|
המשך פרשה יד: קרבנות הנשיאים; נבואת משה
ח [קרבן בנימין]
למה הקריב בנימין אחר בני יוסף?
לפי שכשם שהייתה השכינה בחלקו בשילו, כך שרתה בחלק של בנימין במקדש בירושלים.
דבר אחר:
על שם שאמר הכתוב (תהלים פ): לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו.
קרבנו קערת כסף אחת, אל תקרי קַעֲרַת, אלא עֲקֶרֶת, כנגד רחל שהייתה עקרת הבית, היא הייתה עיקר ביתו של יעקב, שנאמר (בראשית מו): בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין.
ואומר: מתה עלי רחל.
כסף אחת, שמתפלתה נולד בנימין, שנאמר (בראשית ל): ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, ועליה נאמר (משלי י): כסף נבחר לשון צדיק, לשון צדקת.
שלשים ומאה משקלה, שנולד בנימין, כשהיה יעקב בן מאה שנה, ולכך נקרא שמו בנימין, בן ימ"ן, שנולד כשהיה אביו בן מאה שנה, והוא היה בן שלשים שנה, כשירד למצרים, הרי מאה ושלשים.
מזרק אחד כסף, הוא מזרק, הוא גביע, כנגד יוסף שבחן צדקות אחיו בגביע, על אודות בנימין, וכיון שראה יוסף שמסר יהודה נפשו על בנימין, הכיר צדקות אחיו והתודע להם, ולפי שהיה יוסף שותה יין בגביע, שחשבונו שבעים, לכך היה משקל המזרק שבעים שקל בשקל הקדש.
שניהם מלאים, שניהם היו שוים, יוסף ובנימין, שהמשכן הוקם בחלק יוסף בשילה, ובית המקדש בחלק בנימין בירושלים, הוי, סלת בלולה בשמן למנחה.
כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרה בנים שהיה לו לבנימין, כשירד למצרים, שנאמר (בראשית מו): ובני בנימין בלע ובכר וגו' והיו כולם צדיקים, הוי, מלאה קטרת.
פר אחד בן בקר וגו', הרי שלשה מיני עולה, כנגד שלש פעמים שנבנה בית המקדש בחלקו:
אחת בימי שלמה
ואחת בימי עולי הגולה
והשלישית לימות המשיח.
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד הבניין שבנאו הורדוס, שנבנה ע"י מלך חוטא והיה לו בניינו לכפרה, על שהרג חכמי ישראל.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שני מלכים שיצאו מבנימין: שאול ואיש בשת.
דבר אחר:
כנגד שני גואלים, שיצאו ממנו: מרדכי ואסתר.
אילם חמשה, עתודים חמשה, כבשים בני שנה חמשה, הרי שלשה מינין של ה' ה'.
ה', כנגד ג' מעלות של ה'.
ה' שנטל בנימין, ואלו הן (בראשית מג): ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות.
(בראשית מה): ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות.
והשלישית, זה היה מרדכי, שהיה מבנימין, שזכה ללבוש חמשה לבושי מלכות שנאמר (אסתר ח): ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'.
זה קרבן אבידן וגו', כיון שהקריב על סדר הזה, התחיל הקב"ה מקלס את קרבנו: זה קרבן אבידן וגו'.
ט [קרבן דן]
הרי נותרו שלשה שבטים:
דן
ואשר
ונפתלי
מה ראה דן להקריב תחלה להם?
לפי שאביו הקישו ליהודה, כמה דתימא (בראשית מט): דן ידין עמו וגו', כמיוחד שבשבטים, זה יהודה, לפיכך היה ראש לאלו שנשארו, כשם שיהודה היה ראש לכולם.
קרבנו קערת וגו' הרי זה הקריב קרבנו, כנגד שמשון, לפי שברכת יעקב לדן לא הייתה, אלא על שם שמשון, וגם גבורת שמשון לא הייתה תלויה, אלא בנזירותו, לכך הקריב נשיא דן על הסדר הזה. הה"ד: קרבנו קערת כסף, זה היה נזיר טהרה, ולכך קרא לו קערה, שהוא היה מביא לחם.
שלשים ומאה משקלה, מן (במדבר ו): וזאת תורת הנזיר עד ואחר ישתה הנזיר יין ק"ל תיבות. מזרק אחד כסף שבעים וגו', שאותה שעה הותר לשתות יין הנשתה במזרק, שחשבונו שבעים, הוי יין.
דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד נזיר שנטמא שנזרקה נזירתו, כמה דתימא (שם): והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו ויש בו ע' תיבות, מן כל ימי נזרו קדוש הוא לה' עד כי טמא נזרו.
דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד ע' אותיות האמורות בברכת דן, מן דן ידין עמו וגו' עד ויפול רוכבו אחור, על שפיטת שמשון, לפי שפסוק האחרון לישועתך וגו' לא אמרו יעקב, אלא על שמשון, ולכך קרא מזרק, שנזרק שמשון מן אחיו, שלא רצה לישא אשה מבנות אחיו, כי אם מבנות פלשתים.
דבר אחר:
מזרק אחד, על שם שקראו נחש ושפיפון, שהם נזרקים על הארץ, שהיו להם רגלים והולכים על גחון, וכן שמשון היה חיגר בשתי רגליו.
מזרק, על שם (בראשית מט): ויפול רכבו אחור.
שניהם מלאים וגו', שנזיר טומאה ונזיר טהרה, שניהם צריכין סלת חלות, מצות בלולות בשמן, לפי שנזיר טומאה אינו יוצא בקרבן המביא על טומאתו, ואינו יכול לשתות יין, עד שיביא עוד קרבן, על נזירות טהרה.
דבר אחר:
שניהם מלאים סלת וגו'
לפי ששמשון בין קודם שנתגלח שער נזרו ובין לאחר שנתגלח שער נזרו, היה כנזיר טומאה, שעל שטימא עצמו בגויה, היא גרמה לו לאותו גילוח ולאחר גילוח, הרג שמשון בפלשתים דכתיב (שופטים טז): ויהי המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו.
כף אחת עשרה זהב, כנגד עשרה דברים האמורים ביין שנזיר אסור בהן, ואלו הן:
(במדבר ו): מיין ושכר יזיר הרי שנים.
חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה, הרי ד'.
וכל משרת ענבים לא ישתה, הרי ה'.
וענבים לחים ויבשים לא יאכל, הרי שבעה.
כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין, הרי שמונה. מחרצנים ועד זג לא יאכל, הרי עשרה.
למה הייתה של זהב?
לפי שהיין אדום הוא, כמ"ד (משלי כג): אל תרא יין כי יתאדם והזהב אדום.
למה הייתה מלאה קטרת?
שכל המזיר עצמו מן היין, צריך לעשות לשם שמים, שנאמר (במדבר ו): לנדור נדר נזיר להזיר לה'.
פר אחד בן בקר וגו', הרי כאן ג' מיני עולה, כנגד שלשה מינין שהנזיר מוזהר עליהם:
שתיית יין
ואכילת ענבים
וטומאת מת.
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד אזהרת שער, כמה דתימא (במדבר ו'): קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו.
דבר אחר:
שלשה מיני עולה, כנגד ג' אזהרות שהזהיר המלאך לאם שמשון. הה"ד (שופטים יג):
מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל,
ויין ושכר אל תשת,
וכל טומאה לא תאכל.
והשעיר, כנגד האזהרה של שער. הה"ד (שופטים י"ג): ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שני דברים שמשלו אביו: נחש ושפיפון, שנאמר (בראשית מט):
יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח וגו',
דבר אחר:
כנגד, שנמשל בשני דברים, מפי שני בני אדם:
יעקב משל אותו לנחש ושפיפון.
ומשה לגור אריה, שנאמר (דברים לג): דן גור אריה.
דבר אחר:
כנגד שני פעמים, שכתוב עליו שהוא שפט את ישראל עשרים שנה, ואלו הן:
(שופטים טו): וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה.
והוא שפט את ישראל עשרים שנה.
ללמדך שעשרים שנה שפט את ישראל בחייו, ועשרים שנה אחר מיתתו, היה מוראו של שמשון על פלשתים וישבו בהשקט.
דבר אחר:
כנגד שני עמודי התוך אשר הפיל.
אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
למה ג' מינים?
כנגד ג' מינים של קרבנות, שהיה מביא נזיר טומאה:
שתי תורים, או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה.
וכבש בן שנתו לאשם,
למה היו של חמשה חמשה?
כנגד חמשה מינים, שהיה מביא נזיר טהרה.
כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים, וסלת חלות ורקיקי מצות ומנחתם ונסכיהם.
דבר אחר:
למה ג' מינים?
כנגד ג"פ שהכה שמשון בפלשתים בחייו, ואלו הן:
(שופטים יד): ויך מהם שלשים איש.
(שופטים טו): ויך אותם שוק על ירך וגו'.
ויך בהם אלף איש
היו הג' מינים, של ה', ה' הרי ט"ו, כנגד הנס שנעשה לו בלחי, ונקרא המעין על שם הנס, שנאמר (שופטים ט"ו): על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי, והן ט"ו אותיות.
זה קרבן אחיעזר וגו', כיון שראה הקב"ה שהקריב על סדר הזה, התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן וגו'.
י [קרבן אשר]
מה ראה נשיא אשר להקריב אחר נשיא דן?
לפי שדן נקרא שמו, על שם דין ואשר נקרא שמו, על שם אישורו, לפיכך ציוה הקב"ה להקריב אשר אחר דן, שצריך הדיין לאשר דינו, כמה דתימא (ישעיה א): דרשו משפט אשרו חמוץ.
קרבנו קערת כסף וגו'
א"ר תנחומא: כל השבטים לשם גאולתן של ישראל, ולשם שבחן נקראו שמותם, ואשר נקרא שמו, לשם גאולתן של ישראל, כמה דתימא (מלאכי ג): ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות, ולשם שבחן, כמה דתימא (תהלים קמד): אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, אין אישורן של ישראל, אלא על שבחרו בהקב"ה, להיות להם לאלהים, והקב"ה בחר בהם, להיותם לו לעם סגולה, ולפיכך, כשבא נשיא אשר להקריב, הקריב קרבנו על שם הבחירה שבחר הקב"ה בישראל מכל האומות, כמה דתימא (דברים יד): ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה וגו'. ועליהם נאמר (תהלים סה): אשרי תבחר ותקרב וגו', ולכך הקריב קרבנו: קערת כסף, כנגד אוה"ע שהם היו תחלה לאברהם.
שלשים ומאה משקלה, אלו ע' בני נח, וששים מלכות שאמר שלמה (שיה"ש ו): ששים המה מלכות.
ומי היו?
ט"ז בני קטורה וישמעאל וי"ב בניו
ועשו וי"ז בניו ובני בניו.
כיצד?
בני אליפז הרי ח'
ואלו הן בני אליפז: תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע ועמלק הרי הם שמונה, עם אליפז.
תמן כתיב: בני אליפז בכור עשו אלוף תימן וגו' אלוף קרח אלוף געתם אלוף עמלק וגו', הרי תשעה.
ורעואל עם בניו ה', שנאמר: בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה הרי י"ד.
ובני עשו ג', יעוש ויעלם וקרח וגו' הרי י"ז.
וי"א אלופים, שחישב בסוף, שנאמר: ואלה שמות אלופי עשו למשפחותם למקומותם בשמותם אלוף תמנע וגו' הרי נ"ז.
וא"ת והלא הם נ"ח?
תמנע בתו של אליפז הייתה וגומר שלשה מלכי אדום שהיו מזרע אדום, ואלו הן:
האחד: בלע בן בעור והוא הנקרא על שם עשו, שהיה בלע ומכר בכורתו, בשביל בליעתו.
בן בעור בנו של מי שעשה עצמו כבהמה, שנאמר (בראשית כה): הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי, כמה דתימא: אין אובסין את הגמל אלא מלעיטין אותו.
והשני: יובב בן זרח מבצרה, ובצרה מן אדום היה, שנאמר (ישעיה סג): מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע
והשלישי: חשם מארץ התימני ותימן היה ארץ אדום, שנאמר (עובדיה א): וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל, אבל שאר המלכים משאר מקומות היו, ומשאר אומות הרי ס'.
ולמה קרא לכל אלו קערות?
על שם שפסלן הקב"ה ואין קערה אלא לשון צרעת, כמה דתימא (ויקרא יד): שקערורת ירקרקות.
כסף, על שם חרפה, שילכו כולם לחרפות לדיראון עולם.
ומנין לכסף שהוא לשון חרפה?
שכן בלשון ירושלמי קורין לחרפה: כסופא.
מזרק אחד כסף, אלו ישראל שהפריש הקב"ה מהם, כמה דתימא (תהלים קלה): כי יעקב בחר לו יה וגו'
ואומר (יהושע כד): ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק.
שבעים שקל בשקל הקודש וגו', כמה דתימא (דברים י): בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, וכלם היו קדושים.
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה, שלאומות ולישראל שלח הקב"ה נביאים, מהם ובהם, הוי למנחה, כמה דתימא (ישעיה יא): ונחה עליו רוח ה'.
ואומר (במדבר יא): ותנח עליהם הרוח.
ולכולם רצה הקב"ה ליתן תורתו, שנאמר (דברים לג): ויאמר ה' מסיני בא וגו'.
כף אחת, מכולם לא בחר הקב"ה, אלא בישראל, שנאמר (שיה"ש ו): אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה. על זה הם מאושרים מכל האומות, כמ"ד (שיה"ש ו): ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה, אלו האומות.
ולמה בחר בהם הקב"ה?
שכל האומות פסלו את התורה ולא רצו לקבלה, (ולא): [ואלו] רצו ובחרו בהקב"ה ובתורתו, שהיא ה' ספרים, כנגד ה' אצבעות שבכף, וקבלו י' הדברות בסיני. הוי, כף אחת עשרה זהב.
מהו מלאה קטורת?
שכלם אמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע קבלו עליהם ת"ת והמעשה.
פר אחד בן בקר וגו', שלשה מיני עולה אלו.
למה?
כנגד ג' כתרים שנתן הקב"ה לישראל, על זאת:
כתר תורה,
וכתר כהונה,
וכתר מלכות.
כתר תורה, זה הארון, שכתוב: ועשית עליו זר זהב סביב.
כתר כהונה, זה מזבח הזהב, שכתוב בו: ועשית לו זר זהב סביב.
כתר מלכות, זה השלחן, שכתוב: ויעש לו זר זהב סביב.
שעיר עזים וגו', כנגד שם טוב, הוא המעשה.
כמה דתנינן: לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, לפי שהמעשה הוא מכפר על האדם.
כההוא דתנינן: תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות.
ואותו כתר, הוא כנגד המנורה, לקיים מה שנאמר (משלי ו): כי נר מצוה ותורה אור.
למה נקראת התורה אור?
שהיא מאירה את האדם מה יעשה, ולפי שהתורה מלמדת את האדם, כיצד יעשה רצון המקום, לפיכך שכר התלמוד גדול, וגדול הַמְּעַשֶׂה יותר מן העושה, שנאמר (ישעיה לב): והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.
ולזבח השלמים בקר שנים שנתן הקב"ה לישראל שתי תורות:
תורה שבכתב,
ותורה שבעל פה.
נתן להם תורה שבכתב, שיש בה תרי"ג מצות, כדי למלאם מצות ולזכותם, שנאמר (שם ישעיה מב): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
נתן להם תורה שבעל פה, להיות מצויינין בה, משאר האומות, שעל כך לא נתנה בכתב, כדי שלא יזייפוה ישמעאלים, כשם שעשו תורה שבכתב ויאמרו שהם ישראל, ועל זה אמר הכתוב (הושע ח): אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו.
אמר הקב"ה: אם אכתוב לישראל רובי תורתי, זה המשנה שהיא גדולה מן המקרא, כמו זר נחשבו.
אילים חמשה, עתודים חמשה, כבשים בני שנה חמשה, אלו שלשה מיני שלמים, כנגד כהנים לוים וישראלים.
דבר אחר:
כנגד שלש גדולות שנתן להם הקב"ה בשכר שקבלו את התורה, ואלו הן:
סגלה,
ממלכת כהנים,
וגוי קדוש.
שנאמר (שמות יט): והייתם לי סגלה מכל העמים, כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
הם היו השלשה מינין, מן חמשה חמשה, ועולה חשבונם ט"ו, כנגד התורה שהוא חמשה ספרים ועשרת הדברות, שקבלו שנכתבו על שתי לוחות, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה.
דבר אחר:
כנגד:
אברהם,
יצחק,
ויעקב וי"ב שבטים, שהם עיקר הבחירה, כמה דתימא (דברים ד): ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים.
זה קרבן פגעיאל וגו', כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהקריב על הסדר הזה, התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן פגעיאל בן עכרן.
יא [קרבן נפתלי]
למה הקריב נפתלי אחר אשר?
לפי שאשר נקרא שמו על אישורן של ישראל, ונפתלי נקרא שמו על התורה, שקבלו ישראל.
מהו נפתלי?
נפת לי, זו התורה, שכתוב בה (תהלים יט): הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים, ונתנה לארבעים יום.
מנין?
ל"י, ולפי שאישורן של ישראל היה תלוי על התורה, לפיכך הקריב נפתלי אחר אשר, וכשם שמחשבת ישראל עלתה תחלה לפני המקום, ואח"כ תקן להם תורה, לכך הקדים אשר לנפתלי.
דבר אחר:
לפי שיעקב בירך לנפתלי אחר אשר, לפי שהיו שוים בברכת הארץ. אשר היה, שמנה לחמו, ונפתלי הייתה ארצו, אילה שלוחה, לכך הקריב כאן נפתלי אחר אשר.
קרבנו קערת כסף אחת וגו'
ר' יודן אמר: כנגד האבות והאמהות הקריב נשיא נפתלי.
למה כן?
לפי שנפתלי כיבד את אביו יותר מדאי, שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה, והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו, והיו אמריו נעימים עליו, ולכך בירכו אביו: באילה שלוחה שהיה רץ במשלחתו כאיל, ולכך בירכו באמרי שפר, על שהיו אמריו שפרים, ולכך זכה נפתלי, שעשה הקב"ה נקמה בסיסרא ע"י ברק, שהיה מקדש נפתלי, ולפי שנפתלי היה זהיר בכבוד אבותיו, לפיכך נשיא נפתלי למד מאבי אביו ואחז את דרכו, והקריב קרבנו על סדר אבותיו ואמותיו של נפתלי. הה"ד: קרבנו קערת וגו'.
קערת, כנגד שרה שהייתה עקרת הבית, והיא הייתה עיקר האמהות, שהייתה ראשונה.
כסף, שהייתה צדקת, כמ"ד (משלי י): כסף נבחר לשון צדיק.
אחת, שהייתה יחידה בדורה צדקת.
שלשים ומאה משקלה, שחייתה מאה ול' שנה חסר קמעה, שנאמר (בראשית כג): ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים.
ומזרק, זה אברהם, שנזרק מארצו ומבית אביו, שנאמר (בראשית יב): ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.
אחד, כמה דתימא (יחזקאל לג): אחד היה אברהם ויירש וגו'.
כסף, שהיה צדיק, ע"ש: כסף נבחר וגו'.
שבעים שקל בשקל הקדש, בעת שכרת הקב"ה ברית עם אברהם בין בתרים, בן ע' שנה היה, לפי ששלושים שנה קודם שנולד יצחק, נגזרה גזירת בין הבתרים, דברי ר' יוסי, לקיים מה שנאמר (שמות יב): ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים.
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה, שאברהם ושרה שניהם היו מלאים במעשים טובים, שנאמר (בראשית יב): ואת הנפש אשר עשו בחרן, מלמד שהיה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
כף אחת עשרה זהב, זה אברהם שכפף את יצרו ועמד בעשר ניסיונות שניסהו המקום.
מלאה קטורת, שהיו מעשיו נעימים לפני המקום, כריח הקטורת.
פר אחד בן בקר וגו', כנגד הקרבנות שציוהו הקב"ה, לעשות בעת שכרת עמו ברית בין הבתרים, כמ"ד (בראשית טו): קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו'.
פר, כנגד עגלה.
איל, כנגד איל משולש.
כבש אחד, כנגד תור וגוזל, שהיו קרבן עני חלוף כבש של קרבן עשיר, שנאמר (ויקרא יב): ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה, ולכך הקריב כבש, במקום תור וגוזל, שאין עניות במקום עשירות.
שעיר עזים וגו', כנגד ועז משולשת.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד יצחק ורבקה, שהיו תמימים ובני מלכים.
אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה
למה היו ג' מינים אילים ועתודים וכבשים?
כנגד יעקב לאה ורחל.
למה היו של חמשה חמשה חמשה?
לפי שחשבונם עולה ט"ו, כנגד יעקב ולאה ורחל וי"ב שבטים, וְהָאֲמָהות, לפי שקראו האמהות שפחות, לכך לא נכנסו בחשבון.
זה קרבן אחירע בן עינן, כיון שראה הקב"ה, שהקריב על סדר הזה של אבות, התחיל מקלס את קרבנו וגו'.
יב [סיכום קורבנות הנשיאים]
א"ר שמעיה: מנין אתה אומר שלאדה"ר נאמר קערת כסף?
לפי שמנין שני אדה"ר הם: ט' מאות ושלשים שנה, וקערת כסף חשבונו ט' מאות ושלשים.
ומנין שחיה אדה"ר ט' מאות ושלשים שנה?
שנאמר (בראשית ה): ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת.
למה של כסף?
לפי שניתן לו שש מצות, שנאמר (בראשית ב): וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וגו', והתורה נקראת כסף, שנאמר (תהלים יב): כסף צרוף בעליל לארץ.
למה נאמר בה אחת?
על שם חוה, שנבראת ממנו, שנאמר (בראשית ב): ויקח אחת מצלעותיו.
שלשים ומאה משקלה, כנגד מאה ושלשים שנה שפירש מן האשה ולבסוף הוליד לשת, שהוא היה ראש תולדותיו, שנאמר (בראשית ה): ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, שממנו הושתת העולם, לפי שהבל וקין נטרדו מן העולם.
מזרק, כנגד נח הצדיק שנזרק מן דור המבול.
למה כסף?
על שנקרא צדיק בדורו, שנאמר (בראשית ז): כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.
דבר אחר:
על מצות שנצטווה נקרא כסף, שנאמר (בראשית ט): אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו.
א"ר שמעיה: כנגד השנים שהיו לנח בעת שהעמיד תולדות, עולה חשבון מזר"ק אח"ד כס"ף. צא וחשוב אותיות שלהם והם עולים:
ה' מאות ועשרים, כנגד ה' מאות שנים שהיו לו בעת שהעמיד תולדות, שנאמר (בראשית ה): ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח וגו' ולכך איחר לפריה ורביה, מפני עון דורו, שהיה רואה עד שגילה לו הקב"ה ענין התיבה, ובאותה שעה נשא אשה והעמיד בנים, והיו מאותה שנה עד המבול מאה שנים, ואותן ז' אח"ד העולים למנין עשרים, שהם יתרים על חמש מאות, הם רמז לכ' שנים שנגזרה גזירת המבול קודם שהעמיד נח בנים, כמה דתימא (בראשית ו): והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
שבעים שקל בשקל הקדש, כנגד ע' אומות שיצאו ממנו.
דבר אחר:
למה שבעים?
כנגד מראש ספר בראשית, עד קללת נחש, שבעים פסוקים.
א"ר פנחס: שני אויבים לא נאררו, עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים:
הנחש,
והמן הרשע.
הנחש, מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה, שבעים פסוקים.
המן, מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו' עד ויתלו את המן, שבעים פסוקים, לתכלית שבעים נתלה על חמישים.
דבר אחר:
כנגד שבעים שמות הקדושים, מן בראשית עד פרשתו של נחש.
ואם תאמר יש בו אחד יותר?
(שם בראשית ג): והייתם כאלהים, אינו קודש.
דבר אחר:
כנגד שבעים שנה, שהיו לתרח, כשהוליד לאברהם, שנאמר (בראשית יא): ויחי תרח שבעים שנה.
שנים חיו בשני דורות של ע' שנה:
קינן, בדור אחד (בראשית ה): ויחי קינן שבעים שנה.
ותרח, בדור שני.
דבר אחר:
כנגד שבעים ימים שבכו את יעקב החסיד, שנאמר (בראשית נ): ויבכו אותו מצרים שבעים יום.
דבר אחר:
כנגד ע' ימים טובים שנתן הקב"ה לישראל:
שבעת ימי הפסח
ושמונת ימי החג,
וראש השנה,
ויום הכפורים,
וחג השבועות,
שנים וחמישים שבתות יש בשנת החמה,
הרי ע'.
דבר אחר:
כנגד ע' שמות, שיש לו להקב"ה.
ע' שמות שיש לישראל,
ע' שמות לתורה,
ע' שמות לירושלים.
דבר אחר:
כנגד ע' שנה שחיסר אדם משנותיו ונתן לדוד בן ישי, לפי שראוי היה לחיות אלף שנים, שנאמר (בראשית ב): כי ביום אכלך ממנו מות תמות ויומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר (תהלים צ): כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה.
שניהם מלאים, שאדם ונח, שניהם קבלו מצות והיו צדיקים, הוי סולת בלולה בשמן למנחה.
כף אחת וגו',
כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם,
וכנגד עשר ספירות בלימה,
וכנגד עשרה דורות מאדם ועד נח,
וכנגד עשרה דורות מנח ועד אברהם,
וכנגד עשרת הדברות,
וכנגד עשרה שליטים שבאדם,
וכנגד עשרה תולדות שבתורה,
וכנגד עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים
ועשרה נסים על הים,
וכנגד עשרה בריתות האמורות בפרשת מילה.
מלאה קטרת, כנגד המילה הכתוב מדבר, שבשעה שמלו ישראל במצרים, שנאמר (יחזקאל טז): ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי, היה ריח הדם והערלה ערב לפני הקב"ה, כבשמים.
וכן כשמלן יהושע, כמו כן היה ערב לפני הקב"ה, ועל זו נאמר (שיה"ש ד): אלך לי אל הר המור, זו מילה של מצרים, שעשו מן הערלות הר, מפני שהיו כולן צריכין לימול, והיה ערב לפני הקב"ה, כריח מור דרור, שהיה ראש הבשמים.
ואל גבעת הלבונה, זו מילה של ביאת ארץ כנען, שעשו מן הערלות גבעה, כמה דתימא (יהושע ה): אל גבעת הערלות, והיה ריחם ערב לפני הקב"ה, כריח לבונה הוי, מלאה קטרת.
המור, שהוא ראש לסמני הקטרת.
ולבונה, שהיא אחרונה לסמני הקטורת, הזכיר שניהם בפסוק.
פר אחד בן בקר, כנגד (שמות כד): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים.
איל אחד, כנגד איל המלואים, למשה היה למנה.
כבש אחד, כנגד שני תמידין, את הכבש אחד תעשה בבקר וגו',
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד שעיר המשתלח שנושא את עונות ישראל.
דבר אחר:
פר אחד בן בקר, הרי כאן שלשה מיני עולה, כנגד שמים וארץ וים.
כנגד נברכו שלשה אבות: אברהם יצחק ויעקב, והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ושמתי את זרעך כעפר הארץ וכחול אשר על שפת הים.
ושעיר עזים, כנגד התורה, שנאמר בה (דברים לב): כשעירים עלי דשא, ללמדך שכל העולם לא נברא, אלא בזכות התורה.
דבר אחר:
למה הקריבו מג' מינין?
עולה, כנגד נח, שלקח מכל הבהמות.
והקריב עולות, שנאמר (בראשית ח): ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח.
ולמה לא הקריבו עופות?
לפי אין עניות במקום עשירות.
למה שעיר לחטאת?
לפי שנח לא הקריב אותן עולות, אלא לכפר על קללת הארץ, כמה דתימא (בראשית ח'): וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם וגו'.
דבר אחר:
למה ג' מיני עולה ואחד לחטאת?
כנגד ארבעה טבעים, שברא מהם הקב"ה העולם.
הג' הם עליונים, זה למעלה מזה, והרביעי הוא התחתון, הכבד שבכולן, ואלו הן:
הארץ, היא הכבידה שבכולן, וכנגדה נעשה השעיר.
המים, למעלה מן האויר.
האויר, שממנו נוצר הרוח, למעלה מן המים.
והאש, למעלה מן האויר, שהאש קלה מכולם, שהוא עולה עד לרקיע, וסימן לדבר, כשהשלהבת נעקרת מן הגחלת, פורחת והולכת היא למעלה.
וכן אמרו: שהאש סובבת כל העולם כולו, למעלה עד לרקיע.
וכנגד האש והרוח והמים, שהם עליונים, נעשו שלשה מיני העולה.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד ב' מזבחות שעשה יעקב אחד בבית אל ואחד בבאר שבע. אילים חמשה, כנגד איתני עולם חמשה, ואלו הן בני זרח:
זמרי
ואיתן
והימן
וכלכל
ודרדע
כולם חמשה.
עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה, כנגד המזבח, ארכו חמש אמות ורחבו ה' אמות.
דבר אחר:
כנגד ה' הרגשות וה' מורגשות.
זה קרבן וגו', שהוא אומר בסוף כל קרבן נשיא ונשיא, לומר לך, כיון שהקריבו על הסדר הזה, התחיל הקב"ה לקלס את קרבנם ואומר: זה קרבן כל אחד ואחד.
זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו
וכי ביום שנמשח נעשה כל חנוכת המזבח והלא עד מלאת שנים עשר יום לא נגמרה חנכת המזבח?
אלא בא הכתוב ללמדך שכל השבטים הם שוים וחביבים, כולם כאחד לפני הקב"ה, שהעלה עליהם הכתוב, כאלו ביום ראשון הקריבו כול לקיים מה שנאמר (שיה"ש ד): כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
יג [חנוכת המזבח]
יכול שהוא נמשח מעתה?
תלמוד לומר: זאת עוד, אינו נמשח, מעתה אומר אני לא ימשח לימות המשיח, אבל לעתיד לבא אמר: זאת חנכת המזבח אחרי וגו' עוד אינו נמשח לעתיד לבוא.
וכן הוא אומר: זאת משחת אהרן ומשחת בניו.
יכול שהם נמשחים מעתה?
תלמוד לומר: זאת עוד אין נמשחים, אדין אני אומר: לא ימשחו לימות המשיח, אבל ימשחו לעתיד לבוא, תלמוד לומר: זאת, אינם נמשחים לעולם, לעתיד לבוא.
ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר?
זה אהרן ודוד, זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו, אהרן מבקש כהונתו ודוד מבקש מלכותו. ביום המשח אותו, ביום שנמשח, בו ביום הקריבו.
אתה אומר: ביום שנמשח בו, ביום הקריבו, או לא בא ללמד, אלא ביום שנמשח בו, זכו הכהנים לקבל מתנות?
כשהוא אומר (ויקרא ז): אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם.
ואמר ר' שמעון: מנין שמפרישין היו ישראל מתנות כהונה מהר סיני ולא זכו אהרן ובניו בהם עד שנמשחו בשמן המשחה?
תלמוד לומר: אשר ציוה ה' לתת להם ביום משחו אותם, הא למדנו שביום שנמשח המשכן, בו ביום זכו הכהנים לקבל מתנות.
הא מה תלמוד לומר ביום המשח אותו?
ביום שנמשח בו, ביום הקריב נחשון קרבנו.
אי ביום המשח אותו, יכול קודם שנמשח הקריב נחשון?
תלמוד לומר: זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו.
אי אחרי המשח אותו, יכול לאחר זמן?
תלמוד לומר: ביום המשח אותו.
הא למדנו, ביום שנמשח, בו ביום הקריבו הנשיאים, ולאחר שנמשח.
מאת נשיאי ישראל, מגיד הכתוב, שכשם ששוו כלם בעצה אחת כך שוו בזכות.
ר' שמעון אומר: מה תלמוד לומר מאת נשיאי ישראל?
מלמד שנתנדבו מעצמן והיה קרבן כולן שוה, כארכן כך רחבן, כך משקלן, ולא הקריב אחד מהן יותר על חברו, שאילו הקריב אחד מהן יותר על חברו, לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת.
אמר להם הקב"ה: אתם חלקתם כבוד אחד לחברו, ואני חולק לכם כבוד, שתקריבו ביום שבת שלי, כדי שלא יהא הפסק בקרבנכם.
קערת כסף שנים עשר, הן הן שנתנדבו ולא אירע בהם פסול.
אמר רבי יודן: והלא קערה אחת, ומזרק אחד, וכף אחת הקריבו, ביום המשח אותו.
מה תלמוד לומר קערות כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה?
אלא העלה עליהם הכתוב, כאלו כולם הקריבו ביום ראשון, וכאלו כולם הקריבו ביום אחרון.
יד [משקלם של הקורבנות]
וכי אין ידוע שאלפים וארבע מאות הן למה צריך הכתוב לומר משקלן בכלל?
לומר יכול בזמן ששקלן בבת אחת היו יתרים ובזמן שהיה שקלן אחד אחד היו חסרים, לכך צריך הכתוב לומר כל אחד ואחד משקלו ומשקל כולן בבת אחת, שלא פחתו ולא הותירו.
בשקל הקדש למה נאמר?
לפי שהוא נאמר: קרבנו קערת כסף אחת וגו' אין לי אלא מזרק, שנתפרש בו בשקל הקדש.
קערה מנין?
תלמוד לומר: כל כסף הכלים, אלפים וארבע מאות בשקל הקדש.
למה צריך לומר בהן קערה האחת מזרק האחד?
אלא מלמד שהיו מקדשים את הנופל לתוכו, ונפסלין אחר כן בטומאה ובלינה.
וכן הוא אומר (שמות כה): קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן בהן היו מנסכים, והלא כבר נאמר ואת קשות הנסך, ומה אני מקיים אשר יוסך בהן?
אלא מלמד שהיו מקדשים את הנופל לתוכן, ונפסלין בטומאה ובלינה.
טו [משקל כפות הזהב]
לפי שהוא אומ: כף אחת עשרה זהב ואין אתה יודע, אם היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב, כשהוא אומר: כל זהב הכפות עשרים ומאה הא אין עליך לומר כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון, ומעלים על כל אחד ואחד שהקריב שנים עשר כפות, והן הן שנתנדבו ולא אירע בהן פסול.
טז [שנים עשר פרים לעולה]
לפי שהוא אומר: פר אחד בן בקר ואיני יודע, אם כשר לעולה, או לאו, לפי שלא נאמר לעולה, אלא בכבש.
ומנין שכשרו כולן לעולה?
לכך אמר: כל הבקר לעולה. מגיד שכולם כשרו לעולה. ומעלין על כל אחד ואחד, כאלו הקריב שנים עשר פרים, והם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול.
אילים שנים עשר כבשים שנים עשר, הטיל הכתוב לאילים, בין פרים לכבשים, לומר: מה פרים וכבשים שנתפרש בהן לעולה כשרו כולם לעולה, אף אילים כשרו כולם לעולה, ומעלים על כל אחד ואחד כאילו הקריב שנים עשר אילים ושנים עשר כבשים, והם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול.
יז [כ"ד פרים לזבח השלמים]
לפי שהוא אומר: ולזבח השלמים בקר שנים מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים. או בקר, שנתפרש בו כשר לזבח השלמים, ואילים ועתודים וכבשים לא הוכשרו לזבח השלמים?
תלמוד לומר: וכל בקר זבח השלמים, אם אינו ענין ללמד על הבקר, תנהו ענין לאילים ועתודים וכבשים, שכולם כשרו לזבח השלמים ומעלים על כל אחד ואחד, כאלו כולם הקריבו עשרים וארבעה פרים, וששים אילים, וששים עתודים, וששים כבשים והם הם שהתנדבו ולא אירע בהן פסול.
יח [רמזים בקורבנות]
מזרקי כסף שנים עשר,
כפות זהב שתים עשרה,
בקר שנים עשר,
אילם שנים עשר,
כבשים שנים עשר,
שעירים שנים עשר.
כנגד י"ב מזלות,
וכנגד שנים עשר חדשים לחמה,
ושנים עשר חדשים ללבנה.
וכנגד שנים עשר שבטים,
ושנים עשר נשיאים,
ושנים עשר מנהיגים בנפש,
ושנים עשר לחם הפנים על השלחן.
כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות משנברא העולם, ועד שהיה משה בן ל"ב שנה שהתחיל להורות לישראל במצרים, אלפים וארבע מאות שנה.
כפות זהב שתים עשרה, שהם שקולים ק"כ, כנגד ימי משה החסיד.
וכן (וכל): קרבן נפשות כנגד אלו:
פרים, כנגד מלכים,
אילים, כנגד נשיאים,
שעיר עזים, כנגד רוזנים וסגנים ופחות,
וכבשים, כנגד פקידים (שמואל ב ח): והכרתי והפלתי.
פרים של זבח השלמים, כ"ד,
כנגד כ"ד ספרים,
וכ"ד משמרות כפרה,
על עשרים וארבעה אלף שמתו בבעל פעור.
אילים ששים,
עתודים ששים,
כבשים ששים,
כנגד ששים ריבוא.
וכנגד סוד שחשבונו ששים וכנגד ששים, המה מלכות וכנגד בית שני, שנבנה ששים על ששים, (עזרא ו): רומיה אמין שתין פתיה אמין שתין.
(וכנגד): אלישע שימש לישראל ששים שנה,
וכנגד ששים עיר (דברים ג): כל חבל ארגוב
ויצחק בן ששים שנה
וכנגד אותיות שבברכת כהנים ששים, שנאמר (שיה"ש ג): ששים גבורים סביב לה.
קרבן כל נשיא ונשיא היה מן השלמים, מן שלשה המינים ט"ו ט"ו, כנגד פסוק: יברכך ה' שהוא ט"ו אותיות.
כל מין ומין היה של ה' ה', כנגד אותיות ה' שיתר כל פסוק ופסוק על של חבירו ה' אותיות.
כיצד?
פסוק יברכך הוא של ט"ו אותיות, יתר עליו הפסוק יאר ה' ה' אותיות שהוא מן כ' אותיות, יתר עליו, ישא ה' על פסוק יאר ה' אותיות שהוא מן כ"ה אותיות, ולפי שחותם ברכת כהנים שלום, וישם לך שלום, לכך הקריבו שלמים כנגדם.
אילים ששים
עתודים ששים
כבשים ששים,
הרי ק"פ כנגד שנותיו של יצחק.
זאת חנכת המזבח אחרי המשח אותו, אי ביום המשח אותו, יכול קודם שנמשח?
תלמוד לומר: אחרי המשח אותו, מכאן אתה למד, ביום שנמשח ואחר שנמשח, התחילו הנשיאים להקריב.
יט [מהיכן דיבר ה' עם משה?]
כתוב אחד אומר (במדבר ז): ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'.
וכתוב אחד אומר (שמות מ): ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'.
אי אפשר לומר: וכבא משה, שהרי כבר נאמר: לא יכול משה,
אי אפשר לומר: לא יכול משה שכבר נאמר: ובבא משה וגו' הכריע, כי שכן עליו הענן.
אמור מעתה, כל זמן שהיה הענן שם, לא היה נכנס משה לשם, נסתלק הענן, היה נכנס ומדבר עמו.
וכן הוא אומר (מלכ"א ח): ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה' מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל.
וכן הוא אומר (שמות לג): ושכותי כפי עליך עד עברי מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל.
וכן הוא אומר (תהלים צה): אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, כשישוב אפי, יבואון אל מנוחתי.
אל אהל מועד לדבר אתו למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וידבר ה' אליו מאהל מועד שומע אני מאהל מועד ממש!
תלמוד לומר (שמות כה): ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת וגו'.
אי אפשר לומר: מאהל מועד, שהרי כבר נאמר: מעל הכפרת.
ואי אפשר לומר: מעל הכפרת, שהרי כבר נאמר: מאהל מועד.
באיזה צד נתקיימו שני כתובים הללו?
זו מדה בתורה, ב' כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה ע"י זה יתקיימו במקומן, עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהן.
מה תלמוד לומר: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו?
מגיד הכתוב שהיה נכנס משה ועומד באהל וקול יורד מן השמים, כמין סילון של אש, לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים.
לדבר אתו
א"ר יהודה בן בתירה: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן, ואלו הן:
ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו.
וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים.
וידבר אליו ונועדתי לך ודברתי אתך,
אשר אועד לך שמה,
לדבר אליך שם,
ביום צותו, את אשר יצוה,
את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל (שמות ו):
ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים.
(במדבר ג): ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני.
(ויקרא א): וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר.
הרי י"ג מיעוטין, מיעט אהרן לכולם.
רבי יוסי הגלילי אומר: בג' מקומות נאמר בתורה דבור למשה:
בארץ מצרים,
ובהר סיני,
ובאהל מועד.
בארץ מצרים מהו אומר?
ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, מיעט את אהרן בדברות ארץ מצרים.
בהר סיני מהו אומר?
(במדבר ג): ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני מיעט את אהרן מדברות הר סיני.
באהל מועד מהו אומר?
(שם): וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, מיעט את אהרן מדברות אהל מועד.
כ [בין נבואת משה לנבואת בלעם]
תני, (דברים לד): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באמות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאמות העולם, לומר: אילו היה לנו נביא כמשה, היינו עובדים להקב"ה.
ואיזה נביא היה להם כמשה?
זה בלעם בן בעור, אלא הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם.
ג' מדות היה ביד משה מה שלא היה ביד בלעם:
משה היה מדבר עמו עומד, שנאמר (דברים ה): ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו'.
ועם בלעם לא היה מדבר עמו, אלא נופל, שנאמר (במדבר כג): נופל וגלוי עינים.
משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר (שם יב): פה אל פה אדבר בו.
ובבלעם, נאם שומע אמרי אל, שלא היה מדבר עמו פה אל פה.
משה היה מדבר עמו פנים בפנים, שנאמר (שמות לג): ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
ועם בלעם לא היה מדבר, כי אם במשלים, כמה דתימא (במדבר כג): וישא משלו ויאמר וגו'.
ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה
משה לא היה יודע מי מדבר עמו, בלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר: נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה.
משה לא היה יודע אימתי הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, שנאמר: ויודע דעת עליון.
משלו משל, לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שלחנו, ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.
כך היה בלעם יודע, מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו.
בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר: נופל וגלוי עינים, היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל, ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה.
ר' שמעון אומר: אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר: ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, מיד, וישמע את הקול מדבר אליו:
כא [הקריאה והדבור אל משה]
יכול שהיה קול נמוך?
תלמוד לומר: את הקול, קול לא נאמר, אלא הקול, הוא הקול המתפרש בכתובים.
ומה הוא הקול המתפרש בכתובים?
(תהלים כט): קול ה' בכח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים, קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחיל מדבר, קול ה' יחולל אילות.
יכול שהיו שומעים אותו מבחוץ?
תלמוד לומר: וידבר ה' אליו מאהל מועד.
מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.
כיוצא בו, אתה אומר (יחזקאל י): וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה.
יכול מפני שהיה קול נמוך?
תלמוד לומר: כקול אל שדי בדברו.
א"כ למה נאמר נשמע עד החצר החיצונה?
אלא כיון, שהיה מגיע עד החצר החיצונה, היה נפסק.
רבי אליעזר אומר: הרי הוא אומר (שמות כה): ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, עתיד אני להתוועד להם ולהתקדש בהם.
אימתי?
הרי זה יום שמיני, שנאמר (ויקרא ט): וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם.
או אינו אומר, אלא ליתן להם יעידה לדברות?
תלמוד לומר: ונועדתי לך, לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכל ישראל, אוציא את ישראל שלא כשרו לעלות בהר, ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות בהר.
אוציא את הזקנים שלא נראו בַּדִּבֵּר עם משה, ולא אוציא את בני אהרן שנראו בדבר עם משה.
אוציא את בני אהרן, שלא נתועדו בדבר עם משה, ולא אוציא את אהרן, שנתועד בדבר עם משה?!
תלמוד לומר: אשר אועד לך, לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לכלם, אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות?
תלמוד לומר: ודברתי אתך, אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים, אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן, אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו?
תלמוד לומר: לדבר אליך עמך היה הדבר ולא עם כולם היה הדבר.
יכול לא היו שומעין את הדבר אבל היו שומעין את הקול?
תלמוד לומר (במדבר ז): וישמע את הקול מדבר אליו קול לו, קול אליו, אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים, אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן, אוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו?
תלמוד לומר: קול לו, אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת, שאין משה יכול ליכנס לרשותן, למקומן, עד שיקרא?
תלמוד לומר: קול לו, קול אליו. משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעין את הקול.
יכול היה הקב"ה מדבר עמו ולא היה קראו תחלה?
תלמוד לומר: ויקרא אל משה וידבר, הקדים קריאה לדבור.
דרך ארץ, שלא ידבר אדם עם חבירו, אא"כ קוראו תחלה.
הלא דין הוא, נאמר באהל מועד דבור, ונאמר בסנה דבור.
מה דבור האמור בסנה הקדים בו קריאה לדבור, דכתיב (שמות ג): ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, אף דבור האמור באהל מועד, הקדים קריאה לדבור.
לא אם אמרת בדבור הסנה, שהוא תחלה לדברות, תאמר בדבור אוה"מ, שאינו תחלה לדברות?
דבור הר סיני יוכיח, שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור! לא, אם אמרת בדבור הר סיני, שהוא לכל ישראל.
תאמר אהל מועד, שאינו לכל ישראל?
הרי אתה דן מבנין אב, לא הרי דבור הסנה שהוא תחלה לדברות, כהרי דבור הר סיני שאינו תחלה לדברות. לא הרי דבר הר סיני שהוא לכל ישראל, כהרי דבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהם, שהם דבור ומפי קדוש למשה הוא, והקדים בו קריאה לדבור, אף כל שהוא דבור ומפי קדוש למשה, נקדים בו קריאה לדבור.
אי מה הצד השוה שבהם?
שהם: דבור ובאש ומפי קדוש למשה, והקדים בהם קריאה לדבור, אף כל שהוא דבור ובאש ומפי קדוש למשה, נקדים בו קריאה לדבור.
יצא דבור אהל מועד, שאינו באש?
תלמוד לומר: ויקרא וידבר הקדים קריאה לדבור.
יכול לא היתה קריאה אלא לדבור זה בלבד, ומנין לכל הדברות שבתורה?
תלמוד לומר: מאוהל מועד, כל שהוא מאהל מועד, נקדים בו קריאה לדבור, יכול לא היתה קריאה, אלא לדברות בלבד.
מנין אף לאמירות ולצווים?
אמר רבי שמעון: תלמוד לומר: דבר וידבר, לרבות אף לאמירות ולצווים.
יכול אף להפסקות?
תלמוד לומר: וידבר, לדבור היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות.
וכי מה הפסקות היו משמשות?
ליתן ריוח למשה, להתבונן בין פרשה לפרשה, ובין ענין לענין.
והרי דברים ק"ו, ומה אם מי שהוא שומע מפי הקדוש ברוך הוא ומדבר ברוה"ק, צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט מהדיוט.
ומנין שכל הקריאות היו משה משה?
תלמוד לומר: ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה.
ויאמר משה משה, שאין תלמוד לומר ויאמר, אלא מלמד שכל הקריאות היו: משה משה.
ומנין שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני?
תלמוד לומר (שם): ויאמר משה משה, ויאמר הנני, שאין תלמוד לומר ויאמר, אלא ויען הנני.
מה תלמוד לומר ויאמר?
מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר: הנני.
משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל, לשון חבה ולשון זירוז.
דבר אחר:
משה משה, הוא משה, עד שלא נדבר עמו, ומשה משנדבר עמו:
כב [קול ה' יצא מבין שני הכרובים מעל הכפרת]
לפי שהוא אומר להלן: וידבר ה' אליו מאהל מועד.
יכול מכל הבית?
תלמוד לומר: מעל הכפרת אשר על ארון העדות.
אי מעל הכפורת, יכול מעל הכפרת כולה?
תלמוד לומר: מבין שני הכרובים, דברי ר"ע.
אמר רבי שמעון בן עזאי: איני כמשיב על דברי רבי, אלא כמוסיף על דבריו.
הכבוד שנאמר בו (ירמיה כג): הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', ראה חיבתן של ישראל, להיכן גרמה להם הכבוד הזה, המרובה דחק להיות, מדבר מעל הכפרת, מבין שני הכרובים.
רבי דוסא אומר: הרי הוא אומר (שמות לג): כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים, אבל רואים הם בשעת מיתתן.
וכן הוא אומר (תהלים כב): לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה.
ר"ע אומר: כי לא יראני האדם וחי, אף חיות הנושאות את הכסא, אינן רואות את הכבוד.
אמר רבי שמעון בן עזאי: איני כמשיב על דברי רבי, אלא כמוסיף על דבריו.
כי לא יראני האדם וחי, אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם, אינן רואים את הכבוד.
וידבר אליו, ולא למלאכי השרת שהיו שם, מגיד הכתוב, שהיה יוצא הקול מפי הקב"ה, כמין סילון לתוך אזנו של משה, והמלאכים היו באמצע ולא היו שומעין אותו.
וכן הוא אומר (איוב לז): ירעם אל בקולו נפלאות הוי, וידבר אליו.
|
