
אֲכָלו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרון עִצְּמו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
ירמיה פרק דוגם בפרק ה מתואר העונש הזה מאת ה':
(ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכו וּמַשְׁחִית גּויִם נָסַע יָצָא מִמְּקמו
(ו) עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבות יְשָׁדְדֵם
נָמֵר שׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף
כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבותֵיהֶם מְשׁוּבותֵיהֶם:
ובירמיה פרק ב
(טו) עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים נָתְנוּ קולָם
וַיָּשִׁיתוּ אַרְצו לְשַׁמָּה עָרָיו נִצְּתוּ מִבְּלִי ישֵׁב:
ובירמיה פרק כהועוד תיאור של פריצי-החיות הרעבים ומשתוללים בחמתם, הנמשלים לאדירי בבל המתהדרים, אך עוד מעט תבוא מפלתם: בפרק נח:
(לח) עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּו כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה
מִפְּנֵי חֲרון הַיּונָה וּמִפְּנֵי חֲרון אַפּו:
(לח) יַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ נָעֲרוּ כְּגורֵי אֲרָיות:וכאשר מוקיע ה' בפי ירמיהו את רעת בני-ישראל, אף היא נמשלת לרעת חיות-הטרף אשר כל כך החרידו את הרועה מדי פעם:
ירמיה פרק יבגם פרק י"ב פסוק 5 נבע מעומק חוויותיו של הנביא הרועה, אשגר גאון הירדן היה בשבילו מקור כל אמון:
(ח) הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר
נָתְנָה עָלַי בְּקולָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ:
ירמיה פרק י"בעשר פעמים מנינו את מחזה הטרף בנבואות ירמיהו, המופיע בצורות שונות ובתיאורים שונים, כאשר לא ראינו אצל כל נביא אחר. אין זאת כי אם הרבה ירמיהו להרחיק נדוד עם צאנו, ויתכן שגם היה עד לחרדות האלה, אשר נחרתו עמוק בנפשו.
(ה) כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים
וּבְאֶרֶץ שָׁלום אַתָּה בוטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאון הַיַּרְדֵּן:
(יח) וַה' הודִיעַנִי וָאֵדָעָה אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם:
ירמיה פרק יבהמלה "התיקם" מציירת את מוראות המחזה:
(ג) וְאַתָּה ה' יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ
הַתִּקֵם כְּצאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיום הֲרֵגָה:
(מ) אורִידֵם כְּכָרִים לִטְבוחַ כְּאֵילִים עִם עַתּוּדִים:גם כאן משתפך שיא השנאה בקללה הנוראה ביותר אשר יבולה לצאת מלב הרועה.
ירמיה פרק נאך ירמיהו מאיץ בעמו להזדרז ולצאת ראשונה מארץ הגלות המתמוטטת. ובזאת הוא פותח את נבואת החורבן על בבל - כאילו רוצה הוא להקדים את מנוסתם של בני-ישראל מתוך בבל לפני שתשתולל שם החרב ותתלקח מהומת העמים. ומלבו מתפרץ המשל אשר חי יום יום לנגד עיני הרועה: הנה העתודים הם הראשונים הנדחקים ויוצאים מן המכלאה אל מרחב המרעה, והוא קורא לעמו לעשות אף הוא כך:
(טז) כִּרְתוּ זורֵעַ מִבָּבֶל וְתפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר
מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּונָה אִישׁ אֶל עַמּו יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצו יָנֻסוּ:
(ח) נֻדוּ מִתּוךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּלא רק ביציאת בבל צפות ועולות תמונות מחיי הצאן. גם בשיבת העם לארצו רואה הנביא את העדר השב אל נווהו (כשם שאת חורבן העם הוא רואה כתוצאה מתעיית צאן ישראל מנוהו אל הרים זרים).
וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צאן:
ירמיה פרק ג
(יד) שׁוּבוּ בָנִים שׁובָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּון:
(טו) וְנָתַתִּי לָכֶם רעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל:
ירמיה פרק נמה נוגעת אל הלב התמונה הזאת של עם ישראל הרועה שוב בהריו הדשנים כרעות הצאן בנוהו, אך לא רק במשל ידבר ירמיהו. עיניו כלות לראות לא את עמו בלבד רועה בהריו, אלא את צאנם ובקרם ממש, אלה היצורים אשר הם חלק בלתי נפרד מחוויית חייו הוא וחיי העם:
(יט) וְשׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן
וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁו:
ירמיה פרק לג
(יב) כּה אָמַר ה' צְבָאות עוד יִהְיֶה בַּמָּקום הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה
וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רעִים מַרְבִּצִים צאן:
(יג) בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן
וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה
עד תַּעֲברְנָה הַצּאן עַל יְדֵי מונֶה אָמַר ה':
ירמיה פרק ל"אוראה: הנה שוב ההופעה המשותפת, הטיפוסית כל כך לירמיהו, של יבולי החקלאות (דגן ותירוש ויצהר) עם גידול הצאן והבקר.
(י) כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקב וּגְאָלו מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:
(יא) וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרום צִיּון וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירשׁ וְעַל יִצְהָר
וְעַל בְּנֵי צאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלא יוסִיפוּ לְדַאֲבָה עוד:
