|
פרשה לו: זכות אבות
א [שלשת האבות שקולים]
בית שמאי ובית הלל
בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, שנאמר: בראשית ברא וגו'.
ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים.
אלו ואלו מביאים טעם לדבריהם.
טעמן דבית שמאי דאינון אמרי: השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ.
משל למלך, שעשה לו כסא משעשאו עשה אפיפירון שלו.
כך (ישעיה סו): כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי.
טעמן דבית הלל דאמרי: הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים
משל למלך, שבנה פלטין משבנה התחתונים בנה העליונים.
כך כתיב (בראשית ב) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
אמר רבי תנחומא: ואנא אמרית טעמא: לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים.
אמר רבי חנינא: ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי משם בית הלל מסלקין אותו.
על דעתין דבית שמאי, דאינון אמרי: השמים נבראו תחלה ואח"כ הארץ, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
על דעתין דבית הלל, דאמרי: הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, דכתיב (בראשית א) והארץ היתה תוהו ובוהו, והארץ כבר נבראת.
ר' יוחנן בשם חכמים אמר: לבריאה שמים קדמו ולשכלול הארץ קדמה, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
אמר רשב"י: תמה אני איך נחלקו אבות העולם על בריית שמים וארץ?!
שאני אומר שמים וארץ לא נבראו, אלא כאלפס וכיסוי, הדא הוא דכתיב (ישעיה מח): אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים.
אמר ר' אלעזר בר' שמעון: אם כדעת שאמר אבא בכל מקום הוא מקדים שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים?!
אלא מלמד ששניהם שקולין שוין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים תורים לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר: ובן יונה או תור, מלמד ששניהם שוין, זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר: הוא אהרן ומשה מלמד ששניהם שוין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר לב): בלתי כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון מלמד ששניהם שוין זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים כבוד אב לכבוד אם ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יט): איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים זה כזה.
אבל אמרו חכמים: האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו.
בכל מקום מקדים אברהם לאבות וכאן וזכרתי את בריתי יעקוב מלמד ששלשתן שוין זה כזה:
ב [ישראל נמשלו לגפן]
וזכרתי את בריתי יעקוב, הדא הוא דכתיב (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע.
מה הגפן הזה אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולין, אלא בולשין אותה מתחתיה ואח"כ נוטעין אותה.
כך תגרש גוים ותטעיה.
מה הגפן הזו, כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משובחת.
כך הם ישראל, פנית לפניהם כל מלך ואח"כ ותשרש שרשיה ותמלא הארץ.
מה הגפן הזו, אין נוטעין אותה ערבוביא, אלא שורות שורות.
כך ישראל הם דגלים דגלים, הדא הוא דכתיב (במדבר ב): איש על דגלו באותות לבית אבותם.
מה הגפן הזו, נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות.
כך הם ישראל, נראים כאלו שפלים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו.
מה הגפן הזו, שרביט אחד יוצא ממנו ומכבש כמה אילנות.
כך ישראל, צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (בראשית מב): ויוסף הוא השליט.
(יהושע י') ויהי ה' את יהושע.
(ד"ה א יד) ויצא שם דוד בכל הארצות ושלמה היה מושל בכל הממלכות.
(אסתר ט) כי גדול מרדכי בבית המלך.
מה הגפן הזה, העלים שלה מכסין על האשכלות.
כך הם ישראל, עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים.
מה הגפן הזו, יש בה אשכלות גדולות וקטנות הגדול מחבירו נראה, כאילו נמוך מחבירו.
כך ישראל, כל מי שאחד מהם יגע בתורה וגדול מחבירו בתורה נראה נמוך מחבירו.
מה הגפן הזו, טעונה ג' ברכות.
כך ישראל, מתברכין בג' ברכות בכל יום:
יברכך ה',
יאר ה',
ישא ה'.
מה הגפן הזו יש בה ענבים יש בה צמוקים.
כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי אגדה.
מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה.
כך ישראל חייבין לברך על הטובה ועל הרעה.
על הטובה, ברוך הטוב והמטיב.
על הרעה, ברוך דיין האמת.
מה היין הזה כל מי ששותה ממנו פניו מאירות, וכל מי שאינו שותה ממנו שניו קהות.
כך ישראל כל מי שבא ומזדווג להם סוף שנוטל את שלו מתחת ידיהן.
מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה לשולחן מלכים.
כך ישראל נראין כאלו מאוסין בעולם הזה, דכתיב (איכה ג): הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום.
אבל לעתיד לבא ונתנך ה' עליון דכתיב (ישעיה מט): והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך.
מה גפן זו עולה על כל מסע ומסע.
כך ישראל סופרין על כל מלכות.
מה גפן זו מדלין אותו על גבי ארזים גדולים.
כך ישראל שנאמר (תהלים פ): כסו הרים צלה.
מה גפן זו נשענת על גבי קנה.
כך ישראל נשענין בזכות התורה שכתובה בקנה.
מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה.
כך ישראל השומר שלהם למעלה, שנאמר (שם קכא): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
מה גפן זה נשענת ע"ג עצים יבשים והיא לחה.
כך ישראל נשענין בזכות אבותם אף על פי שהן ישנין, הדא הוא דכתיב: וזכרתי את בריתי יעקב:
ג [אחז נמנה עם המלכים]
בר קפרא אמר: אחז וכל מלכי ישראל הרשעים אין להם חלק לעוה"ב, שנאמר (הושע ז): כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי.
הרי הוא נמנה באיפטיא של מלכים, שנאמר (ישעיה א): בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה.
ר' אחא, בשם ר' אלעזר ור' יוסי, בשם ר' יהושע בן לוי אמר:
ע"י שהיה לו בושת פנים.
כיצד?
כיון שהנביא בא לקנתרו היה יוצא לו למקום טומאה לומר שאין שכינה שורה במקום טומאה, הדא הוא דכתיב (שם ז): ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס, אל תהי קורא כובס אלא כּובֵשׁ.
כיצד?
כיון שהיה הנביא בא לקנתרו, כובש פניו.
רבי אומר: על שנתייסר על בנו הבכור, הדא הוא דכתיב (ד"ה ב כח): ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה המלך.
ר' הושעיא רבה אמר: על ידי שהיה אביו צדיק הוא שחזקיה אומר (ישעיה לח): הנה לשלום מר לי מר.
מר לי מלפני, מאחז.
מר לי מאחרי ממנשה?!
אלא מנשה היה אביו צדיק ובנו רשע, אבל אחז היה אביו צדיק ובנו צדיק.
אמר ר' סימון: וזרע צדיק נמלט אין כתיב כאן, אלא וזרע צדיקים שמושחל מבין שני צדיקים, נמלט.
אמר ר' פנחס: כל מי שעושה מצוה ומבקש ליטול שכרו עליה, מיד ליד לא ינקה רע.
רשע הוא ואינו מניח לבניו כלום.
אמר רבי סימון: כאינש דאמר: הא סקא, הא סילעא, הא סאתא, קום טול.
כך אילו בקשו אבות הראשונים ליטול שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה זכות עומדת לבניהם אחריהם?! שהרי הוא אומר: וזכרתי את בריתי יעקב:
ד [הכל בזכות יעקב]
וזכרתי את בריתי יעקב, הדא הוא דכתיב (שם מג): ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל.
ר' פנחס בשם ר' ראובן, אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו: עולמי! עולמי! אומר לך מי בראך מי יצרך יעקב בראך, יעקב יצרך, ככתוב: בוראך יעקב ויוצרך ישראל.
רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי אמר: בהמות לא נבראו, אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (איוב מ): הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך.
רבי יהושע בר' נחמיה, בשם רבי חנינא ברבי יצחק אמר: שמים וארץ לא נבראו, אלא בזכות יעקב, דכתיב (תהלים עח): ויקם עדות ביעקב, ואין עדות האמור כאן, אלא שמים וארץ, כמה דאת אמר (דברים ל): העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ.
אמר רבי ברכיה: שמים וארץ לא נבראו, אלא בזכות ישראל, דכתיב: בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.
אמר ר' אחא: שמים וארץ לא נבראו, אלא בזכות משה, שנאמר (דברים לג): וירא ראשית לו.
אמר רבי אבהו: הכל לא נוצר, אלא בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב (ירמיה י): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, בשביל יעקב יצר הכל.
ר' ברכיה ורבי לוי, בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: אברהם לא ניצול מכבשן האש, אלא בזכות יעקב.
משל לאחד שהיה עומד ונידון לפני שלטון ויצא דינו לפני שלטון לישרף. צפה אותה השלטון באצטרוגליס שלו וראה שעתיד להוליד בת שהיא נשאת למלך. אמר: כדי הוא להנצל, בזכות בתו שהוא עתיד להוליד.
כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לשרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר: כדאי הוא לינצל בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה כט): כה אמר ה' אל בית [יעקב] (ישראל) אשר פדה את אברהם.
ורבנן אמרין: אברהם עצמו לא נברא, אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (בראשית יח): כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ואין צדקה ומשפט, אלא ביעקב שנאמר (תהלים צט): משפט וצדקה ביעקב אתה עשית:
ה [מדוע נמנו האבות בסדר הפוך]
לומר: אם אין מעשה ביעקב כדאי הם מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק כדאי הם מעשה אברהם, כדאי הוא מעשה כל אחד ואחד שיתלה כל העולם בגינו.
למה נאמר ביעקב ובאברהם זכירה וביצחק לא נאמר?
רבי ברכיה ורבנן
ר' ברכיה אמר: על ידי שהיה בן של יסורין.
ורבנן אמרי: רואה אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח.
ולמה נאמר באברהם וביצחק אף, ולא נאמר ביעקב אף?
ע"י שהיתה מטתו שלימה לפניו.
אברהם יצא ממנו ישמעאל, וכל בני קטורה.
יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום.
אבל יעקב מטתו שלימה כל בניו צדיקים, הדא הוא דכתיב (בראשית מב): כלנו בני איש אחד נחנו, אין לי אלא אבות.
אמהות מנין?
תלמוד לומר: את, את, את ואין אתיא אלא אמהות, דכתיב (שם מט): שמה קברו את אברהם ואת שרה וגו'.
ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם?
אמר ריש לקיש:
משל למלך שהיה לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן. כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו היה אומר: שאלו לי בשלום המגדלת.
כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם, הדא הוא דכתיב: וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור:
ו [עד מתי זכות אבות קיימת?]
ר' תנחומא אמר בשם ר' חייא בר מנחמא ואמרי לה ר' ברכיה בר חלבו בשם רבא בר זבדא: עד יהואחז, הדא הוא דכתיב (מ"ב יג): ויחן ה' אותם וירחמם וגו', עד עתה.
עד עתה זכות אבות קיימת.
ר' יהושע בן לוי אמר: עד אליהו, הדא הוא דכתיב (שם א יח): ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו'.
שמואל אמר: עד הושע, הדא הוא דכתיב (הושע ב): ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי ואין איש האמור כאן, אלא אברהם, כמה דאת אמר: (בראשית כ): ועתה השב אשת האיש ואין איש, אלא יצחק, שנאמר (שם כד): מי האיש הלזה.
ואין איש אלא יעקב, שנאמר: (שם כה): ויעקב איש תם.
ר' יודן אמר: עד חזקיה, כמה דאת אמר (ישעיה ט): למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו'.
ר' יודן ברבי, בשם רבי ברכיה אמר: אם ראיתה זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמטטה לך והטפל בחסדים, הדא הוא דכתיב (שם נד): כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה.
הרים, אלו אבות.
והגבעות, אלו אמהות.
ואח"כ וחסדי מאתך לא ימוש.
אמר רבי אחא: לעולם זכות אבות קיימת לעולם מזכירין ואומרין (דברים ד): כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך וגו'.
|
