|
פרשה יב: הקמת המשכן
א [סמיכת פרשת סיום המשכן וברכת כהנים -א]
את מוצא, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה וכעס עליהם הקב"ה, שנאמר (שמות לב): ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה וגו' הרף ממני וגו', מיד עמד משה ובקש רחמים מלפניו, שיתרצה להם, כמה שנאמר: ויחל משה וגו' ונתרצה להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וינחם ה' על הרעה וגו', אף על פי כן, היה בלבו עליהם, שנאמר (שם): וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם.
כיון שנעשה המשכן, אמר ר' יהודה ברבי סימון: הלך משה והרכין אזנו במשכן.
אמר משה: תאמר שיש בלבו של הקב"ה על ישראל. הה"ד (תהלים פה): אשמעה מה ידבר האל ה'.
מהו האל ה'?
אמר משה: שעד עכשיו הוא עומד בכעסו כנגדם, והוא בקושי עמהם, ואין האל אלא לשון חוזק, כמה דתימא (יחזקאל טו): ואת אילי הארץ לקח, או הוא מתרצה להם והוא נוהג במדת רחמים עמהם. הה"ד: ה', אין ה', אלא מידת רחמים, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון, מיד פייסו הקדוש ברוך הוא, שאין בלבו על ישראל כלום, כמה דכתיב (שמות לד): ויעבור ה' על פניו, שהעביר זעמו מהם ועבר על פשעיהם.
אמר רבי סימון: למה כתיב ב"פ ה' ה'?
אלא שפייסו הקב"ה ואמר לו למשה: מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים, עד שלא עשו אותו המעשה, כך עכשיו, במדת רחמים אנהיג עמהם.
אמר רב יהודה בר רב סימון: באותה שעה שמע משה קול נאה וקול משובח.
לשעבר היה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון, ולא היה אחד מישראל שומע, אבל כשהיו פניו מאדימות, היו יודעים שהדיבור בא אצלו, וכיון שנעשה המשכן, שמע קול נאה.
מה שמע?
(תהלים פה): כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו.
אמר רבי ברכיה הכהן, בשם ר' יהודה ב"ר סימון: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לשעבר היתה איבה ביני לבין בני, שנאה ביני ובין בני, תחרות ביני ובין בני, אבל עכשיו, שנעשה המשכן, אהבה ביני ובין בני, שלום ביני ובין בני.
הוי, כי ידבר שלום אל עמו, אלו ישראל, על שעשו המשכן.
ואל חסידיו, זה שבט לוי, שכתוב בו (דברים לג): וללוי אמר תומיך ואוריך וגו'.
ומנין אתה אומר, שבמשכן הכתוב מדבר?
שכן כתיב אחריו (תהלים פה): אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו.
אימתי היתה שלום לישראל?
בזמן ששכן כבוד הקב"ה במשכן, כמה דתימא (שמות מ): וכבוד ה' מלא את המשכן.
אמר ר' שמעון בן לקיש: מה לי ללמד דבר זה מספר תלים, דברי תורה היא אפילו במקומה, אינה חסרה כלום. ראה מה כתיב: וישם לך שלום.
אימתי?
ביום כלות משה:
ב [סמיכות פרשת סיום המשכן וברכת כהנים -ב]
אמר רבי ברכיה הכהן: כשהלך יעקב אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שבירכו, שנאמר (בראשית מז): ויברך יעקב את פרעה.
מה בירכו?
אמר לו: יעלה נילוס לרגלו, אף אני, כשאבוא אצלכם, אני בא טעון ברכות.
והיכן רמזה להם?
בסיני.
אמר ר' יהושע בן לוי: ברמז אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיעשו את המשכן, שהוא נותן להם ברכות בביאתו, שנאמר: מזבח אדמה תעשה לי וגו'.
בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וכן עשה, כשבא למשכן בירכן, שנאמר: יברכך ה' וישמרך.
אימתי?
ויהי ביום כלות, הא למדנו שאין אדם צדיק יותר מן האלהים. הוי, האנוש מאלוה יצדק?! לאו, אלא גם הקב"ה ברך ישראל בביאתו אצלם, לכך נאמר: יברכך ה' וישמרך, וסמך לו, ויהי ביום כלות וגו':
ג [ביום הקמת המשכן כלו המזיקין]
אמר רב הונא בשם רבי אידי: מי אמר המזמור הזה?
היינו סבורים שבא שלמה ואמרו, ולא אמרו, אלא משה. הה"ד: יושב בסתר עליון, זה משה, שישב בסתר עליון, שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון, כמה דתימא (איוב כב): עבים סתר לו, וכן כתיב: ויבא משה בתוך הענן.
בצל שדי יתלונן, שלן שם לינות הרבה, שנאמר (שמות לד): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והוא אמר: אומר לה' מחסי וגו'.
דבר אחר:
יושב בסתר עליון וגו'
אמר רבי יהודה בר סימון, בשם ר' יוחנן: ג' דברים שמע משה מן הקדוש ברוך הוא, והרתיע לאחוריו, כיון שאמר לו: ונתנו איש כופר נפשו, אמר משה: מי יוכל ליתן כופר נפשו?!
(איוב ב): עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ועדיין אינו מגיע, שנאמר (תהלים מט): אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם.
אמר לו הקב"ה: איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כחן.
זה יתנו
אמר רבי מאיר: נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש, מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה, זה יתנו, כזה יתנו.
וכן בשעה שאמר לו הקב"ה: צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי.
אמר משה: מי יוכל להספיק לו קרבנות?
אם אנו מקריבין לפניו, כל חיתו שדי ועורכין כל עצי לבנון, אינו מספיק לו, שנאמר (ישעיה מ): ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן.
ואמרת להם זה האשה וגו' ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'
וכן בשעה שאמר לו הקב"ה: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אמר משה: מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו?
(מלכ"א ח): הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'.
ואומר (ירמיה כג): הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו'.
ואומר (ישעיה סו): השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'.
אמר הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן.
כשאני מבקש כל העולם כולו, אינו יכול להחזיק כבודי ולא שמש אחד משלי, אלא אני, איני מבקש מידך, אלא עשרים בדרום, ועשרים בצפון, ושמונה במערב, לכך משה אמר: יושב בסתר עליון, הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם, הוא רואה את הכל ואינו נראה, הוא נתאוה ללון בצילנו.
אמר רבי פרוזדק בר נחשא, בשם רבי יהודה ברבי סימון: שדי נתלונן, בצל שעשה לך בצלאל, זה המשכן. הוי, בצל שדי יתלונן.
אומר לה' מחסי, שיר זה של פגעים אמר משה, בשעה שהיה עולה להר, שהיה מתיירא מן המזיקין.
מהו אומר לה' מחסי?
אגנתי ומצודתי קסטרא דידי.
אלהי אבטח בו, שבשמו אני מבריח את המזיקין ואת מלאכי חבלה.
כי הוא יצילך, אמר לו הקדוש ברוך הוא, בי בטחת, אני עומד לך.
כי הוא יצילך וגו' מפח יקוש, מצדתה דציידא.
מִדֶּבֶר הוות, מדבר שהוא מביא הוות בעולם.
באברתו יסך לך
מהו באברתו יסך לך?
בזכות התורה, שנתנה מימינו של הקב"ה, שנאמר (דברים לג): מימינו אש דת למו.
תחת כנפיו תחסה, מי שבא לחסות תחת כנפיו של הקדוש ברוך הוא, הוא לו צנה וסוחרה של אמת.
מהו צנה וסוחרה אמתו?
אר' שמעון בן לקיש: אמר הקב"ה: זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה.
אמר רבי שמעון בן יוחאי אמתה של תורה, זיין הוא לבעליה.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: זיין נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, בסיני ושם המפורש כתוב עליו.
לא תירא מפחד לילה, מן אגרת בת מחלת ומרכבתה, ולא מכל המזיקים המושלים בלילה.
מחץ יעוף יומם
אמר רבי ברכיה: יש מזיק שהוא פורח באויר, כעוף וקושט כחץ.
ומי יצילך ממנו?
שילוח הקן, שכן כתיב למעלה: כי הוא יצילך מפח יקוש, איו פח אלא צפור, כענין שנאמר (עמוס ג): התפול צפור אל פח הארץ.
וכתיב (דברים כב): כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח וגו'.
מדבר באופל יהלוך
מי שמעשיו באופל, הדבר שולט בו.
וכן הוא אומר (חבקוק ג): לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, אף כאן הוא אומר: מקטב ישוד צהרים.
רבנן אמרין: שד הוא, ולמה קרי ליה קטב?
רבי אבא בר כהנא אמר: דהוא בזא סוגייה דיומא מן ראשיהן, דד' עד סופיהן דתשע.
ר' לוי אמר: דהוא בזיז סוגיה דטיהרא מן סופיהון, דד' עד ראשיהן דתשע, ואינו שולט לא בצל ולא בחמה, אלא בין הצל לחמה, ראשו דומה לעגל וקרן אחד יוצאה בתוך מצחו, והוא מתגלגל ככד.
אמר רבי הונא, בשם ר' יוסף: קטב מרירי עשוי קליפין קליפין, שערות שערות, עינים עינים.
אמר רבי שמעון בן לקיש: ועין אחת קבועה לו בלבו, וכל מי שהוא רואה אותו, אין לו חיים מעולם, בין אדם בין בהמה, וכל מי שהוא רואה אותו נופל ומת, ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב.
חזקיה ראה אותו ונפל על פניו ומת.
אמר רבי פנחס הכהן: מעשה באחד שראה אותו ונכפה על פניו.
אמרו: יהודה בן ר' שמואל ראה ולא נפל, אמרו: אעפ"כ מת.
ר' אבהו הוה יתיב פשיט בחדא כנישתא מדוכתא דקסרין. חמא חד פארי בתר חבריה, ובידיה חד קטו בעי דימחיניה בה, חמא מזיק פארי בתריה ובידיה חד קטו דפרזל. נפק ר' אבהו ופארי בתריה.
א"ל: לא תמחיניה דלמא הוא מיית!
א"ל: רבי, מן הדא הוא מייתא?!
א"ל: הא מזיקא פארי בתרך ובידיה קטותא דפרזלא, את מחי לה בהדה והוא מחי לה בההיא, והוא מיית!
רבי יוחנן הוה מפקד לספריא ולמתניניא באילין יומיא, דלא יהוון טענין ערקא על מניקיא.
ר' שמואל בר רב יצחק, הוה מפקד לספריא ולמתניניא באלין יומיא, דיהוין מפטירין טלייא בד' שעין.
יפול מצדך וגו'
רב יצחק אמר: היד שהיא שולטת על מצוה אחת, זו מצות תפילין.
כתיב בה: יפול מצדך אלף, שנמסר לה אלף מלאכים לשומרו, אבל הימין שהיא שולטת במצות הרבה, ורבבה מימינך, רבבות של מלאכים נמסרים לה.
אמר רבי חנינא ב"ר אבהו: אינו אומר ימסרו לך, אלא יפול, אם באים אלף מזיקים הם נופלים מן הצד, שהיא שולטת על מצוה אחת. ואם באים הם רבוא מזיקין, הם נופלין לפני הצד, שהיא שולטת במצות הרבה.
בנוהג שבעולם, אדם נמסר לאלף איש, עליו לזון אותן.
למה?
שהן מוסרין לו לשומרו, והקב"ה מוסר לאדם הזה, אלף מלאכים משמאלו, ורבוא מימינו לטובתו ולשומרו.
אליך לא יגש, שתזון אותם.
רק בעיניך תביט, שלותך.
ושלומת רשעים תראה, מה שישלם הקדוש ברוך הוא לרשעים כמעשיהם תראה.
כי אתה ה' מחסי וגו'
אמר רבי חנינא: אמרו ישראל: הקב"ה, אתה נותן את התורה בתחתונים אצלנו, ושכינתך תשרה בעליונים?! הה"ד, כי אתה ה' מחסי, שנתת לי תורתך.
ועליון שמת מעונך, ואתה שמת מעונך בעליונים.
לא תאונה אליך רעה, כמה דתימא (משלי יב): לא יאונה לצדיק כל און.
ונגע לא יקרב באהלך
אמר רבי יוחנן: עד שלא הוקם המשכן, היו המזיקין מתגרין בעולם לבריות, ומשהוקם המשכן, ששרה השכינה למטה, כלו המזיקין מן העולם. הה"ד: ונגע לא יקרב באהלך, זה אהל מועד.
אר' שמעון בן לקיש: מה לך אצל ספר תהלים, והלא במקומו אינו חסר, יברכך ה' וישמרך, מן המזיקין.
אימתי?
ויהי ביום כלות משה
מהו ביום כלות?
שכלו המזיקין מן העולם:
ד [אפריון עשה לו המלך שלמה]
המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא ששם שלום בין אש למים, ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע, שנאמר (בראשית א): ויקרא אלהים לרקיע שמים, שהוא אש ומים.
מעצי הלבנון, שנבנה ממקום בית המקדש.
אמר רבי יוסי בר חלפתא: למה נקרא אבן שתיה?
שממנה הושתת העולם. הה"ד (תהלים נ): מציון מכלל יופי אלהים הופיע.
עמודיו עשה כסף, זה הרקיע, כמה דתימא (איוב כו): עמודי שמים ירופפו.
ולמה קרי ליה כסף?
שהוא מכסף, על כל מעשה בראשית.
וכן הוא אומר (תהלים יט): השמים מספרים וגו'.
רפידתו זהב, זו הארץ שהיא מעלה פירות הארץ ופירות האילן, שהן דומים לזהב.
מה הזהב, יש בו מינין הרבה וגוונין הרבה, אף פירות הארץ מהן ירוקין ומהן אדומין.
מרכבו ארגמן, זה השמש שהוא נתון למעלה, והוא רוכב במרכבה, ומאיר לעולם, כמה דתימא: והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'.
ומכח השמש, הגשמים יורדים ומכח השמש, הארץ מעלה פירות, ולכך קראו: ארגמן שיצרו הקב"ה לארוג מן לבריות, ואין מן אלא פירות ומזונות, כמה דתימא (דניאל א): וימן להם המלך וגו'.
תוכו רצוף אהבה, שאחר כל מעשה בראשית, ברא אדם וחוה למשול בכולם.
וכן הוא אומר (משלי ט): שלחה נערותיה תקרא הוי, מבנות ירושלים, שיהיו כל הבריות יראים מהם ומושלמים להם, כמה דתימא (בראשית ט): ומוראכם וחתכם יהיה וגו'.
דבר אחר:
אפריון, זה העולם.
למה קראו אפריון?
שלא בראו, אלא לפריה ורביה.
וכן הוא אומר (ישעיה מה): לא תוהו בראה, לשבת יצרה.
עשה לו המלך שלמה, שלא בראו הקדוש ברוך הוא, אלא על מנת שיהא שלום בין הבריות, שנאמר (שם): יוצר אור ובורא חושך עושה שלום וגו'.
מעצי הלבנון, שבעצת התורה המלובנת בדבריה, ברא הקב"ה עולמים.
וכן הוא אומר (משלי ח): לי עצה ותושיה.
ומנין שהתורה מלובנת בדבריה?
שכן כתיב (איוב כח): אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו'.
עמודיו עשה כסף, זה שלשלת יוחסין.
וכן הוא אומר (משלי י): וצדיק יסוד עולם ואין כסף, אלא זיקוק יחוס, כמה דתימא (מלאכי ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם.
רפידתו זהב, זו התורה, שכתוב בה (תהלים יט): הנחמדים מזהב ומפז רב ולא נתנה הקדוש ברוך הוא ללומדיה, אלא מי שמשמר יחוסו.
וכן הוא אומר (תהלים נ): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך.
למה כן?
(שם): אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך.
ואומר (שם צו): הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז.
מרכבו ארגמן, זה הקב"ה, שכתוב בו (דברים לג): רוכב שמים בעזרך והוא אורג את העולם, שיצאו כולם למיניהם ולא יתערבו מין בשאינו מינו, כמה דתימא (בראשית א): תדשא הארץ דשא, והוא אין משרה שכינתו, אלא על המיוחסים שבישראל.
וכן הוא אומר (שם יז): להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך ניכר אחריך, הקדוש ברוך הוא הווה לך לאלהים, ובזמן שאין זרעו ניכר אחריו, שהם מערבים זרעם בנשי חבריהם, אין הווה להם לאלהים.
תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים
ר' יודן אמר: זו זכות התורה, שנאמר בה: אילת אהבים וזכות הצדיקים, שנאמר (מלאכי א): ואוהב את יעקב.
ר' עזריה, בשם ר' יהודה בר סימון אמר: זו השכינה, כמה דתימא (דברים ו): ואהבת את ה' אלהיך.
דבר אחר:
אפריון, זה בית העולמים.
למה נקרא אפריון?
שכל הצורות של זהב מן מיניה.
מעצי הלבנון, כמה דתימא (ד"ה ב ב): ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון וגו'.
עמודיו עשה כסף, ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין וגו'.
וכי כסף היה והלא נחשת היה?
אלא שהיה נחשת ממורט שוה ככסף.
רפידתו זהב
תני שכל הבית היה נטוח בזהב, חוץ מאחורי הדלתות.
אמר רבי איבו: מתניתין, בבנין שני, אבל בבנין ראשון, אפילו אחרי הדלתות.
שבעה מיני זהבים הם:
זהב טוב,
זהב טהור,
זהב שחוט,
זהב סגור,
זהב מופז,
זהב מזוקק,
זהב פרוים.
זהב טוב, כמשמעו, כמה דאת אמר: (בראשית ב): וזהב הארץ ההיא טוב.
אמר רבי יצחק: טוביו דהוא בביתיה, טוביו דהוא בלוייתיה.
זהב טהור, מכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום.
רבי יהודה, בשם רבי אמי אמר: אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכור ולא עמדו, אלא על ככר אחת.
והא תני, רבי יוסי ב"ר יהודה: מעשה במנורות בית המקדש, שהיתה יתירה על של מדבר, משקל דינר גורדייני והכניסוה לכור פ' פעמים, עד שחסרה מן קדמוי הות חסרה סגין, מכאן ולהלן לא הוות חסרה אלא ציבחר.
זהב שחוט, שנטווה כחוט והיה נמשך כשעוה.
אדרינוס היה לו משקל ביצה, דיקלטיינוס היה לו משקל דינר. גורדייני הדה אומתה, לית לה מיניה.
זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל הזהבים.
כתיב: ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח לקירות הבתים.
וכי כסף היה, והלא זהב היה?!
דכתיב (ד"ה ב ג): ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים ויחפהו זהב טוב.
ולמה קרי ליה כסף?
שהיה מכסיף בעד כל הזהבים, וכל הכלים היו נעשים ממנו: הספות, והיעים, והמזרקות, והמזלגות, והכפות, והמחתות, זהב סגור.
תמן כתיב (מלכים א ז): והפותות לדלתות הבית.
מהו פותות?
ר' יצחק מגדלאה אמר: זה פותה שתחת הציר.
ר' סימאי אומר: אלו פותחות, ללמדך, שאפילו דבר קל לא היה בית המקדש חסר.
זהב מופז
ר' פטרוקי אחוי דר' דרוסאי, בשם ר' ואיבו אבא אומר: דומה לגפרית מוצתת באש.
ר' אבין אמר: לשם מקומו, נקרא זהב מאופז.
זהב מזוקק
בית ריש לקיש אמר: מחתכים אותו כזיתים ומאכילים אותו לנעמיות, והוא יוצא מזוקק.
זהב פרוים
ר' שמעון בן לקיש אומר: אדום ודומה לדם הפר.
וי"א: שעושה פירות.
אמר רבי חנינא בר יצחק: יום שהכניס מנשה צלם להיכל, יבשו כל אותן הפירות. הה"ד (נחום ח): ופרח לבנון אומלל ולעתיד לבא הכל חוזר, דכתיב (ישעיה לה): פרוח תפרח ותגל וגו'.
מרכבו ארגמן, ויעשו את הפרוכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ, לפי שארגמן חשוב שבכולן, שהוא לבוש מלכות, כמה דתימא (דניאל ו): וארגוונא ילבש לכן חשב ליה לדידיה.
ודכותה (ישעיה סו): אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר.
ומה איסור גדול יש להחזיר מן שאר בהמות טמאות ולעכבר משאר שרצים?
אלא חשב חזיר, והוא הדין לכל הבהמות וחיות טמאות, ומנה לעכבר, והוא הדין לכל השרצים שבעולם.
דבר אחר:
אפריון, זה הארון.
רבי יהודה בר רב אלעאי אמר: למלך שהיה לו בת נאה, משובחת וחסודה.
אמר המלך: עשו לה פרוים, מוטב שתראה נויה של בתי מן פרוים.
כך התורה נאה ומשובחת וחסודה.
אמר הקב"ה: עשו לה ארון שיראה נויה של תורה מן הארון.
עשה לו המלך שלמה, זה הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו, ועשה כן התורה כולה, שנאמר (משלי ג): וכל נתיבותיה שלום.
מעצי הלבנון, ועשו ארון עצי שטים עמודיו עשה כסף, אלו שני עמודים של כסף שהיו עומדין לפניו, כמין איסטווה.
רפידתו זהב, וצפית אותו זהב טהור.
מרכבו ארגמן
רבי תנחומא אמר: זה הכפורת שהוא דומה לארגמן, וכתוב בו: ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה.
תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים
רבי יהודה ב"ר סימון אמר: זו זכות התורה, זו זכות הצדיקים שעוסקין בה.
ר' עזריה, בשם רבי יהודה בר' סימון אמר: זו השכינה.
אמר רבי אבא בר כהנא: כתיב: ונועדתי לך שם וגו' וכולה.
דבר אחר:
אפריון, זה המשכן.
אמר רבי עזריה, משום רבי יהודה ב"ר סימון:
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם, שהיה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי, כל זמן שבתו קטנה, היה מדבר עמה בפרהסיא, ראה אותה בחצר היה מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים, אמר המלך: אין זו כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפליון, לכשאני מבקש לדבר עם בתי, אהיה מדבר עמה מן הפאפליון ולפנים.
כך כשראה הקב"ה את ישראל במצרים, היו נערים, שנאמר (הושע יא): כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני.
ראה אותם על הים, היה מדבר עמם, שנאמר (שמות יד): ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. ראה אותם בסיני, היה מדבר עמם, שנאמר (דברים ה): פנים בפנים דבר ה' עמכם.
וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה, אמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
אמר הקדוש ברוך הוא: אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא, אלא עשו לי משכן. וכשאני צריך לדבר עמהן, אהיה מדבר עמהם מן המשכן. הה"ד (במדבר ז): ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'.
עשה לו המלך שלמה, זה הקב"ה, שהשלום שלו, שהוא עושה שלום עם ישראל מן התחרות שהיה לו עמהן, מן מעשה העגל.
מעצי הלבנון, ועשית את הקרשים למשכן וגו'.
עמודיו עשה כסף ווי העמודים וחשוקיהם כסף.
רפידתו זהב, ואת הקרשים תצפה זהב.
מרכבו ארגמן, ועשית פרוכת תכלת וארגמן.
וכתיב (שמות מ): וסכת על הארון את הפרכת וגו'.
תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים
רבי עזריא, בשם רבי יהודה בר' סימון אמר: זו השכינה.
ר' יודן אמר: זה זכות התורה, וזה זכות הצדיקים.
אמר רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי: ולא יכול משה לבא וגו'.
משל למה הדבר דומה?
למערה, שהיא נתונה על שפת הים, רעש הים ונתמלאת המערה והים לא חסר כלום.
כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה, והעולם לא חסר כלום.
הוי, תוכו רצוף אהבה.
מבנות ירושלים, זו השכינה.
אמר רבי אבא בר כהנא: כתיב: ונועדתי לך שם וגו' ללמדך שאפילו מה שאחורי הכפורת, אינו פנוי מן השכינה.
עובד כוכבים' אחד שאל את רבן גמליאל אמר:
מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה?
אמר לו: אלו נגלה על חרוב אחד, או על תאנה אחת, כך היית שואלני, ולהוציאך חלק א"א, ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה, שאפילו מן הסנה היה מדבר עם משה.
דבר אחר:
אפריון וגו'
מה כתיב למעלה?
(שיר ג): הנה מטתו שלשלמה וגו', זו ברכת כהנים.
כדאמרינן למעלה, ללמדך ששלמה לא בא אלא לפרש את התורה, וסמך דבריו על סדר התורה, כשם שלמעלה מפרשת המשכן כתוב פרשת ברכת כהנים, כך עשה שלמה בתחלה, זכר ברכת כהנים (וגו'), ואחר דיבר על המשכן.
אפריון עשה לו וגו'
למה כן?
אמר רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי:
למה הדבר דומה?
למלך, שקדש את בתו ועשה לה קדושין גדולים, ושלטה בהם עין רעה, כשבא המלך להשיא את בתו, מה עשה? נתן לה קמיע. אמר לה: יהא הקמיע הזה עליך, שלא ישלוט בך עין רעה עוד.
כך עשה הקב"ה, כשבא ליתן תורה לישראל, עשה פומבון גדולה, כמה שכתוב (שמות כ): וכל העם רואים את הקולות ולא היו אלא קדושים, כמו שכתוב (שם יט): לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ושלטה בהם עין רעה ונשתברו הלוחות, כמה דתימא (שמות לב): וישבר אותם תחת ההר לא עשה כן, אלא כיון שבאו ועשו את המשכן, נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות תחלה, כדי שלא תשלוט בהן עין רעה, לפיכך כתוב תחלה: יברכך ה' וישמרך מן עין רעה, ואח"כ, ויהי ביום כלות וגו':
ה [הקב"ה הקדים ברכה לעשיה]
מלך בשר ודם, נכנס במדינה משבני המדינה מקלסין אותו ומכבדין אותו, אחר כך הוא עושה להם צרכיהם, בונה להם דימוסיאות, עושה להם נחת רוח במדינה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא עד שלא עשו ישראל את המשכן, נתן להם את הברכה תחלה, כמה שנאמר: יברכך ה' וישמרך ואח"כ, ויהי ביום כלות וגו':
ו [יחודו של יום הקמת המשכן]
מהו ויהי?
אמר רבי יהושע: תנאים עשה הקב"ה עם ישראל, עד שהם במצרים, שאינו מוציאם משם, אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם, כמ"ש (שם כט): וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, על מנת לשכני בתוכם, וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם.
ויהי
רב אמר: דבר שלא היה, משנברא העולם. עד עכשיו נעשה באותו היום, שמשנברא העולם ועד אותה שעה, לא שרתה שכינה בתחתונים, אלא משהוקם המשכן ואילך, לכך נאמר: ויהי דבר חדוש הוא.
רשב"י אמר: דבר שהיה ופסק וחוזר לכמות שהיה, שכן אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים, כמ"ש (בראשית ג): וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו', וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם, שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן, לפיכך כתיב: ויהי, דבר שהיה ופסק ימים הרבה, וחזר לכמות שהיה:
ז ["ויהי" - ווי היה]
ווי היה.
מי אמר ווי?
אמר ר' אבין: כביכול הקדוש ברוך הוא אמר: ווי!
למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו מטרונה רוטננית, ואמר לה המלך: עשי לי פורפירא. כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא, לא היתה מרננת. אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס, ועשאה, והביאה למלך, כיון שראה אותה המלך, והתחיל צווח ווי, שלא תחזור לרוטנניתה.
כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה, כמה שכתוב (שמות טו): וילונו העם על משה וכן (שם יו): וילונו כל עדת בני ישראל וגו'.
וכן (במדבר יז): אתם המתם את עם ה'.
תבע הקב"ה שיעשו לו מקדש, כמו שכתוב (שמות כה): ועשו לי מקדש וגו'.
את מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן, לא היו מרננים, וכיון שגמרו מלאכת המשכן, התחיל הקדוש ברוך הוא צווח: ווי! שלא יחזרו וירננו, כשם שהיו מרננים.
ויהי
הבכורים אמרו: ווי! שנטלה מהם הכהונה, שעד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, שנאמר (שם כד): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו'.
וכן כתיב (שם יט): ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם וגו'.
רבי יהושע בן קרחה ורבי: אחד מהם אומר: הכהנים, אלו הבכורות.
וחבירו אמר: זה נדב ואביהוא.
וכן כתיב (ישעיה יד): שבר ה' מטה רשעים שבט וגו'.
אמר ר' אבא בר ממל: אלו הבכורות, לפי שהקריבו לפני העגל, אבדו כהונה.
וכן את מוצא שכל הכהנים שעבדו לעבודת כוכבים בבנין ראשון, פסלן הקב"ה במקדש שני, שנאמר (יחזקאל מד): והכהנים הלוים בני צדוק וגו' לפיכך, כשהוקם המשכן צווחו הבכורים: ווי!
ויהי
מי אמר ווי?
מלאכי השרת אמרו: ווי!
אמרו: עכשיו הקדוש ברוך הוא מניח אותנו ויורד ודר בארץ, אף על פי כן פייסם הקב"ה ואומר להם: חייכם! העיקר למעלה הוא, שכן כתיב (חבקוק ג): כסה שמים הודו ואחר כך: ותהלתו מלאה הארץ.
אמר רבי סימון, בשם רבי יהושע בן לוי: שחק עליהם הקדוש ברוך הוא, כשאמר להם העיקר למעלן.
מניין שכן?
כתיב (תהלים קמח): הודו על ארץ ושמים, תחלה ארץ ואח"כ שמים, לפיכך אמרו: ווי!
ויהי
מי אמר ווי?
אומות העולם אמרו.
למה ווי?
אלא, כך אמרו: עד שלא היה הקדוש ב"ה שוכן ביניהם, היה מתקיים עליהם ועושה מלחמותיהם, עכשיו שעשו לו המשכן והוא דר ביניהם, על אחת כמה וכמה! לפיכך אמרו ווי:
ח [צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה]
צאנה וראינה, כמה דתימא (ויקרא ט): וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם.
בנות ציון, המצויינים לו במילה, שאלולי שהיו מהולים, לא היו יכולין להביט בשכינה, אלא נופלים היו, כשם שנפל אברהם, שנאמר (בראשית יז): ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים. וכן בבלעם אומר (במדבר כד): נופל וגלוי עינים.
וכן הוא אומר (ויקרא יט): ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'.
מהו זה הדבר?
על המילה אמר להם, כמה דתימא (יהושע ה): וזה הדבר אשר מל יהושע אשר צוה ה' לעשות לאברהם.
משל לחנוני אחד, שהיה לו אוהב והיה כהן והיה לו טומאה בתוך ביתו של אוהבו, והיה מבקש להביאו בתוך ביתו.
אמר לו הכהן: אם אתה מבקש כדי שאבוא לתוך ביתך, שמע לי והסר הטומאה מתוך ביתך! וכשידע החנוני שאין שם טומאה, הלך והביא הכהן אל ביתו.
כך הקב"ה, כיון שביקש להראות לאברהם אוהבו, היתה ערלה תלויה בו, כיון שמל עצמו, מיד נגלה, שנאמר (בראשית יז): בעצם היום הזה נמול אברהם ואחר כך: וירא אליו ה' לפיכך, אמר להם משה המילה צוה האלהים לעשות לאברהם אביכם, בעת שביקש להראות לו, אף אתם, מי שיש בכם ערל, יצא וימול עצמו, וירא אליכם כבוד ה', לכך אמר שלמה: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, במלך, שהוא חפץ בשלמים, כמה דתימא (שם ): התהלך לפני והיה תמים, שהערלה מום הוא בגוף.
דבר אחר:
במלך שלמה, במלך שברא בריותיו שלמים.
ברא חמה וירח על מליאתן, וכל מעשה בראשית בקומתם נבראו, שנאמר (שם ב): הארץ וכל צבאם.
בר קפרא אמר: אדם וחוה, כבני כ' שנה נבראו.
דבר אחר:
במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו לאוהביו, השלים אש לאברהם, חרב ליצחק, מלאכים ליעקב.
דבר אחר:
במלך שלמה, במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו, החיות של אש והרקיע של שלג.
החיות של אש, שנאמר (יחזקאל א): והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.
והרקיע של שלג, שנאמר (שם): ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח וגו'.
ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.
אמר רבי יוחנן: כתיב (איוב כה): המשל ופחד עמו וגו'.
הַמְשֵׁל, זה מיכאל, והוא של שלג.
ופחד, זה גבריאל, והוא של אש.
מהו עמו מושלים לו?
לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה.
אמר רבי אבין: לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אפילו במלאך עצמו הוא עושה שלום, ואית ביה חמש אפין. הה"ד (דניאל י): וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק וגו', לא זה מבכה את זה ולא זה מכלה את זה.
כתיב (שם ז): נהר דינור נגד ונפק.
והרקיע של מים, שנאמר (תהלים קד): המקרה במים עליותיו, ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.
אמר רבי יעקב דכפר חנן: עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה.
אמר רבי יוחנן: לית מזל חמי במה דקדים ליה, ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה, אלא במה דלרע מיניה, כהדין בר נש דהוא נחית בסולמא הפוך לאחוריו.
תני, רשב"י אומר: הרקיע הוא של מים, והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה, ואינן מזיקין זה את זה, ואפילו בין המכות הוא עושה שלום. הה"ד (שמות ט): ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד.
רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר: צלוחיות של ברד מלאות אש.
רבי נחמיה אמר: אש וברד פתוכים זה בזה.
אמר רבי חנן טעמיה דרבי יהודה כהדא פרטתא דרומנא, דחרצינתה מתחמי' מלגו.
טעמיה דר' נחמיה כהדא שאשיתא דקנדילא, דמיא ומשחא מעורבים כחדא, והיא דלקא מן גביהון.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: מהו מתלקחת?
מיתא ומתקהתא, לעשות שליחותם, בשביל לעשות רצון בוראה.
אמר רבי אדא: למלך שהיו לו ב' לגיונות קשים והיו מריבים זה לזה, וכיון שהגיע מלחמתו של מלך, עשו שלום זע"ז ובאו ועשו מלחמתו של מלך.
כך אש וברד מריבים זה לזה, וכיון שראו מלחמתו של הקדוש ברוך הוא במצרים, נאמר: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס, לכך נאמר (שיר ג): במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו.
אמר רבי יצחק: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא עטרה, זה אהל מועד, כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות, ומעוטרת בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש.
אמר רבי חוניא, שאל רשב"י את רבי אלעזר ב"ר יוסי אמר לו: אפשר ששמעת מאביך.
מהו בעטרה שעטרה לו אמו?
א"ל: הן.
למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה, עד שקרא אותה אחותו, לא זז מחבבה, עד שקרא אותה אמו.
כך היה הקב"ה מחבב את ישראל, קראן (שיר ה): אחותי רעיתי יונתי תמתי, לא זז מחבבן, עד שקראן אמו. הה"ד (ישעיה נא): הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב, עמד רשב"י ונשקו על ראשו, אמר לו: אלולי לא יצאתי לעולם, אלא לשמוע טעם זה מפיך, די.
דבר אחר:
אמו, אומתו.
רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי אמר: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשו לי משכן היה לו להעמיד ארבע קונטיסים ולמתוח את המשכן עליהם, אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלן, אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה.
אמר לו: כתבניתם אשר אתה מראה בהר.
רבי ברכיה בשם ר' בצלה: למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליטון.
אמר לבן ביתו: עשה לי כזה.
אמר לו: אדוני המלך, יכול אני לעשות כמותו?!
אמר לו: אני בכבודי ואתה בסממנך.
כך, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אלהי יכול אני לעשות כאלה?!
אמר לו: כתבנית אשר אני וגו' בתכלת, ובארגמן, ובתולעת שני, ובשש.
אמר הקב"ה למשה: אם את עושה, מה שלמעלה למטה, אני מניח סנקליטון שלי של מעלה, וארד ואצמצם שכינתי ביניהם למטה.
למעלה, שרפים עומדים, אף למטה, עצי שטים עומדים.
העמד אין כתיב כאן אלא עומדים, כנתון באסטרטיא של מעלה. הה"ד (שם ו): שרפים עומדים ממעל לו מה למעלה כוכבים, אף למטה כוכבים.
אמר רבי חייא בר אבא: מלמד שהיו קרסי הזהב נראין במשכן, ככוכבים הקבועים ברקיע. ביום חתונתו, זה סיני, חיתונין היו, שנאמר (שמות יט): וקדשתם היום ומחר.
וביום שמחת לבו, זה מתן תורה, שנאמר (שם לא): ויתן אל משה ככלותו וגו' ככלתו כתיב.
דבר אחר:
ביום חתונתו, זה אהל מועד.
וביום שמחת לבו, זה בית העולמים.
ומנין לאהל מועד שחיתונין היו?
דכתיב: ביום כלות משה להקים את המשכן, כלת כתיב, ביומא דעלת כלתא לגננא:
ט [המשכן נקרא על שמו של משה]
ביום כלות
ביום הקים אין כתיב כאן, אלא ביום כלות ביום שכלו המזיקין מן העולם.
ויהי ביום כלות משה וגו'. הה"ד (משלי כז): נוצר תאנה יאכל פריה וגו' מדבר ביהושע שהוא שימש את משה, כמה דתימא (שמות לג): ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל.
למה נמשלה תורה כתאנה?
שרוב האילנות, הזית, הגפן, התמרה, נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט.
וכך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים, עליו נאמר: נוצר תאנה.
מהו יאכל פריה?
פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר (משלי ה): בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו.
וכן אירע ליהושע, שלא ירשו בניו של משה מקומו, אלא יהושע ירש מקומו, כמה דתימא (במדבר כז): קח לך את יהושע בן נון וגו'.
(משלי כז): ושומר אדוניו יכובד, זה יהושע, שהיה משמש את משה ביום ובלילה, כמה דתימא (שמות לב): לא ימיש מתוך האהל.
ואומר (במדבר יא): אדוני משה כלאם, לפיכך כבדו הקדוש ברוך הוא.
מה כבוד עשה לו הקב"ה?
לפי שכך אמר ליהושע (שם כז): ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו' ולפי ששמש אדוניו, זכה לרוח הקודש, שנאמר (יהושע א): ויהי אחרי מות משה וגו', שאין תלמוד לומר משרת משה.
למה נאמר?
לומר לך, לפי שהיה משרת משה, זכה לנבואה.
הוי יכובד.
דבר אחר:
נוצר תאנה וגו'
אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה.
בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר, אין הקב"ה מקפח שכרו.
רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר (מלכים א ו): ויבן שלמה את הבית ויכלהו. ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה, שנאמר (תהלים קלב): זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וגו', ולא קיפח הקדוש ברוך הוא שכרו, אלא הכתיבו על שמו, (שם ל): מזמור שיר חנכת הבית לדוד לשלמה אין כתיב כאן, אלא לדוד הוי, נוצר תאנה יאכל פריה.
וכן אתה מוצא במשה שנתן נפשו על שלשה דברים נקראו על שמו, ואלו הן:
דינים,
תורה,
ומשכן.
דינים מנין?
דכתיב (שמות יח): וישב משה לשפוט את העם וגו' ונקראו על שמו, דכתיב (דברים לג): צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.
תורה מנין?
שנאמר (שמות כד): ויהי משה בהר מ' יום וגו' ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג): זכרו תורת משה עבדי.
משכן מנין?
שכן את מוצא שהיה משה מחזר על האומנין בכל יום ובכל שעה, ללמדם כיצד יעשו את המלאכה, שלא יטעו בה, לפי שאמר לו הקב"ה: וראה ועשה כתבניתם וגו' ולכך כתיב: על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, שלא היה זז מעל גביהם.
וכן הוא אומר: וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה.
מה ברכה אמר?
(תהלים צ): ויהי נועם ה' אלהינו וגו'.
אמר להם: תשרה השכינה במעשה ידיכם.
אמר רבי חייא בר יוסף: כל שבעת ימי המלואים, היה משה מעמיד המשכן, ומפרקו בכל יום ב' פעמים, ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד, לאו, אלא אמרו חכמים: היה קובעו ומפרקו ולא סייעו אחד מישראל, שנאמר: ויהי ביום כלות משה, לכך נקרא על שמו, שאינו אומר: ביום הקים, אלא ביום כלות יום שכלו הקמותיו, וזכר שמו שם, לכך נאמר: כלות משה:
י [משה מסר נפשו על הקמת המשכן]
כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון, זה בצלאל שעשה המשכן, בחכמה ובדעת, כמה שכתוב: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה וגו'.
ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, זה משה שלא עמל במשכן ונקרא על שמו. הה"ד: כלות משה.
ודכותיה שלמה ודוד:
יא [העולם נתבסס בהקמת המשכן - א]
מי עלה שמים?
זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (תהלים מז): עלה אלהים בתרועה ה' וגו'.
וירד, וירד ה' על הר סיני.
(משלי שם): מי אסף רוח?
אשר בידו נפש כל חי.
מי צרר מים בשמלה?
צורר מים בעביו.
מי הקים כל אפסי ארץ?
ה' ממית ומחיה וגו'.
מה שמו?
צור שמו, שדי שמו, ה' צבאות שמו.
(שם): ומה שם בנו?
כי תדע בני בכורי ישראל.
דבר אחר:
מי עלה שמים?
זה אליהו, דכתיב ביה (מלכים ב ב): ויעל אליהו בסערה השמים.
וירד, רד אותו אל תירא.
מי אסף רוח בחפניו?
(מלכ' א יז): חי ה' אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו'.
מי צרר מים בשמלה?
(שם ב ב): ויקח אליהו את אדרתו וגו'.
מי הקים כל אפסי ארץ?
ויאמר אליהו ראי חי בנך.
דבר אחר:
מי עלה שמים וירד, מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והיא מורידה את הגשמים, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים, שנאמר: מי אסף רוח? זה שמחלק מעשרותיו בחפניו.
הוי בחפניו.
וכן הוא אומר (מלאכי ג): הביאו את המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח להם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם לומר די.
ומנין שהרוחות צורך התבואה?
שכך כתיב (דברים לב): יערוף כמטר לקחי תזל וגו'.
מי צרר מים בשמלה?
מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, אין תפלתו עולה לשמים, ואינה מורדת את הגשמים, אלא צורר המים בעבים ואינם יורדים לארץ.
מי הקים כל אפסי ארץ?
כמה דתימא (שם כח): יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר.
מה שמו ומה שם בנו?
כי תדע מה שמו, אברהם הפריש מעשר תחלה, שנאמר (בראשית יד): ויתן לו מעשר מכל והקנה לו הקב"ה שמים וארץ.
ולמה בירכו?
שיקנה לו האלהים שמים וארץ לזרעותיו.
ומה שם בנו?
זה יצחק שנתן מעשר ונתברך, שנאמר (שם כו): ויזרע יצחק וגו'.
מהו וימצא בשנה ההיא מאה שערים?
מלמד שמדדן לעשרן.
כי תדע, וכן הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל, שאם יעשרו תבואתם יברכם בעושר, שנאמר (דברים יד): עשר תעשר וגו', עשר, בשביל שתתעשר.
דבר אחר:
מי עלה שמים?
זה משה, דכתיב ביה (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים.
וירד, וירד משה מן ההר אל העם
מי אסף רוח בחפניו?
כצאתי את העיר אפרוש וגו'.
מי צרר מים בשמלה?
כמה דתימא (שם טו): נצבו כמו נד נוזלים.
מי הקים כל אפסי ארץ?
וכי משה הקים כל אפסי ארץ?! אלא שהקים אוהל מועד שהעולם הוקם עמו.
ר' יהושע בן לוי בשם רשב"י: להקים המשכן אין כתיב כאן, אלא להקים את המשכן, משכן אחר הקים עמו, שנקרא אוהל, כשם שהמשכן נקרא אוהל מועד, כמה דתימא (ישעיה מ): וימתחם כאוהל לשבת, שעד שלא הוקם המשכן, היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר: להקים את המשכן:
יב [העולם נתבסס בהקמת המשכן - ב]
תמן תנינן: על ג' דברים העולם עומד:
על התורה,
ועל העבודה,
ועל גמילות חסדים.
ושלשתן זכרן משה בפסוק אחד, נחית בחסדך עם זו גאלת, זה החסד.
נהלת בעזך, זו תורה, כמה דתימא (תהלים כט): ה' עוז לעמו יתן.
אל נוה קדשך, זו עבודת המשכן והמקדש.
נחית בחסדך, אלו הדורות שעמדו משנברא העולם, עד שיצאו ישראל ממצרים, שקבלו התורה, שהיה הקב"ה מנהג אותם בחסדו, שלא היו מעשים טובים שיחיו בהם, וזנם הקדוש ברוך הוא בחסדו, וכנגדן אמר דוד כ"ו פעמים "כי לעולם חסדו", ובאותו חסד יצאו ישראל ממצרים, לכך אמר: נחית בחסדך עם זו גאלת, שבחסד גאלם.
נהלת בעזך, ניהלם בזכות התורה שקבלו.
עד הקמת המשכן למה היה העולם דומה?
באותה שעה לטרסקל על שתי רגלים, שאינו יכול לעמוד והוא רותת, כיון שעשו לו רגל שלישי, נתבסס ועמד.
כך כיון שנעשה המשכן, כמה דתימא: אל נוה קדשך. מיד נתבסס ועמד, שמתחלה לא היה לעולם, אלא שתי רגלים: חסד ותורה, והיה רותת, נעשה לו רגל שלישי, זה משכן, מיד עמד, ולכך כתיב: להקים את המשכן.
מהו את?
העולם, שנקרא אהל, הוקם עמו. הוי, להקים את המשכן.
דבר אחר:
להקים את המשכן
אמר רבי סימון: בשעה שאמר הקב"ה לישראל, להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת, שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן, והוא משכן הנער ששמו מטטרון, שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים, לכפר על ישראל בימי גלותם, ולכך כתיב: את המשכן, שמשכן אחר הוקם עמו.
וכן הוא אומר: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך:
יג [המשכן שקול כנגד העולם]
את המשכן, שהוא שקול כנגד העולם, שקרוי אוהל, כשם שמשכן קרוי אוהל.
כיצד?
כתיב: בראשית ברא אלהים וגו'.
וכתיב (תהלים ק"ד): נוטה שמים כיריעה.
ובמשכן כתיב: ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן וגו'
כתיב בשני (בראשית א): יהי רקיע ויהי מבדיל וגו'.
ובמשכן כתיב: והבדילה הפרוכת לכם.
בשלישי, יקוו המים מתחת השמים.
ובמשכן, ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה וגו'.
ברביעי, יהי מאורות ברקיע השמים.
ובמשכן, ועשית מנורת זהב טהור וגו'.
בחמישי, ועוף יעופף על הארץ וגו'.
ובמשכן, והיו הכרובים פורשי כנפים.
בששי, נברא אדם.
ובמשכן, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך.
בשביעי, כתיב (שם ב): ויכולו השמים וגו'.
ובמשכן, ותכל כל עבודת משכן וגו'.
בבריאת עולם כתיב: ויברך אלהים.
ובמשכן, ויברך אותם.
בשביעי, ויכל אלהים.
ובמשכן, ויהי ביום כלות משה.
בשביעי, ויקדש אותו.
ובמשכן, ויקדש אותו הוי, את המשכן:
יד [המשכן - משכון]
מה טובו אהליך יעקב, זה אוהל מועד, שבמדבר, ושבשילה, ובנוב, וגבעון.
משכנותיך ישראל, אל תהי קורא מִשְׁכְּנותֶיךָ, אלא מַשְׁכְּנותֶיךָ ישראל, שהמשכן ומקדש יתמשכנו ע"י ישראל בעת שחטאו.
משכן מנין?
שנאמר (תהלים עח): ויטש משכן שילה אוהל שכן באדם, שנתמשכן על ידי ישראל, שנקראו אדם, צאן מרעיתי אדם אתם.
המקדש מנין?
שנאמר (איכה ד): שפך חרון אפו ויצת אש בציון
ואומר (נחמיה א): חבול חבלנו לך, זה מקדש ראשון, כמה דתימא (שמות כב): אם חבול תחבול שלמת רעך, לכך נקרא משכן, שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל שיעשו לי משכן, שאם יחטאו, יהא מתמשכן על ידיהם:
טו [שבעת ימי המילואים]
ויהי ביום כלות משה
אי זה יום?
זה ר"ח ניסן, שנאמר: ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן.
אמר רבי זירא: מהו ביום?
מכאן שהקמת הלילה היתה פסולה לעבודת היום, כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בוקר ובוקר, מושחו ומקריב ומפרקו. אותו היום העמידו ומשחו ולא פרקו.
רבי חייא בר יוסף אמר: שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו, אחת בבוקר ואחת בערב.
ר' חנינא הגדול אומר: שלש פעמים בכל יום, שנאמר: הוקם ויקם להקים, אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים ואחת לתמיד של ערב, נמצאנו למדין שבכ"ג באדר התחילו ימי המלואים, אהרן ובניו ומשכן וכל הכלים לימשח.
מנין לפירוקין?
אמר רבי זירא: ביום כלות משה, ביום שכלו הקמותיו.
בר"ח ניסן, הוקם המשכן
בשני, נשרפה פרה אדומה
בשלישי, היזה ממנה על הלוים, כמה דתימא (במדבר ח): הזה עליהם מי חטאת, ותחת הזיה שניה, שהיו צריכין הלוים להזות, מפני שהיו כולם טמאי מתים, במה שהרגו בעובדי העגל, כמה דתימא (שמות לב): והרגו איש את אחיו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו', צוה המקום לגלחם במקום הזיה של יום שביעי.
משה נתקדש, בענן כל שבעה, שנאמר (שם כד): וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו'.
אהרן ובניו נתקדשו, בשמן ובדם, שנאמר (ויקרא ח): ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו'.
מעלה נטל אהרן יותר מבניו, לפי שהיה כהן גדול, שיצק על ראשו משמן המשחה, מה שלא עשה לבניו.
משיחת אהרן כיצד?
כל שבעת ימי המלואים, היה משה מפשיט את אהרן את בגדיו, ומרחיצו, וסכו בין עיניו.
ישראל נתקדשו, בפרת חטאת, שנאמר (במדבר יט): דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו'.
הלוים נתקדשו, בהזיה, ובתגלחת, בקרבן, ובתנופה.
בהזיה מנין?
שנאמר: ולקחו פר בן בקר.
ובתנופה מנין?
שנאמר (שם ח): והניף אהרן את הלוים תנופה.
המשכן נתקדש, בעמידה, ובפירוק, ובמשיחה.
בעמידה מנין?
שנאמר: להקים את המשכן.
בפירוק מנין?
שנאמר (שם ד): ולא יבואו לראות כבלע את הקודש.
בשמן המשחה מנין?
שנאמר (ויקרא ח): וימשח את המשכן ואת כל אשר בו וגו'.
שומע אני ראשון שנמשח היה קדש?!
תלמוד לומר: וימשחם ויקדש אותם, מגיד שלא קידש אחד מהם, עד שנמשחו כולם.
אמר רבי איבו: מכיון דכתיב: וימשח אותו ויקדש אותו, מאי זה דבר נאמר וימשחם ויקדש אותם?
אמר רבי איבו, אמר רבי תחליפא דמן קיסרין, ור' שמעון בן לקיש, חד אמר: משהיה מושח כל אחד ואחד, חזר והיה מושח כולם כאחד.
וחד אמר: וימשחם משיחה בעולם הזה, ומשיחה לעוה"ב, מגיד שבמשיחתן של אלו, הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא.
ודכוותיה (שמות לו): ויחבר את היריעות אחת אל אחת בקרסים.
מה תלמוד לומר ויהי המשכן אחד?
רבי איבו אמר, רבי תחליפא דמן קסרי ור' שמעון בן לקיש, חד אמר: משהיה מחבר כל אחת ואחת, היה מחבר כולם כאחד.
וחד אמר: מהו ויהי המשכן אחד?
אחד למדידה ואחד למשיחה.
וימשחם, משחם מבחוץ ומבפנים.
ר' יאשיה אומר: מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, ומדות היבש נמשחו מבפנים, ולא נמשחו מבחוץ.
רבי יונתן אומר: מדת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ, ומדות היבש לא נמשחו לא מבחוץ ולא מבפנים. תדע לך שאינן מקדשות, שנאמר (ויקרא כג): ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו'.
הא אימתי הן לה'?
לאחר שנאפו:
טז [קרבנות הנשיאים]
למה נזדרזו הנשיאים לבא ולהקריב תחלה, ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה?
לפי שבשעה שאמר משה כל נדיב לב, יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא.
אמרו: יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו נמלא אנחנו.
שמחו כל ישראל במלאכת המשכן, והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות.
ראה מה כתיב (שמות לה): ויבאו האנשים על הנשים, שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא, ולשני בקרים הביאו כל הנדבה, שנאמר: והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר וכתיב: והמלאכה היתה דים וגו', לאחר שני הימים בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר צוה משה: ויעבירו קול במחנה וגו', והיו הנשיאים מצירים על שלא זכו בנדבת המשכן, אמרו: הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן, ניתן בבגדי כהן גדול. הה"ד (שם): והנשיאם הביאו את אבני השוהם וגו'.
אמר הקב"ה: בני, שנזדרזו יכתב שהביאו והותר, והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת משמם, שכן כתיב: והנשיאם חסר יו"ד, כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות. הה"ד: ויקריבו נשיאי ישראל וגו', אמרו: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה שכינה במעשה ידינו, כיון שנעשה המשכן ולא היה חסר כלום.
אמרו: מה יש לנו להביא?
הלכו והביאו עגלות שיהיו נושאים עליהם את המשכן.
ומי נתן להם העצה הזאת?
שבטו של יששכר, שכך אמרו להם: משכן שעשיתם פורח הוא באויר?!
אלא התנדבו עגלות, שתהיו נושאים אותו בהם, לכך כתיב: ויקריבו נשיאי ישראל, שנתנחמו על מה שעשו בתחלה.
ויקריבו נשיאי ישראל, שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו?
תלמוד לומר: ראשי בית אבותם ולא ראשי בית אבות, אלא אף נשיאי שבט. הה"ד (במדבר ז): הם נשיאי המטות, נשיאים בני נשיאים הם, נשיאי המטות הם, שהיו ממונים עליהם במצרים (שמות ה): ויכו שטרי בני ישראל וגו'.
הם העומדים על הפקודים, על מנין הדגלים, כמה דתימא (במדבר א): ואתכם יהיו איש איש למטה וגו':
יז [רמזי הקרבנות]
שש כנגד ששת ימי בראשית,
שש כנגד ששה סדרי משנה,
שש כנגד אמהות, אלו הן: שרה ורבקה רחל ולאה בלהה זלפה.
שש
אמר רב הונא: כנגד ו' מצות שהמלך מצווה עליהם בכל יום, אלו הן?
(דברים יז): לא ירבה לו נשים,
רק לא ירבה לו סוסים,
וכסף וזהב לא ירבה לו מאד,
לא תטה משפט,
ולא תכיר פנים,
ולא תקח שוחד.
שש, כנגד שש מעלות לכסא?
ושש מעלות לכסא.
באי זה צד?
בצד שהיה עולה ויושב.
עלה לישב על מעלה הראשונה, הכרוז יוצא ואומר לו: לא ירבה לו נשים.
עלה לישב על מעלה שניה, הכרוז יוצא ואומר לו (שם): לא ירבה לו סוסים.
עלה לישב על מעלה שלישית, הכרוז יוצא ואומר: וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.
עלה לישב על מעלה רביעית, הכרוז יוצא ואומר: לא תטה משפט.
עלה לישב על מעלה חמשית, הכרוז יוצא ואומר: לא תכיר פנים.
עלה לישב על מעלה ששית, הכרוז יוצא ואומר: לא תקח שוחד.
בא לישב על כסאו וידות מזה ומזה, עד מקום השבת.
כיצד?
שרביט של זהב נתון נתלה מאחריו, ויונה בראשו, ועטרה של זהב בפי יונה, ויושב תחתיה בשבת, נוגעת ואינה נוגעת.
שש עגלות, כנגד ו' רקיעים, ולא ז' הם?
אמר ר' אבין: הן דמלכא שרי טומיקין.
שש עגלות צב, מהו צב?
דומות לקליינין.
צב
ר' ישמעאל אומר: אין צב, אלא מצוירות צב. אין צב אלא מטוקסות, שלא היו מחוסרות כלום.
צב
רבי אומר: אין צב, אלא קמירות, וכמנסקי פסקאות היו מחופות, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו'.
צב
ר' שמעון אומר: אין צב, אלא צמודות, שנאמר (ישעיה מט): והביאו בניך בחוצן וגו'.
תני, בשם ר' נחמיה: כמין כמרוסא היו כיפין עשויות.
רבי נחמיה אומר: היו כצבעו של רקיע.
ושנים עשר בקר, כנגד שנים עשר שבטים, וכנגד שנים עשר מזלות.
שומע אני, עגלה על כל אחד ואחד?
תלמוד לומר: עגלה על שני הנשיאים.
שומע אני שני שוורים לנשיא אחד?
תלמוד לומר: ושור לאחד.
מפני מה לא הביאו חציין עגלות וחציין שוורים?
מפני שהיו יראים, שמא ימות שורו של אחד מהם, או שמא תשבר עגלה של אחד מהם, ונמצא אותו השבט, אין לו חלק במשכן:
יח [קבלת קורבנות הנשיאים]
מלמד שהביאום ומסרום לצבור. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם, עד שנאמרה לו מפי הגבורה, קח מאתם. הה"ד: ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם וגו'.
מהו לאמר?
תני, רב הושעיא: אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, צא ואמור להם דברי כבושים ודברי נחמות, קח מאתם, באותה שעה היה משה מתיירא, ואומר: תאמר, שמא נסתלקה ממני רוה"ק ושרתה על הנשיאים?
א"ל הקדוש ברוך הוא: משה, אילו להם, הייתי אומר שיביאו לך, הייתי אומר שתאמר להם, אלא, קח מאתם, מאתם היה הדבר, הא הסכימה דעתם לדעת העליונה, והיה משה מתיירא ואומר: תאמר שמא אחת מן העגלות נשברה, או אחד מן השוורים מת, ונמצא קרבן של נשיאים פסול!
אמר לו הקב"ה: והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד, ניתן להם הוויה שיהיו קיימים לעולם.
עד היכן היו קיימים?
ר' יודא, בשם ר' שמואל בר ר' נחמן ור' חוניא, בשם בר קפרא אמר: עד שבגלגל שוורים זבחו.
והיכן הקריבום?
ר' אבא בר כהנא אמר: בנוב הקריבום.
ר' אבהו אמר: בגבעון הקריבום.
ר' חמא בר ר' חנינא אמר: בבית העולמים הקריבום.
אמר רבי לוי טעמיה דר' חמא ב"ר חנינא, דכתיב (מ"א ח): ויזבח (המלך): שלמה את זבח וגו'.
תני, בשם ר' מאיר: עד עכשיו, הן העגלות והפרות קיימות, ולא הוממו, ולא הזקינו, ולא הטריפו, ולא נשברו, והלא דברים ק"ו, מה אם העגלות שנדבקו במלאכת אוהל מועד, ניתן להם הוויה, עד שיהיו קיימות לעולם, ישראל שהם דבוקים בהקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה, שנאמר (דברים ד): ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'.
ונתת אותם אל הלוים איש כפי עבודתו, לפי טורח משאו, הרבה לו עגלות, להקל ממשאו:
יט [חלוקת העגלות]
הרי משה נוטלן ומחלקן לפי דעתו.
את שתי העגלות וגו' לפי שלא היה עבודת בני גרשון, כי אם יריעות האוהל והמכסאות, והמסך והקלעים והמיתרים, שהיו מעמידים בהם היריעות, ראשי המיתרים האחד, היה קשור ביריעות וראשיהם, השני היה קשור ביתדות, והיו נועצים היתדות בארץ, כדי שלא יגלול הרוח ליריעות, לפי שלא היתה עבודתם כבדה, נתן להם שתי עגלות בלבד, אבל לבני מררי, שהיתה עבודתם קשה וכבידה, קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ויתידות ומיתרים לכל כליהם ולכל עבודתם, נתן להם ארבע עגלות. הה"ד ואת ארבע העגלות וגו':
כ [נשיאת הארון בכתף]
ר' נתן אומר: מכאן נתעלם מעיני דוד, שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה חדשה, שנאמר (שמו"ב ו): וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא.
אמר אחיתופל לדוד: לא היה לך ללמוד מן משה רבך, שלא נשאו הלוים את הארון אלא בכתף, שנאמר (במדבר ז): ולבני קהת לא נתן וגו' הרי דוד משלחן ומעלן בכתף, שנאמר (ד"ה א טו): ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל, עד כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה משה כדבר ה'.
והיכן צוה?
ולבני קהת לא נתן וגו', הא לא חידשו הלוים כלום, אלא הכל מפי משה, ומשה מפי הקב"ה:
כא [קרבן הנשיאים - בכל יום נשיא]
מגיד הכתוב, כשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן, כך התנדבו לחנוכת המזבח.
ויקריבו הנשיאים את קרבנם וגו', באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל מהם משה, עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא: יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח.
ועדיין לא היה משה יודע, כיצד יקריבו, אם למסעות אם לתולדות, עד שנאמר לו מפי הקב"ה: יקריבו אותם למסעות.
ועדיין לא היה משה יודע, כיצד יקריבו, אם כולם כאחד אם כל אחד ואחד יומו, עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא: כל אחד ואחד יומו, שנאמר: נשיא אחד ליום.
והלא נשיאים היו מתנדבין ולא הדיוטות, מה תלמוד לומר נשיא אחד ליום?
לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה, לא יאמר: הואיל והקרבתי תחלה, אקריב עם כל אחד ואחד ביומו.
לכך נאמר: נשיא אחד ליום.
ויש אומרים: בשעה שא"ל הקב"ה למשה: נשיא אחד ליום.
אמר להם משה לנשיאים: לכולכם, אמר לי הקדוש ברוך הוא שתקריבו, אבל לא נאמר לי, מי יקריב ראשון!
נתנו עיניהם בנחשון, זה קידש שמו של הקב"ה על הים, זה ראוי להוריד את השכינה והוא יקריב ראשון לכולם, וכן עשה, הדא הוא דכתיב: ויהי המקריב וגו'.
|
