|
פרשה כט: מעמד סיני
א [התגלות ה' בהר סיני]
המינין שאלו את ר' שמלאי, א"ל: אלוהות הרבה יש בעולם?
אמר להם: למה?
אמרו לו: שהרי כתיב, השמע עם קול אלהים!
אמר להם: שמא כתוב מדברים, אלא מדבר.
אמרו לו תלמידיו: רבי לאלו דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב?
חזר ר' לוי ופירשה, אמר להם: השמע עם קול אלהים, כיצד?
אילו היה כתוב קול ה' בכחו, לא היה העולם יכול לעמוד, אלא קול ה' בכח, בכח של כל אחד ואחד.
הבחורים לפי כחן,
והזקנים לפי כחן,
והקטנים לפי כחן.
אמר הקב"ה לישראל: לא בשביל ששמעתם קולות הרבה, תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה יש בשמים, אלא תהיו יודעים שאני הוא ה' אלהיך, שנאמר (שם ה): אנכי ה' אלהיך:
ב [המלאכים ירדו עם הקב"ה]
אנכי ה' אלהיך, הה"ד (שם): פנים בפנים דבר ה' עמכם.
אמר ר' אבדימי דמן חיפה: כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני, שנאמר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, הנאים והמשובחים.
יכול אע"פ שהיו רבים, דחוקים היו?
ת"ל: שנאן, שאנן והשקט.
אדני בם אין כתיב ביו"ד, אלא באל"ף דל"ת, אדונו של כל העולם בהם.
[דבר אחר:
ה' בם
אמר ר' לוי: שהיה טבלא של שם המפורש כתוב על לבם].
דבר אחר:
ה' בם
רבנן אמרין: שמו של אלהים היה מעורב עם כל אחד ואחד, מיכאל וגבריאל.
אמר הקב"ה לישראל: לא בשביל שראיתם פנים הרבה, תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה בשמים, דעו, שאני הוא ה' אחד, שנאמר: אנכי ה' אלהיך:
ג [קבלת מלכות ה' תנאי ליציאת מצרים]
דבר אחר:
אנכי ה' אלהיך
משל לבת מלכים, שנשבית ביד הלסטים ובא המלך והצילה.
לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה.
אמרה לו: מה אתה נותן לי?
אמר לה: אם אין ליך עלי אלא שפדיתיך מיד הלסטים, די:
ד [הקב"ה נגלה לישראל מתוך חיבתם]
אנכי ה' אלהיך
ר' אחא בר' חנינא פתח בו: (שם נ) שמעה עמי ואדברה (כמ"ש בעשרת הדברות עד)
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אמר להם הקב"ה לישראל: אלוה אני על כל באי עולם, אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם, איני נקרא אלהי עובדי כוכבים ומזלות, אלא אלהי ישראל.
אמר רבי לוי: שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה:
שיראו כבודו
וישמעו קולו
והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו, שנאמר (דברים ה): ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו.
וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש. ולא היה בהם כח לעמוד, שכיון שבאו לסיני ונגלה להם, פרחה נשמתם על שדבר עמהם, שנאמר (שיר ה): נפשי יצאה בדברו, אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב"ה.
יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו, כל העולם כולו שמחים ובניך מתים?!
מיד חזרה נשמתן, שנאמר (תהלים יט): תורת ה' תמימה משיבת נפש.
אמר רבי לוי: וכי לא היה גלוי לפני המקום, שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיען קולו, שאינן יכולין לעמוד?!
אלא צפה הקב"ה, שהן עתידין לעשות עבודת כוכבים, שלא יהו אומרין: אלו הראנו את כבודו, ואת גדלו, והשמיענו את קולו, לא היינו עושים עבודת כוכבים, לכך נאמר: שמעה עמי ואדברה:
ה [אתם עדי נאם ה']
אנכי ה' אלהיך
אמר רבי אבהו:
משל למלך בשר ודם מולך ויש לו אב או אח.
אמר הקב"ה: אני איני כן. אני ראשון, שאין לי אב; ואני אחרון, שאין לי אח.
ומבלעדי אין אלהים, שאין לי בן.
דבר אחר:
אנכי ה' אלהיך, הה"ד (ישעיה מג): אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי וגו'.
אנכי הגדתי למצרים שברחתם, כדי שישמעו וירדפו אחריכם ויטבעו בים, שנאמר (שמות יד): ויגד למלך מצרים כי ברח העם.
והושעתי אתכם, שנאמר (שם): ויושע ה' ביום ההוא את ישראל.
והשמעתי לעובדי כוכבים, שנאמר (שם טו): שמעו עמים ירגזון, ואין בכם זר, שנאמר (שם יח): וישלח משה את חותנו. מיד, בחדש השלישי, ואתם עדי נאם ה' ואני אל, אנכי ה' אלהיך:
ו [בריאת שמים וארץ עדות לה']
אמר הקב"ה: אני איני כן, אלא נכנסתי בעולמי -
פרשתי קיטאות, שנאמר (ישעיה מ): הנוטה כדוק שמים.
הדלקתי נרות, שנאמר (בראשית א): ויאמר אלהים יהי מאורות.
רבצתי מים, שנאמר (שם): יקוו המים.
עטרתי כל מה שעשיתי, שנאמר (שם ב): ויכלו השמים והארץ וכל צבאם:
ז [ה' הודיע לישראל את הנהגתו]
מלך בשר ודם בונה פלטין, שמא יכול להזיז אותו ממקומו?!
אני איני כך, שנאמר (ישעיה מז): אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט.
אני עשיתי, שנאמר (בראשית ד): ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו.
ואני אשא, ויקח אלהים את האדם.
דבר אחר:
אני עשיתי, כי נחמתי כי עשיתים.
ואני אשא לנח, שנאמר (שם) ויסגור ה' בעדו.
ואני אסבול, שנאמר (שם יא): וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל.
ואמלט לאברהם, שנאמר (שם טו): ויאמר ה' אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
דבר אחר:
אני עשיתי, לישראל, שנאמר (דברים לב): הוא עשך ויכוננך.
ואני אשא, שנאמר (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים.
אני אסבול, בעגל ואמלט, שנאמר (במדבר יד): ויאמר ה' סלחתי כדברך:
ח [כוחו של הקב"ה]
מלך בשר ודם יוצא לאמירה, יוצא יחידי. נלחם, יוצאין עמו רבי רבבות.
והקב"ה אינו כן, אלא כשיוצא למלחמה, יוצא לעצמו, שנאמר: ה' איש מלחמה.
וכשהוא יוצא לתת תורה בסיני, יצאו עמו רבי רבבות, שנאמר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן:
ט [כל הברואים רעדו מפני כבוד ה']
אנכי ה' אלהיך, הה"ד (עמוס ג): אריה שאג מי לא יירא, וזהו דכתיב (ירמיה י): מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה.
אמרו הנביאים לירמיהו:
מה ראית לומר מלך הגוים, כל הנביאים קורין אותו מלך ישראל, ואתה קורא אותו מלך הגוים?
אמר להן: שמעתי ממנו (שם א): נביא לגוים נתתיך, ואני אמרתי מלך הגוים, לומר אם על בניו ועל בני ביתו לא חס, על אחרים הוא חס?! שנאמר (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך.
מי לא ייראך מלך הגוים, מי לא יתיירא ממך.
משל לדניסטוס, שמלא כיסו זהובים והיה עומד וצווח: מי שהוא מבקש יבא וישאל! והיו הכל שומעים ובורחים. לומר, כשיבא ליפרע ממי שלוה, מי יוכל לעמוד?
כך כביכול ירד הקב"ה לסיני ליתן הדברות, שלא יהיה העולם מתמוטט, שנאמר: ארץ רעשה אף שמים נטפו.
וכן הרים נזלו מפני ה'.
וכן עמודי שמים ירופפו וישראל מרתיתין, שנאמר: ויחרד כל העם.
וההר מרתת, שנאמר: ויחרד כל ההר מאד.
כל אלו למה?
אלא מפני שדבר דברות של חיים, והנביא צווח (עמוס ג): אריה שאג מי לא יירא.
אמר רבי ירמיה: ומה אם בשעה שהוא נותן חיים לעולם, ארץ רעשה, כשיבא לפרוע מן הרשעים שעברו על דברי תורה, עאכ"ו! שנאמר: לפני זעמו מי יעמוד, ומי מכלכל את יום בואו, כשהוא רצוי אין בריה יכולה לעמוד בכחו, כשהוא קם בחרון אפו, מי יעמוד לפניו?!
הוי, (ירמיה י): מי לא יראך מלך הגוים.
דבר אחר:
אריה שאג, הה"ד (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג
אמר רבי סימון:
משל למלך, שנכנס בפלטין שלו. שמעה מטרונה שלו ונתנה מקום והיתה מרתתת. אם המטרונה מתייראת, מה יעשו השפחות והעבדים?!
כך כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, שמעו קולות ומתו, שנאמר (שיר ה): נפשי יצאה בדברו, אם ישראל כך, עובדי כוכבים עאכ"ו!
דבר אחר:
אריה שאג
אמרי רבנן, בשם ר' הושעיא: שאל בלצא את רבי עקיבא, אמר לו: מהיכן הרעש נעשה?
אמר לו: בשעה שהקדוש ברוך הוא מסתכל בבתי עבודת כוכבים ובעובדיה, היאך נתונין בשקט ובשלוה בעולם, ורואה ביתו חרב ונתון בידם של עובדי כוכבים, כביכול הוא מקנא ושואג ומיד, השמים והארץ רועשים, שנאמר (יואל ד) מציון ישאג ומירושלים יתן קולו.
וישראל מה היו עושין?
כביכול הוא מגין עליהם, שנאמר (שם) וה' מחסה לעמו.
דבר אחר:
אריה שאג
בוא וראה, בית המקדש נקרא אריה, שנאמר (ישעיה כט): הוי אריאל אריאל.
ומלכות בית דוד נקרא אריה, שנאמר (יחזקאל יט): מה אמך לביא בין אריות רבצה.
ישראל נקרא אריה, שנאמר ( בראשית מט): גור אריה יהודה.
ונבוכדנצר נקרא אריה, שנאמר (ירמיה ד): עלה אריה מסבכו והחריב בית המקדש, ונטל מלכות בית דוד, והגלה את ישראל, והקב"ה אומר (נחום ב): איה מעון אריות היכן הם בני?
באותה שעה, שאג ישאג על נוהו.
דבר אחר:
אריה שאג
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: מקבלין אתם עשרת הדברות?
אמרו לו: הן! שנאמר ( תהלים צב): עלי עשור ועלי נבל.
עלי לקבל עשרת הדברות.
ומהו?
( עמוס ג) ה' אלהים דבר מי לא ינבא.
אמר רבי אבהו, בשם ר' יוחנן: כשנתן הקב"ה את התורה,
צפור לא צווח,
עוף לא פרח,
שור לא געה,
אופנים לא עפו,
שרפים לא אמרו קדוש קדוש,
הים לא נזדעזע,
הבריות לא דברו.
אלא העולם שותק ומחריש.
ויצא הקול: אנכי ה' אלהיך.
וכן הוא אומר (דברים ה): את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף.
אמר רשב"ל: מהו ולא יסף?
אלא, כשאדם קורא לחבירו, יש לקולו בת קול, והקול שהיה יוצא מפי הקב"ה לא היה לקולו בת קול. ואם תמה אתה על זו, הרי אליהו כשבא לכרמל, כנס כל הכומרים ואמר להם (מ"א יח): קראו בקול גדול כי אלהים הוא.
מה עשה הקב"ה?
הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים, והיה העולם תוהו ובוהו, כאלו לא היה בריה בעולם, שנאמר (שם): אין קול ואין עונה ואין קשב, שאם ידבר, הם אומרים: הבעל עננו עאכ"ו, כשדבר הקב"ה על הר סיני, השתיק כל העולם, כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר: אנכי ה' אלהיך, ולעתיד לבא כתיב (ישעיה נא): אנכי אנכי הוא מנחמכם:
|
