|
פרשה כז: שור או כשב או עז
א [צדקתך כהררי אל]
דבר אחר:
צדקתך כהררי אל, מה ההרים ראוים להזרע ועושים פירות.
כך הצדיקים, עושים פירות ומטיבין לעצמם ולאחרים.
למה הדבר דומה?
לפעמון זהב והגיל שלו מן מרגליות.
כך הצדיקים מטיבין לעצמן ולאחרים, שנאמר (ישעיה ג): אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.
משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים.
מה תהום, אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות,
אף הרשעים אין להם מעשים טובים ואין עושים פירות, אלא מצירין לעצמן ולאחרים שנאמר (שם): אוי לרשע רע, רע לעצמו ורע לאחרים.
צדקתך כהררי אל, סרס המקרא ודרשהו.
צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה.
מה ההרים הללו כובשין על תהום שלא יציף העולם,
כך הצדקה כובשת את הפורעניות שלא תבא לעולם.
צדקתך כהררי אל
מה ההרים הללו אין להם סוף,
כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים.
משפטיך תהום רבה
מה תהום אין לו חקר,
כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבוא.
דבר אחר:
צדקתך כהררי אל
ר' ישמעאל אומר: הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי אל,
הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה כהררי אל.
אבל רשעים שאין עושים התורה שניתנה מהררי אל,
הקב"ה מדקדק עמהן עד תהום רבה.
ר' עקיבא אומר: אלו ואלו מדקדק עמהן.
הצדיקים גובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז, בשביל ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא ומשפיע שלום לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעוה"ז, כדי ליפרע מהם לעתיד לבוא.
ר' מאיר אומר: משל הצדיקים בדירתן, שנאמר (יחזקאל לד): במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם.
ומשל הרשעים בדירתן, שנאמר (שם לא): ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום.
ר' יהודא ב"ר אמר:
משל אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף וזהב ולא משאר מתכות, אלא מחרס מפני שהוא מין במינו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא:
גיהינום חשך, דכתיב (תהלים לה): יהי דרכם חשך וחלקלקות.
ותהום חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום.
והרשעים חשך, שנאמר: (ישעיה כט): והיה במחשך מעשיהם.
יבא חשך ויכסה חשך, שנאמר: (קהלת ו): כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה.
דבר אחר:
צדקתך כהררי אל
ר' יהודה ב"ר סימון אמר: צדקה שעשית עם נח בתיבה, כהררי אל, שנאמר (בראשית ח): ותנח התיבה על הרי אררט.
ומשפטיך שעשית עם דורו, דקדקת עמהם, עד תהום רבה, שנאמר (שם ז): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.
וכשזכרתו, לא לבדו זכרתו, אלא ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה.
רבי יהושע בן לוי: כי סליק לרומי, ראה שם עמודים של שיש מכוסים בטיפטיאות.
בשרב, שלא יפקעו.
ובצנה, שלא יקרשו.
ראה שם עני אחד ומחצלת קנים תחתיו ומחצלת קנים על גביו.
על העמודים קרא: צדקתך כהררי אל אן דאת יהב את משפע.
ועל העני קרא: משפטיך תהום רבה אן דאת מחי את מדקדק.
אלכסנדרוס מוקדן אזל לגבי מלכא קציא, לאחורי הרי חשך. אזל להדא מדינתא דשמה קרטיגנא, והות כולה דנשי נפקין קדמוי.
אמרי ליה: אי את עביד עמנא קרבא ונצחת לן, שמך נפק לעלמא דמחוזא דנשי אחרבת, ואי אנן עבדינן עמך קרבא ונצחינך, שמך נפיק בעלמא דנשיא נצחוך, ותו לית את קאים קדם מלכו, כי נפק כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מוקדן שטי הוינא, עד דאתי לקרטיגנא מדינתא, ואלפית עצה מנשיא.
אזל למדינתא אוחרי דשמה אפריקי, נפקין קדמוניה בחזורין דדהב, וברמונין דדהב, ובלחם דדהבא.
אמר: ומה זה דהבא מתאכיל בארעכון?!
א"ל: ולא הוה כן בארעא?!
אמר להון: לא עבידתיכון אתיתי למחמי, אלא דינכון אתיתי למחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא.
חד אמר: מרי מלכא חרובא זביניה מהאי גברא, וגריפתא ואשכחי בה סימא, ואמרית ליה: סב סימתיך דחרובא זבינית, וסימא לא זבינית.
ואחרינא אמר: כמה דאת מסתפי מעונש גזל, כך מסתפינא אנא, כד זבינית לך, חרובתא וכל דאיהו בה, זבינית לך.
קרא מלכא לחד מנהון, א"ל: אית לך ברא?
א"ל: הן.
קרא לאחרינא, א"ל: אית לך ברתא?
א"ל: הן.
א"ל: זילון וינסבון דין לדין, ויכלון תרויהון סימא.
שרי אלכסנדרוס מוקדון תמה, א"ל מלכא: מה את תמה, לא דנתי טבות?
א"ל: הן.
א"ל: אלו הוה הדין דינא בארעכון, מה הויתון עבדין?
א"ל: מרים רישא דדין, ורישא דדין, וסימא סלקא לבי מלכא.
אמר: ושמשא דנחא בארעכון?
א"ל: הן.
ומיטרא נחית בארעכון?
א"ל: הן.
א"ל: דלמא אית בארעכון בעיר דקיק?
א"ל: תפח רוחיה דההוא גברא בזכות בעירא דקיקא, שמא דנחה עליכון, ומיטרא דנחית עליכון, אמטו בעירא דקיקא אתון משתזבין, הדא הוא דכתיב (תהלים לו): אדם ובהמה תושיע ה' אדם, בזכות בהמה תושיע ה'.
אמרו ישראל: רבש"ע! כאדם אנחנו כבהמה תושיענו לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, הדא הוא דכתיב (שיר א): משכני אחריך נרוצה.
להיכן אנו נמשכין אחריך?
לגן עדן, הדא הוא דכתיב (תהלים לו): ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם.
אמר רבי אלעזר ב"ר מנחם: עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו.
אדם ובהמה תושיע ה'
אמר רבי יצחק: משפט אדם ומשפט בהמה שוין.
משפט אדם (ויקרא יב): וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
משפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה וגו':
ב [הגמול על קיום מצוות]
אמר הקב"ה: עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר.
אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, הדא הוא דכתיב (במדבר כג): כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו'.
רוה"ק אומרת: מי הקדימני ואשלם
מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה?!
מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר?!
מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג?!
מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית?!
מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום?!
מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים?!
מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית?!
מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה?!
מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן?!
מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה?!
מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה?! הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז:
ג [ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון]
וכתיב (ישעיה ו): שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף.
בשתים יעופף, לקילוס.
ובשתים יכסה פניו, שלא להביט בשכינה.
ובשתים יכסה רגליו, שלא יראו פני שכינה, דכתיב: וכף רגליהם ככף רגל עגל.
וכתיב (שמות לב): עשו להם עגל מסכה, על שם: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.
תמן תנינן: כל השופרות כלן כשרין חוץ משל פרה.
ולמה חוץ משל פרה?
אלא מפני שהוא קרן של עגל.
וכתיב: עשו להם עגל מסכה, על שום: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.
תנא: מפני מה סוטה אינה שותה בכוס של חברתה?
שלא יאמרו בכוס זה שתת פלונית ומתה, על שום: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.
תנינן (ויקרא כ): והרגת את האשה ואת הבהמה
אם אדם חטא, בהמה מה חטאת?
אלא מפני שבאה תקלה על ידה לאדם.
אמרה תורה תסקל שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויהיו אומרים: זו בהמה שנסקל פלוני על ידה על שום: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.
שור או כשב
וכי שור נולד והלא עגל נולד?
אלא משום עשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל, הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז:
ד [מה שהיה כבר הוא]
שור או כשב או עז, הדא הוא דכתיב (קהלת ג): מה שהיה כבר הוא.
ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: אם יאמר לך אדם שאלו לא חטא אדם הראשון ואכל מאותו העץ היה חי וקים לעולם?!
אמור לו אתה: כבר היה אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם.
ואשר להיות כבר היה, אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא עתיד להחיות לנו מתים?! אמור לו: כבר היה ע"י אליהו ועל ידי אלישע וע"י יחזקאל.
ר' אחא אמר, בשם ר' אליעזר בן חלפתא: כל מה שהקב"ה עתיד לעשות ולחדש בעולמו לעתיד לבא כבר הקדים ועשה מקצתו על ידי נביאיו הצדיקים בעוה"ז.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שאני עתיד לעשות ים יבשה, ולא כבר עשיתי ע"י משה?! דכתיב (שמות יד): ואתה הרם את מטך וגו'.
אני הוא שעתיד לפקוד עקרות, כבר עשיתי שנאמר (בראשית כא): וה' פקד את שרה.
אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם, שנאמר (ישעיה מט): והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, כבר עשיתי על ידי דניאל שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל, שנאמר: (דניאל ב): באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד.
אני פוקח עורים לעתיד לבא, כבר עשיתי שנאמר (מלכים ב ו): ויפקח ה' את עיני הנער של אלישע:
ה [והאלהים יבקש את הנרדף]
ר' הונא בשם רב יוסף אמר: לעולם, והאלהים יבקש את נרדף.
אתה מוצא צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף.
רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף.
רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף.
אפילו צדיק רודף רשע, והאלהים יבקש את נרדף.
מכל מקום והאלהים יבקש את נרדף.
רבי יהודה ב"ר סימון אמר, בשם ר' יוחנן, ב"ר נהוראי: לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין. תדע לך שכן הוא שכן הבל נרדף מפני קין ובחר הקדוש ברוך הוא בהבל, שנאמר (בראשית ד): וישע ה' אל הבל ואל מנחתו.
נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה, אלא בנח, שנאמר (שם ז): כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.
אברהם נרדף מפני נמרוד, ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם, שנאמר (נחמיה ט): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם.
יצחק נרדף מפני פלשתים, ובחר הקב"ה ביצחק, שנאמר (בראשית כו): ראה ראינו כי היה ה' עמך.
יעקב נרדף מפני עשו, ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב, שנאמר (תהלים קלה): כי יעקב בחר לו יה.
יוסף נרדף מפני אחיו, ובחר הקב"ה ביוסף, שנאמר (שם פא): עדות ביהוסף שמו.
משה נרדף מפני פרעה, ובחר הקדוש ברוך הוא במשה, שנאמר (שם קו): לולי משה בחירו.
דוד נרדף מפני שאול, ובחר הקב"ה בדוד, שנאמר: (שם עח): ויבחר בדוד עבדו.
שאול נרדף מפני פלשתים, ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול, שנאמר: (שמואל א יב): הראיתם אשר בחר בו ה'.
ישראל נרדפין מפני האומות, ובחר הקב"ה בישראל, שנאמר (דברים יד): ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה.
רבי אליעזר ב"ר יוסי בן זמרא אמר: אף בקרבנות כך.
אמר הקדוש ברוך הוא:
שור נרדף מפני ארי,
עז נרדף מפני נמר,
כבש מפני זאב,
לא תקריבו לפני מן הרודפים, אלא מן הנרדפין, הדא הוא דכתיב (ויקרא כג): שור או כשב או עז כי יולד:
ו [הקב"ה מתוכח עם ישראל]
שור או כשב או עז, הדא הוא דכתיב (מיכה ו): עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי.
אמר ר' אחא: ענה בי וקבל שכר.
ולא תענה ברעך עד שקר, ותקבל עליו דין וחשבון לעתיד לבא.
אמר רבי שמואל בר נחמן: בשלושה מקומות בא הקב"ה להתוכח עם ישראל ושמחו אומות העולם ואמרו: כלום אינון יכולין להתוכח עם בוראן?!
עכשיו הוא מכלן מן העולם.
בשעה שאמר להם (ישעיה א): לכו נא ונוכחה יאמר ה', כיון שראה הקדוש ברוך הוא ששמחו אומות העולם הפכה להם לטובה, שנאמר: (שם): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. באותה שעה תמהו האומות ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה?!
לא אתא אלא לאתפיגגה עם בנוי.
ובשעה שאמר להם (מיכה ו): שמעו הרים את ריב ה', שמחו אומות העולם ואמרו: היאך אלו יכולין להתוכח עם בוראן?!
עכשיו הוא מכלן מן העולם!
כיון שראה הקב"ה שאומות העולם שמחין הפכה להן לטובה, שנאמר: עמי מה עשיתי לך (שם).
עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב תמהו כלם ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה זו אחר זו?!
לא אתא, אלא מתפוגגא עם בנוי.
ובשעה שאמר (הושע יב): וריב לה' עם יהודה ולפקד על יעקב שמחו ואמרו: היאך אלו יכולין להתוכח עם בוראן?!
עכשיו הוא מכלן מן העולם!
מיד הפכה להם לטובה הדא הוא דכתיב: בבטן עקב את אחיו.
אמר ר' יודן בר רבי שמעון:
משל לאשה אלמנה, שקיבלה על בנה לדיין, כיון דחמת דיינא, דיתיב ודיין בנור ובזפת ובמגלבין, אמרה: אין אנא מודענא סורחנא, דהדין ברי להדין דיינא כדון, הוא קטל ליה. דרכת עד דחסיל דיינא, כיון דחסל, אמר לה הדין:
בריך מה סרח עליך?
אמרה ליה: מרי כד הוה במעי הוה מבעט.
א"ל: כדין הוא עבד לך כלום?
א"ל: לא.
א"ל: זיל ליך, דלית בהדא מלתא סורחן כלום.
כך כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחים הפכה להם לטובה, שנאמר: בבטן עקב את אחיו. מיד תמהו אוה"ע ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה זו אחר זו?!
לא אתא, אלא לאתפוגגא עם בנוי.
ומה הלאיתיך ענה בי
אמר ר' ברכיה:
משל למלך ששלח שלוחין שלו למדינה ועמדו בני המדינה ושמשו לפניהם באימה וביראה וברתת ובזיע.
כך אמר להם הקב"ה לישראל: שלחתי לכם שלשה שלוחין: משה, אהרן ומרים.
שמא אכלו מכם?!
שמא שתו מכם?!
שמא הטריחו עליכם כלום?!
לא מזכותן אתם מתפרנסין?!
המן, בזכות משה.
הבאר, בזכות מרים.
ענני כבוד, בזכות אהרן.
אמר ר' יצחק:
משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה.
מה עשו בני המדינה?
עמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה ברתת ובזיע.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הדא פרוסדוגמא דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהא קורין ק"ש לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם, אלא (דברים ו): בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.
אמר ר' יהודה בר ר' סימון: אמר הקב"ה: עשרה מיני בהמות מסרתי לך שלשה ברשותך וז' אינן ברשותך.
שלשה ברשותך (שם יד):
שור ,
שה כשבים,
ושה עזים,
וז' אינן ברשותך:
איל,
וצבי,
ויחמור,
ואקו,
ודישון,
ותאו,
וזמר,
לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, אלא ממה שברשותך מן הגדל על אבוסיך, הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז:
ז [אתם מאין ופעלכם מאפע]
מאין?
מלא כלום ומלחה סרוחה.
מאפע מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על המשבר תשעים ותשעה למיתה ואחת לחיים.
(שם): תועבה יבחר בכם, אף על פי, שהתינוק הזה יוצא מתוך מעי אמו מלוכלך ומטונף מלא רירין ודם, הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר כשהוא זכר.
דבר אחר:
הן אתם מאין
אמר ר' ברכיה: הן, לשון יוני הוא.
אחד, אמר הקדוש ברוך הוא: אומה אחת אתם לי מאומות העולם.
מאין?
מאותן שכתב בהם: כל הגוים כאין נגדו.
ופעלכם מאפע
אמר ר' לוי: כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם, אלא בשביל פועה שפעיתם לפני בסיני ואמרתם (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
תועבה יבחר בכם, אותה תועבה שכתוב בה: עשו להם עגל מסכה, מאותה התועבה הביאו לפני קרבן שנאמר: שור או כשב:
ח [השור ראשון בין הקרבנות]
וכי מה ראה לעשות שור ראש לכל הקרבנות?
אמר ר' לוי:
משל למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש.
מה עשה המלך?
עשה סעודה והושיב אותו האיש בראש של מסובין.
כל כך למה?
להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש.
כך אומות העולם מונין להם לישראל ואומרים להם: עשיתם את העגל ובדק הקדוש ברוך הוא בדברים ולא מצא בהם ממש. לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות, הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז.
ר' הונא ור' איבו, בשם ר' שמואל בר נחמן: מוצלין היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר: אלה אלהינו, אלא הגרים שעלו עמהם ממצרים עשוהו והם מונים לישראל ואומרים: אלה אלהיך ישראל.
אמר רבי יהודה בר סימון: כתיב (ישעיה א): ידע שור קונהו ולא היו יודעין, אלא שדשו בעקב.
ודכוותיה (ירמיה יד): כי אויל עמי אותי לא ידעו ולא היו יודעים, אלא שדשה בעקב.
דכותה והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה ולא היתה ידעה, אלא שדשו בעקב:
ט [קבלת הקרבנות בזכות האבות]
שור או כשב או עז
שור, בזכות אברהם, שנאמר (בראשית יח): ואל הבקר רץ אברהם.
כשב, בזכות יצחק, דכתיב: וירא והנה איל.
עז, בזכות יעקב, דכתיב: לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים.
מהו טובים?
ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר: טובים לך, טובים לבניך.
טובים לך, שעל ידיהם אתה מקבל מיני ברכות.
וטובים לבניך, שעל ידיהם מתכפר להם ביום הכפורים, הדא הוא דכתיב (ויקרא יז): כי ביום הזה יכפר עליכם:
י [והיה שבעת ימים תחת אמו]
ולמה שבעת ימים?
אלא כדי שיבדק שאם נגחתו אמו, או שנמצא בו מום הרי זה פסול ולא יהיה כשר לקרבן. דתנינן תמן: יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן.
רבי שמעון אומר: הרי זה כילוד.
דבר אחר:
והיה ז' ימים תחת אמו
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
משל למלך, שנכנס למדינה וגזר ואמר: כל אכסנין שיש כאן לא יראו פני, עד שיראו פני המטרונא תחלה.
כך אמר הקב"ה: לא תביאו לפני קרבן, עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת, הדא הוא דכתיב: ומיום השמיני והלאה ירצה.
אמר רבי יצחק: משפט אדם ומשפט בהמה שוים.
משפט אדם, וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה, כלומר, אם הבאת לפני קרבן ברצון ובטובה הוא קרבני. ואם באונס על כרחך איני מעלה לך שתקריב לפני, אלא אשה לה'.
ודכוותה (במדבר כח): צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי.
מאי לאשי?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם הבאתם ברצון ובטובה הוא קרבני. ואם באונס הרי הוא לאשי ואינו לשם:
יא [מה הוא רחום אף אתה רחום]
אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי: כתיב (משלי יב): יודע צדיק נפש בהמתו, זה הקב"ה שכתוב בתורתו (דברים כג): לא תקח האם על הבנים.
ורחמי רשעים אכזרי, זה סנחריב שכתוב בו (הושע י): אם על בנים רטשה.
דבר אחר:
יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורתו: שור או כשב או עז.
ורחמי רשעים אכזרי, זה המן הרשע, דכתיב (אסתר ג): להשמיד להרוג ולאבד.
אמר רבי לוי: אוי להם לרשעים, שהם מתעסקין בעצות על ישראל וכל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתך.
עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה?!
אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי.
פרעה אמר: שוטה היה עשו, שאמר (בראשית כז): יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו?!
אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסיה אמהון אנא מחנק יתהון, הדא הוא דכתיב (שמות א): וראיתם על האבנים וגו' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
המן אמר: שוטה היה פרעה, שאמר: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות מהם?! אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד.
אמר רבי לוי: אף גוג ומגוג לעתיד לבא עתיד לומר כן: שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על ישראל ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרון שלהם ואחר כך להם, הדא הוא דכתיב (תהלים ב): יתיצבו מלכי ארץ.
אמר לו הקב"ה: רשע! לי באתה להזדווג חייך, שאני עושה עמך מלחמה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב): ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה.
וכתיב (זכריה יד): ויצא ה' ונלחם בגוים ההם.
ומה כתיב תמן?
(שם): והיה ה' למלך על כל הארץ:
יב [קרבן תודה לא ייבטל לעולם]
ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן, בשם ר' מנחם דגליא:
לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה לעולם.
כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב אלו ההודיות, מביאים תודה בית ה', זה קרבן תודה.
וכן אמר דוד (תהלים נו): עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך. תודה אינו אומר, אלא תודות, ההודיה וקרבן תודה.
|
