|
פרשה כו: דורו של נח
א [זכותו של נח]
כתיב (תהלים א): אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.
אשרי האיש, זה נח.
אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד
רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר: בשלושה דורות: בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה.
רבי נחמיה אומר: בדור המבול ובדור הפלגה, אבל בדור אנוש היה קטן.
על דעתיה דר' יהודה דאמר: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור אנוש.
ובדרך חטאים לא עמד, זה דור המבול.
ובמושב לצים לא ישב, זה דור הפלגה.
(שם) כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצות שנצטווה.
ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהגה דבר מתוך דבר.
אמר מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מטמאים לא שהוא רוצה להקריב מהן קרבן?! מיד, ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו'.
(שם) והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקדוש ברוך הוא בתיבה.
אשר פריו יתן בעתו, זה שם.
ועלהו לא יבול, זה חם.
וכל אשר יעשה יצליח, זה יפת:
ב [בניו של נח נולדו לעת זקנה כדי שלא יענשו במבול]
כתיב (שם צב): שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו.
שתולים בבית ה', זה נח, ששתלו הקב"ה בתיבה.
בחצרות אלהינו יפריחו, ויולד נח שם את חם ואת יפת.
עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו
עוד ינובון, זה נח.
דשנים ורעננים יהיו, ויולד נח.
אמר רבי יודן: מה טעם כל דורות הולידו למאה שנים ולמאתים שנה, וזה הוליד לחמש מאות שנה?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אם רשעים הם, אין רצוני שיאבדו במים.
ואם צדיקים הם, אטריח עליו ויעשה להם תיבות הרבה?!
וכיבש הקב"ה מעיינו והוליד לחמש מאות שנה.
רבי נחמיה בשם ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר: אפילו יפת, שהוא הגדול לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה שראוי לעונשים.
אמר רבי חנינא: אין מיתה לעתיד לבא, אלא בעובדי כוכבים בלבד.
ר' יהושע בן לוי אמר: לא בישראל ולא בעובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה כה): ומחה ד' אלהים דמעה מעל כל פנים.
מה עביד ליה רבי חנינא מעל כל פנים?
מעל פניהם של ישראל והכתיב (שם סה): כי הנער בן מאה שנה ימות והא מסייע ליה לר' חנינא.
מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי?
ראוי לכל עונשים.
והא כתיב (תהלים מט): כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים. והא מסייע ליה לרבי חנינא.
מה עביד ליה ריב"ל?
לפי שבעולם הזה פרעה בשעתן, סיסרא בשעתן, סנחריב בשעתן, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה מלאך המות סטטיונר שלהם, הדא הוא דכתיב (שם): וירדו בם ישרים לבקר, וצורם לבלות שאול מזבול לו. מלמד, ששאול בלה וגופן אינה בלה.
וכל כך למה?
על שפשטו ידיהם בזבול, הדא הוא דכתיב (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך:
ג [בני נח נזכרים לפי חשיבותם]
והלא יפת הוא הגדול?
אלא בתחלה אתה דורש שהיה צדיק ונולד כשהוא מהול, ושייחד הקב"ה שמו עליו ושאברהם עתיד לצאת ממנו, ששמש בכהונה גדולה ושנבנה בית המקדש בתחומו.
שמעון בר חוטה אמר: שמנין אותיותיו תלה הקדוש ברוך הוא לדורות, מן המבול ועד הפלגה שלוש מאות וארבעים שנה:
ד [חטאי דור המבול]
אמר רבי סימון: בשלושה מקומות נאמר בלשון הזה לשון מרד.
אז הוחל
ויהי כי החל
הוא החל להיות גבור בארץ.
אתיבן ליה, והכתיב (בראשית יא) וזה החלם לעשות?
אמר להם: קיפח על ראשו של נמרוד, ואמר להם: זה המרידן עלי לרוב על פני האדמה, שהיו שופכים את זרעם על העצים ועל האבנים ולפי שהיו שטופים בזנות, לפיכך הרבה להם נקבות הדא הוא דכתיב (שם י): ויהי כי החל האדם ובנות יולדו להם.
ר' שמעון בר אמי: ילדה אשתו נקבה.
חמתיה רבי חייא רבה אמר לו: התחיל הקב"ה לברכך.
אמר לו: מנא לך?
הא אמר לו: דכתיב: ויהי כי החל האדם לרוב וגו'. עלה אצל אביו.
אמר לו: שמחך הבבלי?
אמר לו: כן, וכן אמר לי.
אמר לו: אעפ"כ צורך ליין וצורך לחומץ, צורך יין יתר מן החומץ.
צורך לחטין וצורך לשעורים, צורך לחטין יותר מן השעורים.
משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו, הוא אומר לה: לא יהי ליך מחזורי להכא.
רבן גמליאל אסיב ברתיה אמרה ליה: אבא' צלי עלי!
אמר לה: לא יהי ליך מחזורי.
להכא ילדה בן זכר, אמרה ליה: אבא, צלי עלי!
אמר לה: לא ישלה ווי מפומך.
אמרה לו: אבא, שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני?!
אמר לה: תרתיהן צלוונן מן גו דאת הוויא, שלם בביתך לא יהי ליך מחזורי להכא, ומן גו דהוי בריך קיים לא ישלה ווי מפומך, ווי דלא שתי ברי! ווי דלא אכל! ברי ווי דלא אזיל ברי לבי כנשתא!
ה [העונש על הזנות]
רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא, רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא.
תני רבי שמעון בן יוחאי, כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כומריא גנבו אלהיא, מאן מומי ביה, או מאן מקרב?!
ולמה קורא אותן בני האלהים?
רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין: שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין.
רבי חנא בשם רבי יוסי אמר: כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות.
רבנן אמרין: כדי שיטלו שלהם ושל דורות הבאים אחריהם כי טובות הנה.
אמר רבי יודן: טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה, הדא הוא דכתיב: כי טבת הנה, אלו הבתולות.
ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים.
מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה.
רבי הונא בשם רבי אמר: דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה.
אמר רבי שמלאי: בכל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלומסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים.
רבי עזריה ורבי יהודא בר רבי סימון בשם ריב"ל אמר: על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו, חוץ מן הזנות.
מאי טעמא?
ויראו בני אלהים וגו'.
ומה כתיב בתריה?
(שם ו) ויאמר ה' אמחה את האדם.
רבי יהושע בר לוי בשם פדייה אמר: כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו לו הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש.
אמרו לו: (שם יט) עוד מי לך פה?
ללמד סנגוריא עליהם?!
מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סנגוריא:
ו [אין תחיית המתים לדור המבול]
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: איני נותן רוחי בהם, בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר (יחזקאל לו): ואת רוחי אתן בקרבכם.
רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין: אין גיהינום לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים.
מאי טעמא?
(מלאכי ג) כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא.
ורבנן אמרי: יש גיהינום, שנאמר (ישעיה לא): נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.
רבי יהודה בר רבי אלעי אמר: לא יום ולא גיהינום, אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר (שם לג): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.
אמר רבי יהודה בר אלעי: מהו לא ידון רוחי?
עוד אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם.
רבי הונא בשם רב אחא אמר: בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן.
אמר רבי חייא בר אבא: איני ממלא רוחי בהן, בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעוה"ז הרוח היא נבזקת באחד מאיבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו): ואת רוחי אתן בקרבכם.
אמר רבי יודן בן בתירה: עוד איני דן את הדין הזה לעולם.
ר' הונא בשם רבי יוסף אמר: לא אוסיף לא אוסיף, ליסגי ליסגי.
רבנן אמרי: לא אוסיף לבני נח,
לא אוסיף לדורות.
דבר אחר:
אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין.
אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו.
דאמר רבי אלעזר: אין לך שהוא מתחייב באדם הזה, אלא אדם כיוצא בו.
רבי נתן אומר: אפילו זאב וכלב.
רבי הונא בר גוריון אמר: אפילו מקל, אפילו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט): כי את עול סבלו ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו, החתות כיום מדין, כיום הדין.
אמר רבי אחא: אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון.
רבנן אמרי: מהכא, (דברים כ) כי האדם עץ השדה. מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון.
אמר רבי יהושע בר נחמיה: איני דן רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעוט שנים שקצבתי עליהם בעוה"ז ואחר כך אני משגמן ביסורין.
אמר ר' איבו: מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שלא שיגמתי אותם ביסורין?!
הדלת הזו מי מעמידו?
שגמיו.
אמר רבי אלעזר: בכל מקום שאין דין, יש דין.
רב ביבי בריה דר' אמי בשיטת רבי אלעזר: (בראשית ו) לא ידון רוחי.
אמר רבי מאיר: הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ה) הלא נסע יתרם בם, ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה.
(שם) מבוקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים, אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
אמר רבי יוסי הגלילי: עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים.
רבי אומר: ויאמר דור המבול לה' לא ידון.
אמר רבי עקיבא: (תהלים י): על מה נאץ רשע אלהים, אמר בלבו לא תדרוש, לית דין ולית דיין, אבל אית דין ואית דיין.
אמר רבי חנינא בר פפא: אפי' נח שנשתייר מהם לא שהיה כדי, אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו, שנאמר בשגם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין.
רבנן מייתו לה מהכא: והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי מאה ועשרים שנה:
ז [מי היו הנפילים?]
אימים,
רפאים,
גבורים,
זמזומים,
ענקים,
עוים,
נפילים.
אימים, שכל מי שראה אותן היתה אימתן נופלת עליו.
רפאים, שכל מי שראה אותן היה לבו רפה כשעוה.
גבורים
רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר: מוח קוליתו של אחד מהם, היתה נמדדת י"ח אמה.
זמזומים
אמר רבי יוסי בר חנינא: מנטרומין מגיסטי מלחמה.
ענקים
רבנן ורבי אחא, רבנן אמרו: שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים (פירש תכשיטין).
רבי אחא אמר: שהיו עונקים גלגל חמה ואומרים: הורד לנו גשמים!
עוים, שצדו את העולם ושהוצדו מן העולם, שגרמו לעולם שיצוד, היך מה דאת אמר (יחזקאל נא) עוה עוה, עוה אשימנה.
אר' אלעזר בר' שמעון: שהיו בקיאים בעפרות כנחשים. בגלילא צוחין לחויא איויא.
נפלים, שהפילו את העולם ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם, וגם אחרי כן.
יהודה בר רבי אמי אמר: אחראי לא ילפון מן קדמאי. דור המבול לא לקחו מוסר מדור אנוש ודור הפלגה מדור המבול, (בראשית ו) וגם אחרי כן, אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם.
אמר רבי ברכיה: היתה אשה יוצאת בשוק והיתה רואה בחור ומתאוה לו והיתה הולכת ומשמשת את מטתה והיתה מעמדת בחור, כיוצא בו אנשי השם.
אמר רבי אחא: (איוב ל): בני נבל גם בני בלי שם, ואת אמרת אנשי השם?!
אלא שהשימו את העולם ושהושמו מן העולם, ושגרמו לעולם שישום.
רבי לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: אנשים שנתפרשו שמותן למעלן.
דאמר ר' יהושע בן לוי: כל השמות הללו לשון מרדות הן,
עירד, עורדן אני מן העולם.
מחויאל, מוחן אני מן העולם.
מתושאל, מתישן אני מן העולם.
מה לי ללמך ולתולדותיו?!
אמר רבי יוחנן: המה הגבורים, אשר מעולם אנשי השם.
ומי פירש מעשיהן?
אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.
רבי אומר: אילו לא בא איוב לעולם, אלא לפרש לנו מעשה המבול, דיו.
אמר רבי חנין: אילו לא בא אליהו אלא לפרש לנו מעשה ירידת הגשמים דיו.
דאמר רבי יוחנן: כל אורה שנאמר באליהוא, אינה אלא בירידת גשמים.
רבי הושעיה רבה אמר: אינה אלא במתן תורה. כמה דאת אמר: (משלי טו): כי נר מצוה ותורה אור.
רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר: קשה היא המחלוקת, כדור המבול.
נאמר כאן אנשי השם ונאמר להלן (במדבר טז): קריאי מועד אנשי שם.
מה אנשי השם, שנאמר להלן מחלוקת, אף אנשי שם שנאמר כאן, מחלוקת.
|
