|
פרשה מה: כבודו של משה
א [משה מבקש להנהיג את ישראל]
מהו רגע אדבר?
כהרף עין, אני גוזר על האדם שימות, והוא עושה תשובה ואני מתנחם עליו, שנאמר (שם):
ושב הגוי ההוא מרעתו.
ומי הם?
אלו אנשי נינוה. מה כתיב בהם (יונה א): קום לך אל נינוה העיר הגדולה.
למה?
כי עלתה רעתם לפני.
ואומר (שם): ויחל יונה לבא בעיר מהלך יום אחד.
מה כתיב שם (שם ג): ויאמינו אנשי נינוה באלהים וילבשו שקים האדם והבהמה.
אמרו לפניו: רבון העולם! הבהמה אינה יודעת כלום, ואתה מזכה אותה, אף אנו חשוב אותנו כבהמה, שנאמר (שם): האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה. מיד, וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.
ורבנן אמרי: רגע אדבר על גוי, אלו ישראל, שנאמר (ש"ב ז): ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ועל ממלכה, אלו ישראל, שנקראו ממלכה, שנאמר (שמות יט): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים.
(ירמיה א): לנתוש ולנתוץ ולהאביד, לפי שעשו אותו מעשה וביקש להשמידם, שנאמר (דברים ט): הרף ממני ואשמידם. וכיון שעמד משה וביקש עליהם רחמים, מיד, וינחם ה'.
אמר לפניו: רבש"ע! נתמלאת עליהם רחמים, הנהיגם אתה שיעלו לארץ, ולא ע"י שליח, הה"ד: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי:
ב [אין אתה יכול להזיז אהבתך מהן]
(שמות לג): ויתנצלו בני ישראל את עדים.
ר' חנין דציפורין אמר: עטרה שנתן בראשם, שנאמר (יחזקאל טז): ועטרת תפארת בראשך.
ור"ש בן יוחאי אומר: זינאות שחגר להם.
ור' סימי אמר: פורפראות, שנאמר (שם): ואעדך עדי.
וכן הוא אומר (דברים כו): את ה' האמרת היום וה' האמירך היום.
באותה שעה כעס עליהם משה, ונטל האהל והלך לו, שנאמר (שמות לג): ומשה יקח את האהל.
ר' יהודה ברבי אמר: ראה כבוד שחלק הקב"ה למשה, שהניח את העליונים ובא אצל משה, והיו מלאכי השרת באין לומר הימנון לפניו, והוא נתון אצל משה, וכן השמש והירח והכוכבים באים להשתחוות לפניו וליטול רשות לצאת להאיר לעולם, שאלולי שהן נוטלין רשות ומשתחוים, לא היו יוצאין, שנאמר (נחמיה ט): וצבא השמים לך משתחוים.
שאלו לחיות איפוא הוא כסא הכבוד?
אמר לו: לכו אצל משה.
מנין שכן הוא?
שנאמר (שמות לג): והיה כל מבקש ה'. מבקש משה אין כתיב כאן, אלא מבקש ה'.
מה כתיב שם?
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
אמר לו הקב"ה: לא כך התניתי עמך, כשיהיו פניך כעוסות, יהיו פני מרצין את פניך, וכשיהיו פני כעוסות, יהיו פניך מרצין את פני, חזור בך והכנס למחנה, שנאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
דבר אחר:
ראה אתה אומר אלי, הה"ד (תהלים עז): חשבתי ימים מקדם שנות עולמים.
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע! יושבת אני ומחשבת, לכמה שנים גאלתנו ממצרים!
וחוזרת ואומרת: לכמה שנים גאלתנו מבבל!
ומחשבת אני ואומרת: כמה שנים יש לי מיון!
לכך נאמר: חשבתי ימים מקדם.
ואומר (שם): חלותי היא .
אמר ר' שמעון בן לקיש: אם חלאים הם יכולין להתרפאות ואם אינן חלאים איני יודעת מה לעשות, לכך נאמר: חלותי היא.
אמר רבי אלכסנדרי: כל הדברים הללו באו עלינו, ע"י שלא חלינו מלפני הקב"ה, ואין לשון חלותי אלא תפלה, כמה דאת אמר (מלאכי א): חלו נא פני אל ויחננו (תהלים עז): השכח חנות אל שכחת אותן הדברים שאמרת: וחנותי את אשר אחון?!
(שם): האפס לנצח חסדו, לשון יוני.
אפס, הניח, לכך נאמר: האפס לנצח חסדו.
הלעולמים יזנח ה', ולא יוסיף לרצות, עוד בראשונה, כשהיה משה כועס על ישראל, היה הקב"ה מרצה אותו, כשהיה הקב"ה כועס על ישרא,ל היה משה מרצהו, שנאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
אמר הקב"ה: תרתין אפין מזגין רותחים?!
לא כן אמרתי: כשאהיה בכעס, אתה מרצה אותי, וכשתהיה בכעס, אהיה מרצך?!
אמר לפניו: רבון העולם! לא אתה הוא שכעסת עליהם תחלה?!
אמר לו: לך והתרצה לה, שוב אל המחנה.
אמר רבי אחא: אותה שעה, מצא משה ידו לדבר לפני הקב"ה.
אמר לו: ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהן, אפילו שעה אחת, שנאמר: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי:
ג [ומשה יקח את האהל]
וכן אתה מוצא: ויאמר משה אל ה', וידבר משה אל ה'.
משל למערה, שהיא נתונה לשפת הים, עלה הים ומלאה, לא היה הים זז משם, אלא מכאן ואילך, הים נותן למערה, והמערה לים.
כך וידבר ה' אל משה, ויאמר משה אל ה'.
מה כתיב למעלה?
הורד עדיך.
רשב"י אומר: כלי הזין, שנתן להם הקב"ה ושם המפורש חקוק עליו, ומשה יקח את האהל, כיון שראה משה המתנה טובה שהיתה בידם ואבדוה, אף הוא כעס עליהם, שנאמר: ומשה יקח את האהל.
כמה היה רחוק?
אמר רבי יצחק: מיל.
נאמר כאן הרחק, ונאמר להלן (יהושע ו): אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה.
ולמה כעס עליהם?
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש
ר' יוחנן אמר: כך דרש משה: מנודה לרב, מנודה לתלמיד.
לפיכך, ומשה יקח את האהל.
ר' שמעון בן לקיש אמר:
משל למלך, שהיה לו לגיון אחד ומרד עליו.
מה עשה שר צבא שלו?
נטל סגנוס של מלך וברח.
כך משה, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, נטל את האהל ויצא, לכך נאמר: ומשה יקח את האהל:
ד [כצאת משה אל האהל יקומו כל העם]
עומדין מכאן ומכאן ומכבדין אותו, שנאמר (שמות לג): ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה.
מה היו אומרים?
אמר רבי יצחק: אשרי יולדתו.
מה רואה בו?
והיה כבוא משה האהלה, כיון שהיו ישראל רואין עמוד הענן, היו יודעין שהשכינה נגלית על משה, וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו.
אמר לו הקב"ה: שוב אל המחנה!
אמר לו: איני חוזר.
אמר לו: אם אין אתה חוזר, הרי יהושע, הוי יודע שהוא באהל.
משל למטרונה, שכעסה על בת המלך, ויצאה חוץ לפלטרין, והיתה יתומה אחת, מתגדלת עמה בפלטין של מלך.
אמר לה: חזרי למקומך ולא בקשה.
אמר לה: אם אין את חוזרת, הוי יודעת, שאותה היתומה נתונה בפלטין.
כך אמר הקב"ה למשה: שוב אל המחנה, אם לאו יהושע בתוך האהל.
מי גרם למשה ששב אל המחנה?
משרתו, יהושע בן נון.
אמר משה: רבון העולם! לכבודך כעסתי עליהן. ראה אתה אומר אלי, ראה, שאין אתה יכול להניחם, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי.
אמר לו הקב"ה: כבר אמרתי לך: ושלחתי לפניך מלאך.
אמר לפניו: רבש"ע! למלאך אתה מוסרני?!
אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה:
ה [הראני נא את כבודך]
רבי תנחומא בר אבא פתח: (משלי כה): כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך.
הלל אומר: השפלתי זו הגבהתי, והגבהתי היא השפלתי, מוטב לאדם שיאמרו לו: עלה למעלן, ולא יאמרו לו: רד למטן.
אמר דוד (תהלים קיג): המגביהי לשבת, כשאני מגביה את עצמי, הם משפילים ישיבתי. הוי, המגביהי לשבת. וכשאני משפיל את עצמי, הם מגביהין אותי, שנאמר (שם): המשפילי לראות.
מי גרם לי לראות כל הארצות?
שכתוב (ד"ה א יא): ויצא שם דויד בכל הארצות, על שהשפלתי את עצמי.
דבר אחר:
כי טוב אמר לך עלה הנה, זה משה, כשנגלה עליו הקב"ה בסנה, כמה דתימא (שמות ג): וירא מלאך ה' וגו'.
אמר רבי יהודה בר נחמיה: טירון היה משה לנבואה.
אמר הקב"ה: אם נגלה אני עליו בקול גבוה, אני מבעתו. ואם בקול נמוך, בוסר הוא על הנבואה.
מה עשה הקב"ה?
נגלה עליו בקולו של אביו.
אמר: בא אבי ממצרים!
אמר לו: איני אביך, אלא אלהי אביך. ויסתר משה פניו.
ר' יהושע בן קרחה אמר: לא עשה משה יפה, שהסתיר פניו, שאלולי שהסתיר פניו, היה מגלה לו הקב"ה מה למעלן ומה למט,ן ומה שהיה ומה עתיד להיות, ובאחרונה בקש לראות, שנאמר: הראני נא את כבודך.
אמר הקב"ה: כשבקשתי, לא בקשת, עכשיו שבקשת, איני מבקש.
אמר רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אעפ"כ הראה לו שלש בשכר שלש. זכה לשלש.
בשכר ויסתר, וידבר ה' אל משה
בשכר, כי ירא וייראו מגשת אליו.
בשכר מהביט, ותמונת ה' יביט.
ר' הושעיא רבה אמר: כבוד גדול עשה משה שהסתיר פניו, אבל נדב ואביהוא פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מן השכינה, שנאמר (שם כד): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו.
דבר אחר:
ויאמר הראני נא את כבודך
נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים, ושלותן של רשעים.
ומנין שמתן שכרן של צדיקים נקרא כבוד?
שנאמר (משלי ג): כבוד חכמים ינחלו.
וכן הוא אומר (ישעיה כד): ונגד זקניו כבוד.
ומנין ששלותן של רשעים נקרא כבוד?
שנאמר (תהלים עג): ואחר כבוד תקחני.
מה הקב"ה משיבו?
ויאמר לא תוכל לראות את פני, אין לשון פני האמור כאן, אלא שלותן של רשעים, כדכתיב:
ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו:
ו [הנה מקום אתי]
אמר רבי יוסי בר ר' חנינא: הנה אנכי במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי. אתרי טפלה לי, ואין אני טפל לאתרי.
והסירותי את כפי
אמר לו הקב"ה: אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים, שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים.
אמר רבי אסי: הסעודה של גן עדן ראו נביאים, ומתן שכרן לא ראו, שנאמר (ישעיה סד): עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
וכן דוד אמר (תהלים לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
מה כתיב למעלה?
ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך, מדת הטוב ומדת הפורענות.
וחנותי את אשר אחון
באותה שעה, הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר, שהן מתוקנין לצדיקים.
והוא אומר האוצר הזה של מי הוא?
והוא אומר: של עושי מצות.
והאוצר הזה של מי הוא?
של מגדלי יתומים.
וכל אוצר ואוצר, ואח"כ ראה אוצר גדול, אמר:
האוצר הזה של מי הוא?
אמר לו: מי שיש לו, אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו, אני עושה לו חנם ונותן לו מזה, שנאמר: וחנותי את אשר אחון.
וחנותי את אשר אחון
למי שאני מבקש לחון.
וכן: ורחמתי את אשר ארחם:
|
