|
פרשה מז: משה במרום
א [המקרא בכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה]
מקרא,
ומשנה,
תלמוד,
ואגדה, שנאמר (שמות כ): וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב, אמר הקב"ה למשה באותה שעה, מאחר שלמדה מפי הקב"ה, אמר לו: למדה לישראל! אמר לפניו: רבש"ע! אכתוב אותה להם.
אמר לו: איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני, שעובדי כוכבים עתידים לשלוט בהם, וליטול אותה מהם, ויהיו בזוים בעובדי כוכבים, אלא המקרא אני נותן להם במכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה, שאם יבואו עובדי כוכבים וישתעבדו בהם, יהיו מובדלים מהם.
אמר לנביא: אם אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו.
ומה אני עושה להם?
נותן את המקרא בכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה.
כתב, זה המקרא.
כי על פי הדברים האלה, זו המשנה והתלמוד, שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים:
ב [לוחות שניים - כתוב אתה]
כתב לך
אמר הקב"ה למשה: הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם, כדכתיב שם לא): כתובים באצבע אלהים, אבל השניים כתוב אתה, ולואי אתן בו ידי.
משל למלך, שנשא את האשה וכתב לה גמיסקוס משלו, לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו, בא שושבינה וריצה אותה למלך.
אמר המלך לשושבין: הרי נתרציתי לה, אלא עשה לה גמיסקוס, ולואי אתן בו ידי, הה"ד (דברים י): ואכתוב על הלוחות:
ג [בזכותך אני נותן להם את התורה]
כתב לך
בזכותך אני נותן להם את התורה.
אמר ר' שמעון בן חלפתא: הוא שמשה אומר להן לישראל (שם): ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ויתנם ה' אלי, לי נתנם ואני נהגתי עמכם עין טובה, ונתתי אותה לכם, לכך נאמר: כתוב לך, בזכותך:
את הדברים האלה
כל מקום שכתוב: דבר, דברים, הדברים, אלות ותוכחות הם.
ר' יוחנן ור' יהודה ב"ר שמעון, ר' יוחנן אמר: כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כרתי אתך ברית ואם המרת אותה ועשית אותה מה שבעל פה בכתב, ומה שבכתב בעל פה, אינך מקבל שכר.
למה?
שכך נתתיה, תורה בכתב ותורה בעל פה.
ור' יהודה ב"ר שמעון אומר: כתב לך וגו', כי על פי וגו', תורה בכתב ותורה, בעל פה כרתי אתך ברית על מנת שתהא קורא בהם כך, אבל אם המרת אותם, הוי יודע שאתה מבטל הברית, לכך נאמר: כתב לך את הדברים האלה.
וכן משה אומר לישראל (שם ד): רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים.
מהו את הדברים?
אלו דברים שאתה רואה אותן, שהם כתובים בכתב.
ופן יסורו מלבבך
אלו הדברים שנתתי לך על פה, לכך נאמר: כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, שאלולי תורתי שקבלתם, לא הייתי מכיר אתכם, ולא הייתי מביט בכם משאר עובדי כוכבים, לפיכך כרתי אתך ברית ואת ישראל.
ר' יהודה ב"ר סימון אמר, בשם רבי יהושע בן לוי: אמר להם הקב"ה: לשעבר הייתם נקראין כשאר אומות, כמו סבתא, ורעמא, וסבתכא, ומשקבלתם תורתי, כרתי ברית עמכם ועליתי אתכם ולא ישראל בלבד, אלא אף אתה מלכם, לא גדלתיך בעולם אלא בזכות התורה.
ומה גדלו הקב"ה?
אמר רבי ירמיה, בשם ר' שמואל בר רב יצחק: כל הכבוד שראה משה בעולם הזה, אינו אלא מן הפירות, אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא:
ד [ברית כרת ה' עם ישראל לקיים את התורה]
כי על פי הדברים האלה
שתהא יגע בהם בפיך. וכן הוא אומר (שם ל): בפיך ובלבבך לעשותו.
ומהו כרתי אתך ברית ואת ישראל, שאלולי שקבלתם תורתי הייתי מחזיר העולם לתוהו ובוהו, שנאמר (ירמיה לג): אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.
למה?
שבתורה בראתי שמים וארץ, שנאמר (משלי ג): ה' בחכמה יסד ארץ (שם): בדעתו תהומות נבקעו, אם בטלת הברית, את גורם לי להחזיר את העליונים והתחתונים לתוהו ובוהו. לפיכך, כי על פי הדברים האלה:
ה [משה במרום]
וכי אפשר לו לאדם להיות מ' יום בלא מאכל ובלא משתה?!
ר' תנחומא בשם ר"א ב"ר אבין, בשם ר' מאיר אומר: המשל אומר: אזלת לקרתא הלך בנימוסיה!
למעלה, שאין אכילה ושתיה, עלה משה ונדמה להם למטה, שיש אכילה ושתיה. ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו, שנאמר (בראשית יח): והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.
אמר רבי יוחנן: נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק
דבר אחר:
ויהי שם עם ה'
מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי.
היה רבי חייא תלמידו אצלו והיה רבי יוחנן רואה כרם.
אמר לרבי חייא: אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי, ומכרתי אותו בכך וכך. אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא ואמר לו: לא הנחת לעת זקנותך כלום?!
אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, שמכרתי דבר שנברא בששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים, אבל התורה ניתנה לארבעים יום.
לחם לא אכל, אבל מלחמה של תורה אכל.
ומים לא שתה, אבל מימיה של תורה שתה, והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה.
ולמה היה עושה כך?
אלא ללמד את ישראל, שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה.
ר' שמעון בן לקיש היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דשחרין, ודקרין בלילה.
ורבי יוחנן היה אומר לתלמידיו: בואו ולמדו תורה דאימטין, אלא אעפ"כ מודה היה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב): קומי רוני בלילה.
וכן הוא אומר (משלי לא): ותקם בעוד לילה.
רבנין אמרי: ביום ובלילה, שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לכך התקינו חכמים שיהיו המשנין יושבין בבקר ובערב, לקיים מה שנאמר (יהושע א): לא ימוש ספר התורה הזה וגו'.
דבר אחר:
ויהי שם עם ה' לחם לא אכל ומים לא שתה
בעולם הזה, אבל לעולם הבא, הוא אוכל מלחמה של תורה, והוא שותה מימיה. לפיכך, לחם לא אכל, אלא מאין היה אוכל?
מזיו השכינה היה ניזון. ואל תתמה, החיות שנושאות את הכסא, מזיו השכינה הן ניזונות:
ו [הראשונים והאחרונים היו שוים]
מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים.
עשרת הדברות כיצד?
היו עשויין ה' על לוח זה וה' על לוח זה כדברי ר' יהודה.
ור' נחמיה אומר: י' על לוח זה וי' על לוח זה, שנאמר (שמות לד): ויהי ברדת משה מהר סיני והכתובים הם טוענים אותן, והיו נראין כאלו הם ביד משה, שנאמר: ושני לוחות העדות ביד משה.
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
ומהיכן נטל משה קרני ההוד?
רבנן אמרי: מן המערה, שנאמר: והיה בעבור כבודי.
ר' ברכיה הכהן, בשם רבי שמואל אמר: הלוחות היו ארכן ו' טפחים, ורחבן ו', והיה משה אוחז בטפחיים, והשכינה בטפחיים, וטפחיים באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד.
ר' יהודה בר נחמן, בשם ר' שמעון בן לקיש אומר: עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קימעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני ההוד שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו:
ז [כתב לך את הדברים האלה]
ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה, הה"ד (תהלים קיט): טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך, לטובתו של משה נתענה ק"כ יום, שקבל את התורה.
ומאין היה משה אוכל?
מזיו השכינה, שנאמר (נחמיה ט): ואתה מחיה את כולם.
דבר אחר:
מאין היה אוכל?
מן התורה, שנאמר (יחזקאל ג): בן אדם את אשר אתה תמצא אכול ואוכלה.
למה?
שהתורה מתוקה, שנאמר (תהלים יט): ומתוקים מדבש ונופת צופים.
דבר אחר:
מלחמה של תורה, כדכתיב (משלי ט): לכו לחמו בלחמי.
מנין שלא ישן ולא נתנמנם?
משל למלך שהיה אוהב לתיסומן.
אמר לו: מדוד לך דינרי זהב, משמחתו לא בקש לא לאכול ולא לשתות, ביקש לישן.
אמר: אם איש, אני מפסיד אלו.
כך משה מודד התורה, שכח ולא אכל ולא שתה, ביקש לישן.
אמר: אם אישן אני מפסיד, שלא אמר לי אלא מ' יום בלבד.
אמר הקב"ה: נצטערת, חייך! אין אתה מפסיד.
בלוחות הראשונות לא היו, אלא י' הדברות בלבד עכשיו שנצטערת, אני נותן לך הלכות, מדרשות ואגדות, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה.
למה אמר הקב"ה כתב לך, והכתיב (שמות לב): והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות וכתיב (שם לד): ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון?!
אלא, כך אמר לו הקב"ה: כתוב לך, תורה נביאים וכתובים, שיהיו בכתב, אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד יהיו על פה, כיון שידע משה התחיל אומר (תהלים קיט): טוב לי כי עניתי, טוב לי תורת פיך:
ח [מנין היה משה יודע כמה ימים עשה?]
מנין היה משה יודע כמה ימים עשה?
כתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.
ומנין שאין למעלה לילה?
שנאמר (שם קלט): גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.
ומנין היה יודע?
שנאמר (דברים ז): ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים.
וכתיב: ואשב בהר.
אמור מעתה, בשעה שמדבר עמו, היה עומד ובשעה שמסתלק ממנו היה יושב ושונה. מה שלמד נמצאת מקיים, ואנכי עמדתי בהר.
ואשב בהר, בשעה שהיה מדבר עמו, היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיה אומר לו: למוד תורתך, היה יודע שהוא לילה.
וכן דוד אומר (תהלים יט): יום ליום יביע אומר:
ט [כתב לך]
כתב לך
כל הצדיקים באו באומניות על הקב"ה.
באברהם כתיב (שיר ז): מה יפו פעמיך בנעלים מעשה ידי אמן, בא באומניות, ויגש אברהם. וכן דוד אומר (תהלים לב): חטאתי אודיעך, בתחלה עשה אותו חטא אחד, ועון אחד, ולבסוף אמר: ואתה נשאת עון חטאתי סלה.
וכן משה קטרג על ישראל, שנאמר: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, כשראו מלאכי חבלה שהוא מקטרג אותן, אמרו: לא יהיה לנו עסק לקטרג כל ימים שזה מקטרג, יפלו ביד זה, שלא יעמדו אבותיהם עלינו, למה קטרגתם את בנינו?!
נסתלקו מלאכי חבלה, כשראה משה שנסתלקו, אמר להקב"ה: ועתה אם תשא חטאתם.
אמר לפני הקב"ה: כל התורה שנתת לי היא.
וידבר ה' אל משה
דבר אל בני ישראל
צו את בני ישראל
אמור אל בני ישראל
אם הם כלים, מה אני עושה בתורתך?!
לכך אמר: אם אין מחני נא מספרך.
דבר אחר:
אמר משה לפני הקב"ה: למה אתה כועס עליהם, לא שעשו עבודת כוכבים לא צויתם?!
אמר לו הקב"ה: בדיבור שני לא אמרתי: לא יהיה לך?!
אמר לפניו: לא צוית אותם לי צוית, שמא אמרת להם: לא יהיה לכם?!
לי צוית! אם עשיתי עבודת כוכבים, מחני נא מספרך!
כשראה הקב"ה, שנתן נפשו עליהם, אמר: בשבילך אני נותן להם את התורה, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה..
דבר אחר:
כתב לך
התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: אתה נותן רשות למשה, שיכתוב מה שהוא מבקש, שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם?!
אמר להם הקב"ה: ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה, ואפילו עושה, נאמן הוא, שנאמר
(במדבר יב): לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא:
|
