|
פרשה נג: וה' פקד את שרה
א [ה' פקד את שרה]
זהו שאמר הכתוב (יחזקאל יז): וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל
אמר רבי יודן: לא כדין דאמרין ולא עבדין, אלא, אני ה' דברתי ועשיתי.
אמר רבי ברכיה: אני ה' דברתי ועשיתי.
והיכן דבר?
(שם כב) למועד אשוב אליך ולשרה בן. ועשה.
וידעו כל עצי השדה, אלו הבריות, היך מה דאת אמר: (דברים כ) כי האדם עץ השדה.
כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, זה אבימלך.
הגבהתי עץ שפל, זה אברהם.
הובשתי עץ לח, אלו נשי אבימלך, דכתיב: כי עצור עצר ה'.
הפרחתי עץ יבש, זו שרה.
אני ה' דברתי
היכן דבר?
למועד אשוב אליך ועשיתי, הה"ד ויעש ה' לשרה כאשר דבר:
ב [דבר ה' קיים לעולם]
אם מעושהו יטהר גבר, וכי אפשר לאדם להיות טהור יותר מבוראו?!
מה אלישע אומר לשונמית?
(מלכים ב ד) למועד הזה כעת חיה, את חובקת בן!
אמרה לו: אל אדוני איש האלהים, אל תכזב בשפחתך!
אותן המלאכים שבשרו את שרה כך אמרו לה: למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן
אמר לה: אותן המלאכים היו יודעים שהם חיים וקיימין לעולם, אמרו: למועד אשוב אליך, אבל אני, שאני בשר ודם - קיים היום מת למחר - בין חי, בין מת, למועד הזה את חובקת בן.
מה כתוב שם?
ותהר ותלד בן למועד הזה, כעת חיה אשר דבר אליה אלישע, דבריו של בשר ודם מתקיים ודבריו של הקב"ה אין מתקיימין?! וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו':
ג [וה' פקד את שרה]
כי תאנה לא תפרח, זה אברהם, היך מה דאת אמר (הושע ט): כבכורה בתאנה בראשיתה, ראיתי אבותיכם.
ואין יבול בגפנים, זו שרה, היך מה דאת אמר: (תהלים קכח): אשתך כגפן פוריה וגו'.
כחש מעשה זית, אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית, כוחשים היו?! אלא, שדמות לא עשו אוכל?! אותן השדים המתים לא עשו אוכל.
גזר ממכלה צאן, היך מה דאת אמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אלא ואין בקר ברפתים, היך מה דאת אמר: (הושע יא) אפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש?! חזרה שרה ואמרה: מה אני מובדה סברי מן בריי?!
אלא, (חבקוק ג): ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: את לא אובדית סיברך, אף אנא איני מובדית סיברך, אלא, וה' פקד את שרה וגו'.
וה' פקד את שרה
(ישעיה מ) יבש חציר נבל ציץ, יבש חצירו של אבימלך, ונבל ציצו, ודבר אלהינו יקום לעולם. וה' פקד את שרה כאשר אמר:
ד [הקב"ה אינו חוזר בו מגזרה טובה]
הא בארץ לא?! אלא, מה שאמרת לאברהם בשמים, למועד אשוב אליך כעת חיה.
ר' נחמן דיפו משם ר' יעקב דקיסרין פתח: (תהלים פ): אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת, שוב ועשה מה שאמרת לאברהם: הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ופקוד גפן זאת, וה' פקד את שרה.
ר' שמואל בר נחמן פתח: (במדבר כג): לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם.
אמר רבי שמואל: הפסוק הזה לא ראשו סופו, ולא סופו ראשו.
לא איש אל ויכזב וגו', ההוא אמר ולא יעשה ודבר לא יקימנה, אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם, לא איש אל ויכזב.
ובשעה שהוא גוזר להביא רעה, ההוא אמר ולא יעשה
בשעה שאמר לאברהם, כי ביצחק יקרא לך זרע, לא איש אל ויכזב.
ובשעה שאמר לו: קח נא את בנך את יחידך, ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות ג) פקוד פקדתי אתכם, לא איש אל ויכזב. בשעה שאמר לו הקב"ה (דברים ט): הרף ממני ואשמידם, ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: וגם את הגוי, לא איש אל ויכזב.
ובשעה שאמר לו: ועבדום וענו אותם, ההוא אמר ולא יעשה.
בשעה שאמר לו הקב"ה: שוב אשוב אליך, לא איש אל ויכזב, אלא, וה' פקד את שרה:
ה [הקב"ה קיים הבטחתו]
(מלכים א ח) אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו.
אשר שמרת לעבדך, זה אברהם.
את אשר דברת לו, למועד אשוב אליך.
ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה, וה' פקד את שרה.
(תהלים קיג) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה
מושיבי עקרת הבית, זו שרה.
ותהי שרי עקרה, אם הבנים שמחה, שנאמר: הניקה בנים שרה, וה' פקד את שרה, כאשר אמר.
מה שאמר לה, הוא באמירה, ויעש ה' כאשר דבר.
מה שדבר לה, ע"י מלאך.
רבי נחמיה אמר: וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה על ידי מלאך.
ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה הוא.
רבי יהודה אמר: כאשר אמר ליתן לה בן, כאשר דבר לברכה בחלב.
אמר לו רבי נחמיה: והלא כבר נתבשרה בחלב?!
אלא, מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותיה.
רבי אבהו אמר: נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהון מונין לה וצווחין לה: "עקרתא".
ר' יהודה בשם ריש לקיש: עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.
אמר רבי אדא: בעל פקדונות אני! עמלק הפקיד אצלי חבילות של קוצים, והחזיר לו הקדוש ברוך הוא חבילות של קוצים, שנאמר (שמואל א טו): פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. שרה הפקידה אצלי מצות ומעשים טובים, החזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה:
ו [הולדת יצחק]
אמר רבי יצחק: כתיב (במדבר ה): ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, זו שנכנסה לביתו של פרעה ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה, אינו דין שתפקד?!
אמר רבי יהודה ברבי סימון: אע"ג דאמר רבי הונא: מלאך הוא שהוא ממונה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו, אלא הוא בכבודו.
וה' פקד את שרה ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו, מלמד שלא גנבה זרע ממקום אחר.
בן לזקוניו, מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.
למועד אשר דבר אתו אלהים
רבי יודן ור' חמא, רבי יודן אמר: לט' חדשים נולד, שלא יהיו אומרין: גרוף מביתו של אבימלך.
רבי חמא אמר: לשבעה, שהם תשעה מקוטעים.
רבי הונא בשם רבי חזקיה: בחצות היום נולד. נאמר כאן מועד ונאמר להלן (דברים יז) כבוא השמש מועד צאתך ממצרים:
ז [משמעות השם יצחק]
יצא חוק לעולם, ניתן דורייה לעולם.
אמר רבי יצחק: חפושית.
יו"ד = עשרה, כנגד עשרת הדברות.
צד"י = תשעים. ואם שרה הבת תשעים שנה תלד?!
קו"ף = מאה, הלבן מאה שנה?!
חי"ת - כנגד המילה, שניתנה לשמונה, וימל אברהם את יצחק וגו'. הדא הוא דכתיב (בראשית יז): ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם:
ח [טובה וברכה באה לעולם בזכות שרה]
ר' ברכיה בר' יהודה ברבי סימון, בשם רבי שמואל, ברבי יצחק: ראובן בשמחה, שמעון מה איכפת ליה?!
כך שרה נפקדה, אחרים מה איכפת להם?! אלא, בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו.
נאמר כאן עשייה, ונאמר להלן (אסתר ב) והנחה למדינות עשה. מה עשייה שנא' להלן ניתן דורייה לעולם, אף עשייה שנא' כאן, דורייה לעולם.
ור' לוי אמר: הוסיפו על המאורות.
נאמר כאן עשייה, עשה לי, ונאמר להלן ויעש אלהים את שני המאורות:
ט [היניקה בנים שרה]
ר' פנחס משום רבי חלקיה: מי אמר מי דבר אין כתיב, כאן אלא מי מלל, רמזו שהוא מוליד למאה שנה.
מנין מל"ל.
ר' פנחס אמר: קומתו של אברהם אבינו היתה יבשה, ונעשה מלילות.
היניקה בנים שרה, היניקה בן אין כתיב כאן, אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי.
אמר לה אבינו אברהם: אין זו שעת הצניעות, אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל, שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים! גלתה את דדיה והיו נובעות חלב, כשני מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה, והיו אומרות: אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת.
רבנן ורבי אחא, רבנן אמרי: כל מי שבא לשם שמים, נעשה ירא שמים.
רבי אחא אמר: אף מי שלא בא לשם שמים, ניתן לו ממשלה בעוה"ז, כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה, נטלה מהם אותה הממשלה:
י [אברהם עושה משתה גדול ביום היגמל את יצחק]
ר' הושעיה רבה אמר: נגמל מיצר הרע.
רבנן אמרי: נגמל מחלבו.
ויעש אברהם משתה גדול
רבי יודא ב"ר סימון אמר: גדול עולמים היה שם.
רבי יודן בר מספרתא אמר: (אסתר ב) ויעש המלך משתה גדול, גדולי עולם היו שם, הדא הוא דכתיב (דברים ל): כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר, כאשר שש על אבותיך, בימי אברהם יצחק ויעקב.
אמר רבי יהודה בר' סימון: משתה גדול, משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם.
אמרו לעוג: לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד?!
אמר להם: עכשיו מתנתו מה היא, לא שפופה! אין יהיב אנא אצבעי עליה, אנא פחיש ליה. אמר ליה הקב"ה: מה! אתה מבזה על מתנתו, חייך! שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו, שנא' (במדבר כא): ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, כי בידך נתתי וגו'.
דאמר רבי לוי: לא נדנדה עריסה תחלה, אלא בביתו של אברהם אבינו.
דאמר רבי יהושע בן מנחמה: אותן ששים ושנים מלכים שהרג יהושע, כולם היו במשתה של אברהם אבינו, ולא שלושים ואחד היו?! אלא, כי ההיא דאמר:
רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן, מלך יריחו אחד.
מה תלמוד לומר אחד?
אלא, הוא ואנטקיסור שלו:
יא [מעלליו של ישמעאל]
אמר רבי שמעון בן יוחאי: רבי עקיבא, היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח.
דרש רבי עקיבא: (בראשית כא) ותרא שרה וגו', אין מצחק, אלא גלוי עריות, היך מה דאת אמר: (שם לט): בא אלי העבד העברי, אשר הבאת לנו לצחק בי, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות, וצד נשי אנשים ומענה אותן.
תני, רבי ישמעאל אומר: אין הלשון הזה של צחוק, אלא עבודת כוכבים, שנאמר (שמות לב): וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק, מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות, וצד חגבים ומקריב עליהם.
רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה צחוק, אלא לשון שפיכות דמים, היך מה דאת אמר (שמואל ב ב): יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.
רבי עזריה משום רבי לוי אמר: אמר ליה ישמעאל ליצחק: נלך ונראה חלקינו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו מצחק, הדא הוא דכתיב (משלי כב): כמתלהלה היורה זקים וגו', כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני.
ואומר אני בו דבר לשבח, אין לשון הזה של צחוק, אלא לשון ירושה, שבשעה שנולד אבינו יצחק, היו הכל שמחים.
אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובת אמנו שרה לאברהם, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, אתה למד כי לא יירש עם בני, אפי' שאינו יצחק, ועם יצחק אף על פי שאינו בני, קל וחומר עם בני עם יצחק:
יב [ביצחק יקרא לך זרע]
ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו'
אמר רבי יודן: יצחק אין כתיב כאן, אלא ביצחק
ר' עזריה בשם בר חטיא: בי"ת תרין. במי שהוא מודה בשני עולמות.
אמר רבי יודן ברבי שלום: כתיב (תהלים קה): זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיו, מופת נתת למי שהוא מוציא מתוך פיו, כל מי שהוא מודה בב' עולמות, יקרא לך זרע. וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע:
יג [אברהם משלח את הגר]
ביתו של אבינו אברהם ותרנים היו, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויתן אל הגר, שכן דרך עבדים שיהיו ממלאים כדים על שכמם.
על שכמה ואת הילד, בן כ"ז שנים, ואת אמרת שם על שכמה?!
אלא, מלמד שהכניסה בו [שרה] עין רעה, ונכנסה בו חמה ואכאבית. תדע לך שכן דכתיב: ויכלו המים מן החמת, שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה.
ותשלך את הילד תחת אחד השיחם
אמר ר' מאיר: שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר.
אמר רבי אמי: תחת אחד השיחם, ששם השיחו עמה מלאכי השרת.
ותלך ותשב לה מנגד
נאמר כאן ותשב לה מנגד, ולהלן הוא אומר (במדבר ב): מנגד סביב לאהל מועד.
הרחק הכא, את אומר: הרחק כמטחוי קשת ולהלן את אמר (יהושע ג): אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. הא למדנו, נגד מנגד, ורחוק מרחוק.
אמר רבי יצחק: כמטחוי קשת, שני טווחים בקשת, מיל.
אמר רבי ברכיה: כמטחת דברים כלפי מעלה אמרה: אתמול אמרת לי: הרבה ארבה את זרעך וגו', עכשיו הוא מת בצמא!
יד [תפילת הגר]
כשם שכתוב בספר תהלים (שם לט) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה וגו' אל דמעתה של הגר לא החרשת, אל דמעתי אתה מחריש!
ואם תאמר ע"י שהיתה גיורת היתה חביבה, אף אנכי, כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי.
ויקרא מלאך אלהים אל הגר, בזכותו של אברהם.
באשר הוא שם, בזכות עצמו. יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל.
באשר הוא שם
אמר רבי סימון: קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו: רבון העולמים! אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?!
אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?
אמרו לו: צדיק!
אמר להם: איני דן את האדם, אלא בשעתו.
קומי שאי את הנער ויפקח את עיניה
אמר רבי בנימין: הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלהים את עיניה.
ותלך ותמלא את החמת, הדא אמרת מחוסרת אמנה היתה:
טו [ישמעאל בבחרותו]
רבי ישמעאל שאל את ר"ע אמר לו: בשביל ששימשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכים ורקים מיעוטים, אתין וגמין ריבוים, הדין את דכתיב הכא מהו?
אמר לו: אילו נאמר: ויהי אלהים הנער, היה הדבר קשה, אלא את הנער.
אמר לו: כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק מכם, שאין אתם יודעים לדרוש, אלא את הנער הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו.
ויהי רובה קשת, רבה וקשיותו עמו [נ"א רבה וקשיותו אמו]
רבה מתלמד בקשת.
רבה על כל המורים בקשת.
וישב במדבר פארן
אמר רבי יצחק: זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה הוא קאים.
כך, לפי שכתוב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, לפיכך, ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים.
|
