|
פרשה עג: ה' זכר את רחל
א [ויזכור אלהים את רחל - א]
(תהלים קו) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך
אמר ר' אלעזר: בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה:
ב [ויזכור אלהים את רחל - ב]
(שם צח) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו
זכר חסדו, זה אברהם, שנאמר: חסד לאברהם.
ואמונתו, זה יעקב, שנאמר (מיכה ז): תתן אמת ליעקב.
לבית ישראל, ישראל סבא מי היה ביתו של אבינו יעקב, לא רחל?!
בכולם כתיב: ובני לאה, בכור יעקב, ראובן.
ובני זלפה, שפחת לאה, גד ואשר.
ובני בלהה, שפחת רחל, דן ונפתלי.
וברחל כתיב: בני רחל אשת יעקב.
דבר אחר:
זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ויזכור אלהים את רחל, וישמע אליה:
ג [ויזכור אלהים את רחל - ג]
מקרב לי, שלא תקרב לי עצתו של רשע, שלא יאמר: זו שילדה יטלנה עמו, וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו.
דאמר ר' יודן בשם ר' אייבו: בהרבה תפלות נפקדה רחל, שנאמר: ויזכור אלהים את רחל, רחל, בזכותה.
את רחל, בזכות אחותה.
וישמע אליה אלהים, בזכות יעקב.
ויפתח, בזכות האמהות.
אמר רבי שמואל בר נחמן: אוי להם לרשעים, שהם מהפכין מדת רחמים למדת הדין, בכל מקום שנאמר ה', מדת רחמים.
שנאמר (שמות לד): ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד.
וכתיב (בראשית ו): וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' ויאמר ה' אמחה.
ואשריהם הצדיקים, שהם הופכים מדת הדין למדת הרחמים, בכל מקום שנאמר: אלהים, הוא מדת הדין.
(שמות כב) אלהים לא תקלל.
(שם) עד האלהים יבא דבר שניהם
וישמע אלהים אל לאה
(שם ב) וישמע אלהים את נאקתם
(בראשית ח) ויזכור אלהים את נח:
ד [ויזכור אלהים את רחל - ד]
מה זכירה זכר לה?
שתיקתה לאחותה. בשעה שהיו נותנין לו את לאה, היתה יודעת ושותקת.
ויזכור אלהים את רחל, והדין נותן, שהכניסה צרתה לביתה.
ר' הונא ור' אחא בשם רבי סימון, אמר: דן, יוסף ובנימין.
בזכות דן, נפקדה רחל.
בזכות דן, עמד יוסף ובנימין.
ויפתח את רחמה
ר' תנחומא בשם ר' ביבי אמר: שלושה מפתחות ביד הקב"ה:
מפתח של קבורה,
ומפתח של גשמים,
ומפתח של רחם.
מפתח של קבורה, מנין?
שנאמר (יחזקאל לו): הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי.
מפתח של גשמים, מנין?
(דברים כח): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', לתת מטר וגו'.
מפתח של רחם, מנין?
שנאמר: ויפתח את רחמה.
ויש אומרים:
אף מפתח של פרנסה, שנאמר (תהלים קמה): פותח את ידך וגו':
ה [אסף אלהים את חרפתי]
אמר רבי לוי בר זכריה: עד שלא תלד האשה, הסרחון נתלה בה, לאחר שתלד תלוי בבנה.
מאן אכל הדא מקמתא?
ברך.
מאן תבר הדא מקמתא?
אלא ברך.
אסף אלהים את חרפתי
בפלגש בגבעה (שופטים כא) ארור נותן אשה לבנימין.
אסף אלהים את חרפתי, בימי ירבעם. (ד"ה ב יג) ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת
אמר רבי שמואל בר נחמן: את סבור ירבעם הוא שניגוף, לא ניגוף, אלא אביה.
ולמה ניגוף?
ר' אבא בר כהנא אמר: על שהעביר הכרת פניהם של ישראל, דכתיב (ישעיה ג): הכרת פניהם ענתה בם.
ר' לוי אמר: שהושיב עליהם שומרים שלושה ימים, עד שנשתנה צורתן.
דתנן, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ואע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו.
ואין מעידים, אלא עד ג' ימים.
ר' יוחנן אמר: על שֶׁחַסְדָּם ברבים, שנאמר (ד"ה ב יג): ועתה, אתם אומרים להתחזק לפני ממלכת ה' וגו', ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים.
ריש לקיש אמר: על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר (שם): ויקבצו עליו אנשים רקים, בני בליעל, קרא לאחיה השילוני בליעל!
רבנן אמרין: על שבא עבודת כוכבים לתוך ידו ולא בערה, הה"ד (שם): וילכוד ממנו ערים: את בית אל ואת בנותיה.
וכתיב (מלכים א יב): וישם את האחד בבית אל וגו'.
והלא דברים קל וחומר, ומה אם המלך שהונה את המלך כמוהו ניגף, הדיוט שהוא מונה את הדיוט, על אחת כמה וכמה!
ו [משמעות השם יוסף]
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: לא למקום שגלו עשרת השבטים גלה שבט יהודה ובנימין. עשרת השבטים גלו לפנים מן נהר סמבטיון, שבט יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות.
בן אחר, למחלוקת.
אמר רבי פנחס: מתפלתה של רחל לא חלק שבט יהודה ובנימין עם עשרת השבטים.
אחר, שעשה מעשה אחרים, כגון ירבעם וחביריו:
ז [יוסף הוא שטנו של עשו]
ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי.
דאמר רבי פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן: מסורת היא, שאין עשו נופל, אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט): אם לא יסחבום צעירי הצאן.
ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן?
שהם צעירים שבשבטים:
ח [בזכות יעקב נתברך לבן]
ויאמר נקבה שכרך עלי, סְכום קְטַע פָּרֵשׁ (אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך).
ויאמר אליו אתה ידעת וגו', כי מעט אשר היה לך וגו', ויפרוץ לרוב
ר' יהודה בשם ר' סימון בשם ר' חזקיה אמר: מעט, שבעים נפש.
נאמר כאן מעט, ונאמר להלן מעט, במתי מעט.
מה להלן בע' נפש, אף כאן ע'.
ויברך ה' אותך לרגלי, כל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה משתלחת.
ירד יצחק לגרר, באת ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית כו): ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה וגו'.
ירד יעקב אצל לבן, ובאת ברכה לרגלו, שנאמר: ויברך ה' אותך לרגלי.
יוסף ירד אצל פוטיפר, באת ברכה לרגלו, שנאמר (שם לט): ויברך ה' את בית המצרי.
ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי, ראובן בעי בי ושמעון בעי בי:
ט [דברי יעקב ללבן]
ר' יהודה בר סימון אמר: כתיב (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר.
אתה אמרת: וענתה בי צדקתי ביום מחר, למחר בתך יוצאת ומתענה, שנאמר (בראשית לד): ותצא דינה בת לאה.
ויאמר לבן הן לו יהי כדברך
אמר רבי חייא רבה: כל דבר ודבר, שהיה לבן מתנה עם יעקב, היה חוזר בו י' פעמים למפרע, שנאמר: הן לו.
ורבנן אמרי: מאה פעמים, שנאמר: ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים.
י' פעמים י', דאין מנין פחות מעשרה.
וישם דרך שלושת ימים וגו' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות
ריש לקיש אמר: נותרות, מנהון בישין, מנהון עקרון, מנהון קווסרין. נתרת כתיב, (כמה דאת אמר: ונתור ככיה ושיניה דקיסר):
י [הנס שקרה ליעקב בצאן]
אמר רבי הושעיה: נעשו המים זרע בתוך מעיהם, ולא היו חסירות אלא צורת הולד בלבד. מעשה בכושי אחד, שנשא לכושית אחת, והוליד ממנה בן לבן. תפס האב לבן, ובא לו אצל רבי.
אמר לו: שמא אינו בני?
אמר לו: היה לך מראות בתוך ביתך?
אמר לו: הן!
אמר לו: שחורה או לבנה?
אמר לו" לבנה.
אמר לו: מיכן, שהיה לך בן לבן.
אמר רבי הונא דבית חורון: מלאכי השרת היו טעונים מתוך צאנו של לבן, באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, הה"ד: שא נא עיניך וראה כל העתודים העלים על הצאן, עולים על הצאן אין כתיב כאן, אלא העלים, מאליהם היו עולים.
ר' תנחומא אמר: שטף של גשמים.
רבנן אמרי: ענני כבוד.
ובהעטיף הצאן לא ישים והיו העטופים ללבן
ר' יוחנן וריש לקיש
רבי יוחנן אמר: בכירייא דלבן.
ריש לקיש אמר: לקישיא דלבן:
יא [יעקב זוכה לעושר רב סימן לבניו בעתיד]
ר' שמעון בר אבא אמר: מלמד, שנפרצה לו פרצה מעין דוגמא של עולם הבא, היך מה דאת אמר (מיכה ב): עלה הפורץ לפניהם.
רבי אבא בר כהנא אמר: מאה ותרתין רבוון, שבעה אלפים מאתן עדרין, הוו ליה לאבינו יעקב.
רבי לוי אמר: ששים רבוא כלבים.
רבנן אמרי: מאה ועשרין רבוא, ולא פליגי.
מאן דאמר ששים רבוא לכל עדר ועדר, חד כלב.
מאן דאמר מאה ועשרים רבוא לכל עדר, תרין כלבין:
יב [לב אדם ישנה פניו]
חזקיה אמר: עד שלא ירד יעקב אבינו לשם, לא נפקד בזכרים, וכיון שירד יעקב אבינו לשם, נפקד בזכרים, הה"ד: וישמע את דברי בני לבן.
את כל הכבוד הזה
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: אין כבוד, אלא כסף, היך מה דאת אמר: (נחום ב): בוזו כסף בוזו זהב, ואין קצה לתכונה. כבוד מכל כלי חמדה.
וירא יעקב את פני לבן
בר סירא אמר לב אדם ישנה פניו, בין לטוב ובין לרע.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חמיך אינו מסביר לך פנים, ואת יושב כאן?!
שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך.
|
