|
פרשה יט: פרשת חוקת
א [מצות פרה אדומה חוקה היא]
אברהם, מתרח,
חזקיה, מאחז,
יאשיה, מאמון,
מרדכי, משמעי,
ישראל, מעובדי כוכבים.
העולם הבא מעולם הזה.
מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן: בהרת כגריס באדם טמא פרחה בכולו טהור.
מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן: האשה שמת ולדה במעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד המת בבית הבית טהור יצא מתוכו הרי הוא טמא.
מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן: העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף, מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים.
אמר הקדוש ברוך הוא: חקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי!
ב [דברה תורה בלשון נקיה]
(תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות
אר' יהושע בן לוי: מצינו שעיקם הקב"ה שנים וג' תיבות בתורה, שלא להוציא דבר טומאה מפיו.
(בראשית ו) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה.
ומן הבהמה אשר לא טהורה היא
אמר רבי יודן: אף כשבא ליפתח בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בסימני בהמה טהורה. (ויקרא יא) את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה הוא.
ואת הארנבת, כי לא מפרסת פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלת גרה היא.
ואת החזיר, כי לא מעלה גרה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מפריס פרסה הוא.
רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: תינוקות, שהיו בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעין לדרוש את התורה, מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם, ואומר (תהלים יב): אתה ה' תשמרם, נטר אורייתהון בלבהון, תנצרם מן הדור זו לעולם.
ואחר כל השבח הזה, יוצאין למלחמה ונופלין, ע"י שהיה בהן דילטורין, הוא שדוד אמר (שם נז): נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים.
נפשי בתוך לבאים, זה אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה.
אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל, שהיו להוטים אחר לשון הרע.
ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים, שנאמר (שם נד): בבוא הזיפים ויאמרו לשאול.
באותה שעה, אמר דוד (שם נז): רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מבינותם.
אבל דורו של אחאב, כולו עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהם דילטורין יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שאמר עובדיה לאליהו (מלכים א יח): הלא הגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' ואחביאם ואכלכלם לחם ומים.
אם לחם, למה מים?
אלא מלמד, שהיו המים קשים להביא לו יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל: אני נותרתי נביא לה' לבדי, וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא.
אמר ר' שמואל בר נחמני: אמרו לו לנחש:
מפני מה אתה מצוי בין הגדרות?
אמר: אני פרצתי גדרו של עולם.
ומפני מה אתה הולך ולשונך שותת?
אמר: הוא גרם לי.
ומפני מה כל חיה נושכת ואינה ממיתה ואתה נושך וממית?
אמר להם (קהלת י): אם ישך הנחש בלא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון, אפשר דאנא עביד כלום, דלא מתאמר לי מן עליותא?!
ומפני מה את נושך באבר אחד וכל האיברים מרגישין?
אמר להם: ולי אתם אומרים, אמרו לבעל הלשון, שהוא כאן והורג ברומי!
ולמה נקרא שלישי?
שהוא הורג שלשה:
האומרו,
והמקבלו,
והנאמר עליו.
ובימי שאול הרג ד':
הרג את דואג שאמרו,
ושאול שקבלו.
אחימלך שנאמר עליו,
ואבנר בן נר.
למה נהרג?
ר' יהושע בן לוי אמר: על שהקדים שמו לשמו של דוד, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג): וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כתב מן אבנר לדוד.
וריש לקיש אמר: ע"י שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר (שם ב ב): ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.
ורבנן אמרי: על ידי שלא המתין לשאול להתפייס מן דוד, שנאמר (שם א כד): ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך.
אמר לו לאבנר: מה את בעי מן גלימוי דידך בסירא הועדת, כד אתון למעגל.
אמר לו: הלא תענה אבנר, בכנף אמרת בסירא הועדת, חנית וצפחת בסירא הועדת?!
ויש אומרים: על שהיה בידו למחות על נוב ולא מיחה.
ר' חנן בן פזי פתר קרא בפ' פרה, שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע שריפות, שבע הזיות, שבע כיבוסין, שבעה טמאים, שבעה טהורים, שבעה כהנים.
ואם יאמר לך אדם חמשה הן, אמור לו: משה ואהרן בכלל, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה:
ג [ותרב חכמת שלמה - ולא ידע טעם פרה אדומה]
רבי יצחק פתח: (קהלת ז) כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
כתיב (מלכים א ד): ויתן אלהים חכמה לשלמה.
מהו כחול?
רבנן אמרי: נתן לו חכמה כנגד כל ישראל, שנאמר: ויהי מספר בני ישראל כחול הים וגו'.
אמר רבי לוי: מה חול גדר לים, כך הייתה חכמה גדורה לשלמה.
מתלא אמרין: דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת.
(משלי כה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו.
(מלכים א ד) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם.
מה הייתה חכמתן של בני קדם?
שהיו יודעים וערומין בטייר.
אמר רבי שמעון בן גמליאל: בג' דברים וכו'.
ומכל חכמת מצרים.
מה הייתה חכמת מצרים?
את מוצא, כשביקש שלמה לבנות בית המקדש, שלח אצל פרעה נכה.
אמר לו: שלח לי אומנין בשכרן, שאני מבקש לבנות בית המקדש.
מה עשה?
כנס כל אצטרלוגין שלו, צפו וראו בני אדם שעתידין למות באותה שנה, ושלחן לו. כשבאו אצל שלמה, צפה ברוח הקדש שהם מתים. באותה שנה נתן להם תכריכיהן ושלחן אצלו.
שלח לו, לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך, הרי לך הן ותכריכיהן.
ויחכם מכל האדם
אדה"ר מה הייתה חכמתו?
את מוצא, כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, נמלך במלאכי השרת.
אמר להם: (בראשית ב) נעשה אדם בצלמנו.
אמרו לפניו: (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו.
א"ל: אדם, שאני רוצה לבראות, חכמתו מרובה משלכם.
מה עשה?
כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם.
א"ל: מה שמותן של אלו?
לא ידעו, כיון שברא אדם, העבירן לפניו.
אמר לו: מה שמותן של אלו?
אמר: לזה נאה לקרות שור, ולזה ארי, ולזה סוס, ולזה חמור, ולזה גמל, ולזה נשר, שנאמר (בראשית ב): ויקרא האדם שמות.
א"ל: ואתה מה שמך?
אמר לו: אדם.
למה?
שנבראתי מן האדמה.
א"ל הקב"ה: אני מה שמי?
אמר ליה: ה'.
למה?
שאתה אדון על כל הבריות, היינו דכתיב: אני ה' הוא שמי.
הוא שמי, שקרא לי אדה"ר.
הוא שמי, שהתניתי ביני לבין עצמי.
הוא שמי,שהתניתי ביני לבין בריותי.
מאיתן האזרחי, זה אברהם, שנאמר (תהלים פט): משכיל לאיתן האזרחי.
הימן, זה משה, שנאמר: לא כן עבדי משה וגו'.
וכלכל, זה יוסף, שנאמר (בראשית מז): ויכלכל יוסף וגו'.
אמרו המצריים: כלום מלך עלינו עבד זה?!
אלא בחכמתו.
מה עשו לו?
הביאו ע' פתקין וכתבו עליהם שבעים לשון, והיו משליכין אותן לפניו, וקורא כל אחד ואחד בלשונו. ולא עוד, אלא שהיה מדבר בלה"ק, שלא היה בהן כח לשמוע, שנאמר (תהלים פא): עדות ביהוסף שמו שפת לא ידעתי אשמע.
דרדע, זה דור המדבר, שהיה בהן דעה.
בני מחול, שמחל להם הקדוש ברוך הוא, במעשה העגל.
(מלכים א ד): וידבר שלשת אלפים משל
אמר ר' שמואל בר נחמני: חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה, אלא קרוב לשמנה מאות פסוקים, אלא מלמד, שכל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים ושלשה טעמים, כמה דאת אמר (משלי כה): נזם זהב וחלי כתם.
ורבנן אמרי: שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק, אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. שיריו אין כתיב כאן, אלא שירו שירו של משל.
(מ"א ד) וידבר על העצים.
וכי אפשר לאדם לדבר על העצים?
אלא אמר שלמה: מפני מה מצורע נטהר, בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ובאזוב?
ע"י שהגביה עצמו כארז, לקה בצרעת, כיון שהשפיל עצמו כאזוב, נתרפא על ידי אזוב.
וידבר על הבהמה ועל העוף
וכי אפשר לאדם לדבר על בהמה ועוף?
אלא אמר: מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין והעוף בסימן אחד, על שהבהמה נבראת מן היבשה, ועוף כתוב אחד אומר מן האדמה, דכתיב (בראשית א): ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים.
וכתוב אחד אומר (שם): ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף.
בר קפרא אומר: מרקק שבים נבראו.
ר' אבין, בשם רבי שמואל אמר: אף על פי כן רגלוהי דתרנגולא דמיין לחספניתא דנונא.
ועל הרמש
וכי אפשר לו לאדם לדבר על הרמש?
אלא אמר שלמה: מפני מה שמונה שרצים שכתוב בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור?
מפני שיש להן עורות.
ועל הדגים
וכי אפשר לומר כן?
אלא מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אין טעונין שחיטה, אלא מהדין קרא: הצאן ובקר ישחט להם וגו'.
הורה יעקב איש כפר גיבוריא בצור על הדגים, שטעונין שחיטה.
ושמע ר' חגי שלח ואייתיה, אמר ליה: מנן הורית?
אמר לו: מהכא, ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף.
מה עוף טעון שחיטה, אף דגים טוענין שחיטה.
אמר להו: ארבעוניה דילקי.
אמר: בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי?!
אמר ליה: לא הורית טב.
אמר ליה: מנן?
א"ל: מהכא (במדבר יא): הצאן ובקר ישחט להם ואם את כל דגי הים יאסף להם.
אלו טעונין שחיטה, ואלו טעונין אסיפה.
אמר: חבוט חביטך דהוא טבא בקילטא.
הורה יעקב איש כפר גיבוריא בצור על בר ישראל הבא על הנכרית והוליד בן שנמול בשבת. שמע רבי חגי, שלח ואייתיה.
אמר ליה: מנא הא לך?
אמר ליה: דכתיב (שם א): ויתילדו על משפחותם לבית אבותם.
אמר להו: ארבעוניה דילקי.
אמר ליה: בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי?!
אמר לו: לא הורית טב.
אמר ליה: מנן את מודע לי?
א"ל: אי אתי לגבך בר עממיא, ואמר: בעינא למהוי יהודאי, על מנת דמגזריניה ביומא דשבתא, או ביומא דכיפוריא, מחללין עליו את השבת או לא?
והלא, אין מחללין עליו את השבת, אלא על בנה של בת ישראל בלבד.
אמר לו: ומנא לך הא?
א"ל כתיב (עזרא י): ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'.
א"ל: מן הקבלה את מלקני?!
א"ל: כתיב (שם): וכתורה יעשה.
אמר לו: ומאי זו תורה?
א"ל: מדאמר רבי יוחנן בשם רשב"י: כתיב (דברים ו): ולא תתחתן בם.
למה?
(שם) כי יסיר את בנך מאחרי.
בנך, הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הכושית קרוי בנך, אלא בנה.
אמר לו: חבוט חביטך, דהוא טבא בקילטא.
אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה, חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז): אמרתי, אחכמה והיא רחוקה ממני:
ד [הקב"ה מבאר את התורה למשה]
מי כהחכם, זה הקב"ה, שכתוב בו (משלי ג): ה' בחכמה יסד ארץ.
ומי יודע פשר דבר, זה הקדוש ברוך הוא, שפירש את התורה למשה.
(קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו.
אמר רבי יודן: גדול כחן של נביאים, שמדמין דמות גבורה של מעלה, לצורת אדם, שנאמר (דניאל ח): ואשמע קול אדם בין אולי.
ורבי יהודה ברבי סימון אמר: מהכא (יחזקאל א): ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.
(קהלת ח) ועז פניו ישונא, שהוא משתנה ממידת הדין, למדת רחמים לישראל.
אמר רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: על כל דבר ודבר, שהיה אומר הקב"ה למשה, אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים, אמר לו משה: ריבונו של עולם! אם נטמא זה, במה תהא טהרתו?
לא השיבו, באותה שעה נתכרכמו פניו של משה, כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקדוש ברוך הוא.
באותה שעה, שאמרתי לך: אמור אל הכהנים ואמרת לי: אם נטמא במה תהא טהרתו, לא השבתיך, זו טהרתו, ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת:
ה [ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהן]
אשת אח,
וכלאים,
ושעיר המשתלח,
ופרה אדומה.
אשת אח, דכתיב (ויקרא יח): ערות אשת אחיך וגו' ובלא בנים, יבמה יבא עליה.
וכתיב בערות אשת אח (שם יט): ושמרתם את כל חקתי.
וכלאים (דברים כב) לא תלבש שעטנז. וסדין בציצית מותר.
וכתיב ביה: חוקה, את חקותי תשמרו.
שעיר המשתלח דכתיב (ויקרא טז): והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו והוא עצמו מכפר על האחרים.
וכתיב ביה: והיתה זאת לכם לחקת עולם.
פרה מנין?
דתנן: כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, והיא גופה מטהרת בגדים.
וכתיב בה חקה, זאת חקת התורה:
ו [לעתיד לבוא יגלה ה' טעמם של מצוות]
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה: לך, אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חקה.
דאמר רב הונא: כתיב (תהלים עה): כי אקח מועד אני מישרים אשפוט.
וכתיב (זכריה יד): והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון.
יקפאון כתיב, דברים המכוסין מכם בעולם הזה, עתידים להיות צופים לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי, דכתיב (ישעיה מב): והולכתי עורים בדרך לא ידעו.
וכתיב (שם): אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים.
אעשה אין כתיב כאן, אלא עשיתים, שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחבריו, דברים שלא נגלו למשה, נגלו לר"ע וחבריו.
(איוב כח) וכל יקר ראתה עינו, זה רבי עקיבא וחבריו.
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רמז, שכל הפרות בטלות ושלך קיימת:
ז [יהי רצון, שיהא ר' אליעזר מיוצאי חלצי]
ר' אליעזר אומר: עגלה בת שנתה ופרה בת שתים.
אמר לפניו: ריבון העולמים! יהי רצון שיהא מחלצי.
אמר לו: חייך שהוא מחלציך. הה"ד (שמות יח): ושם האחד אליעזר, שם אותו המיוחד:
ח [טעמים לפרה אדומה]
אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך?
אמר לו: לאו!
ראית אדם, שנכנסה בו רוח תזזית?
אמר לו: הן!
א"ל: ומה אתם עושין לו?
אמר לו: מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים, והיא בורחת.
א"ל: ישמעו אזניך, מה שאתה מוצא מפיך!
כך הרוח הזו, רוח טומאה, דכתיב (זכריה יג): וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. מזין עליו מי נדה והוא בורח.
לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבנו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם! לא המת מטמא, ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה: חקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: זאת חוקת התורה.
ומפני מה כל הקורבנות זכרים וזו נקבה?
אמר רבי איבו:
משל לבן שפחה, שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל:
ט [מי מריבה]
מכאן, שהקב"ה חס על ממונן של ישראל.
ויקהילו משה ואהרן את כל הקהל אל פני הסלע.
וכן הוא אומר: ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד. מלמד, שכל אחד ואחד ראה עצמו עומד על פני הסלע.
וכן, כשעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי ארון, שנאמר (יהושע ג): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה', וכאן כל ישראל עומדין ורואין כל נסים שבסלע, התחילו לומר: יודע משה חק הסלע, אם הוא מבקש, יוציא לנו מים מזה.
נמצא משה עומד בספק, אם אשמע להם, אני מבטל דברי המקום והקדוש ברוך הוא (איוב ה) לוכד חכמים בערמה, לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה, שלא להקפיד כנגדן, שהיה מתיירא מן השבועה, שנשבע הקב"ה: אם יראה איש באנשים האלה.
אמרו לו: הרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר, הוצא מזו.
צווח עליהם (במדבר כ): שמעו נא המורים,
המורים שיטין הרבה יש בו.
המורים סרבנין.
המורים שוטים, שכן בכרכי הים קורים לשוטים מורים.
המורים מלמדין את מלמדיהן.
המורים מורי חצים (שמואל א ל): וימצאהו המורים אנשים.
המורים בקשת.
וירם משה את ידו ויך את הסלע הכהו פעם אחת, התחיל הסלע נוטף מים מועטים, שנאמר (תהלים עח): הן הכה צור ויזובו מים, כזב, שהוא נוטף טפין.
אמרו לו: בן עמרם! הללו מים ליונקי שדים, או לגמולי חלב?!
מיד, הקפיד כנגדן והכהו פעמים, ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדן, שנאמר (שם): ונחלים ישטפו, ואעפ"כ לא עשה משה, אלא מסלע, שאמר לו הקדוש ברוך הוא.
ומנין שאף אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וסלע וצרור שהיו באותו מקום היו מוציאים מים?
שנאמר (שם): יבקע צורים וגו'.
ולמה נתפש אהרן?
שנאמר: ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי.
משל לבעל חוב, שבא ליטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו.
אמר לו הלוה: אם אני חייב, שכני מה חטא?
אף כך אמר משה רבנו: אני הקפדתי, אהרן מה חטא?
לפיכך, הכתוב מקלסו (דברים לג): וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה:
י [עונשו של משה]
וכי לא אמר דבר קשה מזה שאמר (במדבר יא): הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, אף שם אין אמנה והיא גדולה מזו, מפני מה לא גזר עליו שם?
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו אוהב והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים, ולא הקפיד המלך עליו. לימים עמד והגיס במעמד לגיונות, גזר עליו מיתה.
אף כך אמר לו הקב"ה למשה: הראשונה שעשית ביני לבינך, עכשיו כנגד הרבים אי אפשר, שנאמר: להקדישני לעיני בני ישראל:
יא [יען לא האמנתם בי]
זה שאמר הכתוב (קהלת ח): יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, אמרתי שגם זה הבל. את מוצא, כשקילל את הנחש ואמר לו: ארור אתה וגו', לא הניחו לטעון כלום, שהיה לנחש לומר לפני הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת לאדם: לא תאכל ואני אמרתי לו: אכול. מה אתה מקללני?!
לא הניחו לטעון כלום, ואהרן היה לו לומר: לא עברתי על דבריך, למה אני מת?!
יב [משה מבקש מהקב"ה לפרסם את חטאו]
משל למה הדבר דומה?
לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית.
אמרה להם, אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם, הודיעו לבריות על מה אני לוקה, שלא יאמרו: אף אני קלקלתי, הביאו פגי שביעית ותלו עליה, ואמרו: זו קלקלה ולקתה, וזו אכלה פגי שביעית ולקתה.
אף כך אמר משה רבנו: הרי גזרת עלי למות במדבר, עם הדור הזה שהכעיסוך, שנאמר (תהלים עח): כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון ועכשיו יאמרו לדורות, שאני כמותם, יכתב עלי, על מה נענשתי, לפיכך כתב: יען לא האמנתם:
יג [משה נקבר במדבר לזכות את מתי מדבר]
משל לרועה, שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן, ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך: אם את נכנס עכשיו, מה יאמרו הבריות, שאתה השבית הצאן.
אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: שבחך הוא, שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר, ואת מכניס דור אחר?!
עכשיו יאמרו: אין לדור המדבר חלק לעולם הבא, אלא תהא בצדן ותבוא עימהן, שנאמר (דברים לג): ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה, לכך כתיב: לא תביא את הקהל הזה, אלא שיצא עמך:
יד [מקדם היה מתוקן שיענש משה על המים]
מכאן אתה למד, שמקדם היה מתוקן שיענש משה על המים.
ראה מה כתיב?
(בראשית יד) וישבו ויבאו אל עין משפט היא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצן תמר, עין משפטו של משה.
המה מי מריבה
משל לבן מלכים, שנטל אבן וסימא את עינו, והיה אביו אומר על כל אבן, זהו שסימא עינו של בני. לכך נאמר: המה מי מריבה:
טו [משה מבקש לעבור באדום]
זה שאמר הכתוב (תהלים טו): לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו, בנוהג שבעולם, אדם עושה בפרקמטיה עם חברו, והקפידו פורש ממנו ואינו רוצה לראותו. ומשה אף על פי שנענש על ידי ישראל, שנאמר (שם קו): ויקציפו על מי מריבה וירע למשה, לא פרק משאן מעליו, אלא וישלח מלאכים.
אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו
אמרו לו: אתה ידעת, כשאמר הקב"ה (בראשית טו): ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אנו נשתעבדנו ואתה בן חורין, וירדו אבותינו על אותו עינוי.
משל לשני אחין, שיצא שטר חוב על זקניהם, פרע אותו אחד מהם. לימים התחיל לשאול חפץ מאחיו.
אמר לו: אתה יודע שאותו חוב על שנינו ואני הוא שפרעתיו, אל תחזירני מן חפצי, שאני שואל.
וירדו אבותינו מצרימה
מה טיבן של אבות כאן?
שנאמר: וירעו לנו מצרים ולאבותינו, שכל זמן שישראל בצרה, אף הן בצרה.
נעברה נא בארצך וגו' מי באר, מי בורות היה צריך לומר, למדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צורכו, לא יאכל ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח ויקנה מן החנוני, בשביל להנותו.
כך אמר לו משה: הבאר עמנו ומן אנו אוכלין, לא תאמר שאנו מטריחין עליך, שכר אתה עושה לעצמך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה (דברים ב): אכל תשברו מאתם בכסף.
אמר להם משה: התירו לכם כיסכם, שלא יאמרו עבדים היו, עניים הם, הראו להם עושרכם, וידעו שלא הפסדתם בשעבוד (בראשית טו): ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וידעו שאין אתם חסרים כלום, ולא משלכם אתם נותנים, שנאמר (דברים ב): כי ה' אלהיך ברכך זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר.
דרך המלך נלך, שאנו חוסמין את בהמתנו.
לא נטה ימין ושמאל, זה קשה מכולם, שאמרו לו: בכל סביבותינו יש לנו רשות להרוג ולבוז, אבל בגבלך לא נטה ימין ושמאל.
ויאמר אליו אדום לא תעבר בי
זה שאמר הכתוב: (תהלים קכ): אני שלום וכי אדבר המה למלחמה.
ומנין שכך אמר לו הקב"ה, שאין מניחים אתכם לעבור ולא הכל מהם, שאני הוא שרוצה?
שנאמר (דברים ב): אל תתגר בם כי לא אתן לכם מארצם.
וכתיב: וימאן אדום נתון את ישראל.
ואחר כך שלחו אל מלך מואב ולא אבה אע"פ, שאינו מפורש כאן, הרי מפורש בשופטים. מלמד, שהכל ברוה"ק, שלא היה בכולן קל מיפתח והוא פירש, שנאמר: וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה, ואף משה רמז, כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר:
טז [מות אהרן]
זה שאמר הכתוב: (ד"ה ב כ): בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו, חסרו אותו צדיק, לכך נסמכה פרשת אסיפת אהרן לאחר פרשת מלך אדום, ויט ישראל מעליו.
ויסעו מקדש
מהו כל העדה?
עדה שלמה עדה הנכנסת לארץ, לפי שמתו יוצאי מצרים ואלו מן אותן, שכתוב בהן (דברים ד): חיים כולכם היום.
מהו הר ההר?
הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, אף על פי שהענן הולך לפניהם, משפיל את הגבוה ומגביה את השפל, הניח הקדוש ברוך הוא את ההר הזה, דוגמא שידעו נסים שעשה הקב"ה להם, שלא הניח הר במדבר, שלא יהו מתיגעין ועולים ויורדים.
ועוד, אע"פ שהיה הענן עושה כל המדבר מישור, היה מניח מקום גבוה למשכן, שהוא חונה שם, והניח ג' הרים:
הר סיני לשכינה,
והר נבו לקבורת משה,
והר ההר לקבורת אהרן:
יז [ה' מודיע לצדיקים יום מיתתן]
ומפני מה לא מת אהרן כמו שמתה מרים שלא ידע בה בריה?
אלא נאמר למשה: יאסף אהרן
משל למלך, שהיה לו שני קטליקין ולא היו עושין דבר בלא דעת המלך, היה לאחד מהם חלק יפה אצל המלך, והיה המלך צריך לו.
אמר המלך: אע"פ שהוא ברשותי איני נוטלו, עד שאני מודיען.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: הללו זקנים שני צדיקים לא עשו דבר, חוץ מדעתי ועכשיו כשאני מסלקן, איני מסלקן עד שאני מודיען, לכך נאמר: יאסף אהרן.
אמר לו: ריבוני הנח אותו אצל בני ראובן ובני גד.
אמר לו: אשר נתתי לבני ישראל מיתתו מעכבת מתנת הארץ, רצונך שלא ימות ולא יכנסו ישראל לארץ?!
לכך נאמר: אשר נתתי לבני ישראל:
יח [הצדיקים נענשים על עברות קלות]
זה שאמר הכתוב: (משלי י): לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה אדם הראשון, שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזרה עליהם מיתה אינן נפטרין, עד שרואין פני שכינה, ומוכיחין אדה"ר ואומרים לו: אתה גרמת לנו מיתה.
והוא משיבם: אני בידי חטא אחד, ואתם אין כל אחד מכם, שאין בידו יותר מארבע עונות.
ומנין שרואין פני שכינה ומוכיחים אדה"ר?
שנאמר (ישעיה לח): אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד, הצדיקים נענשים מיתה על עבירות קלות, שלא יהא אדה"ר נתפש על ידיהם, שנאמר (משלי י): לא ירעיב ה' נפש צדיק לכך נאמר: על אשר מריתם את פי:
יט [מות אהרן]
אמר לו הקב"ה: הרי את מנחמו, שהוא מוריש כתרו לבניו, מה שאין אתה מוריש לבניך.
ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבישם
והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ מהר הבית, סופג את הארבעים, שהם צמר ופשתים, אלא להודיעך, שבלשון שקרבו לכהונה ואמר לו: קח את אהרן, בו בלשון אמר לו לעלות ההר. ויעש משה כאשר צוה ה', ללמדך, שאף על פי שאמר לו גזרה רעה על אהרן, לא עיכב:
כ [אהרן היה אהוב ישראל]
כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר, נתקבצו כל הקהל עליהם, ואמרו להם: היכן אהרן?
אמרו להם: מת!
אמרו: היאך מלאך המות יכול לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב (במדבר יז): ויעמד בין המתים ובין החיים?!
אם אתם מביאין אותו מוטב, אם לאו, נסקל אתכם!
באותה שעה עמד משה בתפלה, ואמר: ריבונו של עולם! הוציאנו מן החשד! מיד, פתח הקדוש ברוך הוא את המערה והראהו להם, שנאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן.
מה כתיב אחריו?
וישמע הכנעני מלך ערד
את מוצא, כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ונראו, כאשה פרועה.
מי היה מלך ערד?
זה עמלק, שנאמר (שם יג): עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן, והיה יושב על הפרצה, כיון ששמע, שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, מיד נתגרה בהם.
דרך האתרים
התייר הגדול שתר להם את הדרך, שנאמר (שם י): וארון ברית ה' נוסע לפניהם וילחם בישראל.
אם עמלק היה, למה נקרא שמו כנעני?
לפי, שנאסרו ישראל להלחם בבני עשו, שנאמר (דברים ב): אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר, כשבא עמלק נתגרה בהם פעם ושתים, אמר להם הקב"ה: אין זה אסור עליכם כבני עשו, הרי הוא לכם ככנענים, שנאמר בהם (שם כ): כי החרם תחרימם, לכך נקרא כנעני, מעולם רצועות מרדות, היה עמלק לישראל.
את מוצא, כיון שאמרו (שמות יז): היש ה' בקרבנו מיד, ויבא עמלק.
(במדבר יד) ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, וירד העמלקי והכנעני.
וכאן, וישמע הכנעני מלך ערד.
את מוצא, כשמת אהרן, יצא עליהם עמלק וחזרו לאחוריהם ז' מסעות, שנאמר (דברים י): ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן.
וכי שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, שנאמר: וימת אהרן שם בראש ההר, הפסוקים מוכיחים, שהן שבע מסעות לאחור, ללמדך, שחזרו לאחוריהם:
כא [ותקצר נפש העם בדרך]
והלא כתיב (נחמיה ט): ורוחך הטובה נתת להשכילם?!
אלא אותם שיירות שיצאו ממצרים, שנגזרה עליהם מיתה, לא היו רואים במדבר נחת רוח, ולא רוח טובה.
וכן הוא אומר (במדבר יד): ובניכם יהיו רועים במדבר זה העם, שקצרה נפשם בדרך.
וידבר העם באלהים ובמשה
השוו עבד לקונו.
ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, שלא היה יכול לטעום אותו הדור מפירות הארץ כלום.
אמר ר' עקיבא: כשהיו מגלים להם התגרים הסל, שבא מן פירות הארץ, היו מתים, שנאמר (דברים א): אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו', כל טוב הבא מן הארץ. לכך, ותקצר נפש העם בדרך, הם שרגנו ונפשנו קצה:
כב [הקב"ה נפרע מהם בנחשים]
מה ראה ליפרע מהם בנחשים?
לפי שנחש פתח בלשון הרע תחילה ונתקלל ולא למדו ממנו.
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא נחש, שהתחיל בלשון הרע תחלה, ויפרע ממספר לשון הרע [שנאמר] (קהלת י): ופורץ גדר ישכנו נחש.
דבר אחר:
למה נפרע מהם בנחשים?
הנחש, אפילו אוכל כל מעדנים שבעולם, מתהפכים בפיו לעפר, שנאמר (ישעיה סה): ונחש עפר לחמו, ואלו אוכלין את המן, שנהפך למטעמים הרבה, שנאמר (תהלים קו): ויתן להם שאלתם. ואומר (דברים ב): זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, יבא נחש שאוכל מינין הרבה, ובפיו טעם אחד, ויפרע מן אוכלים מין אחד, וטועמין מינין הרבה.
הנחשים השרפים
ששורפים את הנפש.
ר' יודן אומר: הנחשים השרפים, שהיה הענן שורף אותם ועושה אותן גדר למחנה. להודיעך, נסים שעשה להם הקב"ה, אותן גירה בהן:
כג [ישראל מודים בחטאם]
ידעו שדברו במשה ונשתטחו לפניו, ואמרו: התפלל אל ה' ויסר מעלינו וגו'. נחש יחיד היה.
ויתפלל
להודיעך ענותנותו של משה, שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו: חטאנו, מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה אכזרי.
וכן הוא אומר (בראשית כ): ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים.
וכן הוא אומר (איוב מב): וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו.
ומנין שאם סרח אדם לחברו ואמר לו חטאתי, שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו?
שנאמר (שמואל א יב): גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם.
אימתי?
כשבאו ואמרו: חטאנו, שנאמר (שם ט) (ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך וגו', כי יספנו על כל חטאתינו). ויאמר העם אל שמואל חטאנו כי עברנו את פי ה' ואת דבריך.
השיב: חלילה לי מחטא לה'.
ויאמר אל משה עשה לך שרף והיה כל הנשוך
לא נשוך נחש בלבד, אלא אמר: כל הנשוך, אפילו נשוך, מפתן ועקרב וחיה רעה וכלב.
ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, זרקו לאוויר ועמד:
כד [נתרצה להם הקדוש ברוך הוא]
שנעשו אויבים למקום.
ויחנו בעיי העברים.
שהיו מלאים עבירה.
ויחנו בנחל זרד, שלא היה הנחל, אלא מלא זרת, ולא יכלו לעוברו ל"ח שנה, שנאמר (דברים ב): עתה קומו ועברו את נחל זרד.
וכתיב (שם): והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה עד תם כל הדור, משם נסעו ויחנו מעבר ארנון, שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא:
כה [ישראל אומרים שירה]
השירה הזאת נאמרה בסוף מ' שנה, והבאר נתנה להם מתחילת ארבעים.
ומה ראה ליכתב כאן?
העניין הזה נדרש למעלה הימנו, על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב, שעשה להם הקב"ה אותות ונסים בנחלי ארנון, כנסים שעשה להם בים סוף.
ומה הם נסים של נחלי ארנון?
אדם עומד על הר זה ומדבר עם חברו בהר הזה, והוא רחוק ממנו ז' מילין, והדרך יורד לתוך הנחל ועולה, ודרכן של ישראל לעבור בתוך הנחל, נתכנסו כל האומות לשם אוכלוסין, שאין להם סוף, ישבו מקצתן בתוך הנחל, והנחל מלמעלן עשוי מערות, וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים, כגון שדים, שנאמר: ואשד הנחלים.
נכנסו האוכלסין לתוך המערות, ואמרו: כשירדו ישראל לתוך הנחל, אלו עומדין לפניהם שבתוך הנחל, ואלו למעלה מן המערות, ונהרוג את כולם.
כיון, שהגיעו ישראל לאותו מקום, לא הצריכן לירד למטה מן הנחל, אלא רמז להרים ונכנסו שדים של הר זה, לתוך מערות ומתו כולם, והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה, ונעשו דרך כבושה, ולא נודע אי זה הר נסמך לחברו, ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל, לתחומי ארץ מואב, שנאמר: כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי, הר שבארץ מואב לא נזדעזע שבו המערות, וההר מארץ ישראל נזדעזע שבו הסלעים, כמין שדים, ונסמך להר שכנגדו.
ומפני מה נזדעזע?
מפני שהוא מארץ ישראל.
משל לשפחה, שראתה בן אדוניה בא אצלה, קפצה וקדמה אותו וקבלתו, נכנסו הסלעים לתוך המערות, ורצצו כל אותן גבורין, והבאר ירדה לתוך הנחל ומתגברת שם, ואבדה כל האוכלסין, כדרך שאבד אותן הים, לכך הקיש את והב בסופה לנחלי ארנון, ועברו ישראל על אותן ההרים, ולא ידעו כל נסים הללו.
אמר הקב"ה: הריני מודיע לבני, כמה אוכלוסין אבדתי מפניהם.
ירדה הבאר לאותן המערות, והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים, שאין להם חקר, וישראל חזרו לבקש את הבאר וראו אותה, שהיא יוצאה מלאה מתוך הנחל, ומוציאה איברים איברים.
ומנין שהבאר הודיע בהן?
שנאמר: ואשד הנחלים ומשם בארה.
וכי משם הייתה, והלא מתחילת מ' שנה הייתה עימהם?
אלא שירדה לפרסם את הנסים, והיו ישראל עומדים על הנחלים, ואומרים לה: עלי באר ענו לה ואמרו שירה עליהם:
כו [שירת הבאר]
מפני מה לא נזכר משה שם?
מפני, שנענש ע"י המים ואין אדם מקלס לאיספקלטור שלו.
ולמה שמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר בה?
משל לשלטון, שעשה סעודה למלך, אמר המלך: אוהבי שם?
אמרו לו: לאו!
אמר: אף אני איני הולך לשם.
אף כך אמר הקב"ה: הואיל ומשה אינו נזכר שם, אף אני איני נזכר שם.
באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם
וכי חפירה הייתה שם?
אלא שנתנה בזכות אבות, שנקראו שרים, שנאמר (תהלים קה): פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו.
כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם
שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו, וריוח שבין הדגלים מלא מים מגוברין. אשה שהייתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, הייתה מהלכת בספינה, שנאמר (שם ): הלכו בציות נהר ואין ציות אלא ספינות, שנאמר (ישעיה לג): וצי אדיר לא יעברנו, והמים יוצאים חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה, שנאמר (תהלים כג): ינחני במעגלי צדק למען שמו, ומגדלים מיני דשאים ואילנות לאין סוף, שנאמר: בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
כל ימים, שהיו במדבר, כך היו משתמשין בה. לכך, קילסו: עלי באר, חפרוה שרים.
וממדבר מתנה, שנתנה להם במדבר לשמשן.
דבר אחר:
למה ניתנה במדבר?
שאלו נתנה להם בארץ, היה השבט שנתנה בתחומו אומר: אני קודם בה, לכך, ניתנה במדבר, שיהיו הכל שוין בה.
ועוד, למה ניתנה במדבר?
כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל עול תורה פורקין ממנו עול דרך ארץ, כשם שמדבר אין מעלה ארנון, כך בני תורה בני חורין, בעולם הזה.
דבר אחר:
במדבר
מי מקיים את התורה?
מי שמשים עצמו כמדבר, ומפליג עצמו מן הכל.
וממתנה נחליאל ומנחליאל במות
ג' מקומות, כנגד ג' בתי דינין שבירושלים, שהיו מפרשין תורה לכל ישראל.
וממתנה נחליאל, אלו סנהדרין, שבהר הבית.
ומנחליאל במות, אלו סנהדרין, שבעזרה בצד המזבח.
ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, אלו סנהדרין, שבלשכת הגזית בתחום רות, שבאה משדה מואב, נערה מואביה היא, השבה עם נעמי משדה מואב.
ונשקפה על פני הישימון, זה באר, שבאה עימהן עד שנכנסה לתוך ימה של טבריה, והעומד על פני הישימון רואה בתוך הים כמלא תנור, והוא הבאר הנשקף על פני הישימון:
כז [ישראל פותחין בשלום]
זה שאמר הכתוב (תהלים לז): בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
ואומר (שם לד): סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו.
ולא קפדה התורה לרדוף אחר המצות, אלא (דברים כב): כי יקרא קן צפור. כי תפגע.
כי תראה, כי תראה חמור
כי תחבוט זיתך.
(שם כד) כי תבצור כרמך.
(שם כג) כי תבא בכרם רעיך.
אם באו לידך, את מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם, אבל השלום, בקש שלום במקומך, ורדפהו, במקום אחר. וכן עשו ישראל, אע"פ שאמר להם הקדוש ב"ה (דברים א): החל רש והתגר בו מלחמה, רדפו את השלום, וישלח ישראל מלאכים אל סיחון נעברה נא:
כח [ראש הדור - כל הדור]
כל דברי תורה צריכין זה לזה, שמא זה נועל וזה פותח, וכאן נאמר: וישלח ישראל ובמקום אחר תלה שליחות במשה, שנאמר (שם): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות.
וכתיב: וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום.
וכתיב: וישלח משה מלאכים מקדש נעברה.
הכתובים האלו צריכין זה לזה, שמשה הוא ישראל וישראל הן משה, ללמדך, שראש הדור כל הדור:
כט [משה שלח לסיחון מלאכים]
כמו ששלח אל מלך אדום, שלא להזיקו, כך שלח לזה, אוכל בכסף תשברני.
דרכן של מים ליתן בחנם, ואנו ניתן דמו.
דרך המלך נלך, ובמקום אחר כתיב: עד אשר אעבור אמשול לך משל.
למה הדבר דומה?
לשומר, שנטל שכרו לשמור גפן, או תאנה.
בא אחד ואמר לו: עבור מכאן, שאני בוצר את הכרם.
אמר לו: אני, איני יושב לשמור, אלא בשבילך, ואתה באת לבוצרה?!
כך סיחון נטל שכרו מכל מלכי ארץ כנען, והיו מעלין לו מסין, שהיה ממליך אותו, הוא ועוג שקולין כנגד כולן, שנאמר (תהלים קלו): לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען.
אמרו ישראל: נעבור בארצך, לכבוש את המלכות.
אמר להם: איני יושב אלא לשמרם מפניכם.
ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסף סיחון
במחשבה עשה הקדוש ברוך הוא, למסרו בידן שלא בצער.
כתיב: סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, אלו חשבון מלאה יתושים, אין כל בריה יכול לכבשה, ואלו היה סיחון בבקעה, אין כל בריה יכולה לשלוט בו, וא"צ לומר שהיה גיבור ושרוי בעיר מבצר.
אשר יושב בחשבון, אילו יושב לו בעיירות שלו הוא ואוכלוסיו, היו ישראל מתייגעין בו לכבוש את כל עיר ועיר, אלא כנסן הקב"ה לפניהם, למוסרן בידן בלא צער.
וכן הוא אומר (דברים ב): ראה החלותי תת לפניך הרגו את כל גיבוריו, שיצאו לקראתן וחזרו על הנשים והטף שלא ביגיעה, לכך כתיב: ויאסוף סיחון, ויקח ישראל את כל הערים האלה:
ל [ישראל לוקחים מסיחון מה שנטל ממואב]
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תצר את מואב וחשבון של מואב הייתה, שנאמר: כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי וגו'.
באו ישראל ונטלו חשבון, שהייתה של סיחון, וכל מה שנטל ממואב, שאילו נטלוהו ממנו, היה בידם גזל של עולה, אלא נטל סיחון מן מואב ונטל ישראל מן סיחון, שהיו פטורין מן הגזל, לכך כתיב: כי חשבון עיר סיחון.
על כן יאמרו המושלים, זה בלעם ואביו, ששכרן סיחון לקלל את מואב, והן אמרו: תבנה ותכונן עיר סיחון, כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, שקללו את מואב, שימסרו בידו, אוי לך מואב:
לא [משה שולח מלאכים אל יעזר]
נשתייר יעזר.
וישלח משה לרגל את יעזר, אותן מרגלים זריזין היו, אמרו: בטוחין אנו בתפלתו של משה, וכבר שלח מרגלים לשעבר, והביאו תקלה, אנו לא נעשה כן, אלא בהקב"ה נאמין, ונעשה מלחמה, עשו כך, והרגו את האמורי אשר בה:
לב [ישראל נלחם באמורי ובעוג]
יש אומרים: מלחמת סיחון עשו באלול, ועשו את הרגל בתשרי, ואחר הרגל מלחמות עוג, כמה דאת אמר (דברים טז): ופנית בבקר והלכת לאהליך.
ויצא עוג מלך הבשן, שכנסן הקדוש ברוך הוא לפניהם, למוסרן בידם.
ויאמר ה' אליו אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו.
זה שאמר הכתוב: (משלי כח): אשרי אדם מפחד תמיד.
וכן הוא מדת הצדיקים, אף על פי שהקב"ה מבטיחן, אין פורקים ביראה.
וכן ביעקב (בראשית לב): ויירא יעקב.
למה נתיירא?
אמר: שמא נתלכלכתי אצל לבן בכלום.
וכתיב (דברים כג): ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך והניחני הקדוש ברוך הוא, ואף משה תפש את היראה, כנגד אביו.
ולמה נתיירא?
אמר: שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון, או נתלכלכו בעבירה.
אמר לו הקב"ה: אל תירא כולן השלימו בצדק.
אל תירא אותו, שלא עמד גיבור בעולם קשה הימנו, שנאמר (שם ג): כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, והוא נשאר מן הגיבורים שהרגו אמרפל וחבריו, שנאמר (בראשית יד): ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, וזה הפסולת שלהם, כפריצי זיתים הפלטים בתוך הגפת, שנאמר (שם): ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, זה עוג, וכאן עושה אותו שירים, שנאמר: מיתר הרפאים וכוונתו הייתה, שיצא אברהם ויהרג.
נתן הקדוש ברוך הוא שכר רגליו, וחיה כל אותן שנים וגבה ממנו, שנפל ביד בניו, כשבא משה לעשות מלחמה, נתיירא הימנו.
אמר: אני בן ק"ך שנה, וזה יותר מחמש מאות, אילולי שהיה לו זכות, לא חיה כל השנים האלו.
אמר לו הקב"ה למשה: אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו, בידך הרגהו.
ועשית לו כאשר עשית לסיחון וגו' ונחרם אותו
והלא כתיב (דברים ג): וכל הבהמה ושלל העיר בזונו לנו?!
אלא הגופות החרימו, שלא ליהנות מהם.
ויכו אותו ואת בניו, בנו כתיב, שהיה לו בן קשה הימנו.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעוה"ז אתם מכלין את האומות קימעא קימעא, לעתיד לבוא, אני מבערן בבת אחת, שנאמר (ישעיה לג): והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו:
לג [משה קורא לשלום לסיחון]
אז ישיר ישראל
זה אחד מג' דברים, שאמר משה לפני הקב"ה, וא"ל למדתני!
אמר לפניו: ריבונו של עולם! מנין ישראל יודעין מה עשו, לא במצרים נתגדלו וכל מצרים עובדי עבודת כוכבים הם! וכשנתת את התורה, לא נתת אותה להם ואף לא היו עומדין שם, שנאמר (שמות כ): ויעמד העם מרחוק ולא נתת אותה, אלא לי, שנאמר (שם כד): ואל משה אמר עלה אל ה', וכשנתת את הדברות לא נתת להם, לא אמרת: אני ה' אלהיכם אלא (שם כ): אנכי ה' אלהיך לי אמרת, שמא חטאתי?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! יפה אמרת, למדתני! מכאן ואילך, אני אומר בלשון: אני ה' אלהיכם.
השניה, כשאמר לו הקב"ה: פוקד עון אבות על בנים.
אמר משה: ריבונו של עולם! כמה רשעים הולידו צדיקים, יהיו נוטלין מעונות אביהם?!
תרח עובד צלמים ואברהם בנו צדיק.
וכן חזקיה צדיק, ואחז אביו רשע.
וכן יאשיה צדיק, ואמון אביו רשע.
וכן נאה, שיהו הצדיקים לוקין בעון אביהם?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: למדתני! חייך, שאני מבטל דברי ומקיים דבריך, שנאמר (דברים כד): לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות.
וחייך שאני כותבן לשמך, שנאמר (מ"ב יד): ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' וגו'.
השלישית, כשאמר לו הקב"ה: עשה מלחמה עם סיחון, אפילו הוא אינו מבקש לעשות עמך, את תתגר בו מלחמה, שנאמר (דברים ב): קומו סעו ועברו את נחל ארנון. ומשה לא עשה כן,
אלא מה כתיב למעלה?
ואשלח מלאכים.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, שאני מבטל דברי ומקיים דבריך, שנאמר (שם כ): כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.
כיון שלא קבל סיחון, הפילו הקדוש ב"ה מפניהם, שנאמר (שם ב): ונך אותו.
ולא עוד, אלא אף אותן שהטמינו עצמן במערות להרגן, רמז הקב"ה להר ורצץ אותן, שנאמר (תהלים עד): שברת ראשי תנינים על המים רצצת ראשי לויתן.
משל הדיוט אומר: נתת פת לתינוק הודיע לאמו.
אמר הקדוש ברוך הוא: מנין ישראל יודעין מה טובה עשיתי להם, מה עשה?
הרחיקו ההרים זה מזה, ושטפו אותן הנחלים, שנאמר: ואשד הנחלים והיו ישראל עוברים ואומרים שירה: אז ישיר ישראל.
אמרו ישראל: עליך לעשות לנו נסים, ועלינו לברך ולקלס לשמך (שם ג): לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. ועל המים נגזר על משה, ולא נזכר בשירה.
אמר משה: ריבונו של עולם! אחר כל נסים שעשית להם, אני מת מתחת ידיהם, מן המדבר נתת להם את התורה, שנאמר: וממדבר מתנה. ומתחת ידי נחלו אותה, שנאמר: וממתנה נחליאל, נחלו אל, ומשנחלו, גזרת עלי מיתה, שנאמר: ומנחליאל במות, ומנחל, בא מות. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, שנאמר (דברים לד): ויקבור אותו בגי בארץ מואב.
אמר איוב (איוב לד): אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כולם.
|
