|
פרשה סג: תולדות יעקב ועשו
א [צדיק בן צדיק]
(משלי כג) גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו.
גילה אחר גילה, בזמן שהצדיק נולד.
(ישעיה ו) ויהי בימי אחז וגו'
אמר רבי הושעיא: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ב"ה, רבון כל העולמים! ווי שמלך אחז! אמר להן: בן יותם הוא, ואביו צדיק, ואיני יכול לפשוט את ידי בו.
ויולד חכם ישמח בו
ר' לוי אמר:
מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה, שהוא מתמלא עליו רחמים?
ת"ל (משלי כג): בני אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני.
ר' שמעון בן מנסיא אומר: אין לי אלא לב אביו של בשר ודם.
מניין שאפילו הקב"ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה?
תלמוד לומר: ישמח לבי גם אני.
גילה אחר גילה, בזמן שהוא צדיק בן צדיק, ואלה תולדות יצחק בן אברהם:
ב [אברהם ניצול מכבשן האש בזכות יעקב]
האבות עטרה לבנים, שנאמר: ותפארת בנים אבותם.
הבנים עטרה לאבות, דכתיב: עטרת זקנים בני בנים.
רבי שמואל בר רב יצחק אמר: אברהם לא ניצל מכבשן האש, אלא בזכות של יעקב.
משל לאחד, שהיה לו דין לפני השלטון, ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, וצפה אותו השלטון באסטרולוגיאה שלו, שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך.
אמר: כדאי הוא להנצל בזכות בתו, שהוא עתיד להוליד והיא נשאת למלך.
כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף, וצפה הקדוש ברוך הוא, שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר: כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב.
הה"ד (ישעיה כט): לכן כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם יעקב, פדה את אברהם.
דבר אחר:
עטרת זקנים בני בנים, ואלה תולדות יצחק בן אברהם:
ג [האבות מכונים בשם אברהם ובשם ישראל]
יעקב נקרא שמו ישראל, דכתיב (שם לב): לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל.
יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב (שמות א) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב.
אברהם נקרא ישראל
רבי נתן אמר: מילתא עמיקתא היא, (שם י) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שלושים שנה וארבע מאות שנה:
ד [רבקה צדקת בת רשע]
אמר רבי יצחק: אם ללמד, שהיא מארם נהרים, והלא כבר נאמר: מפדן ארם.
מה ת"ל ארמי בת בתואל הארמי?
מה ת"ל אחות לבן הארמי?
אלא, בא ללמדך אביה רמאי, ואחיה רמאי, ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו, שהיא יוצאה מביניהם.
למה היא דומה?
לשושנה בין החוחים.
ר' פנחס אמר: כתיב: וילך פדנה ארם.
מה תלמוד לומר אל לבן הארמי?
מלמד שכולן כללן ברמאות:
ה [ה' נעתר לתפילת יצחק]
רבי יוחנן וריש לקיש
רבי יוחנן אמר: ששפך תפלות בעושר.
ריש לקיש אמר: שהיפך את הגזירה, ולפום כן קריין ליה עתרא, דאפיך אידרא.
לנכח אשתו, מלמד, שהיה יצחק שטוח כאן, והיא שטוחה כאן, ואומר: רבש"ע! כל בנים שאתה נותן לי, יהיו מן הצדקת הזו!
אף היא אמרה כן: כל בנים שאת עתיד ליתן לי, יהיו מן הצדיק הזה!
כי עקרה היא
רבי יודן בשם רבי לקיש: עיקר מטרין לא הוה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.
ויעתר לו ה'
רבי לוי אמר :
משל לבן מלכים, שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב, והיה זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירתא, עתירתא:
ו [ויתרוצצו הבנים בקרבה]
ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר: זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה.
ריש לקיש אמר: זה מתיר ציוויו של זה, וזה מתיר ציוויו של זה.
רבי ברכיה בשם רבי לוי: שלא תאמר, משיצא ממעי אמו נזדווג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה הה"ד (תהלים נח): זורו רשעים מרחם.
ויתרוצצו הבנים בקרבה, בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת, הה"ד (ירמיה א): בטרם אצרך בבטן ידעתיך.
ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת, הה"ד: זורו רשעים מרחם.
ותאמר אם כן למה זה אנכי
רבי יצחק אמר: מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן:
הגיע לכם הצער הזה בימיכם?
אם כך הוא צערו של בנים, והלואי לא עיברתי!
רבי הונא אמר: אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים, הלואי לא עיברתי, מנין ז"ה.
תני בשם רבי נחמיה: ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים, הה"ד:
ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, דא תרין,
ושני לאומים, הא ארבעה,
ולאום מלאום יאמץ, הא שיתא,
ורב יעבוד צעיר, הא תמניא,
וימלאו ימיה ללדת, הא עשרה.
ויצא הראשון אדמוני, הא חד עשר.
ואחרי כן יצא אחיו, הא תרין עשר.
ואית דמייתין ליה מן הדין קרא: ותאמר אם כן למה זה אנכי,
זיין, שבעה.
ה"א, חמשה.
הא תרין עשר, מנין זה.
ותלך לדרוש את ה'
וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים, והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר?
אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקביל פני זקן, כמקביל פני שכינה:
ז [שני גיאי גוים בבטנך]
רבי יהודה בר רבי סימון, ורבי יוחנן בשם רבי אליעזר ב"ר שמעון, מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה.
רבי אבא בר כהנא אומר: כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה, שנאמר: ויאמר לא, כי צחקת! והכתיב: ותקרא שם ה' הדובר אליה.
רבי לוי בשם רבי אבא בר חנינא אמר: ע"י מלאך.
רבי אלעזר אמר: על ידי שם בן נח.
שני גוים בבטנך, שני גיאי גוים בבטנך, זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו.
שני גיאי גוים בבטנך:
אדריאנוס בעובדי כוכבים,
שלמה בישראל.
דבר אחר:
שני שונאי גוים בבטנך, כל העובדי כוכבים שונאים את עשו.
וכל העובדי כוכבים שונאים את ישראל.
סנאיהון דבניא במעייך, דכתיב (מלאכי א): ואת עשו שנאתי.
ושני לאומים ממעיך יפרדו
אמר רבי ברכיה: מכאן שנולד מהול.
ולאום מלאום יאמץ
ר' חלבו אמר: עד כאן קריין סבתא ורעמה וסבתכה מינך יקומון יהודאין וארמאין.
ורב יעבוד צעיר
אמר רבי הונא: אם זכה יעבוד ואם לאו ייעבד:
ח [הולדת יעקב ועשו]
להלן כתיב: תאומים פרץ וזרח, שניהם צדיקים.
וכאן תומים יעקב צדיק ועשו רשע.
ויצא הראשון אדמוני
אמר רבי חגי בשם ר' יצחק: בזכות, (ויקרא כב): ולקחתם לכם ביום הראשון.
אני נגלה לכם ראשון, שנאמר: (ישעיה מד) אני ראשון ואני אחרון, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו, דכתיב: ויצא הראשון.
ובונה לכם ראשון, זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז): כסא כבוד מרום, מראשון.
ואביא לכם ראשון, זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא): ראשון לציון הנה הנם.
דבר אחר:
ויצא הראשון אדמוני
למה יצא עשו תחלה?
כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו.
אמר רבי אבהו: כהדין פרביטא, שהוא משטף את בית המרחץ, ואח"כ מרחץ בנו של מלך.
כך, למה יצא עשו תחלה?
כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו.
מטרונא שאלה את רבי יוסי בן חלפתא: אמרה ליה:
למה יצא עשו תחלה?
אמר לה: טיפה ראשונה של יעקב היתה.
אמר לה משל: אם תניחו שתי מרגליות בשפופרת אחת, לא זו שאת נותנה ראשונה, יוצאה אחרונה.
כך, טיפה ראשונה של יעקב היתה.
אדמוני
אמר רבי אבא בר כהנא: כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב (שמואל א יז): וישלח ויביאהו והוא אדמוני.
נתיירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשו?!
אמר לו הקב"ה: עם יפה עינים.
עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.
דקלייטינוס מלכא, הוה רעי חזירין בהדא טבריה, וכיון דהוה מטי סדריה דרבי, הווי מינוקא נפקין ומחיין ליה. לבתר יומין איתעביד מלך, נחת ויתיב ליה בהדא פנייס [נ"א פמייס] ושלח כתבים לטבריא, מפני רמשא דערובתה.
אמר: אנא יהיב קילוון, דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קודמי בצפרא דחד בשבא!
פקדיה לשליחא אמר ליה: לא תתן יתהון להון, אלא עם מטעמי יומא דערובתא.
נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי, חמתי לרבי, דהוה קאים קומי סדרא רבה, ראה פניו חולניות.
אמר לו: למה פניך חולניות?
אמר: כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא.
אמר ליה: איתא סחי, דברייך עביד לנא נסין. עלון למסחי ואתא הדין ארגיניטון מגחיך ומרקד קדמיהון. בעא רבי דיזעוף ביה.
אמר ליה רבי שמואל בר נחמן: רבי! שבקיה דזמנין על נסין הוא מתחמא.
אמר ליה: מריך בעקא ואת קאים גחיך ומרקד?!
אמר להון: אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא, דמריכון עביד לכון נסין, ואנא מקים לכון קודמוי בצפרא דחד בשבתא. באפוקי שבתא בתר סידרא, נסבון ואקימון קדם פיילי דפנייס עלון.
ואמרין ליה: הא קיימין קדם פיילי!
אמר: סגרון פיילי!
נסבוהון ועקמון על מטכסא דמדינתא.
עלון ואמרין ליה.
אמר: אנא, קלוון אנא, דיתזון בי בני תלתא יומי, ויעלון ויסחון ויאתין לגבאי.
אזלון ואתזון בי בני תלתא יומין, ואעל חד ארגיניטון ומוזגה קדמיהון, ועלו וסחון ואתון לגביה!
אמר להון: בגין דאתון ידעין דאלהיכון עביד לכון נסין, אתון מקילין למלכא?!
אמרין ליה: לדיקליטיינוס רעי חזירין אקילינן, ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משועבדים. אמר להון: אפילו כן, לא תבזון, לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר.
כלו כאדרת שער
אמר רבי חנינה: כולו ראוי לאדרת.
רבנן דרומאי בשם ר' אלכסנדרי ורחבה, בשם ר' אבא בר כהנא אמר: יצא כולו מפוזר ומפורד.
כאדרת, לזרותו כמוץ וכקש מאדרא.
הה"ד (דניאל ב): באדין דקו כחדא פרזלא וגו', והוו כעור מן אידרי קיט.
רבי חנינא בר יצחק אמר:
מי גרם להם להעשות כעור מן אדרי קיט?
על שפשטו ידיהם באדירים.
ויקראו שמו עשו, הֵא שָׁוְא, שבראתי בעולמי!
אמר ר' יצחק: אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אנא קורא לבני בכורי שם, כה אמר ה' בני בכורי ישראל:
ט [וידו אוחזת בעקב עשו]
הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני,
אמר לו: מי תופס המלכות אחרינו?
הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב.
אמרו: ראו דברים ישנים מפי זקן חדש!
להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק:
י [תכונותיהם של יעקב ועשו]
רבי לוי אמר:
משל להדס ועצבונית, שהיו גדילים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו.
כך כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר, ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות, וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.
אמר רבי אלעזר: צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה".
ויהי עשו איש יודע ציד, צד את הבריות בפיו, לא גנבת! מאן גנב עמך? ולא קטלית!
מאן קטל עמך?
אמר רבי אבהו: שודני, צידני, צד בבית, צד בשדה.
בבית, היך מתקנין מילחא?
בשדה, היך מתקנין תבנא?
רבי חייא אמר: הפקיר עצמו כשדה.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים! לא דיינו שנשתעבדנו לשבעים אומות, אלא אף לא זו, שנבעלת כנשים?!
אמר להם הקב"ה: אף אני בו, בלשון אני פורע הימנו, הה"ד (ירמיה מח): והיה לב גבורי מואב ביום ההוא, כלב אשה מצרה.
ויעקב איש תם יושב אהלים, שני אהלים בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר.
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, קופרא טבא לפומיה, וכסא טבא לפומיה.
ורבקה אוהבת את יעקב, כל שהיתה שומעת קולו, היתה מוספת לו אהבה על אהבתו:
יא [עשו כופר בשכר ועונש ובתחיית המתים]
אמר לו: מה טיבו של נזיד זה?
אמר לו: שמת אותו זקן.
אמר: באותו הזקן פגעה מדת הדין?!
אמר לו: הין!
אמר: אם כן, לא מתן שכר, ולא תחיית המתים.
ורוח הקדש צווחת (שם כב): אל תבכו למת ואל תנדו לו, זה אברהם.
בכו תבכה להולך, זה עשו:
יב [דרכו של עשיו וסופו]
רבי יודן בשם רבי אייבו, ורבי פנחס בשם רבי לוי, ורבנן בשם רבי סימון: את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה, ויצחק ק"פ?!
אלא, אותן ה' שנים שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו, מפני שעבר עשו שתי עבירות:
שבא עשו על נערה המאורסה, שנא' (דברים כב): כי בשדה מצאה.
והוא עיף, שהרג את הנפש, היך מה דאת אמר: (ירמיה ד) כי עיפה נפשי להורגים.
רבי אמר: אף גנב, היך מה דאת אמר (עובדיה א): אם גנבים באו לך, אם שודדי לילה.
אמר הקב"ה: כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו: ואתה תבא אל אבותיך בשלום, זו היא שיבה טובה, והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים, ומגלה עריות, ושופך דמים?!
מוטב לו שיפטר בשלום! זה הוא שכתוב (תהלים סג): כי טוב חסדך מחיים.
ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום
אמר רבי זעירא: פער פיו אותו הרשע כגמל.
אמר לו: אנא פתח פומי, תהי משתדר ואזיל! כהדא דתנינן: אין אובסין את הגמל, ולא דורסין, אבל מלעיטין.
מן האדום האדום
רבי יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר: מיניה ומן פטרוניה.
ריש לקיש אמר: מיניה ומן דכוותיה:
הוא אדום ותבשילו אדום,
ארצו אדומה,
גבוריו אדומים,
לבושיו אדומים,
פורע ממנו אדום, בלבוש אדום,
הוא אדום, ויצא הראשון אדמוני,
תבשילו אדום, הלעיטני נא מן האדום.
ארצו אדומה, ארצה שעיר שדה אדום.
גבוריו אדומים, (נחום ב): מגן גבוריהו מאדם.
לבושיו אדומים, שנאמר (שם): אנשי חיל מתולעים.
פורע ממנו אדום, (שיר ד): דודי צח ואדום.
בלבוש אדום, (ישעיה סג): מדוע אדום ללבושיך:
יג [מכירת הבכורה]
אמר לו: זבין לי חד יום מן דידך.
אמר רבי אחא: כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה, בצלו של עשו.
ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות
ריש לקיש אמר: התחיל מחרף ומגדף, למה לי אין כתיב כאן אלא למה זה לי?
מלמד, שכפר ב"זה אלי".
דבר אחר:
הנה אנכי הולך למות, שהיה נמרוד מבקש להמית אותו, בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון, שבשעה שהיה לובשו ויוצא לשדה, היו באים כל חיה ועוף שבעולם, ומתקבצין אצלו.
ויאמר השבעה לי
מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה?
דתנינן: עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות ועבודה בבכורים, משהוקם המשכן נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.
אמר יהי' רשע זה עומד ומקריב?!
לפיכך, נתן נפשו על הבכורה, הה"ד (יחזקאל לה): כי לדם אעשך, ודם ירדפך, אם לא דם שנאת, ודם ירדפך, ועשו הוא שונא את הדם?!
ר' שמואל בר נחמן אמר: זה דם בכורה וקרבנות.
ר' לוי אמר: זה דם של מילה.
רבנן אמרי: שנאת דמו של אדם בגופו, הה"ד (תהלים קט): ויאהב קללה ותבואהו.
רבי לוי בשם רבי חמא אמר: לא חפץ בברכה, ולא חפץ בכורה.
רבי הונא אמר: זה דם הקורבנות, שהוא קרוי ברכה, היך מה דאת אמר: (שמות כ): מזבח אדמה תעשה לי:
יד [עשו בז לבכורה]
מה עדשה זו, עשויה כגלגל,
כך העולם עשוי כגלגל.
מה עדשה זו, אין לה פה,
כך אָבֵל אסור לו לדבר.
מה עדשה זו, יש בה אֵבֶל ויש בה שמחה,
כך אבל שמת אבינו אברהם. שמחה, שנטל יעקב את הבכורה.
ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים.
אמרין: ניכול דידיה וניחוך עליו, ורוח הקודש אומרת (ישעיה כא): ערוך השולחן
סדר פתורא, צפה הצפית סדר מנרתא.
אמר רבי אבא בר כהנא: אית אתרא דקרין למנרתא צפיתא.
קומו השרים, זה מיכאל וגבריאל.
משחו מגן, כתבו, שהבכורה ליעקב!
תני, בר קפרא: ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקדוש ברוך הוא ושחק עמהם, וקיים הבכורה ליעקב.
מנין?
דכתיב (שמות ד): כה אמר ה' בני בכורי ישראל.
ויקם וילך
רבי לוי אמר: מעולמו יצא.
ויבז עשו את הבכורה
ומה בזה עמה?
אמר רבי לוי: תחיית המתים בזה עמה, הה"ד (משלי יח): בבוא רשע, בא גם בוז.
בבוא רשע, זה עשו, שנאמר (מלאכי א): וקראו להם גבול רשעה.
בא גם בוז, שבא בזיונו עמו.
ועם קלון חרפה, שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב, היך מה דאת אמר:
(יחזקאל לו): אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים.
|
