|
פרשה א: נבואתו של משה
א [ה' מייחד את דיבורו עם משה]
רבי תנחום בר חנילאי פתח: (תהלים קג): ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו'.
במה הכתוב מדבר?
אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר: ברכו ה' כל צבאיו, הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים, ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה.
נאמרו: ברכו ה' כל צבאיו, אבל תחתונים, על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה, לכך נאמר: ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו.
דבר אחר:
נקראו הנביאים מלאכים, הה"ד (במדבר כ): וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'.
וכי מלאך ה' היה, והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך?
אלא מכאן שהנביאים נקראים מלאכים.
ודכוותיה (שופטים ב): ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים.
וכי מלאך היה והלא פנחס היה, ולמה קורא אותו מלאך?
אלא, אמר רבי סימון: פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים.
ורבנן אמרי: אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שם יג): הנה איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים, כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך.
אמר רבי יוחנן: מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים, הה"ד (חגי א): ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה'. הא על כורחך אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים.
(תהלים קג): גבורי כח עושי דברו.
במה הכתוב מדבר?
אמר רבי יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
בנוהג שבעולם, אדם עושה מצוה ליום א', לשבת אחת, לחודש א', שמא לשאר ימות השנה?! ודין חמי חקליה ביירה, כרמיה ביירה, ויהבי ארנונא ושתיק, יש לך גבור גדול מזה?!
וא"ת אינו מדבר בשומרי שביעית?
נאמר כאן עושי דברו, ונאמר להלן (דברים טו): וזה דבר השמיטה,
מה דבר שנאמר להלן, בשומרי שביעית הכתוב מדבר,
אף דבר האמור כאן, בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
עושי דברו
רבי הונא בשם ר' אחא אמר: בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר, שהקדימו עשייה לשמיעה, ואמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לשמוע בקול דברו.
אמר רבי תנחום בר חנילאי: בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, ולשנים נוח לארבע, או שמא משוי שקשה לס' רבוא, נוח לאחד?!
כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ח'): אם יוספים אנחנו לשמוע וגו', ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה?!
תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא אלא למשה, לכך נאמר: ויקרא אל משה:
ב [ישובו יושבי בצלו יחיו דגן]
ישובו יושבי בצלו, אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא.
יחיו דגן, נעשו עיקר כישראל, כמה דתימר (זכריה ט): דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות,
ויפרחו כגפן, כמה דתימר (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה.
דבר אחר:
יחיו דגן, בתלמוד.
ויפרחו כגפן, באגדה.
זכרו כיין לבנון
אמר הקב"ה: חביב עלי שמותם של גרים, כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח.
ולמה נקרא שמו לבנון?
על שם (דברים ב): ההר הטוב הזה והלבנון.
תני רשב"י: למה נקרא שמו לבנון?
שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, הה"ד (ישעיה א): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו.
ר' טביומי אמר: על שם שכל לבבות שמחים בו, הה"ד (תהלים מח): יפה נוף משוש כל הארץ וגו'.
ורבנן אמרי: על שם (מ"א ט): והיו עיני ולבי שם כל הימים:
ג [עשרת שמותיו של משה]
ואשתו היהודיה, זו יוכבד.
וכי משבטו של יהודה היתה, והלא משבטו של לוי היתה, ולמה נקרא שמה יהודיה?
על שם שהעמידה יהודים בעולם.
ילדה את ירד, זה משה.
ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר"ח בר פפא אמר: ירד, שהוריד את התורה מלמעלה למטה.
דבר אחר:
ירד, שהוריד את השכינה מלמעלה למטה.
אמר רבי סימון: אין לשון ירד אלא לשון מלוכה, כמה דתימר (תהלים עב): וירד מים עד ים. וכתיב (מ"א ד): כי הוא רודה בכל עבר הנהר.
אבי גדור
ר' הונא בר אחא אמר: הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כולן.
חבר, שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים.
דבר אחר:
חבר, שהעביר הפורעניות מלבא בעולם.
אבי סוכו, שהיה אביהן של נביאים, שסוכים ברוח הקודש.
רבי לוי אמר: לשון ערבי הוא בערבי קורין לנביא, סכיא.
יקותיאל
רבי לוי ורבי סימא אמר: שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים.
אבי זנוח, זה משה, שהיה אב למזניחים שהזניחום מע"ז, הה"ד (שמות לב): ויזר על פני המים וגו'.
(ד"ה שם): ואלה בני בתיה בת פרעה
ר' יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את, לא את בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר: אלה בני בתיה.
בת יה אשר לקח לו מרד, זה כלב.
ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון:
חד אמר: זה מרד בעצת מרגלים,
וזו מרדה בעצת אביה.
יבא מורד ויקח את המורדת.
וחד אמר: זה הציל את הצאן
וזו הצילה את הרועה.
י' שמות נקראו לו למשה:
ירד,
חבר,
יקותיאל,
אביגדור,
אבי סוכו,
אבי זנוח.
רבי יהודה ברבי אלעאי אמר: אף טוביה שמו, הה"ד (שמות ב): ותרא אותו כי טוב הוא. כי טוביה הוא.
רבי ישמעאל בר אמי אמר: אף שמעיה שמו.
אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (ד"ה א כד): ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו'.
שמעיה, ששמע יה תפלתו.
בן נתנאל וגו', בן שנתנה לו תורה מיד ליד.
הסופר, שהיה סופרן של ישראל.
הלוי, שהיה משבטו של לוי.
לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו.
וצדוק, זה אהרן הכהן.
ואחימלך, שהיה אחיו של מלך.
בן אביתר, שויתר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל.
רבי תנחומא בשם ר"י בן קרחה אמר: אף לוי היה שמו, על עיקר משפחתו (שמות ד): הלא אהרן אחיך הלוי.
ומשה, הרי עשרה.
אמר לו הקב"ה למשה: חייך! מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך, אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה ויקרא אל משה:
ד [אז דברת בחזון לחסידך]
לחסידך, (מיכה ז): תתן אמת ליעקב חסד לאברהם.
(תהלים שם): ותאמר שויתי עזר על גבור, שהרג ד' מלכים בלילה אחד, הה"ד (בראשית יד): ויחלק עליהם לילה וגו'.
אמר רבי יצחק: וכי יש לך אדם רודף הרוגים, דכתיב (שם): ויכם וירדפם עד חובה?!
אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף.
(תהלים שם ): הרימותי בחור מעם, זה אברהם שהיה בחור מהקב"ה, שנאמר (נחמיה ט): אשר בחרת באברם.
דבר אחר:
אז דברת בחזון לחסידך, מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור. הה"ד (שמואל ב ז): ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד.
לחסידך, שנאמר (תהלים פו): שמרה נפשי כי חסיד אני ותאמר שויתי עזר על גבור.
ר' אבא בר כהנא אמר: י"ג מלחמות עשה דוד.
ורבנן אמרי: י"ח, ולא פליגי.
מאן דאמר י"ג לצרכיהן של ישראל.
ומאן דאמר י"ח, חמש לצורך עצמו, י"ג לצורכיהן של ישראל.
הרימותי בחור מעם, זה דוד, שנאמר (שם עח): ויבחר בדוד עבדו וגו'.
דבר אחר:
אז דברת בחזון, זה משה שנדבר עמו בדיבור ובחזון, שנאמר (במדבר יב): פה אל פה אדבר בו וגו'.
לחסידך, שהיה משבטו של לוי, שנאמר (דברים לג): תומך ואורך לאיש חסידך, ותאמר שויתי עזר על גבור.
אתיא כי ההיא, דאמר רבי תנחום בר חנילאי: בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, קשה לשנים נוח לארבעה, או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח אחד?!
כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ח): אם יוספים אנחנו לשמוע ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה?!
תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, שנאמר: ויקרא אל משה.
הרימותי בחור מעם (תהלים קו): לולי משה בחירו:
ה [עד מתי את משפיל עצמך?]
ר' עקיבא מתני לה בשם ר' שמעון בן עזאי: רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב, עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד.
מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד.
וכן הלל אומר: השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי.
מה טעם?
(תהלים קיג): המגביהי לשבת המשפילי לראות.
אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר (שמות ג): ויסתר משה פניו וגו'.
א"ל הקב"ה (שם): לכה ואשלחך אל פרעה וגו'.
אמר רבי אלעזר: ה"א בסוף תיבותא לומר, שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם.
בים עמד לו מן הצד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יד): ואתה הרם את מטך ובקעהו לומר, שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו.
בסיני עמד לו מן הצד.
אמר לו (שם כד): עלה אל ה' לומר, שאם אין אתה עולה אין אחר עולה.
באהל מועד עמד לו מן הצד.
א"ל הקדוש ברוך הוא: עד מתי את משפיל עצמך?!
אין השעה מצפה אלא לך!
תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, ויקרא אל משה:
ו [תכלית המשכן - דיבור עם משה]
בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם, וטובה ודעת אין בו, מה קנייה יש לו?!
מתלא אמר:
דעה קנית, מה חסרת?
דעה חסרת מה קנית?
יש זהב, הכל הביאו נדבתן למשכן זהב, הה"ד (שמות כה): וזאת התרומה וגו'.
ורב פנינים, זו נדבתן של נשיאים, דכתיב (שם לה): והנשיאים הביאו וגו'.
וכלי יקר שפתי דעת, לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר: הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי!
א"ל הקב"ה: חייך, שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכולן לא קרא הדיבור, אלא למשה, ויקרא אל משה:
ז [קראו לו [למשה] שיכנס לפני ולפנים]
ויקרא אל משה
מה כתיב למעלה מהענין פ' משכן?
כאשר צוה ה' את משה.
משל למלך, שצוה את עבדו וא"ל: בנה לי פלטין!
על כל דבר ודבר שהיה בונה, היה כותב עליו שמו של מלך.
והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך.
היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך.
היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך.
לימים נכנס המלך לתוך פלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו.
אמר: כל הכבוד הזה עשה לי עבדי, ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קראו לו שיכנס לפני ולפנים. כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה
היה כותב עליו: כאשר צוה ה' את משה.
אמר הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה, ואני מבפנים והוא מבחוץ?!
קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר: ויקרא אל משה:
ח [י"ח ציוויים היו במשכן]
כנגד י"ח חוליות שבשדרה,
וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה,
כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע,
וכנגד י"ח הזכרות (תהלים כט): שבהבו לה' בני אלים.
אמר רבי חייא בר אבא: לבד (שמות לח): מ"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" ועד סוף סיפרא.
משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואופרכין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן, אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן.
כך (שמות לד): ואל משה אמר: עלה אתה, ואהרן, נדב, ואביהוא, ושבעים זקנים ואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכולן, אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו. לכך נאמר: ויקרא אל משה.
משל למלך שנכנס למדינהעם מי מדבר תחלה, לא עם אגרונימון של מדינה?!
למה?
שהוא עסק בחייה של מדינה.
כך משה עסוק בטרחות של ישראל.
אמר להן: זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו.
(ויקרא יא): את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'.
(שם): ואת אלה תשקצו מן העוף אלה תשקצו ואלה לא תשקצו.
(שם): זה לכם הטמא, זה טמא וזה אינו טמא.
לכך נאמר: ויקרא אל משה:
ט [הדיבור למשה שונה מדיבור שהיה לפניו]
ולאדם לא קרא?!
והלא כבר נאמר (בראשית ג): ויקרא ה' אלהים אל האדם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו, וידבר ה' אליו.
ועם נח לא דבר?!
והלא כבר נאמר (בראשית ח): וידבר אלהים אל נח, אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו.
ויקרא אל משה
ולאברהם לא קרא?!
(שם כב): ויקרא מלאך ה' אל אברהם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו.
ויקרא אל משה, ולא כאברהם, באברהם כתיב: ויקרא מלאך ה' אל אברהם.
המלאך קורא והדבור מדבר.
ברם הכא, אמר ר' אבין: אמר הקב"ה: אני הוא הקורא ואני המדבר, שנאמר (ישעיה מח):
אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו:
י [תוקפם של האזהרות והציוויים מרגע הישנותם באהל מועד]
אמר רבי אלעזר: אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה, עד שנשנית באוהל מועד.
משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה, אין בני המדינה נענשים עליה, עד שתתפרש להן בדימוסיה של מדינה.
כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה, עד שנשנית להם באהל מועד, הה"ד (שיר ג): עד שהביאתיו אל בית אמי וגו'.
אל בית אמי, זה סיני.
אל חדר הורתי, זה אהל מועד.
שמשם נצטוו ישראל בהוראה:
יא [קול ה' - לישראל ומוות לאוה"ע]
את מוצא שעד שלא הוקם המשכן, היו אוה"ע שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון, הה"ד (דברים ה): כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו'.
אמר רבי סימון: דו פרצופין היה הדיבור:
יוצא חיים לישראל,
וסם המות לאוה"ע,
הה"ד (שם ד): כאשר שמעת אתה ויחי.
את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים.
תני רבי חייא: מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד:
יב [משהוקם המשכן פסקה הנבואה לאוה"ע]
אמרו לו: הרי בלעם מתנבא?
אמר להן: לטובתן של ישראל נתנבא.
(במדבר כג): מי מנה עפר יעקב.
(שם ): לא הביט און ביעקב.
(שם): כי לא נחש ביעקב מה טובו אוהליך יעקב.
(שם כד): דרך כוכב מיעקב.
(שם): וירד מיעקב:
יג [בין נביאי ישראל לנביאי אוה"ע?]
ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי, רבי חמא בר חנינא אמר: אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אוה"ע, אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (שם כג): ויקר אלהים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר: ויקרא אל משה.
ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן.
אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כמה דתימר (דברים כג): אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל נביאי ישראל:
בלשון קדושה,
בלשון טהרה,
בלשון ברור,
בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה.
כמה דתימר (ישעיה ו): וקרא זה אל זה ואמר.
אמר רבי אלעאי בר מנחם: כתיב (משלי טו): רחוק ה' מרשעים.
וכתיב (שם): ותפלת צדיקים ישמע, רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אומות העולם.
ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל.
אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האומות העולם, אלא כאדם שבא מארץ רחוקה. כמה דתימר (ישעיה לט): מארץ רחוקה באו אלי, אבל נביאי ישראל מיד, וירא, ויקרא.
אמר רבי יוסי: אין הקב"ה נגלה על אומות העולם, אלא בלילה בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה, דכתיב (איוב ד): בשעיפים מחזיונות לילה בנפול וגו'.
(שם): ואלי דבר יגונב וגו'.
ר' חנינא בר פפא ורבנן ר"ח ב"פ אמר:
משל למלך, שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון, עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו, אבל לאחרים אינו עושה כן, אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו.
ורבנן אמרי:
משל למלך, שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו, הולך במטמונים.
כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם, אלא בלילה, שנאמר (בראשית כ): ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה.
(שם לא): ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה.
(במדבר כב): ויבא אלהים אל בלעם לילה.
אבל נביאי ישראל ביום, שנאמר (בראשית יח): והוא יושב פתח האהל כחום היום.
(שמות ו): ויהי ביום דבר יי אל משה.
(במדבר ג): ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וגו':
יד [דרגת נבואתו של משה]
רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן ר"י אומר: מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים, הה"ד (יחזקאל מג): וכמראה המראה אשר ראיתי וגו'. ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר (במדבר יב): ומראה ולא בחידות.
רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת, הה"ד (הושע יב): ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת, הה"ד (במדבר יב): ותמונת ה' יביט.
רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר:
משל למלך, שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים, אבל לעתיד לבוא (ישעיה י): ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר:
טו [כל ת"ח שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו]
ויקרא אל משה וידבר ה'
מיכן אמרו:
כל ת"ח שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו.
תדע לך שכן, צא ולמד ממשה אבי החכמה, אבי הנביאים,
שהוציא ישראל ממצרים,
ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים,
ונוראות על ים סוף,
ועלה לשמי מרום,
והוריד תורה מן השמים,
ונתעסק במלאכת המשכן,
ולא נכנס לפני ולפנים, עד שקרא לו, שנאמר (ויקרא א): ויקרא אל משה וידבר.
להלן הוא אומר (שמות ג): וירא ה' כי סר לראות וגו'. בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור, באהל מועד אין כאן הפסקה.
בסנה
משל למה הדבר דומה?
למלך ב"ו, שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה, אלא מבחוץ, אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים. כשהוא מצוה את השליח, אינו מצוהו אלא מבפנים, כמי שהוא מושיבו בין ברכיו, וביד אדם על בנו, לכך נאמר: ויקרא אל משה.
|
