|
פרשה יט: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים
א [כתם פז, אלו דברי תורה]
ראשו, זו תורה, דכתיב (משלי ח): ה' קנני ראשית דרכו.
דאמר רבי הונא בשם ריש לקיש: שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם, שנאמר (שם) ואהיה אצלו אמון וגו', ויומו של הקב"ה אלף שנים שנאמר (תהלים צ): כי אלף שנים בעיניך וגו'.
כתם פז, אלו דברי תורה שנאמר: (שם יט): הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית, חרותים מכתם פז.
(שיר ה') קווצותיו תלתלים, זה הסירגול.
שחורות כעורב, אלו קוצי האותיות דברי ר' אליעזר.
ר' יהושע אומר: תלתלים.
במי הן מתקיימות?
במי שמשחיר ומעריב בהן.
אמר רבי שמואל בר אמי: דברי תורה צריכין השחרה והערבה, שנאמר (איוב לח): מי יכיל לעורב צידו למוד מאליהו ע"י שהשחיר והעריב בתורה ולא כבר זימנתי לו עורבים, שנאמר (מלכים א יז): והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'.
מהיכן היו מביאין לו?
משולחנו של יהושפט.
אמר רבי שמואל בר אמי: דברי תורה צריכין השחרה והערבה.
בפרנסה מנין?
מי יכין לעורב צידו.
כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה אינו זוכה לדברי תורה.
ר' אסי הוה עסקן חמי חד עורב עביד קן, עביד ביעין, עביד אפרוחין. נסבינון ויהבינון בקידרתא חדתא, ואשע באפיהון ג' יומין. בתר תלתא יומין פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין. אשכח יתהון דעבדין צואה, וצואה עבדה יתושין והוו פרחין לעיל מנהון ואכלין להון. קרא עליהן הדין פסוקא: מי יכין לעורב צידו.
ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אומר: אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב): קומי רוני בלילה.
ריש לקיש אמר: ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א): והגית בו יומם ולילה.
ריש לקיש הוה פשיט קראי, וכד הוה מטי באילין קראי, (משלי לא) ותקם בעוד לילה, (איכה ב) קומי רוני בלילה, היה אומר: יפה למדני ר' יוחנן.
חזר ואמר: לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי.
ולמה?
דהוה דלילא ודיממא:
ב [מי יכול ללמוד את התורה]
מי שטפש מהו אומר?
מי יכול לקצות את זו!
מי שפקח מהו אומר?
הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר, עד שאני קוצץ את כולה.
כך מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין ל' פרקים, כלים ל' פרקים.
מי שפיקח מהו אומר?
הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר, עד שאני שונה את כל התורה כולה.
אמר רבי אמי: (משלי כד) ראמות לאויל חכמות.
אמר רבי יוחנן: לככר תלוי באוירו של בית.
מי שטיפש אומר:
מי יכול להוריד את זה?
מי שפיקח אומר: ולא אחר תלאו, אלא מביא שני קנים, ומספקן זה לזה ומורידו.
כך מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם?!
מי שפיקח אומר: והוא לא מאחר למדה, אלא הריני לומד שתי הלכות היום, ושתים למחר, עד שאני לומד את כל התורה כולה.
אמר רבי לוי:
משל לטרסקל נקוב, ששכר בעליו פועלים למלאתו.
מי שטיפש מהו אומר?
מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו?!
מי שפיקח מהו אומר?
ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל?!
כך מי שהוא טיפש מהו אומר?
מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה?!
מי שהוא פיקח מהו אומר?
ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן?!
אמר רבי זעירא: אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה תלתלי תלתלים הן, יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל, כענין שנאמר (דברים יג): והיתה תל עולם לא תבנה עוד.
אמר רבי אלכסנדרי בר חגאי: (בשם) ר' אלכסנדרי קרובה (קרובץ) אם מתכנסים כל אוה"ע להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין. כך אם מתכנסים כל אומות העולם לעקור דבר אחד מהתורה אינן יכולין.
ממי את למד?
משלמה על ידי שביקש לעקור אות אחת מן התורה עלה קטיגורו.
ומי קטרגו?
רבי יהושע בן לוי אמר: י' של ירבה קטרגו.
תני, ר' שמעון ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו: רבש"ע! עקרני שלמה ועשאני פלסתר שכל דייתיקי ששנים וג' דברים בטלין הימנה כולה בטילה. והרי שלמה המלך ביקש לעקור יו"ד ממני!
כתיב (שם יח): ולא ירבה לו נשים והרבה לו.
לא ירבה לו סוסים, והרבה לו סוסים.
לא ירבה לו כסף וזהב, והרבה לו כסף וזהב.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: צא לך, הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד ממך אינה בטילה לעולם!
ר' הונא בשם ר' אחא אמר: יו"ד שנטל הקב"ה משמה של שרה חלקו לשנים חציו לאברהם וחציו לשרה.
אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד של שרה עלתה ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו: רבש"ע! עקרתני משמה של אותה צדקת?!
א"ל הקב"ה: צא, לשעבר היית בשמה של נקבה בסופה של תיבה, אבל עכשיו הריני נותנך בשמו של זכר בראשו של תיבה, הדא הוא דכתיב (במדבר יג): ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
(דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אם את עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את כל העולם כולו.
(שמות לד) כי לא תשתחוה לאל אחר, אם אתה עושה רי"ש דל"ת נמצא את מחריב את כל העולם כולו.
(ויקרא כב) ולא יחללו את שם קדשי, אם אתה עושה חי"ת ה"א נמצא מחריב את העולם כולו.
(תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה הללויה, אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
(ירמיה ה) כחשו בה', אם אתה עושה בי"ת כ"ף מחריב העולם.
(הושע ה) בה' בגדו, אם אתה עושה בי"ת כ"ף אתה מחריב את כל העולם.
(שמואל א ב) אין קדוש כה', אם אתה עושה כ"ף בי"ת אתה מחריב את העולם.
(שם) כי אין בלתך
אמר רבי אבא בר כהנא: כולה בלה ואת לית בלה.
כי אין בלתך, אין לבלותך:
ג [דברי תורה ערבים לפני הקב"ה]
כתוב אחד אומר (שיר ה): שחורות כעורב.
וכתוב אחד אומר (שם): מראהו כלבנון בחור כארזים.
וכתיב (נחום ב): מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו?!
אלא, אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים.
ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה, אע"פ שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כגון: הלכות זיבה ונגעים, נדה ויולדת, אמר הקדוש ברוך הוא: הרי הן עריבות עלי, שנאמר (מלאכי ג): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו'.
תדע לך שהוא כן שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, איש איש כי יהיה זב מבשרו ואשה כי יזוב זוב דמה וגו':
ד [בעצלתים ימך המקרה]
ימך המקרה, (שמות יט) וירד ה' על הר סיני
(תהלים יח) ויט שמים וירד.
ובשפלות ידים, ע"י שנשתפלו ישראל מלחנות במחלוקת, ידלף הבית.
גם עבים נטפו מים.
דבר אחר:
בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה, ימך המקרה. (ישעיה כב) ויגל את מסך יהודה, גלי דכסי.
ובשפלות ידים, ע"י שנשתפלו מלעשות תשובה בימי ירמיה ידלף הבית.
(עמוס ו) כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים, מה הדין רסיסה אית מינה אליסים, והדין בקיעה לית מינה אליסין לא דמו להדדי.
דבר אחר:
בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה דאומטיקום.
ובשפלות ידים, על ידי שהאדם הזה משתפל לקנח גופו כראוי יעלה גופו חטטין.
ר' אבהו פתר קריא באשה ע"י שהאשה זו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי, ימך המקרה, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ): וגלה את ערותה, את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה. ובשפלות ידים, על ידי שהאשה הזו משתפלת מלבדוק עצמה בעונתה, ידלף הבית הרי היא מתרבה בדמים, הדא הוא דכתיב: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים.
טביתא אמתא דרבן גמליאל, היתה בודקת בחביות, כיון שהרגישה ישבה לה.
א"ל: הא קהיתין?
א"ל: לא. כיון דאיתבונן אמר: ווי, דהא אזיל חמרא!
א"ל: על כל חבית וחבית הייתי בודקת ולא הרגשתי אלא בזו.
א"ל: תתיהב ליך נפשך היך כמה דיהבת לנפשי:
ה [צער גדול נתן הקב"ה לאשה]
ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, זה שאמר הכתוב (ד"ה ב טו): וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה.
ומי נתנבא הפסוק הזה?
עזריה בן עודד הנביא אמר: עתידין ימים לבא לישראל ללא אלהי אמת שאין מדת הדין נעשה בעולם, וללא כהן מורה שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, וללא תורה שעתידין סנהדרין ליבטל, כיון ששמעו אותו הדור כן רפו ידיהן יצתה בת קול ואמרה: חזקו ידים רפות.
ר' יודן ור' פנחס ר' יודן אמר: (ישעיה לה) חזקו ידים רפות, ידים שהן נראין כאלו רפות, וברכים כושלות אמצו, שהן נראות כאלו כושלות.
ר' פנחס אמר: חזקו ידים רפות, שרפיתם עצמכם במעשיכם הרעים.
וברכים כושלות אמצו, שכשלתם במעשיכם הרעים.
(שם) אמרו לנמהרי לב
ר' הושעיא רבה אמר: למפגרי לבא, שנאמר (נחום ב): ימהרו חומתה.
ר' יהושע בן לוי אמר: כגון אלו שהן דוחקין את הקץ, שנאמר (בראשית כד): ותמהר ותורד כדה.
חזקו אל תיראו, לפי שהיו ישראל אומרים (תהלים מב): היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך, יצתה בת קול ואמרה להן: (ישעיה לה) הנה אלהיכם נקם יבוא, מי שהוא עתיד לשלם גמולן של אומות העולם. (שם) גמול אלהים הוא יבא ויושיעכם.
וימים רבים לישראל
וכי ימים רבים היו?!
אלא ע"י שהיו ימים של צער היה קורא אותן רבים.
דכוותה (מלכים א יח) ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר.
ר' ברכיה ור' חלבו, בשם רבי יוחנן: שלשה חדשים בראשונה, ושלשה חדשים באחרונה, ושנים עשר באמצע, הרי שמונה עשר חדשים.
וכי ימים רבים היו?!
אלא ימים של צער, לפיכך הוא קורא אותן רבים.
ודכוותה (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם.
וכי רבים היו?!
אלא על ידי שהיו ימים של צער.
ודכוותה (אסתר א) שמונים ומאת יום.
וכי רבים היו?!
אלא ע"י שהיו וכו'.
והדין פסוקא ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים.
תני, ר' חייא ימים שנים, רבים שלשה, מכאן ואילך אין זו נדה, אלא דוה.
והנדה בנדתה אין כתיב כאן, אלא והדוה בנדתה.
אמר רבי שמלאי: צער גדול נתן הקב"ה לאשה זו שמאחר שמשמרת ימי זיבה יושבת ומשמרת ז' ימי נדה, והתורה קורא אותה נדה והדוה בזיבתה אין כתיב כאן, אלא והדוה בנדתה.
ר' יוחנן, בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: ומה אם האשה הזו ע"י שפירשה שנים שלשה ימים, התורה קורא אותה נדה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשנו ותפארתנו כמה ימים, וכמה שנים, כמה קיצים, וכמה עיבורים על אחת כמה וכמה!
ו [ענשו של יהויקים]
ואשה כי יזוב זוב דמה
מי קיים מצות זיבה?
יכניהו בן יהויקים אמרו כיון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים, עלה וישב לו בדפנו של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו.
אמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב?!
אמר להם: לאו, אלא יהויקים מרד בי, תנוהו לי ואלך!
באו אצלו ואמרו לו ליהויקים: נבוכדנצר בעי לך!
אמר להן: כך עושין דוחין נפש מפני נפש דוחין נפשי ומקיים נפשיכון?!
כתיב (דברים כג) לא תסגיר עבד אל אדוניו?!
אמרו לו: לא כך עשתה זקנתך לשבע בן בכרי?!
כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלוהו לו.
וכיצד שלשלוהו?
רבי אליעזר ור' שמעון
ר' אליעזר ב"ר נתן אומר: חי שלשלו אותו, כמה דאת אמר: (יחזקאל יט) ויתנהו בסוגר בַּחַחִים, בַּחַיִּים כתיב.
ר' שמעון אומר: מת שלשלו אותו לו, כמה דאת אמר: (שם) למען לא ישמע קולו עוד.
אמר רבי יהושע בן לוי: אני מקיים דברי שניהם.
חי שלשלו אותו, אלא שהיה מפונק ומת בידם.
מה עשה לו נבוכדנצר?
ר' יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אומר: נטלו והחזירוהו בכל ערי יהודה וישב עליו בפרדימוס והרגו, וקרע את החמור והכניסוהו לתוכו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כב): קבורת חמור יקבר.
ר' נחמיה אומר: נטלו והחזירו בכל ערי ישראל והרגו והיה מחתך ממנו כזיתים ומשליך לכלבים, הדא הוא דכתיב: קבורת חמור יקבר.
היכן היא קבורת חמור?
לא במעי הכלב הוא שהנביא מקנתר עליו, ואומר (מלכים ב כד): ויתר דברי יהויקים וכל אשר עשה.
רבי יוחנן אמר: ג' אמוראין -
חד אמר: שהיה לבוש כלאים.
וחד אמר: שמשך לו ערלה.
וחד אמר: שנמצאת כתובת קעקע חקוקה על בשרו.
ר' יוחנן אמר: על ידי שבא על אמו ועל כלתו ועל אשת אביו.
דאמר רבי יוחנן: כללו של דבר, בפתח שיצא בו נכנס.
ר' יהושע בן לוי אמר: על שהושיב בירניות בירושלים.
מהו בירניות?
ביירן ציירן שהיה הורג את בעליהם ומענה את נשיהם ומכניס ממונם לטמיון, הדא הוא דכתיב (יחזקאל יט): וידע אלמנותיו. כיון שהרגו נבוכדנצר המליך את יכניה בנו תחתיו וירד לו לבבל. יצאו כל בני בבל לקלסו.
אמרו לו: מה עשית?
אמר להם: יהויקים מרד בי והרגתיו והמלכתי יכניה בנו תחתיו.
אמרו לו: מתלא אמר: גור טב מכלב ביש, לא תרבי גור ביש, מכלב ביש עאכ"ו! מיד שמע להם, ועלה וישב בדפנו של אנטוכיא.
ירדו סנהדרי גדולה לקראתו ואמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב?!
אמר להם: לא, אלא אותו שהמלכתי תנוהו לי ואני הולך לי.
אזלין אמרין ליכניה: נבוכדנצר בעי לך!
מה עשה?
עמד וכנס כל מפתחות בית המקדש ועלה לראש הגג ואמר:
רבש"ע! הואיל ולא זכינו להיות גזברין לפניך, עד עכשיו היינו בעלי בתים נאמנים לפניך מכאן ואילך הרי מפתחותיך לפניך!
תרין אמוראין -
חד אמר: כמין יד של אש ירדה ונטלתן ממנו.
וחד אמר: משעה שזרקן עוד לא ירדו.
מה היו בחוריהן של ישראל עושין?
היו עולין לראש גגותיהן ונופלים מתים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כב): משא גיא חזיון מה לך איפא כי עלית כלך לגגות.
מה עשה נבוכדנצר?
נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נחבש בימיו לא היה יוצא משם לעולם.
(שם יד) על שום אסיריו לא פתח ביתה
גלה יהויכין וגלתה סנהדרי גדולה עמו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כב): העצב נבזה נפוץ.
ר' אבא בר כהנא אמר: כעצם הזה של מוח שבשעה שאתה מנפצו אינו יפה למאומה כו'.
עד שאלתיאל, שאל הקדוש ברוך הוא לב"ד של מעלה והתירו לו את נדרו.
באותה שעה ישבה סנהדרי גדולה על דעתה ואמרו: בימינו מלכות בית דוד פוסקת אותו, שכתוב בו (תהלים פט): וכסאו כשמש נגדי.
מה נעשה?
נלך ונפייס לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך. הלכו ופייסו לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך.
מה היה שם אשתו של נבוכדנצר?
רב הונא אמר: שמירם שמה.
ר' אבין אמר: שמירמות שמה.
ורבנן אמרין: שמירעם שמה ע"י שנולדה ברעם.
כיון שבא נבוכדנצר להזקק לה א"ל: את מלך ויכניה אינו מלך?!
אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו?!
מיד גזר ונתנו לו אשתו.
וכיצד שלשלוה לו?
ר' שבתי אמר: דרך קנקלין שלשלוה לו.
ורבנן אמרי: פתחו המעזיבה ושלשלוה לו.
כיון שבא להזקק לה, אמרה: כשושנה אדומה ראיתי פרש ממנה מיד. הלכה וספרה וטהרה וטבלה.
אמר לו הקב"ה: בירושלים לא קיימתם מצות זיבה ועתה אתם מקיימין, שנאמר: (זכריה ט): גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור, נזכרתם אותו הדם שבסיני בשביל כן, שלחתי אסיריך.
אמר רבי שבתי: לא זז משם, עד שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו.
על אותה שעה אמר (שיר ד): כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
יצתה בת קול ואמרה להם (ירמיה ג): שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.
|
