א [שלח חשך ויחשיך, ולא מרו את דברו]

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח): שלח חשך ויחשיך, ולא מרו את דברו.
רבותינו אמרו: על שלא קבלו במרות, דברו של הקדוש ברוך הוא עליהם.

דבר אחר:
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: המצריים, ראויין ללקות בחשך, מיד הסכימו כולן כאחת, ולא המרו.
מהו שלח חשך ויחשיך? למה הדבר דומה?
לאדון שסרח עליו עבדו.
אמר לאחד: לך והכהו חמישים מגלבין.
הלך והכהו מאה, והוסיף לו משלו.
כך, הקדוש ברוך הוא יתעלה, שלח חשך על המצריים, והוסיף החשך משלו.
הוי, שלח חשך ויחשיך.

וימש חשך
כמה היה אותו חשך?
רבותינו אמרו: עבה כדינר היה, שנאמר: וימש חשך, שהיה בו ממש:

ב [חשך, שבא על המצרים, מתוך גיהנם היה]

ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפילה
מהיכן היה החשך ההוא?
רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר: מחשך של מעלה, שנאמר (שם יח, יב): ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו.
רבי נחמיה אמר: מחשך של גיהנם, שנאמר (איוב י, כב): ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים וגו', אוי לו לבית, שחלונותיו פתוחין לתוך חשך, שנאמר (שם): ותופע כמו אפל אור שלח מתוך חשך.
וכן הוא אומר (יחזקאל לא, טו): ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום.
הובלתי כתיב.
רבי יהודה בר רבי אמר:
במה הרשעים מתכסים בגיהנם?
בחשך.
חזקיה אמר: הגיגית הזו במה מכסין אותה?
בכלי חרס, מינה ובה, כשם שהיא של חרס, כך מכסין אותה בכלי חרס.
כך הרשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם, לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום, שהוא חשך, שנאמר (בראשית א, ב): וחשך על פני תהום, זה גיהנם.
הוי אומר: חשך, שבא על המצרים, מתוך גיהנם היה:

ג [חשך למה הביא עליהן?]

חשך למה הביא עליהן?
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל, שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצריים: כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהן, לפיכך הביא על המצריים את החשך שלושה ימים, כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם, ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך.

מהו חשך אפילה?
אמר רבי אבדימי דמן חפה: אותו חשך כפול ומכופל היה.

רבותינו אמרו: שבעה ימים של חשך היו.
כיצד?
שלושה ימים הראשונים, מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד, והעומד בקש לישב יושב, ועל אלו הימים נאמר: ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו.

שלושת ימים אחרים, מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד, והעומד אינו יכול לישב, ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף, עליהן נאמר: ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים.

ובשלושת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים והשאילום, שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים, והיו רואין בהן כלי כסף, וכלי זהב, ושמלות, אם היו אומרים: אין לנו להשאיל לכם, היו ישראל אומרים להן: הרי הוא במקום פלוני.
באותה שעה היו המצריים אומרים: אם היו אלו רוצים לשקר בנו, היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר, אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו. כמו כן, לא יחזיקו, והיו משאילין להן, לקיים מה שנאמר: (ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
הדא הוא דכתיב: ולכל בני ישראל היה אור וגו', בארץ גושן לא נאמר, אלא במושבותם, שכל מקום, שהיה יהודי נכנס, היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות, ועליהם נאמר ( תהלים קיט, קה): נר לרגלי דבריך וגו', הרי ששה ימים של חשך, שהיה במצרים, והשביעי של חשך, זה יום חשך של ים, שנאמר (שמות יד, כ): ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה.
כך היה הקדוש ברוך הוא שולח ענן וחשך, ומחשיך למצרים ומאיר לישראל, כשם שעשה להם במצרים, ועל זה נאמר (תהלים כז, א): ה' אורי וישעי וגו'.
וכן לעתיד לבא, יביא הקדוש ברוך הוא חשך, שנאמר (ישעיה ס, ב): כי הנה החשך יכסה ארץ וגו':

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת
אמר ליה משה: לא תהא סבור, שאנו נזבח משלנו כלום, אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, שנקריב להקדוש ברוך הוא על שמך, וגם מקננו ילך עמנו.

ויאמר לו פרעה לך. ויאמר משה כן דברת, יפה כוונת, שלא אוסיף עוד ראות פניך, שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא, כמו שאתה אומר: