|
פרשה לח: כהונת עולם
א [כהונת אהרן כהונת עולם]
אמר דוד: כשם שאתה אמת, שנאמר ( ירמיה י): וה' אלהים אמת, כך דברך אמת, שנאמר: לעולם ה' דברך נצב בשמים.
אל תאמר בשמים, אלא כשמים, כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים, אף דבר שדברת, לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם, שנא' (במדבר כה): והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.
למה כך?
(ישעיה נה) כן יהיה דברי אשר יצא מפי. לכך נאמר: זה הדבר:
ב [הסר ממנו המות]
וזה הדבר, הה"ד (חבקוק א): הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות, עד שלא עמד אדם הראשון ואכל את האילן, כך הייתי אומר: שלא יאכל מן האילן ולא ימות, שנאמר: הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות, אלא מפני שביטל צוויך הבאת עליו מיתה להכות את הבריות, שנא' (שם) ה' למשפט שמתו. אתה גוזר ואומר: קדושים תהיו לאלהיכם, וכן זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם.
רבון העולם! אתה מבקש שנהא קדושים, הסר ממנו המות, שנאמר: הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות.
אמר להם: אי אפשר, ה' למשפט שמתו:
ג [עשה הקב"ה כבוד לאהרן]
דבר אחר:
שעשה הקב"ה כבוד לאהרן, שהלבישו כמלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב): כי מלאך ה' צבאות הוא.
אמר רבי יהודה: מכאן אמרו: כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה, אינו כהן לעתיד לבא, אלא נמאס מג' דברים, שנאמר (הושע ד): כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי, שכן ג' אלפין יש בו:
שנמאס מן הכהונה,
ומן המקדש,
ומן הלויה.
אבל אם היה בן תורה, הוא כמלאך, שנא' (מלאכי כ): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ואם לאו, ראה מה כתיב (איוב י): ארץ עֵפָתָה כמו אופל, זה גיהנם, שהרשעים פורחים כעוף.
דבר אחר:
עֵפָתָה, שהרשעים עייפים בה.
ומי ירד לשם?
אמר רבי חמא: מי שאינו רגיל לעשות תלמודו סדרים סדרים ובועט, שנאמר (שם): צלמות ולא סדרים, ותורה יבקשו מפיהו.
אם יגע בה אלו לא דיו, אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה, שנאמר (ישעיה נד): וכל בניך למודי ה'.
וכן (שם לא) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך:
ד [קחו עמכם דברים]
זה הדבר, הה"ד (הושע יד): קחו עמכם דברים, זהו שאמר הכתוב (תהלים כו): ארחץ בנקיון כפי לשמיע בקול תודה.
יכול אף להקריב פרים ואילים?
תלמוד לומר: לשמיע בקול תודה, לפי שישראל אומרים: רבון העולם! הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן?!
אמר להם: ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'.
אמרו לו: עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות.
אמר להם: דברים אני מבקש, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואני מוחל על כל עונותיכם, ואין דברים, אלא דברי תורה, שנאמר ( דברים א): אלה הדברים אשר דבר משה. אמרו לו: אין אנו יודעין.
אמר להם: בכו והתפללו לפני, ואני מקבל. אבותיכם כשנשתעבדו במצרים לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר (שמות ב): ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.
בימי יהושע לא בתפלה עשיתי להם נסים?! שנאמר (יהושע ז): ויקרע יהושע שמלותיו.
ומה אמרתי לו?
נטה בכידון!
בימי השופטים, בבכיה שמעתי צעקתם, שנאמר (שופטים ו): ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'. בימי שמואל, לא בתפלה שמעתי להם?! שנאמר (ש"א ז) ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'.
וכן אנשי ירושלים, אע"פ שהכעיסוני בשביל שבכו לפני, רחמתי עליהם, שנא' (ירמיה לא): כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'. הוי, איני מבקש מכם, לא זבחים, ולא קרבנות, אלא דברים, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה'.
לכך אמר דוד (תהלים כז): ארחץ בנקיון כפי, איני אומר להקריב לך, אלא לשְּׁמִעַ בקול תודה שאני מודה לך על דברי תורה.
דבר אחר:
קחו עמכם דברים
אמר משה (דברים לג): מעונה אלהי קדם, אלו ישראל, שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד.
רבי אומר: ויגרש מפניך אויב, זה המן, שנאמר (אסתר ז): איש צר ואויב.
ולמה צר ואויב?
אלא צר למעלן ואויב למטן.
צר לאבות ואויב לבנים.
צר לי ואויב לך.
ויאמר השמד, אלו בניו, (דברים לג): וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, אין עין אלא נבואה, שנאמר ( ישעיה כט): כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם.
אמר רבי שמעון בן גמליאל: גדולה חיבתן של ישראל, שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן, שהוא מוריד להם מן מן השמים, ומעלה להם מן הארץ טל, שנא' (שמות טז): ותעל שכבת הטל.
וכן (דברים לג): אף שמיו יערפו טל. כיון, שראה משה מתן שכרן של צדיקים, אמר להם: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'.
בני אדם, שהן משתמשים בהקב"ה מגן עזרך, כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יד): אשר מגן צריך בידך.
ואשר חרב גאותך, כנגד יצחק, שפשט צוארו. כנגד החרב.
ויכחשו אויביך לך, כנגד יעקב, שנאמר (שם לו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
(דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך, בימי מרדכי, שנאמר (אסתר ו): ויקח המן את הלבוש ואת הסוס.
מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת?
אמור, שהיה מתפלל בכל שעה, שנאמר (שם ד): ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאחר שראה עצמו בגדולה, לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה, אלא וישב מרדכי, כשם שהיה מתחלה.
(דברים ל) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה, לא עליך, אלא על אויביך ועל שונאיך, אשר רדפוך, ואתה תעמוד לך מן התפלה?!
לאו! אלא, מה כתיב אחריו?
ואתה תשוב ושמעת בקול ה', כשם שעשה מרדכי, שנאמר (אסתר ז): וישב מרדכי אל שער המלך, שחזר לשקו ולתעניתו, לכך נאמר: קחו עמכם דברים, אף כאן הוא אומר, זה הדבר, לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן, אלא ע"י התפלה, שנאמר (דברים ט): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו:
ה [כבוד חכמים ינחלו]
וזה הדבר, הה"ד (משלי ג): כבוד חכמים ינחלו.
אין כבוד אלא תורה. תדע לך, מה אמר בראש דברי הימים?
אדם, שת, אנוש, וכן כולן, ואין אתה מוצא באחד מהם כבוד, עד שמגיע ליעבץ, שנאמר: ויהי יעבץ נכבד מאחיו.
למה כתוב בו כבוד?
על שיגע בתורה.
הוי, כבוד חכמים ינחלו.
וכן אתה מוצא באהרן, מה כתיב?
(מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו.
מה אמר הקב"ה למשה?
ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת וכל אלו בזכות התורה שהיה יגע בה.
הוי, כבוד חכמים ינחלו:
ו [הבטחת ה' אינה חוזרת]
וזה הדבר, הה"ד (תהלים קיט): לעולם ה' דברך נצב בשמים.
וכי אין דברו של הקב"ה נצב בארץ, אלא בשמים?!
אמר רבי חזקיה בר חייא: מפני שהבטיח הקב"ה דבר בשמים, ואחר רד"ו שנים, באתה ההבטחה, שהבטיח הקב"ה את הצדיק.
כיצד?
בשעה שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית יב): לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול.
אמר לפני הקב"ה: רבש"ע! מה הנאה יש לי בכל הברכות הללו, והריני הולך מן העולם בלא בנים?
אמר לו הקב"ה לאברהם: כבר אתה יודע, שאין אתה מוליד?!
אמר לפניו: רבש"ע! כך אני רואה במזל שלי שאיני מוליד!
אמר לו: מן המזל אתה מתיירא?! חייך! כשם שאי אפשר לאדם למנות את הכוכבים, כך א"א למנות בניך!
אמר רבי יהודה ב"ר סימון, בשם ר' חנין: באותה שעה, העלה הקב"ה את אברהם למעלה מכיפת הרקיע, ואמר לו ( שם טו): הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו כה יהיה זרעך.
אמר לו: כשם שאתה רואה את אלו, ואי אתה יכול למנותם, כך יהיה זרעך, שאין אדם יכול למנותם.
וכן אתה מוצא ביעקב, שהבטיחו הקב"ה ואמר לו (שם כח): והיה זרעך כעפר הארץ.
וכן (שם מו): אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, וקיים לו הקב"ה. הוי, לעולם ה' דברך נצב בשמים.
וכן אתה מוצא באהרן, שהבטיחו הקב"ה למשה, ואמר לו: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, וקיים לו הקב"ה. הוי, וזה הדבר אשר תעשה להם:
ז [יבא קדוש ויכנס לקדוש]
יבא קדוש, זה אהרן, שנאמר (תהלים קו): לאהרן קדוש ה'.
ויכנס לקדוש, זה מקדש, שנאמר (שמות טו): מקדש ה' כוננו ידיך.
ויקריב לפני קדוש, זה הקב"ה, שנאמר (ויקרא יט) כי קדוש אני ה'.
ויכפר על קדושים, אלו ישראל, שנא' (שם): קדושים תהיו.
לקח פר בן בקר אחד
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא: הה"ד ( ישעיה מו): מגיד מראשית אחרית.
פר אחד, זה אהרן.
ואילים שנים, זה אלעזר ואיתמר, רמז נתן לו, ששני בניו עתידין למות ואינן משמשין, אלא שנים:
ח [באיזה זכות נכנס אהרן לקדשי הקדשים?]
וזה הדבר
באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים?
אמר רבי חנינא, בנו של רבי ישמעאל: זכות המילה היתה נכנסת עמו, שנא' (ויקרא טז): בזאת יבא אהרן, זו המילה. כמה דאת אמר: (בראשית טו): זאת בריתי אשר תשמרו.
וכן הוא אומר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו החיים והשלום.
ר' יצחק אומר: זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר (שמות כט): וזה הדבר אשר תעשה להם, מנין זה י"ב, ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן, ועליהם שמות השבטים וכסדר הזה היו נתונות:
ראובן שדרגנין
שמעון שימפוזין
לוי דייקניתין
יהודה ברדינין
יששכר סנפרינון
זבולון אסמרגדין
דן כוחלין
נפתלי אבאטיס
גד הימוסיון
אשר קרומטיסין
יוסף פראלוקין
בנימין מרגליטוס.
מה טעם?
שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן, בכניסתו ביום הכפורים, ונזכר לזכות השבטים.
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
משל לבן מלכים, שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו, והיה מתיירא מן העומדים עליו, שמא יפגע בו.
מה עשה המלך?
הלבישו פורפירא שלו, שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו.
כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים, ואלולי זכיות הרבה, שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו.
לא היה יכול להכנס, למה?
שהיו מלאכי השרת שם.
מה עשה לו הקב"ה?
נתן לו מדמות לבושי הקודש, שנאמר (שם כח): ולבני אהרן תעשה כתנות.
כשם שכתוב (ישעיה נט): וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם:
ט [האבות והשבטים חקוקים על אבני החשן]
כיצד היו נתונים?
טור אודם פטדה וברקת.
על אודם היה כתוב: אברהם יצחק ויעקב ראובן.
על פטדה היה כתוב: שמעון.
על ברקת היה כתוב לוי.
והטור השני נופך ספיר ויהלום.
על נופך היה כתוב יהודה.
על ספיר היה כתוב יששכר.
על יהלום היה כתוב זבולן.
והטור השלישי לשם שבו ואחלמה.
על לשם היה כתוב דן.
על שבו היה כתוב נפתלי.
על אחלמה היה כתוב גד.
והטור הרביעי תרשיש שוהם וישפה.
על תרשיש היה כתוב אשר.
על שוהם היה כתוב יהוסף.
על ישפה היה כתוב בנימין שבטי ישורון:
|
