|
פרשה לב: פסולי קהל
א [התורה פרסמה פסולי קהל לטהרתם של ישראל]
ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יוחנן אומר: הדא הוא דכתיב (שם יב): סביב רשעים יתהלכון סביב לרשעים, הצדיקים מהלכין.
כיצד?
בשעה שהצדיקים יוצאין מתוך גן עדן ורואין את הרשעים נדונין בגיהנם, נפשם שמחה עליהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו): ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, באותה שעה הן נותנין שבח והודאה להקדוש ברוך הוא על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה, הדא הוא דכתיב (שם יב): ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי.
ישוב אפך, באומות העולם.
ותנחמני מהם.
אימתי?
כרום זלות, לכשירומם הקב"ה כרם בזוי בעולמו אין כרמו של הקדוש ברוך הוא, אלא ישראל, שנאמר (שם ה): כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו.
אמר לו ר' נחמיה: עד מתי אתה עוקף עלינו את המקרא?!
אלא סביב לצדיקים הרשעים מהלכים, דכתיב: סביב רשעים יתהלכון.
הא כיצד?
בשעה שהרשעים עולין מתוך גיהנם ורואין את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך גן עדן, נפשם מתמענת עליהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קיב): רשע יראה וכעס.
אימתי?
כרום זלות, לכשירומם הקב"ה מצות בזויות בעולם.
מה לך יוצא ליסקל?
על שמלתי את בני!
מה לך יוצא לישרף?
על ששמרתי את השבת!
מה לך יוצא ליהרג?
על שאכלתי מצה!
מה לך לוקה בפרגול?
על שעשיתי סוכה,
על שנטלתי לולב,
על שהנחתי תפילין,
על שהטלתי תכלת,
על שעשיתי רצון אבא שבשמים,
הדא הוא דכתיב (זכריה יג): ואמר אליו מה המכות האלה, מכות האלה גרמו לי, להאהב לאבי שבשמים.
דבר אחר:
אימתי?
כרום זולת, לכשיפרסם הקדוש ברוך הוא כרמן של ממזרים וכבר פרסמן ע"י משה, שנאמר הוצא את המקלל:
ב [גם במדעך מלך אל תקלל]
אמר ר' אבין: לא במדע שנתתי לך יתיר מן הבהמה וחיה ועוף תהא מחרף ומגדף לפני!
בראתי לך שני עינים ולה ב' עינים.
לך ב' אזנים ולה ב' אזנים.
דמיתיך להם, שנאמר (תהלים מט): נמשל כבהמות נדמו ואין נדמה, אלא שתיקה שתקתי מפני כבודך.
כמה טובות עשיתי עמך ואין אתה מבין, שנאמר (שם): ואדם ביקר (ולא): [בל] יבין.
דבר אחר:
גם במדעך מלך שלפניך אל תקלל.
ובחדרי משכבך עשיר שלפניך אל תקלל.
כי עוף השמים יוליך את הקול.
אמר ר' ירמיה בן אלעזר: זה העורב וחכמת טייארין.
ובעל כנפים יגיד דבר
ר' לוי אמר: אזנים לדרך ואזנים לכותל.
דבר אחר:
גם במדעך מלך שבדורך, אל תקלל.
ובחדרי משכבך עשיר שבדורך, אל תקלל.
כי עוף השמים יוליך את הקול.
אמר רבי יהודה בר סימון: אמר הקב"ה לדוד: כך היית צריך לומר (שם ו): יבושו ויבהלו מאד כל אויבי.
מי היה אויבך לא שאול! לא כך כתיב (שם יח): ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול?!
באותה שעה אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! אל תעלה אותו עלי זדונות, אלא שגגות, הדא הוא דכתיב (שם ז): שגיון לדוד.
דבר אחר:
גם במדעך מלך אל תקלל, מלכו של עולם אל תקלל.
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשירו של עולם.
כי עוף השמים יוליך את הקול.
אמר רבי לוי: יש קול יוצא לטובה ויש קול לרעה.
לטובה (דברים ה): וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי.
מהו?
היטיבו אשר דברו.
ר' חייא בר אדא ובר קפרא:
חד אמר: הטבה, כהטבת נרות.
וחד אמר: הטבה, כהטבת הקטורת.
יש קול לרעה (שם א): וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר.
אמר רבי תחליפא: אמר הקב"ה להם: הוא קצפון ולי, מה אני קצפון?!
אשר נשבעתי באפי
נשבעתי באפי וחוזר אני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים, אבל באים הם למנוחה אחרת.
ר' לוי, בשם בר קפרא אמר:
משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס עמו לפלטין.
מה עשה המלך?
עמד סתריה ובנייה והכניס את בנו עמו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס את בנו.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, למנוחה זו אין באין, אבל באין למנוחה אחרת.
ובעל כנפים יגיד דבר
אמר רבי אבין: בשעה שהאדם הזה ישן,
הגוף אומר לנשמה,
והנשמה לנפש,
והנפש למלאך,
והמלאך לכרוב,
והכרוב לבעל כנפים.
ובעל כנפים יגיד דבר
לפני מי?
לפני מי שאמר והיה העולם.
דבר אחר:
גם במדעך מלך אל תקלל, זה משה, דכתיב (שם לג): ויהי בישורון מלך.
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, זה משה.
ומהיכן העשיר משה?
אמר רבי חנין: מחצב של סנפירינון ברא לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר, הדא הוא דכתיב: פסל לך, הפסולת שלך.
באותה שעה אמר משה (משלי י): ברכת ה' היא תעשיר.
כי עוף השמים, שטס כעוף ועלה לשמים.
ובעל כנפים יגיד דבר, שהוגד למשה מסיני הוצא את המקלל:
ג [מהיכן יצא המקלל?]
מהיכן יצא?
ר' לוי אמר: יצא מעולמו, כמה דאת אמר: (ש"א י"ז): ויצא איש הבינים.
ר' ברכיה אמר: מפרשה של מעלן יצא אמר, כתיב: ולקחת סלת ואפית אותה, דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה שמא צוננת?!
כההיא דתנינן תמן: לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה ולא יתר על י"א.
כיצד?
נאפה בערב שבת ונאכל בשבת.
לתשעה חל להיות יו"ט בערב שבת נאכל לעשרה.
שני ימים טובים של ר"ה, נאכל לי"א.
כדאיתא בתנחומא.
תני ר' חייא, מפרשת יוחסין יצא שבא ליטע אהלו במחנה דן, אמרו לו:
מה לך ליטע אהלך במחנה דן?
אמר להם: מבנות דן אני.
אמרו לו: כתיב (במדבר ב): איש על דגלו באותות לבית אבותם ולא לבית אמותם, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב עמד וגדף:
ד [בן איש מצרי]
רבנן ור' לוי
רבנן אמרי: אעפ"י שלא היו ממזרין באותה שעה הוא היה ממזר.
ר' לוי אמר: ממזר ברור היה.
כיצד?
נוגשין היו מצרים ושוטרים היו ישראל. נוגש היה ממונה על י' שוטרים ושוטר היה ממונה על י' בני אדם. נמצא נוגש ממונה על ק' בני אדם.
חד זמן קדם נוגש גבי שוטר א"ל: זיל כנוש לי חבורתך, כיון שנכנס שחקה לו אשתו.
אמר דהדין גברא היא יצא והטמין עצמו לאחורי הסולם, כיון שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה. הפך לאחוריו וחמתיה נפק מן גו ביתא, כיון דידע דחמתיה נפק לגביה והוי מחי ליה כל ההוא יומא.
וא"ל: לעי טבאית, לעי טבאית, מתכוין בעי למקטליה.
באותה שעה הציץ רוח הקדש במשה, הדא הוא דכתיב (שמות ב): ויפן כה וכה.
מהו כה וכה?
אלא ראה מה עשה לו בבית ובשדה אמר לו: לא דיו שקלקל עם אשתו, אלא שהוא מבקש להרגו. מיד וירא כי אין איש.
ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן
ר' יהודה אומר: ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקדוש ברוך הוא ויהרגהו.
ר' נחמיה אומר: ראה שאין מי יעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגהו.
ורבנן אמרין: ראה שאין תוחלת עתידה לעמוד ממנו, ולא מבניו, ולא מבני בניו, עד סוף כל הדורות, מיד ויך את המצרי.
ר' יצחק אמר: באגרוף הרגו, כמה דאת אמר: (ישעיה נח): ולהכות באגרוף רשע.
ר' לוי אמר: במסטירין של ישראל הרגו, כמה דאת אמר: (הושע ב): והיה מספר בני ישראל כחול הים:
ה [בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים]
ויצא בן אשה ישראלית, הדא הוא דכתיב (שיר ד): גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום. אמר רבי פנחס: גל נעול אלו הבתולות.
גן נעול, אלו הבעולות.
מעין חתום, אלו הזכרים.
תני, בשם ר' נתן: גן נעול, גל נעול, אלו ב' בעילות כדרכה ושלא כדרכה.
דבר אחר:
אמר רבי פנחס בשם ר' חייא בר אבא: גן נעול, ע"י שגדרו ישראל במצרים עצמן מן הערוה נגאלו ממצרים. מתוך כך שלחיך שלוחיך, כמה דאת אמר: (שמות יג): ויהי בשלח פרעה.
ר' הונא בשם ר' חייא בר אבא אמר: שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה.
יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו ישראל בזכותו.
אמר רבי חייא בר אבא: כדאי היה גדור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו.
רב הונא אמר, בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים:
שלא שנו את שמם,
ואת לשונם,
ולא אמרו לשון הרע,
ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה.
לא שנו את שמן, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין.
לא היו קורין ליהודה רופא, ולא לראובן לוליאני, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי.
לא שנו את לשונם, להלן כתיב (בראשית יד): ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. וכאן (שמות ג): ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו.
וכתיב (בראשית מה): כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש.
ולא אמרו לשון הרע, שנאמר (שמות יא): דבר נא באזני העם. אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל י"ב חדש ולא הלשין אחד על חבירו.
ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה, תדע לך שהיה כן, אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר: (ויקרא כד): ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.
שלומית
דאמר ר' לוי: דהות פטטא בשלמא, שלם לך, שלם לכון.
בת דברי
אמר ר' יצחק: שהביאה דבר על בנה.
למטה דן,
גנאי לאמו,
גנאי לו,
גנאי למשפחתו,
גנאי לשבטו שיצא ממנו:
ו [כדי שלא יתפרסמו החטאים]
אמר ר' חונאי: אחת לע' שנה הקב"ה מביא דבר גדול לעולם ומכלה הממזרים ונוטל כשרים עמהם.
מאי טעמא?
(ישעיה לא): וגם הוא חכם ויבא רע ולא היה צריך קרא לומר, אלא ויבא טוב, אלא ללמדך שאפילו רעה שהקדוש ברוך הוא מביא לעולם בחכמה הוא מביאה.
(שם): ואת דבריו לא הסיר את דברו לא הסיר.
כל כך למה?
וקם על בית מרעים.
ואתיא כההיא דאמר ריש לקיש: (ויקרא ו): במקום אשר תשחט את העולה תשחט החטאת.
כל כך למה?
כדי שלא יתפרסמו החטאים.
אמר ריש לקיש: מדכרין ומניחין, מדכרין ומשחקין.
מדכרין ומניחין, בצלאל בן אורי בן חור.
מדכרין ומשחקין, עכן בן כרמי בן זרחי.
מדכרין ומניחין, פקוד את בני לוי.
מדכרין ומשחקין, (דברים כה): זכור את אשר עשה לך עמלק.
מדכרין ומניחין, איש יהודי היה.
מדכרין ומשחקין, איש צר ואויב.
מדכרין ומניחין, כי מרדכי היהודי.
מדכרין ומשחקין, כי המן בן המדתא.
מדכרין ומניחין, ודוד בן איש אפרתי.
מדכרין ומשחקין, וירבעם בן נבט אפרתי.
מדכרין ומניחין (שמואל א א): ויהי איש אחד מן הרמתים.
מדכרין ומשחקין (שופטים יז): ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו.
מדכרין ומניחין, ואתו אהליאב וגו'.
מדכרין ומשחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן:
ז [הקב"ה מכלה את הפסולים שלא יכשילו את ישראל]
אמר: הא אזיל הוא.
דאמר רב הונא: אין הממזר חי יותר על ל' יום.
א"ל רב יעקב ב"ר אחא כההיא, דאמר רבא ורב הונא בשם רב:
אין הממזר חי יותר מל' יום.
אימתי?
בזמן שאינו מפורסם, אבל אם נתפרסם חי הוא.
ביומוי דר' ברכיה סליק להכא חד בבלאי והוה ר' ברכיה ידע ביה דהוא ממזר.
אזל גביה א"ל: זכי עמי.
א"ל ר' ברכיה: זיל לך ולמחר את אתי ואנן עבדין לך פסיקא בצבורא.
למחר אזל גביה אשכחיה בבי כנישתא יתיב דריש אמתן ליה, עד דחסל, כיון דחסל מן דרש אזל לגביה.
אמר לון ר' ברכיה: אחינן זכוון בהדין גברא והוא ממזר. עבדון ליה פסיקא, כיון דנפקו להון מן תמן.
א"ל: רבי, חיי שעה אתית בעי גבך ופסקת חייוי דההוא גברא.
א"ל: חייך, חיין יהבית לך.
דאמר רבא ורב הונא, בשם רב: אין הממזר חי יותר משלשים יום.
אימתי?
בזמן שאינו מפורסם, אבל אם נתפרסם חי הוא:
ח [עתידים ממזרים להיטהר לעתיד לבוא]
ויצא בן אשה ישראלית, הדא הוא דכתיב (קהלת ד): ושבתי אני ואראה את כל העשוקים. דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים.
והנה דמעת העשוקים, אבותם של אלו עוברי עבירות ואילין עלוביא מה איכפת להון.
כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא ומה איכפת לו.
ואין להם מנחם, אלא מיד עושקיהם כח, מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן על שום: לא יבא ממזר בקהל ה'.
ואין להם מנחם
אמר הקב"ה: עלי לנחמן לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת, אבל לעתיד לבוא אמר זכריה: אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי, הדא הוא דכתיב (זכריה ד): ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה.
תרין אמוראין: חד אמר: גולה.
וחד אמר: גואלה.
מאן דאמר גולה שגולה לבבל וגלת שכינה עמהן. כדאמר: למענכם שולחתי בבלה.
ומאן דאמר גאולה, פרוקא, שנאמר (ישעיה מז): גואלנו ה' צבאות שמו.
וכתיב (מיכה ב): עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם.
|
