|
פרשה ג: התגלות בסנה
א אנכי אלהי אביך
הדא הוא דכתיב (משלי יד, טו): פתי יאמין לכל דבר.
מהו פתי?
נער, שכן בערביא קורין לנער, פתיא.
דבר אחר:
אין פתי אלא לשון פתוי, כמה דתימא (שמות כב, טו): וכי יפתה איש.
אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה: בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה, טירון היה משה לנבואה, אמר הקדוש ברוך הוא: אם נגלה אני עליו בקול גדול, אני מבעתו. בקול נמוך, בוסר הוא על הנבואה.
מה עשה?
נגלה עליו בקולו של אביו, אמר משה: הנני! מה אבא מבקש?
אמר הקדוש ברוך הוא: איני אביך, אלא אלהי אביך, בפתוי באתי אליך, כדי שלא תתירא.
אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב
שמח משה ואמר: הא אבא נמנה עם האבות, ולא עוד, אלא שהוא גדול, שנזכר תחלה.
ויסתר משה פניו
אמר: אלהי אבי עומד כאן, ואיני מסתיר פני?!
רבי יהושע בן קרחה ורבי הושעיא, אחד מהן אומר: לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו, שאלולי לא הסתיר פניו, גלה לו הקדוש ברוך הוא למשה, מה למעלה ומה למטה, ומה שהיה ומה שעתיד להיות.
ובסוף בקש לראות שנאמר (שם לג, יח): הראני נא את כבודך.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני באתי להראות לך והסתרת פניך, עכשיו אני אומר לך (שם שם, כ): כי לא יראני האדם וחי כשבקשתי לא בקשת.
ואמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אף על פי כן הראה לו, בשכר ויסתר משה פניו (שם שם, יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
ובשכר כי ירא (שם לד, ל): וייראו מגשת אליו.
ובשכר מהביט (במדבר יב, ח): ותמונת ה' יביט.
ורבי הושעיא רבה אמר: יפה עשה שהסתיר פניו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני באתי להראות לך פנים, וחלקת לי כבוד והסתרת פניך, חייך! שאתה עתיד להיות אצלי בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה, שנאמר (שמות שם, כט): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
אבל נדב ואביהוא, פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מזיו השכינה, שנאמר (שם כד, א:): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, והם לא קבלו על מה שעשו:
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי
הדא הוא דכתיב (איוב יא, יא): כי הוא ידע מתי שוא, ידע הקדוש ברוך הוא העם המתים על השוא, לעשותו.
דבר אחר:
ידע הקדוש ברוך הוא העם העתידים לעשות שוא ונהרגים, כמה דתימא (ישעיה ג, כה): מתיך בחרב יפולו, אלא (איוב שם, שם): וירא און ולא יתבונן.
כיצד?
אתה מוצא בשעה שיצאה הגר מביתו של אברהם היא ובנה, מה כתיב (בראשית כא, טו-טז): ויכלו המים מן החמת ותלך ותשב לה מנגד.
אמר רבי ברכיה: התחילה מטחת דברים כלפי מעלה.
אמרה: רבון העולמים! אתמול אמרת לי (שם טז, י): הרבה ארבה את זרעך, והיום הוא מת?! מיד, (שם כא, יז): ויקרא מלאך אלהים אל הגר.
אמר רבי סימון: בקשו מלאכי השרת לקטרגו.
אמרו לפניו: רבון העולמים! אדם שעתיד להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו את הבאר?!
נאה להעלות לששים רבוא, שהן עתידין לומר לפניך, (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו.
אמר להם: עכשיו צדיק הוא או רשע?
אמרו לפניו: צדיק הוא!
אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו. לכך כתיב (איוב יא, יא): וירא און ולא יתבונן.
וכן כשהיו ישראל במצרים, ראה הקדוש ברוך הוא מה שעתידין לעשות, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' ראה ראיתי, ראיתי לא נאמר, אלא ראה ראיתי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! אתה רואה ראייה אחת, ואני רואה שתי ראיות.
אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה אותן מקבלין תורתי, זהו ראה. ראיתי, זו ראיית מעשה העגל, שנאמר (שמות לב, ט): ראיתי את העם הזה, כשאבא לסיני ליתן להם את התורה, אני יורד בטטראמולי שלי, שהן מתבוננים בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו, אף על פי כן, איני דנם לפי המעשים העתידין לעשות, אלא לפי הענין דהשתא.
כי שמעתי את צעקתם
אף על פי שידעתי מכאוביו, שעתידים לעשות.
הוי, ראה ראיתי.
מהו כי ידעתי את מכאוביו?
יודע אני כמה עתידים להכאיבני במדבר, כמה דתימא (תהלים עח, מ): כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון, ואף על פי כן איני נמנע מלגאלם.
אמר רבי שמואל בר נחמן: הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקדוש ברוך הוא.
אמר לפניו: רבון העולם! כך הבטחת את משה, בין עושין רצונך, בין לא עושין רצונך אתה גואלם, שנאמר (שופטים ג, י): ותהי עליו רוח ה' וישפוט את ישראל, לכך כתיב: כי ידעתי את מכאוביו, אף על פי כן אני גואלם:
ג אנכי ארד עמך ואנכי אעלך
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני אמרתי ליעקב אביהם (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו', ועתה ירדתי לכאן להעלות בניו, כמו שאמרתי ליעקב אביהן.
ולהיכן אני מעלן?
אל המקום אשר הוצאתים משם, אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם.
הדא הוא דכתיב: ולהעלותו מן הארץ ההיא.
ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי
עד עתה לא בא צעקתם לפני, שלא הגיע הקץ שאמרתי לאברהם, (שם טו, יג): ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה
אמר רבי אלעזר: לכה, וודאית (הה"א שבסוף התיבה), לומר: אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם:
ד [מי אנכי]
אמר רבי יהושע בן לוי:
משל למלך, שהשיא את בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית, ונתן לה שפחה כושית.
אמר לו חתנו: לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי?!
כך, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים! כשירד יעקב למצרים, לא כך אמרת לו (שם מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי: לכה ואשלחך אל פרעה, לא אנכי הוא שאמרת לו: ואנכי אעלך גם עלה?!
דבר אחר:
מי אנכי
רבי נהוראי אומר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אתה אומר לי: לך והוצא את ישראל! היכן אני משכים בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצנה?
מנין לי לספק במאכל ובמשתה?
כמה חיות יש בהן?
כמה מעוברות יש בהן?
כמה תינוקות יש בהן?
כמה מיני מזונות התקנת להם להחיות שבהן?
כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות?
כמה קליות ואגוזין התקנת לתינוקות?
והיכן פירושו של דבר זה?
בשיר השירים, שנאמר (שיר א, ז): הגידה לי שאהבה נפשי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מן חררה, שהיא יוצאת עמהן ממצרים, מספיק להן שלשים יום. אתה יודע, איך אני עתיד להנהיגם.
דבר אחר:
מי אנכי
אמר לפניו: רבונו של עולם! היאך אני יכול ליכנס למקום לסטים, ולמקום הורגי נפשות.
הוי מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו'.
וכי אוציא את בני ישראל
מה זכות יש בידם, שאוכל להוציאם?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כי אהיה עמך אין אומר אהיה עמך, אלא למי שהוא מתיירא.
וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, ובדבר הזה תהיה ניכר שאתה שלוחי, לפי שאהיה עמך, וכל מה שתרצה אעשה אני.
בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלהים על ההר הזה, מה שאמרת, באיזה זכות אוציאם ממצרים?
הוי יודע, שבזכות התורה שהן עתידים לקבל על ידך בהר הזה, הם יוצאים משם.
דבר אחר:
האלהים מהו שאמר לו: כי אנכי שלחתיך.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: סימן לגאולה הראשונה, שבאנכי ירדו ישראל למצרים, שנאמר (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה.
ובאנכי אני מעלה אתכם.
וסימן לגאולה האחרונה, שבאנכי הם מתרפאין והן עתידים להגאל, שנאמר (מלאכי ג, כג): הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא:
ה [משה בקש לדעת את שם ה']
אמר רבי שמעון לודייא, בשם רבי סימון, בשם רבי לוי: אמר משה: עתיד אני להעשות סרסור בינך וביניהם, כשתתן להם את התורה, ותאמר להם (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך.
אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אותה שעה נתברר משה על עסקיו, שנתיירא אם ישאלו לו מה שמו מה יאמר להם?
באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקדוש ברוך הוא את השם הגדול:
+++
ו [אהיה אשר אהיה]
אמר רבי אבא בר ממל: אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, בה'.
כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים.
וכשאני עושה מלחמה ברשעים, אני נקרא צבאות.
וכשאני תולה על חטאיו של אדם, אני נקרא אל שדי.
וכשאני מרחם על עולמי, אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר (שמות לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון.
הוי, אהיה אשר אהיה, אני נקרא, לפי מעשי.
רבי יצחק אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם: אני שהייתי, ואני הוא עכשיו, ואני הוא לעתיד לבא, לכך כתיב: אהיה שלשה פעמים.
דבר אחר:
אהיה אשר אהיה
רבי יעקב ברבי אבינא, בשם רבי הונא דציפורן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם בשעבוד זה אהיה עמם, ובשעבוד הן הולכין ואהיה עמם.
אמר לפניו: וכך אומר אני להם, דיה לצרה בשעתה!
אמר לו: לאו, כה תאמר לבני ישראל: אהיה שלחני אליכם.
לך אני מודיע, להם איני מודיע.
דבר אחר:
אהיה
רבי יצחק בשם רבי אמי אמר: בטיט ובלבנים הן עומדים, ולטיט ולבנים הן הולכים.
וכן בדניאל (דניאל ח, כז): ואני דניאל נהייתי ונחליתי.
אמר לפניו: וכך אני אומר להן?!
אמר לו: לאו! אלא, אהיה שלחני אליכם.
אמר רבי יוחנן: אהיה לאשר אהיה ביחידים, אבל במרובים על כרחם, שלא בטובתם, כשהן משוברות שיניהן מולך אני עליהם, שנאמר (יחזקאל כ, לג): חי אני נאם ה' אלהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.
דבר אחר:
דאמר רבי ענניאל בר רבי ששון: אמר הקדוש ברוך הוא: לכשאני מבקש אחד מן המלאכים, שהוא אחד משלישו של עולם, פושט ידו מן השמים ומגעת לארץ, שנאמר (שם ח, ג): וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי.
וכשבקשתי שלשה מהן, עשיתים יושבים תחת האילן, שנאמר (בראשית יח, ד): והשענו תחת העץ.
וכשאני מבקש כבודו מלא כל העולם, שנאמר (ירמיה כג, כד): הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'.
וכשבקשתי דברתי עם איוב מן הסערה, שנאמר (איוב לח, א): ויען ה' את איוב מן הסערה. וכאשר אני מבקש מתוך הסנה:
ז [בזכות האבות נוהג ה' במידת הרחמים]
לך ואמור להם בשמי, שהוא מדת רחמים, בו אני מתנהג עמהם, בזכות אבותם. ותדע שעל אבות אברהם יצחק ויעקב אני אומר.
הדא הוא דכתיב: ה' אלהי אבותיכם, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם, וכששמע משה כך, שלא הזכיר אביו כשם שעשה בתחלה, אמר לפניו: רבונו של עולם! יש חוטאים בשאול?
אמר לו: לאו!
אמר לפניו: לשעבר אמרת שמך על אבי, ועכשיו סלקת אותו?!
אמר לו: בתחלה פיתוי פתיתי אותך, מכאן ואילך דברי אמת אני מדבר עמך.
זה שמי לעלם, חסר וא"ו, שלא יהגה אדם את השם באותיותיו.
וזה זכרי לדור דור, שאין אומר אותו, אלא בכינוי:
ח [שבחן של ישראל ולשון הגאולה]
לעולם זקנים מעמידים את ישראל. וכן הוא אומר (יהושע ח, לג): וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון.
אימתי ישראל עומדים?
כשיש להם זקנים.
למה כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים?
שנאמר (דברים לב, ז): שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים, אינו נכשל.
תדע לך, כששלח בן הדד אל מלך ישראל, שנאמר (מ"א כ, ג): כה אמר בן הדד: כספך וזהבך לי הוא!
שלח לו מלך ישראל (שם שם, ד): כדברך אדוני המלך, לך אני וכל אשר לי!
פעם שנייה שלח לו (שם שם, ו): כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך, וחפשו את בתיך ואת בתי עבדיך, והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו.
וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה?!
בקש כסף וזהב והם חמדה, שנאמר (חגי ב, ז: ובאו חמדת כל הגוים.
בקש נשים והם חמדה, שנאמר (יחזקאל כד, טז): בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך וגו'.
בקש בנים והם חמדה, שנאמר (הושע ט, טז): והמתי מחמדי בטנם, הוי אומר: כל מה שתבע בראשונה חמדה.
ומהו כל מחמד עיניך?
דבר שהיא חמדה מתוך חמדה, זו התורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב, כיון ששמע מלך ישראל זה, אמר: אין זו שלי, אלא של זקנים היא, מיד (מ"א שם, ז-ח): ויקרא מלך ישראל לכל זקני ישראל וגו' ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה. כיון ששמע לעצת הזקנים, מיד (שם שם, כא): ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב וגו'.
הוי, ישראל נמלכים בזקנים, ולכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך ואספת את זקני ישראל.
אמור להם פקוד פקדתי
אמר לו: מסורה היא בידם מיוסף, שבלשון הזה אני גואלם, לך אמור להם זה הסימן.
מהו פקד פקדתי?
פקד במצרים, פקדתי על הים.
פקד להבא, פקדתי לשעבר.
ואת העשוי לכם במצרים
כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כמה דאת אמר (ש"א טו, ב): פקדתי את אשר עשה לך עמלק.
ואומר אעלה אתכם
אמור להם: כמו שאמרתי ליעקב אביהן, כן אעשה!
ומה אמר לו?
(בראשית מו, ד): ואנכי אעלך גם עלה.
וכן יעקב אמר לבניו (שם מח, כא): והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו'.
מיד, ושמעו לקולך.
למה?
שמסורת גאולה הוא בידם, שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה, גואל של אמת הוא. ואחר כך, ובאת אתה וזקני ישראל וגו' חלק כבוד לזקנים.
ואמרת אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו
למה קורא אותם עברים?
על שום שעברו ים.
ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים
למה אמרו שלשה ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם? למה אמרו כן?
כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם.
בשעה שיצאו ויאמרו לא גאלם, אלא על מנת שילכו שלושת ימים ויזבחו לו, והם עכבו עצמן כל כך, וירדפו אחריהם בסוף שלושת ימים ויטביעם בים, למדוד להם במדה שמדדו, שאמרו (שמות א, כב): כל הבן הילוד היאורה וגו':
ט [הקב"ה מודיע למשה שיכביד את לב פרעה]
י [הענשת פרעה]
יא [קיום ההבטחה שיצאו ברכוש גדול]
ושאלה אשה משכנתה וגו', מלמד שהשמלות חביב עליהם ביותר, שבזמן שאדם יוצא לדרך אם אין לו שמלה, הוא מכסיף.
ונצלתם את מצרים, עתידים לעשות מצרים כמצולה, שאין בה דגה:
יב [האותות שעשה משה לפני ישראל]
אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ג, יח): ושמעו לקולך, והוא אמר: והן לא יאמינו לי?! מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו, ראה מה כתיב אחריו: ויאמר ה' אליו מזה בידך?
ויאמר: מטה, כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים.
מאמינים, שנאמר (שם ד, לא): ויאמן העם.
בני מאמינים, שנאמר (בראשית טו, ו) והאמין בה'.
תפש משה מעשה הנחש, שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר (שם ג, ה): כי יודע אלהים, כשם שלקה הנחש, כך זה עתיד ללקות.
ראה מה כתיב, ויאמר: השליכהו ארצה וישליכהו ארצה, ויהי לנחש.
לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה.
וינס משה מפניו
מטרונה אמרה לרבי יוסי: אלהי גדול מאלהיך.
אמר לה? למה?
אמרה לו: בשעה שנגלה אלהיכם למשה בסנה, הסתיר פניו משה, אבל בשעה שראה את הנחש, שהוא אלהי, מיד וינס משה מפניו.
אמר לה: תיפח עצמותה, בשעה שנגלה אלהינו בסנה, לא היה לו מקום לברוח, אנה היה בורח לשמים, או לים, או ליבשה, מה נאמר באלהינו (ירמיה כג, כד): הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'.
אבל הנחש, שהוא אלהיך, כיון שאדם בורח ממנו שתים, או שלוש פסיעות, יכול להנצל ממנו, לכך כתיב: וינס משה מפניו.
דבר אחר:
למה נס?
לפי שחטא בדבריו, שאלו לא חטא, לא היה נס, שאין נחש ממית, אלא החטא ממית, כמו שכתוב במעשה ר' חנינא בן דוסא.
ויאמר ה' אל משה שלח נא ידך ואחוז בזנבו
והרי אמרנו: למה היה הנחש כנגד משה, אלא מה אות היה לישראל בכך?
אמר רבי אליעזר: לכך נהפך המטה לנחש, כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר (יחזקאל כט, ג): התנים הגדול.
ואמר ישעיה (כז, א): על לויתן נחש בריח, לפי שהיה נושך את ישראל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ראית פרעה, שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים הוא יעשה כעץ, מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך, הדא הוא דכתיב: שלח ידך ואחוז בזנבו למען יאמינו כי נראה אליך ה', לך עשה להם אות זה, כדי שיאמינו שאני נראה אליך:
יג [ידו של משה לקתה בצרעת]
אמר לו: מה הנחש, כשהלשין הכיתי אותו בצרעת, שנאמר (בראשית ג, יד): ארור אתה מכל הבהמה, כמה דאת אמר (ויקרא יג, נא): צרעת ממארת.
אמר רבי אלעזר: הלין סלעין דביה, צרעין אינון, אף אתה ראוי ללקות בצרעת.
ולמה הכניסה בחיקו?
לפי שדרכן של לשון הרע לומר בסתר.
וכן הוא אומר (תהלים קא, ה): מלשני בסתר רעהו אותו אצמית אין אצמית, אלא לשון צרעת, כמה דתימא (ויקרא כה, כג): לצמיתות, ומתרגמינן לחלוטין.
ותנן, אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט.
ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג
לקח את שלו, על שהלשין.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: מכאן אתה למד, שכל החושד חבירו בדבר ואין בו, לוקה בגופו.
ויאמר השב ידך אל חיקך
וכי מה אות היה לישראל בזה?
לך אמור להם: מה מצורע מטמא, אף המצריים מטמאים אתכם, וכשם שהוא נטהר, כך הקדוש ברוך הוא עתיד לטהר לישראל, כמו שכתוב: והנה ידו מצורעת כשלג.
וברפואה כתיב: ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו.
אמרו רבותינו: שלא להוציא לעז על בשרו של משה, לכך לא נצטרע היד, עד שיצא מחיקו, אבל לענין הרפואה, מתוך חיקו נתרפאת.
דבר אחר:
מכאן שהפורעניות שוהה על הצדיקים לבא, ומדת הטוב ממהרת לבא.
והיה אם לא יאמינו גם לשני וגו'
למה עשה לו הקדוש ברוך הוא שלש אותות?
כנגד אברהם, יצחק ויעקב.
ולקחת ממימי היאור, רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל, עתידין המים להפוך לדם, והוא ילקה על ידיהם, שכן כתיב (במדבר כ, י): שמעו נא המורים, והכה הסלע והוציא, שנאמר (תהלים עח, כ): הן הכה צור ויזובו מים, ואין ויזובו, אלא לשון דם, שנאמר (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה, ולכך הכה הסלע פעמים, שבתחלה הוציא דם ולבסוף מים.
בשני האותות הראשונים את מוצא, שחזרו לכמות שהיו, אבל אות הדם לא חזר לכמות שהיה, לפי שלא רצה למחול למשה על חטא המים.
ומה אות היה לישראל?
אמר להם: בזה האות, ילקו המצריים תחלה:
יד [משה מסרב ללכת בשליחות ה']
אמר משה להקדוש ברוך הוא: אתה אדון העולם, ובי אתה רוצה שאהיה שליח! הרי לא איש דברים אנכי וגו'.
אמרו חכמים: שבעה ימים קודם היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה שילך בשליחותו, ולא היה רוצה לילך, עד מעשה הסנה, הדא הוא דכתיב:
לא איש דברים אנכי - חד
מתמול - שנים
גם שלשה
משלשום - ארבעה
גם חמשה
מאז - ששה
דברך שבעה.
אמר רבי פנחס הכהן: אמר משה: אני איני איש של דברים, ואיני רואה כאן דברים, כי האדם שאני הולך אצלו עבד הוא, ואינו מקבל מוסר, שנאמר (משלי כט, יט): בדברים לא יוסר עבד.
טו [הנס שיעשה ה' עם משה בשליחותו]
אמר לו: אם אין אתה איש דברים, אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם, ואני עשיתי אלם מי שחפצתי, וחרש, ועור, ופקח לראייה, ופקח לשמיעה, ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים, תהיה כמו כן, אלא לעשות בך נס אני חפץ, בעת שתדבר, שיהיו דבריך נכונים, שאני אהיה עם פיך, הדא הוא דכתיב: ואנכי אהיה עם פיך.
מהו והורתיך?
רבי אבהו אמר: מורה אני דברי לתוך פיך, כמו חץ, כמה דאת אמר (שמות יט, יג): או ירה, יירה.
רבי סימון אומר: בורא אני אותך בריה חדשה, כמה דאת אמר (שם ב, ב): ותהר האשה:
טז [מפני כבוד אהרן סרב משה ללכת]
אמר רבי חייא הגדול: אמר לפניו: רבונו של עולם! בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם, שעשה אותך אדון על כל בריותיך, שלח נא ביד תשלח.
אמר לפניו: איזה חביב לאדם בן אחיו או בן בנו?
הוי אומר: בן בנו!
כשבקשת להציל את לוט בן אחי אברהם, ביד המלאכים שלחת להצילו, בניו של אברהם שהם ששים רבוא, בידי אתה משלח להצילם?! שלח ביד המלאכים, שאתה רגיל לשלח.
דבר אחר:
הגר המצרית, חמשה מלאכים שלחת אצלה, לששים רבוא, בניה של שרה, בידי אתה משלח להצילן?!
ורבנן אמרי: סבור אתה, שהיה מעכב משה לילך אינו כן, אלא כמכבד לאהרן, שהיה משה אומר: עד שלא עמדתי, היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה, הוא שכתב (יחזקאל כ, ה): ואודע להם בארץ מצרים.
ומנין שאהרן היה מתנבא?
שכן הוא אומר (ש"א ב, כז-כח): ויבא איש האלהים אל עלי, ויאמר אליו: כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה, ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. אמר משה: עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר בשביל כך, לא היה מבקש לילך, מיד ויחר אף ה' במשה:
יז [משה נענש על שסירב ללכת בשליחות ה']
שנטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: הלא אהרן אחיך הלוי, וכי מאחר שאמר אחיך, איני יודע שהוא לוי?!
אלא אמר לו: ראוי היית להיות כהן והוא לוי, ולפי שאתה מסרב על דברי, תהיה אתה לוי והוא כהן.
ידעתי כי דבר ידבר הוא
לפי שאמרת: לא איש דברים אנכי, לכך דבר ידבר הוא, ומה שאתה סבור שהוא מיצר, לא כן, אלא שמח, שנאמר: וראך ושמח בלבו.
אמר רבי שמעון בר רבי יוסי: הלב ששמח בגדולת אחיו, ילבש אורים ותומים, שנאמר (שמות כח, ל): והיו על לב אהרן.
מה שאתה מתיירא לדבר כל אלו הדברים, אני אהיה עם פיך.
ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה, למתורגמן.
ואתה תהיה לו לאלהים, אף על פי שהוא אחיך הגדול ממך, יהיה מוראך עליו, מכאן אמרו: מורא רבך כמורא שמים.
אמר לו: כשם שמוראי עליך, כך מוראך עליו.
ואת המטה הזה תקח בידך
אמרת (שם ד, י): לא איש דברים אנכי
(משלי כט, יט): בדברים לא יוסר עבד.
מה עושין לעבד?
רודין אותו במקל, כך אתה, קח את המטה, שתייסרנו בו, הדא הוא דכתיב: ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות:
|
