|
פרשה ז: זאת תורת העולה
א [משה מתפלל על אהרן]
זה שאמר הכתוב (משלי י): שנאה תעורר מדנים וגו'.
שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים, היא עוררה להן דיני דינין.
דאמר רבי שמואל בר נחמן: קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ): ואומר אליהם איש שקוצי וגו', והם לא עשו כן, אלא (שם): וימרו בי ולא אבו וגו', ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר (שם): ואעש למען שמי וגו'.
ועל כל פשעים תכסה אהבה, שאוהב המקום את ישראל, שנאמר: (מלאכי א'): אהבתי אתכם אמר ה'.
דבר אחר:
שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים, היא עוררה עליהם דיני דינין.
אמר רבי אסי: מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם ואומר להם: דעו שאין בו ממש, הוא שמשה אמר לאהרן (שמות לב): מה עשה לך העם הזה?
אמר לו: מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם): מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, הדא הוא דכתיב (דברים ט): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו'.
ר' יהושע דסיכנין בשם רי לוי: אין לשון השמדה הכתוב כאן, אלא לשון כילוי בנים ובנות, כמה דתימא (עמוס ב): ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת.
ועל כל פשעים תכסה אהבה, תפלה שנתפלל משה עליו.
ומה נתפלל משה עליו?
רבי מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: מתחלת הספר ועד כאן.
כתיב (ויקרא א):
וערכו בני אהרן.
וזרקו בני אהרן.
ונתנו בני אהרן.
אמר משה לפני הקב"ה: הבור שנואה ומימיה חביבין?!
חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן.
דתנינן תמן: כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שבשבילך אני מקרבו.
ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, (שם ו): צו את אהרן ואת בניו לאמר:
ב [זבחי אלהים רוח נשברה]
זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן:
חד אמר:
אמר דוד לפני הקב"ה: אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך, אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בהמ"ק, ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה.
וחרנא אמר:
מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו, כאלו עלה לירושלים ובנה את בהמ"ק ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה?
מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה.
ורבנין אמרי:
מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשוח?
מן הדא ברכתא, רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך.
אית דבעי משמענא מן הדא: זבחי אלהים רוח נשברה.
אמר רבי אבא בר יודן: כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם.
פסל בבהמה עורת, או שבור, או חרוץ, או יבלת.
והכשיר באדם, לב נשבר ונדכה.
אמר רבי אלכסנדרי: ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר
(שם לד): קרוב ה' לנשברי לב.
(שם קמז): הרופא לשבורי לב.
(ישעיה נז): ואת דכא ושפל רוח זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר.
ר' אבא בר יודן, בשם רב יודא בר רבי סימון:
משל למלך שהיה מהלך במדבר ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים וחבית אחת של יין.
א"ל: זה כיבוד גדול?!
א"ל: אדוני המלך! לפי שעה כבדתיך, אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך אתה רואה כמה אני מכבדך!
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, זאת תורת העולה, היא העולה.
אמרו לפניו: רבון העולמים! לפי שעה הקרבנו לפניך, אבל לכשתיטיב, ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים (תהלים נא): אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל:
ג [אין העולה באה אלא על הרהור הלב]
אמר רבי לוי: מקרא מלא הוא (יחזקאל כ): והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים וגו'.
ממי אתה למד?
מבניו של איוב, בתחלה (איוב א): והלכו בניו ועשו משתה.
ר' מאיר אומר: שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה.
רבי תנחום בר' חייא אמר: להיטפל בהם הלכו שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב (שם): ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם.
על דעתיה דרבי תנחום ב"ר חייא, דאמר: שקידשו להם נשים ניטפלו בהם והלכו.
על דעתיה דר' מאיר דהוא אמר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה, כמה דאת אמר (שמות יט): ואל העם תאמר התקדשו.
והשכים בבקר והעלה.
אמר רבי יודן בר חלפיי: בעי מספר ימים, או מספר בניו ובנותיו, או מספר כל קרבנות שבתורה, כשהוא אומר: (איוב א): כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם הדא אמר: אין העולה בא אלא על הרהור הלב.
ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא: שלא יהיו ישראל אומרים: לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן, עכשיו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם?
אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם, כאלו אתם מקריבין אותן.
ר' הונא אמר: תרתי, אין כל הגליות הללו מתכנסות, אלא בזכות משניות.
מה טעמא?
(הושע ח): גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם.
רב הונא אמר: חורי (מלאכי א): כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש.
וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל?!
אלא, איזו?
זו משנה.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ואתם מתעסקים במשנה, כאילו אתם מקריבין קרבן.
שמואל אמר (יחזקאל מג): ואם נכלמו מכל אשר עשו.
וכי יש צורת הבית עד עכשיו?!
אלא, אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בו, כאלו אתם בונין אותו.
אמר רבי אסי:
מפני מה מתחילין לתנוקות בתורת כהנים, ואין מתחילין בבראשית?
אלא שהתנוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים:
ד [חביבה עולתם של ישראל]
משל למלך, שהיו לו שני מגירסין. בישל לו האחד תבשיל אתא ואכלו והיה ערב לו, ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו: כתבשיל הזה תעשה לי, אנו יודעים שהשני ערב לו בו יותר.
כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית ח): וירח ה' את ריח הניחוח.
הקריבו ישראל והיה ערב להקב"ה.
ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו ביותר, אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם (במדבר כח): ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי, אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר.
הדא הוא דכתיב (מלאכי ג): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
כימי עולם, כימי משה.
וכשנים קדמוניות, כשני שלמה.
רבי אומר:
כימי עולם, כימי נח.
וכשנים קדמוניות, כימי הבל שלא היתה עבודת כוכבים בימיו.
רבי אבין אמר: תרתי.
רבי אבין אמר:
משל למלך, שהיה מוסב על אקוביטון שלו. הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו. התחיל ממחה בקערה.
כך (תהלים סו): עולות מחים אעלה לך, כזה שהוא ממחה בקערה.
רבי אבין אמר, חורי רבי אבין אמר:
משל למלך שהיה מהלך במדבר. הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם. הגיע לבורגין השני אכל שם ושתה שם ולן שם.
כך במה שהוא מתמה על העולה, זאת תורת העולה היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, מכאן שהעולה כולה כליל לאישים:
ה [ואש המזבח תוקד בו]
אמר רבי פנחס: ואש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן, אלא תוקד בו, האש היתה מתוקד בו.
תני, בשם רבי נחמיה: קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך, אם תאמר דהוה גלד.
תני בשם ר' הושעיה: כעובי דינר גרדיון היה בו.
אמר ר' שמעון בן לקיש: אף מזבח הקטורת כן, שנאמר (שמות ל): ועשית מזבח מקטר קטרת, מתקטר בקטרת אין כתיב כאן, אלא מקטר קטורת, המזבח היה מקטיר את הקטרת.
ורב אמר: ובכלי הבקר נתבשל הבשר אין כתיב כאן, אלא (מ"א יט): ובכלי הבקר בשלם הבשר, הבשר היה מבשל את הכלי:
ו [שכל המתגאה אינו נידון אלא באש]
דור המבול, ע"י שנתגאו ואמרו (איוב כא): מה שדי כי נעבדנו וגו', לא נדונו, אלא באש, שנאמר (שם ו): בעת יזורבו נצמתו.
אמר רבי יהושע בן לוי: זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר: (ויקרא כה): לצמיתות לקונה (איוב ו): בחומו נדעכו ממקומם.
מהו בחומו?
ברותחין.
אמר רבי יוחנן: כל טיפה וטיפה, שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהינום, הדא הוא דכתיב: בחומו נדעכו ממקומם.
סדומיים, על ידי שנתגאו ואמרו: נשכח את הרגל מבינינו, כמה דכתיב (שם כח): פרץ נחל מעם גר וגו' לא נידונו, אלא באש (בראשית יט): וה' המטיר על סדום.
פרעה הרשע, ע"י שנתגאה ואמר (שמות ה): מי ה' אשר אשמע בקולו לא נדון, אלא באש (שם ט): ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'.
סיסרא הרשע, על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל, כמה דכתיב (שופטים ד): והוא לחץ את בני ישראל בחזקה.
מהו בחזקה?
אמר רבי יצחק: בחירופין ובגידופין לא נדון, אלא באש (שם ה): הכוכבים ממסלותם נלחמו וגו'.
סנחריב, ע"י שנתגאה ואמר (ישעיה לו): מי בכל אלהי הארצות וגו' לא נידון, אלא באש (שם י): ותחת כבודו יקד יקוד וגו'.
נבוכדנצר, על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג): ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי לא נידון, אלא באש קטל המון שביבא די נורא.
מלכות הרשעה, על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג): מי לי בשמים אינה נידונית, אלא באש (דניאל ז): חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעוה"ז אינן מתנחמין ,אלא באש שנאמר (זכריה ב): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב.
|
