|
פרשה א: בריאת העולם
א [התורה היא כלי אומנתו של הקב"ה]
אמון פדגוג
אמון מכוסה
אמון מוצנע
ואית דאמר אמון רבתא.
אמון פדגוג היך? מה דאת אמר (במדבר יא): כאשר ישא האומן את היונק.
אמון מכוסה היאך? מה דאת אמר (איכה ד): האמונים עלי תולע וגו'.
אמון מוצנע היאך? מה דאת אמר (אסתר ב): ויהי אומן את הדסה.
אמון רבתא כמה דתימא (נחום ג): התיטבי מנא אמון, ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא.
דבר אחר:
אמון - אומן. התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה.
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין.
כך היה הקדוש ברוך הוא, מביט בתורה ובורא את העולם.
והתורה אמרה: בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה.
היאך מה דאת אמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו:
ב [כח מעשיו הגיד לעמו]
(תהלים קיא) כח מעשיו הגיד לעמו וגו'
מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני?
מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם: הלא אומה של בזויים אתם!
וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזויה היא בידכם!
הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם. העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב (שם): לתת להם נחלת גוים וגו' הגיד להם את כל הדורות:
ג [ה' לבדו ברא את עולמו]
רבי תנחומא פתח: (תהלים פו) כי גדול אתה ועושה נפלאות.
אמר רבי תנחום: הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוד של מחט, כל רוחו יוצא ממנו. והאדם עשוי מחילים מחילים נקבים נקבים ואין רוחו יוצא ממנו.
מי יעשה כן?
(שם ) אתה אלהים לבדך.
אימתי נבראו המלאכים?
ר' יוחנן אמר בב' נבראו המלאכים. הדא הוא דכתיב (שם קד): המקרה במים עליותיו וגו'. וכתיב: עושה מלאכיו רוחות.
ר' חנינא אמר בה' נבראו מלאכים. הדא הוא דכתיב: ועוף יעופף על הארץ וגו'.
וכתיב (ישעיה ו): ובשתים יעופף.
רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן: הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו: מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעו. אלא (שם מד): אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי וגו'.
מאתי - מי אתי כתיב, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם.
דבר אחר:
כי גדול אתה ועושה נפלאות.
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא -
הוא לבדו ברא את העולם,
הוא לבדו מתקלס בעולם,
הוא לבדו מתהדר בעולמו.
אמר רבי תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות.
למה?
כי אתה אלהים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם:
ד [ששה דברים קדמו לבריאת העולם]
ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו ויש מהן שעלו במחשבה להבראות.
התורה והכסא הכבוד נבראו.
תורה מנין?
שנאמר (משלי ח): ה' קנני ראשית דרכו.
כסא הכבוד מנין?
דכתיב (תהלים צג): נכון כסאך מאז וגו'.
האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות.
האבות מנין?
שנאמר (הושע ט): כענבים במדבר וגו'.
ישראל מנין?
שנא' (תהלים עד): זכור עדתך קנית קדם.
בהמ"ק מנין?
שנאמר (ירמיה יז): כסא כבוד מרום מראשון וגו'.
שמו של משיח מנין?
שנאמר (תהלים עב): יהי שמו לעולם וגו'.
רבי אהבה ברבי זעירא אמר: אף התשובה, שנאמר (שם צ): בטרם הרים יולדו. ואותה השעה, תשב אנוש עד דכא וגו'.
אבל איני יודע איזה מהם קודם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד, ואם כסא הכבוד קודם לתורה?
אמר רבי אבא בר כהנא: התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (משלי ח): ה' קנני ראשית דרכו וגו', קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צג): נכון כסאך מאז.
ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו: מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר.
משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא היה לו ממנה בן.
פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק.
אמר: טלו מילנין וקלמין זו לבני. והיו הכל אומרין: בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני?! והיו הכל אומרין, בן אין לו והוא אומר טלו?!
אלולי שצפה המלך, שהוא עתיד להעמיד ממנה בן, לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני.
כך, אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל.
אמר רבי בנאי: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג): ה' בחכמה יסד ארץ וגו'.
רבי ברכיה אמר: בזכות משה, שנאמר (דברים לג): וירא ראשית לו.
ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות שלושה דברים נברא העולם:
בזכות חלה
ובזכות מעשרות
ובזכות בכורים
ומה טעם בראשית ברא אלהים?
ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו): ראשית עריסותיכם.
ואין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח): ראשית דגנך.
ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג): ראשית בכורי אדמתך וגו':
ה [אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו]
(תהלים לא): תאלמנה שפתי שקר וגו'. אתפרכן אתחרשן אשתתקן אתפרכן.
אתחרשן, היך מה דאת אמר (שמות ד): או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה'.
ואומר (בראשית לז): והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי.
אשתתקן, כמשמעו, הדוברות על צדיק חי העולמים.
עתק, שהעתיק בבריותיו.
בגאוה אתמהה?!
בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית.
ובוז אתמהה?! מבזה על כבודי?!
דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה. ומה כתיב אחריו (תהלים לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב]. אל יהי ב"מה רב טובך".
בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות. כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם?
כך כל מי שהוא בא לומר העוה"ז נברא מתוך תוהו ובוהו, אינו פוגם, אתמהה!
ר' הונא בשם בר קפרא אמר: אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, בראשית ברא אלהים.
מנין הן?
והארץ היתה תהו ובהו:
ו [התורה אינה מפרשת את מעשה בראשית]
הוא גלי עמיקתא, זו גיהינום, שנאמר (משלי ט): ולא ידע כי רפאים שם.
ואומר (ישעיה ל): העמיק הרחיב.
ומסתרתא, זו גן עדן, שנאמר (שם ד'): למחסה ולמסתור מזרם וממטר.
ואומר (תהלים לא): תסתירם בסתר פניך.
דבר אחר:
הוא גלי עמיקתא ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנא' (ישעיה כט): הוי המעמיקים מה'.
ומסתרתא אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (שם): לסתיר עצה.
ידע מה בחשוכא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (שם): והיה במחשך מעשיהם.
ונהורא עמיה שרא, אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב (משלי ד): ואורח צדיקים כאור נוגה. ואומר (תהלים צו): אור זרוע לצדיק וגו'.
אמר רבי אבא סרונגיא ונהורא עמיה שרא זו מלך המשיח. שנאמר (ישעיה ס): קומי אורי וגו'.
בפסיקתא אמר רבי יהודה בר סימון, מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא ומסתרתא. בראשית ברא אלהים וגו' ולא פירש.
והיכן פירש?
להלן (שם מ): הנוטה כדוק שמים.
ואת הארץ, ולא פירש.
והיכן פירש?
להלן (איוב לז): כי לשלג יאמר הוא ארץ בצקת עפר למוצק וגו'.
ויאמר אלהים יהי אור, ולא פירש.
והיכן פירש?
(תהלים קד): עוטה אור כשלמה:
ז [וה' אלוקים אמת והוא לבדו ברא את העולם]
אמר רבי יצחק: מתחלת ברייתו של עולם ראש דברך אמת.
בראשית ברא אלהים
(ירמיה י). וה' אלהים אמת ולעולם כל משפט צדקך, שכל גזרה וגזרה, שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם.
וידברו אלהים אין כתיב כאן, אלא וידבר אלהים.
ויאמרו אלהים אין כתיב כאן, אלא ויאמר אלהים.
בראשית בראו אלהים אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים:
ח [התורה קדמה לבריאת העולם]
מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל,
וא"ת עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקני המדה, שנאמר (יחזקאל מ): ופתיל פשתים בידו וקנה המדה.
כך, התורה קדמה אותן שש קדימות.
קדם, ומאז, ומעולם, ומראש, ומקדמי, תרין בפרשה ה' קנני:
ט [בריאת העולם יש מאין]
אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה:
תוהו ובוהו, שנאמר (ישעיה מה): עושה שלום ובורא רע.
חושך, יוצר אור וגו'.
מים, (תהלים קמח): הללוהו שמי השמים והמים.
למה?
שצוה ונבראו.
רוח, (עמוס ד): כי הנה יוצר הרים ובורא רוח.
תהומות (משלי ח): באין תהומות חוללתי:
י [העולם נברא באות ב']
למה נברא העולם בב'?
אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא.
בר קפרא אמר: (דברים ד): כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך.
למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן.
(שם) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, אתה דורש וחוקר, ואי אתה חוקר לפנים.
מכאן דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא, למה נברא העולם בב'?
להודיעך, שהן שני עולמים העוה"ז והעוה"ב..
דבר אחר:
ולמה בב'?
שהוא לשון ברכה.
ולמה לא באל"ף?
שהוא לשון ארירה.
דבר אחר:
למה לא באל"ף?
שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסין לומר,
היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא, הרי אני בורא אותו בלשון ברכה והלואי יעמוד.
דבר אחר:
למה בב'?
אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין, אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו.
אומרים לב' מי בראך?
והוא מראה בעוקצו מלמעלה ואמר: זה שלמעלה בראני.
ומה שמו?
והוא מראה להן בעוקצו של אחריו ואומר: ה' שמו.
אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא: עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא.
אמרה לפניו: רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי?!
אמר לה הקב"ה: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג): ה' בחכמה יסד ארץ וגו'.
למחר אני בא ליתן תורה בסיני, ואיני פותח תחילה אלא בך שנאמר (שמות כ): אנכי ה' אלהיך.
רבי הושעיא אומר:
למה נקרא שמו אל"ף?
שהוא מסכים מאלף, שנאמר (תהלים קה): דבר צוה לאלף דור:
יא [אותיות מנצפ"ך הלכה למשה מסיני]
רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר: מה שהתקינו הצופים. מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הועד, והיו שם תינוקות ואמרו באו ונעשה בית הועד. אמרו מה טעם כתיב:
מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צד"י צד"י פ"א פ"א כ"ף כ"ף, אלא ממאמר למאמר ומנאמן לנאמן ומצדיק לצדיק ומפה לפה מכף לכף.
ממאמר למאמר - ממאמר של הקב"ה למאמר של משה.
מנאמן לנאמן - מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר יג): בכל ביתי נאמן הוא.
מצדיק לצדיק - מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמה): צדיק ה' בכל דרכיו.
למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים לג): צדקת ה' עשה.
מפה לפה - מפיו של הקב"ה לפיו של משה.
מכף לכף - מכף ידו של הקדוש ברוך הוא, לכף ידו של משה
וסיימו אותן ועמדו חכמים גדולים בישראל.
ויש אומרים:
רבי אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא היו, וקראו עליהן (משלי כ): גם במעלליו יתנכר נער וגו'. באנכי דרבי מאיר וכו':
יב [שמו של הקב"ה נזכר לאחר הבריאה]
בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה ועדיין לא בנה לה דמוסיות ועדיין לא בנה לה פריבטאות, בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו. ברם יחידו של עולם בתחלה פעל ולבסוף נתקלס.
שמעון בן עזאי אומר: (שמואל ב כב) וענותך תרבני - בשר ודם מזכיר שמו ואח"כ שבחו, פלן אגוסטולי פלן פראטאטא. אבל הקב"ה אינו כן, אלא משברא צורכי עולמו, אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא ואח"כ אלהים:
יג [זהירות בהזכרת שם ה']
מניין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים, אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה'?
ת"ל: קרבן לה'.
והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש, אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם!
רבנן אמרין: בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה, ואם לאו מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא את השמים שמים, שעלו במחשבה ואת הארץ ארץ שעלתה במחשבה.
רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר: אפילו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה): כי הנני בורא שמים חדשים, כבר הן ברואין מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (שם סו): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה הארץ חדשה אין כתיב כאן, אלא החדשה:
יד [התורה שומרת על האדם מכל רע]
הדין את דכתיב הכא מה הוא?
אמר לו: אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ, היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן.
אמר לו: (דברים לב): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא - מכם.
למה?
שאין אתם יודעים לדרוש. בשעה שאי אתם יגיעין בו, (שם): כי הוא חייכם.
אימתי היא חייכם?
בשעה שאתם יגיעין בו.
אלא את השמים לרבות חמה ולבנה ומזלות.
ואת הארץ לרבות אילנות ודשאין וגן עדן.
רבי תנחומא משום רב הונא אמר: (שמות לח): ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אותו משה לא נאמר, אלא את כל אשר צוה ה' את משה. אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני.
רבי חונייא בשם רבי אמר: (מלאכי ב): תורת אמת היתה בפיהו. אלו דברים ששמע מפי רבו
ורבנן אמרי: (משלי ג): כי ה' יהיה בכסלך. אפילו דברים שאתה כסיל בהן. ושמר רגלך מלכד
רבי דוסאי אמר: מן ההוריה.
רבי אבהו אמר: מן העבירה.
ר' לוי אמר: מן המזיקין.
אמר רבי אבדימוס: אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות מן הגולגלאות ומן הארנונית:
טו [מי נברא תחילה שמים או הארץ?]
בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ.
ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים.
אלו מביאין טעם לדבריהם ואלו מביאין טעם לדבריהם.
על דעתיהן דבית שמאי: דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ.
משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקב"ה (ישעיה סו):
השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'
ועל דעתיהן דבית הילל: דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים.
משל למלך שבנה פלטין משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים כך, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
אמר רבי יהודה בר אילעי: אף דין קרא מסייע לב"ה (תהלים קב): לפנים הארץ יסדת, ואח"כ, ומעשה ידיך שמים.
אמר רבי חנין: ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי משם בית הילל מסלקין אותו, והארץ היתה, כבר היתה.
ר' יוחנן בשם חכמים אמר: לבריאה שמים קדמו, ולשכלול הארץ קדמה.
אמר רבי תנחומא: אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר: בראשית ברא אלהים. ולשכלול הארץ קדמה, שנאמר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: תמיה אני, היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הילל על בריית שמים וארץ?! אלא שאני אומר שניהם לא נבראו, אלא כאלפס וכסויה, שנאמר (ישעיה מח): קורא אני אליהם יעמדו יחדו.
אר"א ב"ר שמעון אם כדעת אבא, למה פעמים, שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים, שהוא מקדים שמים לארץ?
אלא, מלמד ששניהן שקולין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו): וזכרתי את בריתי יעקב וגו'. מלמד, ששלושתן שקולין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו): הוא אהרן ומשה, מלמד, ששניהן שקולין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד): כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון, מגיד ששניהן שקולין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב): ובן יונה או תור לחטאת, מגיד, ששניהם שקולין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים כיבוד אב לאם ובמקום אחד הוא אומר (שם יט): איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהן שקולין זה כזה, אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו.
בכל מקום הוא מקדים בריאת שמים לארץ ובמקום אחד הוא אומר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, מגיד ששניהם שקולין זה כזה.
|
