|
פרשה לג: התורה והמשכן
א [לקח טוב נתתי לכם]
הה"ד (משלי ג): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו את המקח שנתתי לכם.
יש לך אדם שלוקח מקח, יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר (תהלים יב): אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף.
יש בו זהב, שנאמר (שם יט): הנחמדים מזהב ומפז רב.
יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה, יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר (שיר ד): שלחיך פרדס רמונים.
יש לך אדם לוקח מקח, ובני אדם אינן יודעין מהו, אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח.
כך התורה אין אדם יודע מה היא, אלא משכר שלקח משה, שנאמר (שמות לד): ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו.
ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו.
אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: ויקחו לי תרומה.
משל למלך, שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו.
אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול, לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר: ועשו לי מקדש:
ב [עלית למרום שבית שבי]
ויקחו לי תרומה. הה"ד (תהלים סח): עלית למרום שבית שבי. כל עלוייך לא היה אלא מן המרום.
עלית למרום (שמות יז): ומשה עלה אל האלהים. ומשה נגש אל הערפל.
שבית שבי
מלך בשעה שחיילותיו נשבים הוא מיצר.
תאמר אף כאן כך?
תלמוד לומר: לקחת.
ובשעה שאדם מוכר הוא מיצר?
תלמוד לומר: מתנות באדם.
אמר להם: כך אני מעלה עליכם, כאלו מתנה נתתיה לכם.
אף סוררים
אמר הקב"ה למשה: מה עובדי כוכבים אומרין, שאיני חוזר עמהם על שעבדו עבודת כוכבים, שנאמר (דברים ט): סרו מהר, אפילו סוררים הן, איני מניח אותם ועמהם אני דר, שנאמר:
אף סוררים לשכון יה אלהים:
ג [ה' שוכן בתוך ישראל]
ויקחו לי תרומה, הה"ד (שיר ה): אני ישנה ולבי ער.
אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקב"ה ער, שנאמר (תהלים עג): צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.
אני ישנה מן המצות, אבל זכות אבותי עומדת לי, ולבי ער.
אני ישנה ממעשה העגל, ולבי ער והקב"ה מרתיק עלי.
הוי, ויקחו לי תרומה.
פתחי לי אחותי רעיתי
עד מתי אהיה מתהלך בלא בית, שראשי נמלא טל?
אלא, עשו לי מקדש, שלא אהיה בחוץ:
ד [חביבין כל מה שלמטן משל למעלן]
ויקחו לי תרומה
רבי ברכיה פתח: (ד"ה א כט): לך ה' הגדולה והגבורה וגו', כי כל בשמים ובארץ.
אתה מוצא, כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן.
למעלן זבול וערפל, שנאמר (ישעיה סג): וראה מזבול קדשך.
ערפל, ומשה נגש אל הערפל.
וכתיב (איוב כב): הבעד ערפל ישפוט.
למטן (מלכים א ח): אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל.
וכתיב: בנה בניתי בית זבול לך.
למעלן (ישעיה ו): שרפים עומדים ממעל לו.
למטן: עצי שטים עומדים.
למעלן כרובים, שנאמר (שם לז): יושב הכרובים.
למטן, ויהיו הכרובים.
למעלן (יחזקאל א): והאופנים ינשאו לעומתם.
למטן, ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה.
וכן (שם): והנה אופן אחד בארץ.
למעלן (תהלים יא): ה' בהיכל קדשו.
למטן, היכל ה'.
למעלן (שם סח): מלכי צבאות ידודון ידודון.
למטן (שמות יב): יצאו כל צבאות ה'.
למעלן (בראשית א): יהי רקיע בתוך המים.
למטן (שם כו): והבדילה הפרוכת לכם.
למעלן, כסא ה'.
למטן (ירמיה יז): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
למעלן (איוב כה): היש מספר לגדודיו.
למטן (שמואל ב ד): ושני אנשים שרי גדודים.
למעלן (בראשית טו): וספור הכוכבים.
למטן (דברים א): והנכם היום ככוכבי השמים לרוב.
למעלן (יחזקאל ט): והנה האיש לבוש הבדים.
למטן, כתונת בד קודש ילבש.
למעלן (תהלים לד): חונה מלאך ה'
ולמטן (ישעיה ו): כי מלאך ה' צבאות הוא
למעלן (שם): במלקחים לקח מעל המזבח
ולמטן, מזבח אדמה תעשה לי.
למעלן (שם מ): וימתחם כאהל לשבת.
למטן (במדבר כד): מה טובו אוהליך יעקב.
למעלן (תהלים קד): נוטה שמים כיריעה.
ולמטן, עשר יריעות.
למעלן (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא
למטן, שמן זית זך כתית למאור.
ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן.
תדע לך, שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. הוי (ד"ה א כט): כי כל בשמים ובארץ.
ואומר (חגי ב): לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
ה [זמרי ופנחס, מרדכי והמן]
ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי כב): נבחר שם מעושר רב.
נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו.
וכן הוא אומר (שמות לג): ואדעך בשם.
מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר טז): חמשים ומאתים מחתות.
אמר לו הקב"ה: מפני שיש לך עושר, אתה מתגאה?!
נבחר שמו של משה, מכל עשרך של כסף ושל זהב.
הוי, (משלי יז): מכסף ומזהב חן טוב.
דבר אחר:
נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון.
ומה עשה זמרי?
עליו אמר שלמה (שם כא): העז איש רשע בפניו, זה זמרי.
וישר הוא יבין דרכו, זה פנחס.
ומה העז זמרי?
אלא, כיון שבאה כזבי בקש ליטלה.
אמרה לו: איני נשמעת לך, שכן צוני אבא, שלא אהיה נשמעת אלא למשה!
אמר לה: אני גדול ממשה, שהוא משבט ג' ואני משבט ב', ורצונך לידע שאני גדול ממשה, בפניו אני נוטל אותך, שנאמר (במדבר כה): והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה, שהיה מקיש דברים כנגדו.
אמר לו: משה! זו אסורה או מותרת?
אמר לו: אסורה היא לך!
אמר לו זמרי: אתה הוא הנאמן של תורה, שהקב"ה מתגאה בך, ואומר (שם יב): לא כן עבדי משה, שאתה אומר אסורה זו, אף אשתך שנטלת אסורה היא לך! זו מדינית וזו מדינית, זו גדולה בת אבות, ואשתך בת כומר!
הוי, לעיני משה.
ושלמה צווח: העז איש רשע בפניו. וכיון שראו אותו היו בוכים, שנאמר (שם כה): והמה בוכים.
אמר לו הקב"ה: משה, בוכה אתה, והיכן חכמתך שאמרת דבר והבלעת לקרח, ועכשיו אתה בוכה?
ורוח הקדש צווחת (תהלים עו): אשתוללו אבירי לב נמו שנתם.
אמר לו משה: אין חכמה, ואין תבונה, ואין עצה לנגד ה'.
אמר הקב"ה: יודע אני מי מוכן לדבר זה.
מה כתיב אחריו?
(שם): סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה.
אמר ר' יוסי: דרש פנחס בעצמו: ומה אם הסוס, שהוא נותן נפשו ליום מלחמה, אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו, אני על קדושת שמו של הקב"ה עאכ"ו!
וירא פינחס בן אלעזר
התחיל אומר בינו לבין עצמו: ומה אעשה, איני יכול, שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים?
עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו, הנגף נוגף והקב"ה אומר (שם כד): התרפית ביום צרה, הצל לקוחים למות, כי תאמר הן לא ידענו זה, אני מעיד עליך, שנאמר (שם): הלא תוכן לבות הוא יבין.
נכנס פנחס ומצא אותם, שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה, ולא היו יכולין להפריש עצמן, ודקר שניהם דרך דביקתן, שנאמר (במדבר כה): וידקור את שניהם. כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי.
מה עשה הקב"ה?
נגף את כולן, כיון שראה פנחס את הנגף, עמד והיה מתפלל, שנאמר (תהלים קו): ויעמוד פינחס ויפלל. מיד קרא הקב"ה למשה ואמר לו: בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם, שנאמר: פינחס בן אלעזר, לכך נאמר (משלי כב): נבחר שם מעושר רב.
דבר אחר:
נבחר שמו של מרדכי, מעשרו של המן.
אמר ר' יאשיה: מה עשה אותו רשע?
הוציא כל כסף וזהב שהיה לו, ונתן לאחשורוש.
אמר לו הקב"ה: חייך! (שם טז): נבחר מכסף ומזהב חן טוב.
נבחר חנה של אסתר, שנאמר (אסתר ב): ותהי אסתר נושאת חן. כיון שבא הרשע עם הממון, אמר לו המלך: הכסף נתון לך.
אמר הקב"ה: כך אתם מוכרים שלי על שלי?! שנאמר (ויקרא כה): כי לי בני ישראל עבדים וכתיב (חגי ב): לי הכסף והזהב, חייך! מה שאמרת: הכסף נתון לך וגו'. כך (אסתר ח): ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן:
ו [הקב"ה נתן תורה לישראל ושמח]
ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי ג): כי לקח טוב נתתי לכם.
אמר ר' ברכיה הכהן ברבי: בנוהג שבעולם, אדם מוכר חפץ בתוך ביתו הוא עצב עליו, והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח.
הוי, לקח טוב וגו'.
בנוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ מיצר לשמרה, אבל התורה משמרת בעליה, שנאמר (שם ז):
בהתהלכך תנחה אותך.
בנוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ מן השוק, שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל, ואומר להם: כביכול לי אתם לוקחים.
הוי, ויקחו לי תרומה:
ז [התורה ארוסה לישראל]
ויקחו לי תרומה, הה"ד (דברים לג): תורה צוה לנו משה.
דרש ר' שמלאי: תרי"ג מצות נתנו לישראל ע"י משה. שכן מִנְיַן תורה. ואם תאמר אינן אלא תרי"א, ושתים היכן הם?!
אלא, אמרי רבנן: אנכי, ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמעום, ותרי"א אמר להם משה, שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה וגו'. אל תקרי מורשה, אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם.
משל לבן מלכים, שנשבה כשהוא קטן למדינת הים. אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר: לירושת אבותי אני חוזר!
כך ת"ח שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים, אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור, אינו בוש מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר.
דבר אחר:
מורשה, אל תהי קורא מורשה, אלא מאורסה.
מה חתן זה, כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הוה פראדורין לבית חמיו, משנשאה הרי אביה בא אצלה.
כך עד שלא נתנה תורה לישראל: (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים.
משנתנה תורה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:
דבר אחר:
אל תהי קורא מורשה, אלא מאורסה. מלמד, שהתורה ארוסה לישראל, שנאמר (הושע ב):
וארשתיך לי לעולם.
ומנין שהיא כאשת איש לעובדי כוכבים?
שנאמר (משלי ו): היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו:
ח [נדבות למשכן]
ויקחו לי תרומה
בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו: רבש"ע! יכולין הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב"ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר (שמות כה): מאת כל איש אשר ידבנו לבו.
אמרו רבנן: אף במן שהיה יורד לישראל, היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות, והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן, והיו גונזין אותן. תדע שכן הוא, שנאמר (שם לו): והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר.
וכי בבקר היו מביאין, בצהרים לא היו מביאים?!
אלא ממה שהיה המן מוריד להם הביאו.
וכן הוא אומר: והנשיאים הביאו וזאת התרומה.
אמר רבי טביומי: בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם, קרא לבניו אמר להם: היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן, אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם, שנאמר (בראשית מח): והיה אלהים עמכם.
וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי, לא היה הקב"ה עם בניו?!
אלא כך אמר להם: עתיד הוא לומר לכם ועשו לי מקדש, והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים, ויש מהן ששכחו, וכשבא משה ועשו המשכן, יש מהם שהביאו מעצמן ויש מהם שלא הביאו אלא ממה שהיה מונח בידו, שכן הוא אומר: כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ואומר כל אשר נמצא אתו עצי שטים:
|
