|
פרשה מו: מצוות מילה
א [אברהם נצטווה על המילה]
(הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה וגו'
אמר רבי יודן: התאנה הזו בתחלה אורים אותה אחת אחת, ואח"כ שתים, ואחר כך שלושה, עד שאורים אותה בסלים ובמגריפות.
כך, בתחלה אחד היה אברהם וירש את הארץ, ואח"כ שנים, אברהם ויצחק, ואחר כך שלושה, עד אברהם יצחק ויעקב, ואח"כ ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד.
אמר ר' יודן: מה התאנה הזו אין לה פסולת, אלא עוקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום.
כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אין בך פסולת, אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים:
ב [הקב"ה קבע מתי שימול אברהם]
זמן היה לו לאברהם.
אימתי?
שניתנה לו מילה, שנאמר (בראשית טז): בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו.
זמן היה להם לבניו, שנמולו שתי פעמים: אחד במצרים, ואחד במדבר, שנאמר (יהושע ה): כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'.
וימול בן ארבעים ושמונה שנה כשהכיר את בוראו?!
אלא, שלא לנעול דלת בפני הגרים.
ואם תאמר היה לו לימול בן שמונים וחמשה שנה, בשעה שנדבר עמו בין הבתרים?
אלא, כדי שיצא יצחק מטפה קדושה.
וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל.
אמר ריש לקיש: קנמון אני מעמיד בעולם.
מה קנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות, כך משנצרר דמו, משבטל יצרו, משבטלה תאותו, משנקשר דמו.
אמר: אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון?!
ג [קיום העולם בזכות מצות מילה]
ודייה לערלה עד כאן!
ודייה למילה, שתהא עגומה עד כאן!
אמר: עד שלא מלתי, היו באים ומזדווגים לי, תאמר: משמלתי, הן באין ומזדווגים לי!
אמר לו הקב"ה: אברהם! דייך, שאני אלוהך!
דייך, שאני פטרונך! ולא לך לעצמך, אלא דיי לעולמי, שאני אלוהו!
דיו לעולמי, שאני פטרונו!
רבי נתן ורבי אחא, ורבי ברכיה בשם רבי יצחק: אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולמי ולשמים דיי, לארץ דיי, שאלולי שאמרתי להם דיי, עד עכשיו היו נמתחים והולכים.
תני משום רבי אלעזר בן יעקב: אני הוא, שאין העולם ומלואו כדי לאלהותי.
תרגום עקילוס, אכסיוס ואנקוס:
ד [התהלך לפני והיה תמים]
אמרה: תאמר, שנמצא בי פסולת?
אמר לה המלך: אין בך פסולת, אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך, גדולה קימעה, העבירי אותו ובטל המום.
כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: אין בך פסולת, אלא הערלה הזאת, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו'.
אמר רבי הונא בשם בר קפרא: ישב אברהם ודן גזירה שוה.
נאמרה ערלה באילן, ונאמרה ערלה באדם.
מה ערלה שנאמרה באילן, מקום שהוא עושה פירות,
אף ערלה שנאמר באדם, מקום שהוא עושה פירות.
אמר ליה רבי חנינא בר פזי: וכי נתנו גזירות שוות לאברהם אתמהא?!
אלא, רמז רמזה לו, ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד.
ואתנה בריתי ביני ובינך, במקום שהוא פרה ורבה:
ה [מקום המילה]
ר' ישמעאל אומר: אברהם כהן גדול היה.
שנאמר (תהלים קי): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו'.
ונאמר להלן (בראשית יז) ונמלתם את בשר ערלתכם.
מהיכן ימול?
אם ימול מן האוזן, אינו כשר להקריב.
מן הפה, אינו כשר להקריב.
מן הלב, אינו כשר להקריב.
מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.
ר' עקיבא אומר: ארבע ערלות הן:
נאמרה ערלה באוזן, (ירמיה ו) הנה ערלה אזנם.
ונאמרה ערלה בפה (שמות ו) הן אני ערל שפתים.
ונאמר ערלה בלב (ירמיה ט) וכל בית ישראל ערלי לב.
ונאמר ערלה בגוף, וערל זכר.
ונאמר לו: התהלך לפני והיה תמים.
אם ימול מן האוזן, אינו תמים.
מן הפה, אינו תמים.
מן הלב, אינו תמים.
ומהיכן ימול ויהיה תמים?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.
מקרא אמר: ובן שמונת ימים ימול לכם, כל זכר לדורותיכם.
אם ימול מן האוזן, אינו שומע.
מן הפה, אינו מדבר.
מן הלב, אינו חושב.
מהיכן ימול ויהיה יכול לחשוב?
זו ערלת הגוף.
אמר רבי תנחומא: מיסתברא הדא מקרא, וערל זכר.
וכי יש ערל נקיבה?
אלא ממקום שהוא ניכר, אם זכר אם נקבה, משם מוהלים אותו:
ו [פעמיים לא מלו ישראל את עצמם]
ר' פנחס בשם רבי לוי: שתי פעמים כתיב באברהם נפילה על פניו, כנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר.
במצרים בא משה ומלן.
במדבר בא יהושע ומלן:
ז [נוטריקון מן התורה מנין?]
רבי אבא ורבי ברכיה ורבי שמואל בר אמי הוין יתבין ומקשין:
מנין נוטריקון מן התורה?
שנאמר: והיית לאב המון גוים, לאבהם, דהוה חסר רי"ש:
ח [ולא יקרא עוד שמך אברם]
בר קפרא אמר: כל מי שהוא קורא לאברהם אברם, עובר בלא תעשה.
ר' לוי אמר: בעשה ולא תעשה.
ולא יקרא עוד שמך אברם, בל"ת.
והיה שמך אברהם, בעשה.
והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, שנאמר (נחמיה ט): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם!
דלמא שנייה היא, שעד שהוא אברם בחרת בו.
דכוותה: הקורא לשרה שרי, עובר בעשה?! אלא, שנצטוה עליה.
דכוותה: הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?!
תני, לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא, כי אם ישראל יהיה שמך.
ישראל עיקר ויעקב טפילה.
ר' זבדא בשם ר' אחא: מכל מקום שמך יעקב, כי אם ישראל, יעקב עיקר, וישראל מוסיף עליו:
ט [המילה היא תנאי לקבלת עול מלכות שמים ולירושת הארץ]
רבי יודן אמר: חמש אם מקבלים בניך אלהותי - אני אהיה להם לאלוה ולפטרון.
ואם לאו - לא אהיה להם לאלוה ולפטרון.
אם נכנסין בניך לארץ - הן מקבלין אלהותי. ואם לאו - אינם מקבלים.
אם מקיימין בניך את המילה - הן נכנסים לארץ. ואם לאו - אין נכנסים לארץ.
אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו - אינם נכנסין.
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבון ב"ר יוסי: כתיב (יהושע ה): וזה הדבר אשר מל יהושע.
דבר
אמר להם יהושע: ומלן, אמר להם: מה אתם סבורין שאתם נכנסין לארץ ערלים?!
כך, אמר הקב"ה לאברהם אבינו: ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו', על מנת, ואתה את בריתי תשמור.
ואתה את בריתי תשמור
ר' הונא ור' יוחנן
ר' הונא אמר: ואתה, מכאן למוהל שיהא מהול.
ורבי יוחנן אמר: המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול.
תניא, ישראל ערל אינו מוהל, ק"ו עובד כוכבים ערל:
י [הערלה מזיקה]
ומעשה במונבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך, שהיו יושבין וקורין ספר בראשית. כיון שהגיעו לפסוק הזה: "ונמלתם את בשר ערלתכם" הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה הפך פניו לכותל והתחיל בוכה. הלכו שניהם ונימולו.
לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק הזה: "ונמלתם את בשר ערלתכם", אמר אחד לחבירו: אי לך אחי!
אמר לו: את, אי לך!
לי, לא אוי! גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה בהן אמן, הלכה ואמרה לאביהן: בניך עלתה נומא בבשרן, וגזר הרופא שימולו.
אמר לה: ימולו.
מה פרע לו הקדוש ברוך הוא?
אמר רבי פנחס: בשעה שיצא למלחמה, עשו לו סיעה של פסטון, וירד מלאך והצילו:
יא [עובר של עכו"ם שקנה ישראל ימול לשמונה ימים]
תניא, הלוקח עובר שפחתו של עובד כוכבים.
רבי יוחנן אמר: ימול לשמונה.
ותני ר' חמא בר יוסי: ימול לשמונה. ותני שמואל כן, מה דאמר שמואל: לבן או לבת מכל מקום.
יב [מדיני המילה]
המול ימול, מיכן למוהל שיהא מהול?
המול ימול, להביא את שנולד מהול.
תני ר' שמעון בן לעזרא אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הילל, על שנולד מהול, שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה.
ועל מה נחלקו?
על גר שנתגייר מהול, שבית שמאי אומרים, שהוא צריך להטיף ממנו דם, ובית הלל אומרים, אינו צריך.
ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: בית שמאי ובית הילל לא נחלקו על זה ועל זה, שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית.
ועל מה נחלקו?
על מי שנולד מהול, וכשחל יום שמיני שלו להיות בשבת, שבית שמאי אומרים, צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הילל אומרים, אינו צריך.
רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיא אמר: הלכה כדברי התלמיד:
יג [המושך עורלתו - מפר ברית]
רבי חגי אמר:
וכי יש ערל נקבה?
אלא ממקום שהוא ניכר, אם זכר אם נקבה מוהלים אותו.
את בריתי הפר, זה המשוך.
תני המשוך אינו צריך לימול.
ר' יהודה אומר: לא ימול, מפני שהיא ערלה כבושה.
אמרו לפני ר' יהודה: והלא הרבה היו בימי בן כוזיבא, לכולהון בנין, חוזרין ומולין! הה"ד: המול ימול, אפילו ד' וה' פעמים.
את בריתי הפר, זה המשוך.
|
