|
פרשה מג: ויחל משה
א [משה מהפך בזכותם של ישראל]
כך פתח ר' תנחומא בר אבא: (תהלים קו): ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.
אמר רבי חמא בר חנינא: הסניגור הטוב מסביר פנים בדין. משה אחד משני סניגורין, שעמדו ללמוד סניגוריא על ישראל, והעמידו פנים כביכול כנגד הקב"ה: משה ודניאל.
משה מנין?
שנאמר: לולי משה בחירו וגו'.
דניאל מנין?
שנאמר (דניאל ט): ואתנה את פני אל ה' האלהים לבקש וגו'. אלו שני בני אדם שנתנו פניהם לנגד מידת הדין לבקש רחמים על ישראל.
ר' ברכיה אמר שתים: אחת בשם רבינו, ואחת בשם ר' שמואל בר נחמן:
רבינו אמר:
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה דן את בנו והיה הקטיגור עומד ומקטרג.
מה עשה הפדגוג של בן?
כיון שראה אותו מתחייב, דחף את הקטיגור והוציאו לחוץ, ועמד לו במקומו, מלמד על הבן סניגוריא.
כך בשעה שעשו ישראל את העגל, היה השטן עומד ומקטרג בפנים, ומשה עומד מבחוץ.
מה עשה משה?
עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ, ועמד במקומו, שנאמר (תהלים קו): עמד בפרץ לפניו, עמד לו במקומו של פורץ.
ר' שמואל בר נחמן אמר: עמד בפרץ לפניו, דבר קשה.
משל למלך, שכעס על בנו וישב על בימה ודנו וחייבו. נטל את הקולמוס לחתום גזר דינו.
מה עשה סונקתדרו?
חטף את הקולמוס מתוך ידו של מלך, כדי להשיב חמתו.
כך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, ישב הקב"ה עליהם בדין לחייבם, שנאמר: הרף ממני ואשמידם, ולא עשה, אלא בא לחתום גזר דינן, שנאמר (שמות כה): זובח לאלהים יחרם.
מה עשה משה?
נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה, כדי להשיב חמתו.
למה הדבר דומה?
לשר, ששלח לקדש אשה עם הסרסור, הלך וקלקלה עם אחר. הסרסור שהיה נקי, מה עשה? נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה. אמר: מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש.
כך עשה משה, כיון שעשו ישראל אותו מעשה, נטל את הלוחות ושברן, כלומר, שאלו היו רואין עונשן לא חטאו.
ועוד אמר משה: מוטב נידונין כשוגגין, ואל יהו מזידין.
למה?
שהיה כתוב בלוחות (שם כ): אנכי ה' אלהיך ועונשו אצלו, זובח לאלהים יחרם לפיכך, שבר את הלוחות. ויאמר להשמידם, מיד התחיל חוגר בתפלה.
הוי, ויחל משה את פני ה' אלהיו, שעמד בקלות ראש לפני הקב"ה, לבקש צרכן של ישראל.
הוי, ויחל משה:
ב [משה בתפילתו משיב את חרון אף ה']
ויחל משה, הה"ד (משלי יז): חמת מלך מלאכי מות, מדבר במשה, כשעשו ישראל אותו מעשה עלתה חמתו של הקב"ה, ושלח מלאכי חבלה לחבל ישראל.
הוי, חמת מלך מלאכי מות.
ואיש חכם יכפרנה, זה משה שנקרא חכם, שנאמר (שם כא): עיר גבורים עלה חכם, שעמד ולמד סנגוריא על ישראל, וריצה אותם לאביהם שבשמים.
הוי, ויחל משה.
דבר אחר:
ויחל משה, הה"ד (שם כט): אנשי לצון יפיחו קריה, אלו ישראל שנתנו פיחה בעולם בעגל שעשו.
דאמר רבי אסי: אין דור ודור שאינו נוטל אוקיא ממעשה העגל. וחכמים ישיבו אף, זה משה שהשיב אפו של הקב"ה בסניגוריא שלמד על ישראל.
הוי, ויחל משה:
ג [משה מוסר נפשו להציל את ישראל]
ויחל משה
ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן.
ר' יהודה אומר: חלה משה כשעשו אותו מעשה.
ר' נחמיה אומר:
מהו ויחל משה?
שהכניס לאלהים כמין דורון, ואין הלשון הזה אלא לשון דורון, כמה דאת אמר (תהלים מה):
ובת צור במנחה פניך יחלו וגו'.
וכן (מלאכי א): ועתה חלו נא פני אל וגו'.
ורבנן אמרין: מהו ויחל משה?
עשה את המר מתוק.
ויחל לשון חלוי.
כיצד?
אמר ר' ברכיה, בשם ר' חייא בר אדא, דיפו בשם ר' שמואל בר נחמן: כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם: ויבאו מרתה, התחיל משה מהרהר בלבו, ואמר: המים הללו למה נבראו, מה הניה יש לעולם בהן?
מוטב היה אלו לא נבראו! ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו.
אמר לו הקב"ה: לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן?! יש דבר בעולם שלא נברא לצורך?!
אלא, אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך: עֲשֵׂה את המר מתוק.
ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך?
ראה מה כתיב (שמות טו): ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב כאן, אלא ויורהו, אין ויורהו אלא לשון למוד, שנאמר (משלי ד): ויורני ויאמר לי.
וכתיב (שמות לה): ולהורות נתן בלבו.
היה הדבר מסורת ביד משה ולא עשה.
ולמה עשה?
אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן, אמר לו משה: רבש"ע! בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם?!
לא כך אמרת לי במרה, הוי מתפלל, ואמור עשה את המר מתוק?! ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן.
הוי, ויחל משה
אמר רבי אבין בשם ר' לוי בר פרטא: בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו. הוי, ויחל משה, אבל בימי דניאל, לא היה לנו מי שיחלה המרירות, שנאמר (דניאל ט): ולא חלינו את פני ה' אלהינו:
ד [משה התיר את שבועת ה']
ויחל משה
מהו כן?
אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו, בשם ר' יצחק: שהתיר נדרו של יוצרו.
כיצד?
אלא, בשעה שעשו ישראל העגל, עמד משה מפייס האלהים שימחול להם.
אמר האלהים: משה! כבר נשבעתי (שמות כב): זובח לאלהים יחרם, ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו!
אמר משה: רבון העולם! ולא נתתי לי הפרה של נדרים, ואמרת (במדבר ל): איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו, הוא אינו מוחל, אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו, וכל זקן שמורה הוראה, אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו, צריך הוא לקיימה תחלה, ואתה צויתני על הפרת נדרים, דין הוא שתתיר את נדרך, כאשר צויתני להתיר לאחרים!
מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן, והקב"ה עומד כשואל נדרו.
וכן הוא אומר (דברים ט): ואשב בהר.
ואפשר שהיה משה יושב והאלהים יתברך שמו עומד?!
אמר ר' דרוסאי: קתדרא עשה לו, כקתדרא של אסטליסטקין. הללו, בשעה שהן נכנסין לפני השלטון והן נראין עומדין, ואינן אלא יושבין. ואף כאן כך, ישיבה שהיא נראה עמידה.
הוי, ואשב בהר.
דבר אחר:
ואשב בהר
וכי יש ישיבה למעלה?
אתה מוצא שכולם עומדין, שנאמר (ישעיה ו): שרפים עומדים ממעל לו.
וכן (יחזקאל א): בעמדם תרפינה כנפיהם.
וכן (דניאל ז): קרבית על חד מן קאמייא
וכן אפילו משה, כשעלה למרום היה עומד, שנאמר (דברים י): ואנכי עמדתי בהר.
וכתיב (שם ה): ואנכי עומד בין ה' וביניכם, ואין יושב שם אלא הקב"ה לבדו, שנאמר (ד"ה ב יח): ראיתי את ה' יושב על כסאו, והוא אומר ואשב בהר.
ומהו כן?
אמר רבי הונא בר אחא: שישב להתיר נדרו של יוצרו.
ומה אמר לו?
דבר קשה.
אמר רבי יוחנן: דבר קשה אמר לפניו: תהית, אתמהא?
אמר לו: תוהא אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי, אותה שעה אמר משה: מותר לך, מותר לך, אין כאן נדר ואין כאן שבועה. הוי, ויחל משה, שהפר נדרו ליוצרו, כמה דאת אמר (במדבר ל): ולא יחל דברו.
אר' שמעון בן לקיש: לפיכך נקרא שמו איש האלהים, לומר, שהתיר נדר לאלהים.
וכן: ויחל משה:
ה [ה' פתח למשה פתח תשובה]
אמר לו: אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין, על שבטלו את הדיבור?!
אמר משה: רבון העולם! כך אמרת בסיני: אנכי ה' אלהיך, אלהיכם לא נאמר, לא לי אמרת?! שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדבור, אתמהא לי?! הוי, ויחל משה וגו'.
אמר ר' שמעיה דסכנין בשם ר' לוי: לפיכך, חזר וכתבה בלשון רבים (ויקרא כט): אני ה' אלהיכם. וכן בכל המצות אומר: אני ה' אלהיכם ולא אמר עוד, אני ה' אלהיך:
ו [למה ה' יחרה אפך - א]
ויחל משה
מהו למה ה' יחרה אפך בעמך?
ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר:
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו בן בית והשליטו על כל מה שהיה לו. הלך אותו בן בית והלוה לבני אדם ע"י ערבים, הלוה לזה נ' זהובים, ולזה ק', ולזה מאתים, ברחו הלווים. אחר זמן שמע המלך ורע לו, אמר לו: השלטתיך על שלי, אלא לאבדן?!
אמר לו בן בית: אני הלויתי ובאחריותי הם לשלם, אני מעמידך על הכל, הרי פלוני ערב יש בידו ק' זהובים, וביד פלוני נ'.
כך אמר משה להקב"ה: למה אתה כועס, לא בשביל תורתך?!
באחריותי היא, שאני וחבירי נקיים אותה, אהרן ובניו יקיימוה, יהושע וכלב יקיימוה, יאיר ומכיר יקיימוה, הצדיקים יקיימוה, ואני אקיימנה.
הוי, למה ה' יחרה אפך.
ורבי נחמיה אמר: בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד לו משה מפייס את האלהים.
אמר: רבון העולם! עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם?!
העגל הזה שעשו, יהיה מסייעך,
אתה מזריח את החמה, והוא הלבנה.
אתה הכוכבים, והוא המזלות.
אתה מוריד את הטל, והוא משיב רוחות.
אתה מוריד גשמים, והוא מגדל צמחים.
אמר הקב"ה: משה! אף אתה טועה כמותם, והלא אין בו ממש?!
אמר לו: א"כ למה אתה כועס על בניך?!
הוי, למה ה' יחרה אפך בעמך:
ז [למה ה' יחרה אפך - ב]
למה ה' יחרה אפך בעמך
אמר משה: לא כך אמרת לי, כי שחת עמך, עמך חטאו ולא עמי. אם עמי חטאו, לא עמך חטאו.
הוי, למה ה' יחרה אפך בעמך.
דבר אחר:
למה ה' יחרה אפך בעמך
משל למלך, שנכנס לביתו ומצא אשתו מגפפת לדלפקי וכעס.
אמר לו שושבינו: אם היה מוליד, יפה היית כועס.
אמר לו המלך: אין בו כח לדבר זה, אלא ללמדה, שלא תעשה כך.
כך אמר האלהים: יודע אני שאין בו ממש, אלא שלא יאמרו לעשות עבודת כוכבים.
אמר לו: ואם אין בו ממש, למה אתה כועס על בניך?!
הוי, למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים.
מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים?
אלא אמר משה: רבון העולם! מהיכן הוצאת אותם?
ממצרים, שהיו כולם עובדי טלאים.
אמר רבי הונא בשם ר' יוחנן:
משל לחכם, שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי עשה שלו, והאומנות עשתה שלה, והנער כבחור עשה שלו, יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונות, התחיל האב צועק, ואומר: הורגך אני!
היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת את הנער, ואתה צועק כנגדו?! הנחת כל האומניות, ולא למדתו אלא בָשָּׂם, והנחת כל המובאות ולא פתחת לו חנות, אלא בשוק של זונות.
כך אמר משה: רבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים, שהיו עובדין טלאים, ולמדו מהם בניך, ואף הם עשו העגל. לפיכך אמר: אשר הוצאת מארץ מצרים, דע מהיכן הוצאת אותם:
ח [מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים? - א]
אשר הוצאת מארץ מצרים
מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים?
אמר רבי יהודה בר שלום, בשם ר' יהודה בר סימון, בשם ר' לוי בן פרטא:
למה הדבר דומה?
לאחד שבא ליקח עבד, אמר לאדוניו: העבד הזה שאתה מוכר קאקגריסין הוא, או קאלוחסין הוא?
אמר לו: קאקגריסין הוא ועל זה אני מוכרו. לקחו והוליכו לביתו. פעם א' סרח אותו העבד התחיל אדונו מכהו, אמר לו: הורגך אני! מה אני מבקש, עבד רע?!
התחיל העבד צווח: בייא מעביר עלי!
אמר לו אדוניו: סרחת כל הסרחון הזה, ואתה צווח: בייא העברת לי?!
אמר העבד :באמת בייא העברת עלי, אמר לו: מרי! היאך לקחת אותי בעבד טוב או בעבד רע?
אמר לו: בעבד רע.
אמר לו: בעבד רע אתה לקחתני, ותבקשני עבד טוב?!
כך אמר משה: רבון העולם! לא כך אמרת לי (שמות ג): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואמרתי לך, באיזה זכות אתה גואלן, הם עובדים עבודת כוכבים. ואמרת לי:
אתה עכשיו רואה אותם עובדים עבודת כוכבים,
ואני עומד ורואה אותם, שהן יוצאין ממצרים,
ואקרע להם את הים,
ואביאם אל המדבר,
ואתן להם את התורה,
ואראה להם את כבודי פנים בפנים,
והם מקבלים מלכותי,
וכופרים בי בסוף ארבעים יום,
ועושין את העגל,
הוא שאומר (שם ג): ראה ראיתי את עני עמי, וזהו קול של עגל, קול ענות אנכי שומע. ועד שלא גאלתם אמרת לי, שהם עושים את העגל, ועכשיו שעשו אותו אתה מבקש להרגן?!
לכך הזכיר יציאת מצרים בסניגוריא שלו.
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא, בשם רבי אבהו, בשם רבי יוסי בר חנינא:
מהו ראה ראיתי?
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה רואה אותן עכשיו, ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי, אני יוצא בקרוכין שלי שאתן להם את התורה, שנאמר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, והם שומטין אחד מן טטראמולין שלי, שכתוב (יחזקאל א): ופני שור מהשמאל. לפיכך, אמר משה: למה ה' יחרה אפך, אתה היית יודע אותם, ועכשיו אתה כועס עליהם על שעשו העגל?!
ט [מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים? - ב]
אשר הוצאת מארץ מצרים
מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים?
אמר רבי אבין, בשם ר' שמעון בן יהוצדק:
משל למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו שדה בור. אמר לאריס: לֵךְ פרנסה ועשה אותה כרם. הלך האריס ופרנס אותה שדה ונטעה כרם. הגדיל הכרם ועשה יין והחמיץ. כיון שראה המלך שהחמיץ היין, אמר לאריס: לך וקוץ אותה. מה אני מבקש מן הכרם, עושה חומץ?!
אמר האריס: אדוני המלך! כמה יציאות הוצאת על הכרם, עד שלא עמד ועכשיו אתה מבקש לקצצו?! ואם תאמר, בשביל שהחמיץ יינו, בשביל שהוא נער, לכך החמיץ ואינו עושה יין יפה. כך, כשעשו ישראל אותו מעשה, בקש הקב"ה לכלותם.
אמר משה: רבון העולם! לא ממצרים הוצאתם, ממקום עובדי עבודת כוכבים, ועכשיו נערים הם, שנאמר (הושע יא): כי נער ישראל ואוהבהו, המתן מעט להם, ולך עמהם ועושין לפניך מעשים טובים.
הוי, אשר הוצאת ממצרים.
למה יאמרו מצרים, והנחם על הרעה לעמך
אמר ר' חנינא בר אבא: תהא התהות מצויה לפניך.
אמר לו הקב"ה: מה אמרת, והנחם על הרעה לעמך, חייך! כך אני עושה, שנאמר: וינחם ה' על הרעה:
|
