|
פרשה ט: זובח תודה יכבדנני
א [חשיבותו של קרבן תודה]
למה חטאת באה?
על חטא.
ואשם בא על חטא.
תודה אינה באה על חטא, אם על תודה יקריבנו.
דבר אחר:
זובח תודה יכבדנני, זה עכן שזבח את יצרו בתודה, (יהושע ז): ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד.
ויען עכן את יהושע (תהלים נ): ושם דרך, שהראה לשבים את הדרך, הדא הוא דכתיב (ד"ה א ב): ובני זרח: זמרי, ואיתן, והימן, וכלכל, ודרדע, כלם חמשה.
זמרי
ר' יהושע בן לוי אמר: זה עכן.
ולמה קוראו זמרי?
שעשה כמעשה זמרי.
ורבנן אמרי: שנזמרו ישראל על ידו.
איתן, זה אברהם אבינו על שם (תהלים פט): משכיל לאיתן האזרחי.
הימן, זה משה, שנאמר (במדבר יב): בכל ביתי נאמן הוא.
רבי שמואל בר נחמן אמר: זה עכן, ע"ש (יהושע ז): אמנה אנכי חטאתי.
כלכל, זה יוסף על שם: ויכלכל יוסף.
ודרדע, זה דור המדבר שכולו דעה.
כולם חמשה, וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה?!
אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא.
וכן אמר יהושע (שם): יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבוא:
ב [יְכַבְּדָנְנִי, כבוד אחר כבוד]
(תהלים נ): זובח תודה יכבדנני
ר' הונא בשם ר' אחא: יכבדני אין כתיב כאן, אלא יְכַבְּדָנְנִי, כבוד אחר כבוד.
דבר אחר:
זובח תודה יכבדנני
רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא: כבדני אין כתיב כאן, אלא יְכַבְּדָנְנִי, כבדני בעולם הזה יכבדני בעולם הבא.
ושם דרך, אלו מסלקי דרכים.
דבר אחר:
ושם דרך, אלו סופרים ומשנים שהן מלמדין את התינוקות באמונה.
דבר אחר:
ושם דרך
ר' יוסי ברבי יהודה, בשם רבי מנחם ברבי יוסי, אלו חנוונין שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים.
דבר אחר:
ושם דרך, אלו שהן מדליקין נרות, כדי להאיר בהם לרבים.
דאמר ר' שמעון בן לקיש: שאול לא זכה למלוכה, אלא ע"י שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. אמרו: מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם, כדי להאיר בהם לרבים.
כתוב אחד אומר (ד"ה א ח): ונר הוליד את קיש.
וכתוב אחד אומר (ש"א ט): קיש בן אביאל.
הא כיצד?
אביאל היה שמו, אלא על ידי שהיה מדליק נרות לרבים, זכה ונקרא שמו נר:
ג [קדמה דרך ארץ את התורה]
ושם דרך
אמר רבי ינאי: וְשָׁם כתיב: דשיים אורחיה סגי שוי.
מעשה ברבי ינאי, שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר.
א"ל: משגח רבי מתקבלא גבן?
אמר לו: אין.
הכניסו לביתו האכילו והשקהו.
בדקו במקרא ולא מצאו,
במשנה ולא מצאו,
באגדה ולא מצאו,
בתלמוד ולא מצאו.
א"ל: סב בריך.
א"ל: יברך ינאי בביתיה.
א"ל: אית בך אמר מה דאנא אמר לך?
א"ל: אין.
א"ל: אמור אכול כלבא פיסתיא דינאי, קם תפסיה.
א"ל: ירותתי גבך דאת מונע לי.
א"ל ומה ירתותך גבי?
א"ל: חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא, ושמעית קלהון דמניקיא אמרין (דברים לב): תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן, אלא קהלת יעקב?!
א"ל: למה זכיתה למיכלא על פתורי?
אמר לו: מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה, ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין,
ולא יהבית שלמא ביניהון.
א"ל: כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?!
קרא עליה שָׁם דרך, דשיים אורחיה סגי שוי.
דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג): לשמור את דרך עץ החיים.
דרך זו דרך ארץ ואח"כ עץ החיים, זו תורה.
אראנו בישע אלהים
אמר רבי אבהו: זה אחד מן המקראות שישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל, (תהלים פ): ולכה לישועתה לנו:
ד [ערכו של קרבן תודה]
משל למלך, שבאו אריסיו ובני ביתו לכבדו. בא א' וכבדו ואמר: מי הוא זה?
אמרו לו: אריסך הוא.
אמר להן: טלו סדורו.
בא אחר וכבדו ואמר: מי הוא זה?
אמרו לו: בן ביתך הוא טלו סדורו.
בא אחר ואמר: מי הוא זה?
אמרו לו: לא אריסך ולא בן ביתך, אלא בא לכבדך.
אמר: יהבו לו סלירא וישב עליה.
כך חטאת באה על חטא, ואשם בא על חטא, תורה אינה באה על חטא אם על תודה יקריבנו:
ה [קרבן תודה עולה לרצון]
אם על תודה יקריבנו, זה שאמר הכתוב (משלי יד): אוילים יליץ אשם.
אמר רבי יודן: הטפש הזה מתרגם חובתו בפיו ואומר: לא חטאת אני חייב, ולא אשם אני חייב.
רבי יודן בשם רבי לוי אמר: אלו בני אדם שנוהגים התר בשפחות בעולם הזה הקדוש ברוך הוא תולה אותן בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (תהלים סח): אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו.
כל עמא יימרון יזיל ההוא גברא בחוביה, יזיל ההוא גברא בחוביה.
דבר אחר:
אוילים יליץ אשם, זה שהביא קרבנו ואינו מתכפר לו.
מה יעשה?
ילך אצל שבטו של לוי שכתב בו (מלאכי ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי.
(משלי יד): ובין ישרים רצון, זה שהביא קרבן שלא על חטא אם על תודה יקריבנו:
ו [קרבנות לפני מתן תורה]
רבי יוסי בר חנינא אמר עולות הקריבו בני נח.
מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (בראשית ד): והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר שחלבו קרב.
דא מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא?
עבד לה משמניהון.
מתיב ר' אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שמות כד): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים!
דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא?
עביד לה כמאן דאמר שלמים היו בעורן, בלא הפשט ונתוח.
מתיב ר' אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שם יח): ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים. דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא?
עבד כמאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו.
איפלגו רבי חייא בר אבא ורבי ינאי
חד אמר: לאחר מתן תורה נתגייר יתרו.
וחד אמר: קודם מתן תורה נתגייר יתרו.
אמר רבי הונא: ולא פליגי.
מאן דאמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו, כמאן דאמר, שלמים הקריבו בני נח.
ומאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו, כמאן דאמר, עולות הקריבו בני נח.
ודא מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר ד): עורי צפון ובואי תימן
עורי צפון, זו עולה שנשחטה בצפון.
ולמה קורא אותה עורי?
דבר שהוא ישן ונתעורר.
ובואי תימן, זו תודה שנשחטה בדרום.
ולמה קורא אותה ובואי?
דבר שהוא חידוש.
ואף קריא מסייע לר' יוסי בר חנינא (ויקרא ו): זאת תורת העולה היא העולה שהקריבו בני נח. וכדו דאתו שלמים, זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו לה' אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו לה' מכאן ולהבא.
מה מקיים רבי אלעזר לקרייה דרבי יוסי ברבי חנינא?
עורי צפון, לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום, שנאמר: (ירמיה לא): הנני מביא אותם מארץ צפון, לכשיתעורר גוג הנתון בצפון יבא ויפול בדרום, כמה דתימא (יחזקאל לט): ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון, מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה בהמ"ק הנתון בדרום, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא): העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש.
אמר רבי יוסי בשם רבי בנימין בר לוי: לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת, ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה: אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות, הדא הוא דכתיב (שם מג): אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ.
אמר רבי יוחנן: למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה, אלא א"כ נותנת לו כלה רשות, הדא הוא דכתיב (שיר ד): יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואחר כך באתי לגני אחותי כלה:
ז [קרבן תודה אינו בטל]
כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו', זו הודאה.
ומביאין תודה בית ה', זה קרבן תודה.
וכן דוד אומר (תהלים נו): עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך, תודה אין כתיב כאן, אלא תודות ההודאה וקרבן תודה:
ח [שלמים - קרבן של שלום]
משל לשלטון שנכנס למדינה ועמו כיתות של לסטים.
אמר אחד לחבירו: מה דחיל הדין שליטא!
אמר לו: הדא פסטמא דילך טבא, ולית את דחיל מיניה.
כך כיון ששמעו ישראל פרשת קרבנות נתיראו.
אמר להן משה: אל תתיראו התעסקו בתורה ואין אתם יראים מכל אלה, הדא הוא דכתיב: זאת התורה לעולה ולמנחה.
ולמה שלמים באחרונה?
שיש בה מינין הרבה.
אמר רבי סימון: הדא גרזמיתא אינה באה, אלא באחרונה .
למה?
שיש בה מינים הרבה.
כך למה שלמים באחרונה?
שיש בה מינים הרבה:
דם ואימורים למזבח,
חזה ושוק לכהנים,
עור ובשר לבעלים.
ר' שמעון אומר: מי שהוא שלם מביא שלמים ואין אונן מביא שלמים:
ט [גדול השלום; ר' מאיר והאשה היורקת]
חזקיה אמר תרתי, חזקיה אמר: גדול שלום שכל המצות כתיב בהו:
(שמות כג): כי תראה כי תפגע.
(דברים כב): כי יקרא.
אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה.
ברם הכא (תהלים לד): בקש שלום ורדפהו, בקשהו למקומך.
ורדפהו, למקום אחר.
חזקיה אמר חורי: גדול השלום שבכל המסעות כתיב (במדבר לג): ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו כולם לפני הר סיני, נעשו כולם חנייה אחת, הדא דכתיב (שמות יט): ויחן שם ישראל, ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן, אלא ויחן שם ישראל.
אמר הקדוש ברוך הוא: הרי שעה שאני נותן תורה לבני.
בר קפרא אמר תלת, בר קפרא אמר: גדול שלום שדברו הכתובים דברי בדאות בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב (בראשית יח): אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן, אלא ואני זקנתי.
בר קפרא אומר חורי: גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדוי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, שנאמר (שופטים יג): הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית ויולדת בן, אבל למנוח לא אמר כן, אלא (שם): מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, מ"מ סמנים היא צריכה.
בר קפרא אמר חורי: גדול שלום מה אם העליונים שאין להם:
לא קנאה,
ולא שנאה,
ולא תחרות,
ולא מצות וריבות,
ולא מחלוקת,
ולא עין רעה צריכין שלום, הדא הוא דכתיב (איוב כה): עושה שלום במרומיו.
התחתונים שיש בהם כל המדות הללו, עאכ"ו!
אמר רבי שמעון בן גמליאל: גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדיות בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב (בראשית נ): כה תאמרון ליוסף אנא שא נא, ולא אשכחן ביעקב דפקד כלום.
אמר ר' יוסי הגלילי: גדול שלום שאפילו בשעת מלחמה אין פותחין, אלא בשלום, הדא הוא דכתיב (דברים כ): כי תקרב אל עיר וגו'.
אמר רבי יודן ב"ר יוסי: גדול שלום ששמו של הקב"ה נקרא שלום, הדא הוא דכתיב (שופטים ו): ויקרא לו ה' שלום.
אמר רבי תנחום בר יודן: מכאן שאסור לו לאדם לשאול בשלום חבירו במקום מטונף.
תני ר' ישמעאל: גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה במים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו!
ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הוה תמן חדא איתתא יציבא ושמעה ליה תנתא מדרשא, אמתינת עד דיחסל ממדרש, אזלה לביתה אשכחא בוצינא טפי.
אמר לה בעלה: אן הוית?
אמרה ליה: אנא יתיבא ושמעה קליא דרושה.
אמר לה: כן וכן, לא אעיילת להכא, עד דאזלת ורוקת באנפי דרושה.
יתיב שבתא קמייתא, תנינא ותליתא, אמרין לה מגירתא: כדו אתון צהיבין?
אתינן עמך לגבי דרושה, כיון דחמי יתהון, ר' מאיר צפה ברוח הקודש, אמר להו:
אית מנכון איתתא דחכימא למילחש בעינא?
אמרין לה מגירתא: כדו את אזלת ורוקת באנפיה, ותשרי לבעלך, כיון דיתבא קמי אידחילת מיניה.
אמרה ליה: רבי! לית אנא חכימא למילחש עינא!
אמר לה: אפילו הכי, רוקי באנפי שבע זימנין, ואנא מינשים עבדה הכין.
אמר לה: איזילי אמרי לבעליך, את אמרת חדא זימנא, ואנא רקית שבע זימנין.
אמרו לו תלמידיו: רבי! כך מבזין את התורה?!
לא היה לך למימר, לחד מינן למלחש לך?!
אמר להו: לא דיו למאיר להיות שוה לקונו!
דתני ר' ישמעאל: גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו?!
אר' שמעון בן חלפתא: גדול שלום שכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים.
ביום הראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים, הדא הוא דכתיב (בראשית א): בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
בשני ברא מן העליונים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אלהים יהי רקיע.
בשלישי ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים יקוו המים.
ברביעי מן העליונים, יהי מאורות ברקיע השמים.
בחמישי ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים ישרצו המים.
בששי בא לבראות אדם אמר: אם אני בורא אותו מן העליונים הרי העליונים רבים מן התחתונים בריאה אחת, אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריאה אחת.
מה עשה?
בראו מן העליונים ומן התחתונים, הדא הוא דכתיב (שם ב): וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה מן התחתונים, ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים.
ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמין בשלום.
בק"ש, פורס סוכת שלום
בתפלה, עושה שלום.
בברכת כהנים, (במדבר ו): וישם לך שלום, ואין לי אלא בברכות.
בקרבנות מנין?
זאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, אין לי, אלא בכלל. בפרט מנין?
זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה, זאת תורת החטאת, זאת תורת האשם, זאת תורת זבח השלמים, ואין לי, אלא בקרבנות יחיד.
בקרבנות צבור מנין?
ת"ל (שם כט): אלה תעשו לה' במועדיכם.
ומסיים בשלמים ואין לי, אלא בעולם הזה.
בעולם הבא מנין?
(ישעיה סו): הנני נוטה אליה כנהר שלום.
רבנן אמרו: גדול שלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח, אלא בשלום שנאמר (שם נב): מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום.
|
