|
פרשה כב: שחיטת קדשים בחוץ ואיסור במות
א [איסור שחיטת חולין במדבר]
ר' יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אמר: אפילו דברים שאתם רואין יתרון לעולם אף הן בכלל הנייתו של עולם הן. סיבא למעבד חבלא סיבוא למסוך נגיא.
(שם): מלך לשדה נעבד, אפילו הוא מלך והוא שליט מסוף העולם ועד סופו.
לשדה נעבד, עבדת ארעא עביד לא עבדת ארעא ולא כלום.
לפיכך (שם): אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב ממון לא ישבע ממון.
ואוהב בהמון לא תבואה וגו', שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו?!
ר' ישמעאל ברבי תנחום ורבי חנין בריה דרבי בשם ר' ירמיה: כתיב (יחזקאל כז): וירדו מאניותיהם וגו' (על): [אל] הארץ יעמדו.
וכי אין אנו יודעין שעל הארץ היו עומדין?!
אלא הרי ששקעה ספינתו של אחד בים ויש לו קרקע על הארץ יעמוד. אם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה.
רבי נחמיה אמר: ויתרון ארץ בכל היא, אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה כגון: הלכות ציצית, תפילין ומזוזה, אף הן בכלל מתן תורה, שנאמר (דברים ט): ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים.
ר' יהושע בן לוי אמר: ועליהם ככל הדברים וכתיב: כל המצוה אשר אנכי וגו'.
כל ככל, דברים הדברים, מצוה המצוה, מקרא, משנה, הלכות, תלמוד, תוספתות, אגדות, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר (קהלת א): יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא.
חבירו משיב עליו: כבר היה לעולמים.
מלך לשדה נעבד
ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: מלך, זה בעל תלמוד.
לשדה נעבד, זה בעל משנה שהוא סודר הלכה לפניו.
ורבי נחמיה אומר: מלך, זה בעל משנה.
לשדה נעבד, זה בעל תלמוד שהוא מקבל הלכה לפניו. לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב תורה לא ישבע תורה.
ואוהב בהמון וגו'
שכל מי שהומה ומהמה אחרי תורה ותלמוד אין לו, מה הנאה יש לו?!
ר' אלעזר ברבי אבא בשם ר' אחא אומר: למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה:
ב [אין דבר מיותר בעולם]
מלך לשדה נעבד, זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (תהלים צג): ה' מלך גאות לבש.
לשדה נעבד, זו ציון, דכתיב (מיכה ג): ציון שדה תחרש. לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב מצות לא ישבע מצות.
ואוהב בהמון וגו'
שכל מי שהומה ומהמה אחר המצות ומצוה קבועה לדורות אין לו, מה הנאה יש לו?!
תדע לך שהוא כן שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה וכמה מעשים טובים היה בידו, ויש לו מצוה קבועה לדורות, הדא הוא דכתיב (דברים ד): אז יבדיל משה:
ג [יתושו של טיטוס]
ויתרון ארץ
אמר הקב"ה לנביאים: אם אין אתם עושין שליחותי יש לי שלוחין.
הוי, ויתרון ארץ וגו', בכל אני עושה שליחותי.
אמר ר' אחא: בכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו אפילו על ידי נחש, אפילו ע"י צפרדע, ואפילו על ידי עקרב, ואפילו ע"י יתוש.
טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגידר את הפרוכת, ונטל שתי זונות והציע ספר תורה תחתיהן, ובעלן על גבי המזבח, ויצאה חרבו מליאה דם.
מאן דאמר: מדם הקרבנות.
ומאן דאמר: מן דם פר ושעיר של יוה"כ.
התחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה אמר: לא דמי, ההוא דעבד קרבא עם מלכא במדבר ונצח ליה, לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה.
מה עשה?
כינס כל כלי בהמ"ק ונתן לתוך גרגותני אחת וירד לו לספינה. כיון שירד מחא נחשולא בימא. אמר: דומה לי שאין כחו של אלוה זה, אלא במים.
דור אנוש לא פרע מהם, אלא במים.
וכן דור המבול.
וכן פרעה וחילו.
אף אני כיון שהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני!
אמר לו הקב"ה: רשע! חייך, בבריה פחותה ממה שבראתי, מששת ימי בראשית אני פורע ממך, מיד רמז הקדוש ברוך הוא לים ועמד מזעפו. כיון שהגיע לרומי, יצאו כל בני רומי וקלסוהו: נקיטא ברברייא!
מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ. כיון שיצא מזגו לו כסא דחמרא וזימן לו הקב"ה יתוש אחד ונכנס לתוך חוטמו והיה אוכל והולך עד שהגיע למוחו. התחיל מנקר את מוחו אמר: קראו לרופאים ויפצעו מוחו של אותו האיש ודעו במה אלוה של אומה זו נפרע מאותו האיש! מיד קראו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו בו כמו גוזל בן יונה והיה בו משקל שתי ליטראות.
אמר ר' אלעזר ברבי יוסי: תמן הוינא ויהבין גוזלא מן דין סטרא, ותרתין ליטריא מן דין סיטרא ותקל חד כל קבל חד, ונטלוהו ונתנוהו בתוך קערה אחת, כל מאן דהוה הדין, שני הוה הדין שני, פרח יתושא, פרח נשמתא דטיטוס הרשע:
ד [כולם שלוחין של הקב"ה]
ויתרון ארץ
עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים ע"ג נהרא וחמא חדא אורדען, טענא חדא עקרב ומגזתיה נהרא. אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא, אגיזתא נהרא ואזלת ועבדת שליחותה, וחזרת יתה לאתרה, ונשמע קול יללה בעיר: פלוני נשכו עקרב ומת.
ר' פנחס בשם ר' חנין דצפורי אמר: עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים וחפר בהדא בקעת בית שופרי, חמא חד עשב ולקיט יתיה ועבדא כלילא לראשיה. אזל חד חויא ומחא יתיה, וקטל יתיה.
אתא חד חבר, וקם ליה סקר בההוא חויא, אמר: תמה אנא על מאן דקטל הדא חויא!
אמר ההוא גברא: אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא ההוא עשבא עביד בה כלילא על רישיה. א"ל: מן קושטא אנא קטלית יתיה.
א"ל: את יכיל מרים הדין עשבא מן רישא?
א"ל אין. כיון דארים יתיה, א"ל: את יכיל קרב הדין חויא בהדין חוטרא?
א"ל: אין. כיון דקרב לההוא חויא, מיד נשלו איבריו.
רבי ינאי הוה יתיב מתני על תרע קרתא, וראה נחש אחד מרתיע, ובא והוה מרדף ליה מן הדין סטרא, והוא חזר מן הדין סטרא.
אמר: זה מוכן לעשות שליחותו. מיד נפלה הברה בעיר: איש פלוני נשכו נחש ומת.
ר' אלעזר הוה יתיב ומטייל בבית הכסא. אתא חד רומי ומקים יתיה ויתיב.
אמר: הדא לא על מגן, מיד נפקא חד חויא ומחא יתיה וקטליה, קרי עליה (ישעיה מג): ואתן אדם תחתיך.
ר' אלעזר הוה קאים על הדא שוניתא דימא דקסרין, וראה קוליא אחת, שהיתה מתגלגלת ובאה, והוה מצנע לה והא מתגלגלא.
אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא.
לבתר יומין עבר חד בלדר, איתגלגלת בין רגליו ונכשל בה ונפל ומת. אזלין ופשפשוניה ואשכחון יתיה טען כתבין בישין, על יהודאי דקסרין.
ר' שמעון, הוה עסקן בדברים, הוה ליה חד פרדס. חד זמן הוה יתיב ביה, והוה ביה חד סדן חמא הדא דוכיפת, דעבד ליה קן בגוה.
א"ל: מה בעי הדין עופא מסאבא בהדין פרדס?!
אזל רבי שמעון וסתריה לההוא קינא. אזל ההוא דוכיפת ותקנה.
מה עבד ר' שמעון?
אזל אייתי חד לוח, ויהבה באפוי דההוא קינא, ויהב ביה חד מסמר.
מה עבד ההוא דוכיפת?
אזל אייתי חד עשב ויהביה על ההוא מסמרא ושרפה.
מה עבד ר' שמעון?
אמר: טוב למגנזא הדין עשבא, דלא יילפון גנביא למעבד כן, ויחרבון ברייתא.
חמרתא דר' ינאי אכלת עשבא ואיסתמית, ואכלת עשבא אחרי ואיתפתחת.
עובדא הוה בתרין גברי דהוו עיילין באילין שבילייא דטבריא, חד סמיא, וחד מפתח.
והוה ההיא פתיחא גדיש ליה לההוא סמייא. יתבון למיקרטא באורחא, וארעת שעתא ואכלין מן עשבא, דין דהוה סמי אתפתח, ודין דהוה פתיח אסתמי, ולא עלון מן תמן, עד דגדש ההוא סמיא לפתיחא.
עובדא הוה בחד גברא דהוה סליק מן בבל, יתיב למקרטא באורחא, וחמא תרתין צפרין מתנציין, חדא עם חדא וקטלת חדא מנהון חברתה. אזלת ההיא אחריתי ואתיית עשבא, ויהב עלה ואחיית יתה.
אמר: טב לי נסב מן הדין עשבא, ואחייה ביה מתיא דארעא דישראל, כי פרי וסלק חמא חד תעלא מית מקלק באורחא.
אמר: טב לי מנסייא בהדין תעלא, ויהב עליה ואחייה, וסליק עד שהגיע לסולמי צור. כיון שהגיע לסולמי צור, חמי חד ארי קטיל ומקלק באורחא.
אמר: טב לי מנסיא בהדין ארי, ויהב עלוהי מן עשבא וחיה, וקם ואכל יתיה.
הוא דברייתא אמרי: טב לביש עבדת בישא עבדת, טב לביש לא תעביד, וביש לא מטי לך.
אמר רבי תנחומא: אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו.
מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא. וארעת שעתא וטפת לבירא דמרים ואסחי ואיתסי.
והיכן היא בארה של מרים?
אמר רבי חייא בר אבא: כתיב (במדבר כא): ונשקפה על פני הישימון, שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים.
אמר רבי יוחנן בן נורי: שערותא רבנן, והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא, עתיקא דטבריא:
ה [הקרבה בבמה]
דתנינן תמן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות ומשהוקם המשכן, נאסרו הבמות והעבודה בכהנים, והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר והיו פורעניות באות עליהם והיו אומות העולם אומרין: עובדין לשמו והוא הורגן?!
לפיכך, אמר הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל איש איש מבית ישראל ואל פתח אהל מועד לא הביאו:
ו [שחיטת קדשים בחוץ]
איש איש מבית ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו): שוחט השור מכה איש, זובח השה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך און.
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: כל מי שהוא גוזל את חבירו שוה פרוטה מעלין עליו כאילו הורגו. ואית ליה קריין סגין שנאמר: שוחט השור מכה איש.
(יחזקאל יט): וילמד לטרף טרף אדם אכל.
(משלי א): כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.
(יואל ג): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם.
(שמואל ב כא): ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשה דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל וגו' וכי הוא הרגן, או דמה להן?!
אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.
וריש לקיש הוה מסרס קרייא, מכה איש שוחט השור עורף כלב זובח השה דם חזיר מעלה מנחה מברך און מזכיר לבונה.
גם המה בחרו בדרכיהם
ר' אלעזר שאל את רבי חנינא ואית דאמרי רבי חנינא שאל את ר' אליעזר: ואפשר כן רבה שאיל לתלמידא?!
אלא לא בעא מיניה, אלא למבדקיה.
א"ל: מהו דנן דכתיב (משלי ל): שתים שאלתי מאתך שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי. הטריפני לחם חוקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי: מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי.
איזה מהן קשה הראשונה או השניה?
אמר לו: מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על ע"ז ולא וויתר על חילול השם.
ומנין שוויתר הקב"ה על עבודת כוכבים?
שנאמר (יחזקאל כ): ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהים איש גלוליו לכו עבודו.
וכתיב (שם): את שם קדשי לא תחללו עוד, והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר והיו פורעניות באות עליהם והאומות רואין ואומרין: הם מקריבין לו והורגם?!
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך ואמור לישראל הזהרו שלא תהיו מקריבין לאיסור במה, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: איש איש מבית ישראל אשר ישחט:
ז [איסור שחיטת חולין במדבר מחוץ למשכן]
רבי ישמעאל אמר: הרי זה היתר מכלל איסור, לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לא בא הכתוב והתיר להם, אלא בשחיטה.
רבי עקיבא אומר: הרי זה אסור מכלל היתר, לפי שהיו ישראל נוחרין ואוכלין במדבר לא בא הכתוב ואסר להם כן, אלא בשחיטה.
תני רבי ישמעאל: לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר, לפיכך הזהירן הכתוב שיהו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל, אע"פ שהבעלים יושבים ומחשבים כל היום אין הכל הולך, אלא לאחר השוחט.
ומה תלמוד לומר: שתי שחיטות אשר ישחט ב' פעמים?
תני בשם ר' יודן: שני דקדוקי שחיטה הן. רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף:
ח [הטעם לאיסור שחיטת חולין מחוץ למשכן]
משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבילות וטריפות.
אמר המלך: זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור (גדור).
כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, דכתיב (ויקרא טז): ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ואין שעירים אלו, אלא שדים, שנאמר (דברים לב): ויזבחו לשדים, ואין שדים אלו, אלא שעירים שנאמר: (ישעיה יג): ושעירים ירקדו שם. והיו מקריבין קרבניהם באיסור במה ופורעניות באות עליהם.
אמר הקב"ה: יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים, הדא הוא דכתיב: איש איש מבית ישראל וגו':
ט [הבמה מותרת ע"י נביא]
מאי טעמא?
שנאמר (דברים יב): השמר לך פן תעלה עולותיך, ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות?!
אמר ר' שמלאי: הקדוש ברוך הוא אמר לו שנאמר: (מלכים א יח): ובדברך עשיתי, בדבורך עשיתי.
ר' יוחנן בר מרי מייתי ליה מן הדא (יהושע ח): אז יבנה יהושע אין לי, אלא בגלגל.
בגבעון מנין?
שנאמר (שופטים ו): ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור.
אמר ר' אבא בר כהנא: שבעה עבירות נעשו בפרו של גדעון:
עצי אשרה,
ואבנים פסולות,
ומוקצה,
ופר הנעבד,
וזר,
ולילה,
ומחוסר זמן.
ואין לי, אלא גבעון.
בשילה מנין?
שנאמר: (ש"א ז): ויקח שמואל טלה חלב אחד.
אמר רבי אבא בר כהנא: ג' עבירות נעשו בעולה של שמואל:
היא ועורה,
ומחוסר זמן,
ולוי היה.
אמר רבי יוסי: אין מן הדא קריא לית את שמע כלום.
ואתיית הדא דר' שמואל בר נחמני ותשובתו הרמתה כי שם ביתו:
י [דברים שאסרה התורה והתירה במקומם דבר אחר]
איש איש מבית ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קמו): עושה משפט לעשוקים, אלו ישראל דכתיב בהון (ירמיה נ): כה אמר ה' צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה.
נותן לחם לרעבים, אלו ישראל דכתיב (דברים ח): ויענך וירעיבך.
ה' מתיר אסורים, מה שאסרתי לך התרתי לך.
אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה.
אסרתי לך גיד הנשה בחיה והתרתי לך בעוף.
אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים.
ר' אבא ור' יונתן בשם ר' לוי אמר: יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך.
דם הנדה אסרתי לך התרתי לך דם בתולים.
אסרתי לך אשת איש התרתי לך את השבויה.
אשת אח התרתי לך יבמה.
אשה ואת אחותה בחייהם התרתי לך לאחר מיתה.
לבישת כלאים התרתי לך סדין בציצית.
בשר חזיר התרתי לך דג ששמו שיבוטא.
את החלב התרתי לך את השומן.
את הדם התרתי לך טחול.
בשר בחלב התרתי לך את הכחל.
ר' מנחמא ור' ביבי ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' יונתן אמרו: תחת מה שאסרתי לך התרתי לך. תחת איסור דגים לויתן דג טהור.
תחת איסור עופות זיז עוף טהור, הוא הדא הוא דכתיב (שם נ): ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי
אמר רבי יהודה ברבי סימון: בשעה שהוא פורש את כנפיו מכהה גלגל חמה, הדא הוא דכתיב (איוב לט): המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן.
ולמה נקרא שמו זיז?
יש בו כמה מיני טעם מזה ומזה.
תחת איסור בהמות בהמות בהררי אלף.
רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן, ר' יוחנן אומר: בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני עשבים והיא אוכלת, שנאמר: (שם מ): כי בול הרים ישאו לו.
וריש לקיש אמר: בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה מאכל לאכילתן של צדיקים והיא אוכלת.
מאי טעמא?
(ישעיה סה): והיה השרון לנוה צאן.
ורבנן אמרי: בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה מיני בהמות והיא אוכלת.
מאי טעמא?
שנאמר (איוב מ): וכל חית השדה ישחקו שם.
ואפשר כן אית בעיר אכיל בעיר?!
אמר רבי תנחומא: גדולים הם מעשה האלהים מה משונין הם מעשיו של הקב"ה.
ומהיכן הוא שותה?
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: כל מה שהירדן מכניס אחת לששה חדשים הוא עושה גמיעה אחת.
מאי טעמא?
שנאמר (שם): הן יעשוק נהר ולא יחפוז.
ר' שמעון בן לקיש אמר: כל מה שהירדן מכניס לי"ב חדשים הוא עושה אותו גמיעה אחת. מאי טעמא?
(שם): יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ויש בהם לכלוך פה.
רב הונא בשם רבי יוסי אמר: אין בהם לכלוך פה.
ומהיכן הוא שותה?
תני, רשב"י: נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם הוא שותה.
מאי טעמא?
שנאמר (ירמיה יז): ועל יובל ישלח שרשיו.
אמר ר' מאיר (איוב יב): ואולם שאל נא בהמות ותורך, זה בהמות.
ועוף השמים ויגד לך, זה זיז שדי.
או שיח לארץ ותורך, זה גן עדן.
ויספרו לך דגי הים, זה לויתן.
מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת.
|
