|
פרשה א: פרשת דברים
א [יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם]
הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון וכו'?
כך שנו חכמים: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון.
רבן גמליאל אומר: אף הספרים לא התירו, שיכתבו אלא יונית.
ומה טעמו של ר"ג שאומר מותר לכתוב ספר תורה יונית?
כך לימדו רבותינו, אמר בר קפרא: דכתיב (בראשית ט): יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, שיהיו דבריו של שם נאמרין בלשונותיו של יפת, לכך התירו שיכתבו בלשון יונית.
אמר הקב"ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון.
מנין?
שכן כתיב (משלי טו): מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים, אלא תורה, שנאמר (שם ג): עץ חיים היא למחזיקים בה. ולשונה של תורה מתיר את הלשון.
תדע לך, לעתיד לבוא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים.
ומה הוא שבחן?
שהן מרפאין את הלשון, שנאמר (יחזקאל מז): ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו'.
מנין שהיא רפואה של לשון?
שנאמר (שם): והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה.
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי:
חד אמר: לתרפיון.
וחד אמר: כל שהוא אלם ולועט הימנו, לשונו מתרפא ומצחצחה מיד בדברי תורה, שכך כתיב: מזה ומזה ואין מזה ומזה, אלא תורה, שנאמר ( שמות לב): מזה ומזה הם כתובים.
ר' לוי אמר: מה לנו ללמוד ממקום אחר, נלמוד ממקומו.
הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שם ד): לא איש דברים אנכי. כיון שזכה לתורה, נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים.
מנין?
ממה שקרינו בענין: אלה הדברים אשר דבר משה:
ב [מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון]
אלה הדברים
זה שאמר הכתוב (משלי כח): מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון.
ר' פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר: מוכיח, זה משה.
אדם, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
מהו אחרי?
אמר הקב"ה: בשביל להביאן.
אחרי חן ימצא, זה משה, דכתיב (שמות לג): וגם מצאת חן בעיני.
ממחליק לשון, זה בלעם, שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשיטים.
דבר אחר:
מוכיח אדם אחרי.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: מהו אחרי?
אמר הקב"ה: כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי.
לישראל אמר: אתם חטאתם.
להקב"ה אמר (שם לב): למה ה' יחרה אפך בעמך.
מהו למה?
אמר רבי יצחק: בשעה שעשו ישראל את העגל, ביקש הקב"ה לכלות שונאיהן של ישראל.
א"ל משה: רבש"ע! העגל הזה טוב הוא לסייע לך.
א"ל הקב"ה: מה מסייע לי?
א"ל משה: אם אתה מוריד גשמים, הוא מפריח טללים, אתה מוציא את הרוחות, והוא את הברקים.
א"ל הקב"ה: אף אתה טועה בעגל?!
אמר לפניו: רבש"ע! אלא למה ה' יחרה אפך בעמך.
ולישראל הוא אומר: אתם חטאתם חטאה גדולה.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
משל למה הדבר דומה?
למלך, שכעס על אשתו טרפה והוציאה מביתו. שמעו בו השושבינין, הלכו אצל המלך ואמרו לו: הא מרי, כך אדם עושה לאשתו? מה עשתה לך?
והלכו אצלה ואמרו לה: עד אימת את מכעסת אותו?
קדמותיך הוא?!
תניינותיך הוא?!
אף משה כשהלך אצל הקב"ה א"ל: למה ה' יחרה אפך בעמך: לא בניך הם?!
וכשהלך אצל ישראל אמר להן: עד אימת אתם מכעיסים אותו?
קדמותכון הוא?!
תניינותכון הוא?!
וכן הוא אומר: במדבר בערבה מול סוף :
ג [אוכיחך ואערכה לעיניך]
אלה הדברים אשר דבר משה
זה שאמר הכתוב (תהלים נ): אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו'.
מהו אלה עשית והחרשתי?
אמר רבי שמואל בר נחמן: (שמות לב) אלה אלהיך ישראל, עשיתם במדבר והחרשתי לכם.
למה?
שהיה משה מפייס עלי ואומר לי: סלח נא ושמעתי לו.
דמית היות אהיה כמוך, דמיתם את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה למי שנטעה.
אוכיחך ואערכה לעיניך
תרין אמוראין: חד אמר: אעורר כל לעיניך.
וחד אמר: אסדיר כל לעיניך.
אמר להם משה: איני מוכיח אתכם על מה שאתם עתידים לעשות, אלא על מה שעשיתם לשעבר, במדבר בערבה מול סוף:
ד [יוכיחן משה שאוהבן]
אלה הדברים.
אמר רבי אחא ב"ר חנינא: ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם, היו ישראל אומרים: שונא מוכיחנו. ואילו ברכם משה, היו אומות העולם אומרים: אוהבן ברכן.
אמר הקב"ה: יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל:
ה [התוכחה מתקבלת ממי שהוא נקי מאותו עוון]
אילו אחר הוכיחן, היו אומרים: זה מוכיחנו?!
משה, שכתוב בו ( במדבר טז): לא חמור אחד מהם נשאתי, לזה נאה להוכיח את ישראל.
דבר אחר:
אילו אחר אומר: עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', היו אומרים: זה אומר עתה ידעתי?!
אלא יתרו, שהיה יודע שחזר על כל בתי עבודת כוכבים שבעולם, ולא מצא בהם ממש ואח"כ בא ונתגייר, לזה נאה לומר: עתה ידעתי.
דבר אחר:
אילו אחר אומר ( קהלת א): הבל הבלים, היו אומרים: זה אין לו פרוטה לאכול והוא אומר הבל הבלים?!
אלא שלמה, שכתוב בו (מלכים א י): ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, לזה נאה לומר: הבל הבלים.
דבר אחר:
אילו אחר אומר (קהלת ג): את הכל עשה יפה בעתו, היו אומרים: זה לא אכל מאומה מימיו והוא אומר את הכל עשה יפה בעתו?!
אלא שלמה שכתוב בו (מלכים א י): וכלכלו הנציבים האלה וגו' ולא יעדרו דבר.
מאי ולא יעדרו דבר?
אמר רבי חמא בר חנינא: שהיו מביאין לו תרדין בימות החמה וקשואין בימות הגשמים, לזה נאה לומר: את הכל עשה יפה בעתו.
דבר אחר:
אילו אחר אומר (דניאל ד): וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, היו אומרים: זה לא שלט על שני זבובין מימיו, והוא אומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין?!
אלא נבוכדנצר שכתוב בו: וכל די דיירן בני אנשא וחיות ברא ועופא דשמיא יהב בידך והשלטך בכולא, לזה נאה לומר: וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.
דבר אחר:
אילו אחר אומר (דברים לב): הצור תמים פעלו, היו אומרים: זה אינו יודע טיבה של מידת הדין והוא אומר הצור תמים פעלו?!
אלא משה, שכתוב בו ( תהלים קג): יודיע דרכיו למשה, לזה נאה לומר: הצור תמים פעלו:
ו [ישראל נמשלו לדבורה]
אלה הדברים
אמר רבי שמואל בר נחמן, אמר הקב"ה: כדבורים היו בני מתנהגים בעולם, על ידי צדיקים ועל ידי נביאים.
דבר אחר:
אלה הדברים.
מה הדבורה הזו דבשה מתוק ועוקצה מר.
כך הן דברי תורה, כל מי שעובר עליהן נוטל איפופסין, שנאמר (ויקרא כ): מות יומת הנואף והנואפת; מחלליה מות יומת.
וכל מי שמקיים אותה זוכה לחיים, שנאמר (שמות כ): למען יאריכון ימיך.
דבר אחר:
אלה הדברים
מה הדבורה הזו, דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים.
כך הן דברי תורה, סם חיים לישראל וסם המות לעובדי כוכבים.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון, בשם רבי לוי: מה הדבורה הזאת, כל מה שהיא מסגלת, מסגלת לבעליה.
כך כל מה שישראל מסגלין מצות ומעשים טובים, הם מסגלים לאביהם שבשמים:
ז [לא איש דברים אנכי]
אלה הדברים
אמר ר' תנחומא:
למה הדבר דומה?
לאדם, שהיה מוכר ארגמן והיה מכריז: הרי ארגמן.
הציץ המלך ושמע את קולו, קרא אותו וא"ל: מה אתה מוכר?
א"ל: לא כלום!
א"ל: אני שמעתי את קולך שהיית אומר: הרי ארגמן, ואתה אומר לא כלום?!
א"ל: מרי! אמת ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום.
כך משה לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדיבור, אמר (שם ד): לא איש דברים אנכי, אבל אצל ישראל כתיב בו: אלה הדברים:
ח [משה הוכיח את ישראל כשנצטווה]
אמר רבי סימון: כיון שאמר לו הקב"ה למשה, שֶׁיִּשְׁנֶה התורה, לא היה מבקש להוכיחן על מה שעשו.
אמר רבי סימון:
למה הדבר דומה?
לתלמיד, שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת, סבור שהיא אבן טובה נטל אותה ונכווה. לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה, היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתירא ליגע בה.
א"ל רבו: טול אותה אבן טובה היא.
כך אמר משה: בשביל שאמרתי להן: שמעו נא המורים, נטלתי שלי מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן?!
א"ל הקב"ה: משה, אל תתיירא!
ט [הואיל וקיבלו תוכחותיך, צריך אתה לברכן]
אלה הדברים
רבנין אמרין: אמר לו הקב"ה למשה: הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן, מיד חזר וברכן.
מנין?
שנאמר: ה' אלהיכם הרבה וגו'.
ומנין שכל המקבל תוכחה זוכה לברכה?
שכן שלמה מפרש (משלי כד): ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.
אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתם מתברכין ע"י אחרים, לעתיד לבוא, אני אברך אתכם, שנאמר (תהלים סז): אלהים יחננו ויברכנו וגו':
י [שבע מדות בדיינין]
הלכה: אדם מישראל שנתמנה חכם, או דיין על הציבור, מהו שיהא מותר לו לדון לעצמו?
כך שנו רבותינו: אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, שנאמר (איוב כג): והוא באחד ומי ישיבנו.
ומהו והוא באחד?
אמר ריש לקיש: שהקב"ה דן וחותם לעצמו.
אמר רבי ראובן: ומהו חותמו של הקב"ה?
אמת.
ולמה אמת?
אמת יש בו שלש אותיות:
אל"ף ראשון של אותיות.
מ"ם אמצעית.
תי"ו סופן.
לומר (ישעיה מד): אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.
רבנין אמרי: בוא וראה, בשעה שנתמנה משה על ישראל, אמר להן: איני יכול לישא את משאכם לעצמי, אלא מנו לכם דיינים שיהיו דנין אתכם, שנאמר: הבו לכם אנשים.
אמר רבי ברכיה, בשם רבי חנינא: צריכין הדיינין שיהא בהן שבע מדות, ואלו הן:
חכמים
ונבונים
וידועים.
וארבע, כמה שכתב להלן (שמות יח)" ואתה תחזה מכל העם וגו', הרי שבע.
ולמה לא נכתבו שבע כאחת?
שאם לא נמצאו משבע, מביא מארבע.
ואם לא נמצאו מארבע, מביא משלוש.
ואם לא נמצאו משלוש, מביא מאחד, שכך כתיב (משלי לא): אשת חיל מי ימצא.
ואשימם בראשיכם - ואשמם כתיב,
אר' יהושע בן לוי: אמר להן משה: אם אי אתם נשמעים להם, אשמה תלוי בראשיכם.
למה הדבר דומה?
לנחש הזה, שאמר הזנב לראש: עד מתי אתה מתהלך תחילה, אני אלך תחילה!
אמר לו: לך! הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה.
מצא אש והשליכו לתוכו.
מצא קוצים והשליכו לתוכן.
מי גרם לו?
על שהלך הראש אחר הזנב.
כך כשקטנים נשמעים לגדולים, הם גוזרים לפני המקום והוא עושה, ובשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים, נופלים לאחר פניהם.
דבר אחר:
אמר רבי הושעיא:
למה הדבר דומה?
לכלה, שהיתה עומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה.
אם מקנחת היא אותם בכותל, הכותל מתפחם וידיה אין מתנקות.
ואם בפסיפס, הפסיפס מתפחם וידיה אין מתנקות.
ואם מקנחת היא בשערה, שערה היא מתנאה וידיה מתנקות.
כך בשעה שישראל שומעין לגדוליהם ואין גדולים עושים צרכיהם, אשמה תלוי בראשם של גדולים, ואם לאו, תלוי בראשיהן של עצמם.
אמר ר' יצחק: בשעה שישראל נשמעים לגדוליהם ואין גדוליהן עושים צרכיהן.
באותה שעה (ישעיה ג): ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו.
וכל כך למה?
שמשאוי של צבור קשה ואין אדם יחיד יכול לישא משאן של ציבור בעצמו. תדע לך, שהרי משה רבן של כל הנביאים, לא היה יכול לשאת משאוי של ציבור לעצמו.
מנין?
ואומר אליכם בעת ההיא וגו'
באיזו עת?
ר' יוחנן אמר: בעת יתרו.
מניין?
שכך כתיב (שמות יח): כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך.
ר' חייא אמר: בעת מתאוננים, שנאמר (במדבר יא): לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה וגו'.
(שם) האנכי הריתי וגו'.
אמר רבי ברכיה, בשם ר' לוי: אמר לפניו: רבש"ע! אתה אמרת (ישעיה מו): העמוסים מני בטן וגו', אתה נאה לך, לטעון אותן.
אמר משה לישראל: חייכם, שאני יכול לטעון עשרה כיוצא בכם, ולמה איני יכול לשאת אתכם?
שה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם.
מניין?
ממה שקרינן בענין: ה' אלהיכם הרבה אתכם:
יא [ה' אלהיכם הרבה אתכם]
ה' אלהיכם הרבה אתכם
זה שאמר הכתוב (תהלים ה): אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך.
אמר רבי אלעאי ב"ר יוסי בן זמרה: כך אמר הקב"ה לאברהם, שיגאול את בניו בע"ב אותיות.
מניין?
שכך כתיב (בראשית טו): וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
כשבא לגאלם, גאלם בשבעים ושתים אותיות.
אמר רבי יודן: מלבוא לקחת לו גוי, עד סוף הפסוק ע"ב אותיות.
ר' אבין אמר: בשמו גאלם ושמו ע"ב אותיות.
דבר אחר:
אמר רבי אלעאי, בשם רבי יוסי בן זמרה:
מפני מה לא גילה הקב"ה לאברהם אבינו שיתן לבניו את המן?
אמר רבי אבא בר כהנא: כך היא דרכן של צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה.
דבר אחר:
מפני מה לא גילה אותו להן?
שאילו גלה אותו להן היו ישראל אומרים: כבר אכלנו אותו על שולחנו של פרעה.
תדע לך, תבן לא היו נותנין להן והיו ישראל אומרים (במדבר יא): זכרנו את הדגה וגו', לפיכך לא גילה להן.
דבר אחר:
אמר רבי אלעאי, בשם רבי יוסי בן זמרה: כך אמר הקב"ה לאברהם, שמגדל בניו ככוכבים.
מנין?
שנאמר (בראשית טו): כה יהיה זרעך. וכשבא לברכן, ברכן יותר ממה שאמר להם.
מהו לרוב?
הרבה ארבה.
מהו אומר (תהלים יח) תפלטני מריבי עם תשימני וגו'?
אלא, אמר דוד: תפלטני מריבי עמי, שלא יהא לי דין אצלן.
תפלטני מריבי עם, שלא יהא להם דין אצלי.
א"ל הקב"ה: דוד! מה אתה יושב?!
לך אצלן, חייך! כבר מניתי אותך מלך עליהם.
אמר לפניו: הואיל ומנית אותי על בניך, תן להם לב שישמעו לי בניך שכן כתיב (שם): לשמע אזן ישמעו לי.
ועוד אמר דוד (שם): תשימני לראש גויים.
אמר רבי ברכיה: אם דנת את הגוי, בא הוא ומוסרך לאלוה.
ומי הוא?
אלהי האלהים הרואה ואינו נראה.
אמר להן משה לישראל: חייכם, שאני יכול לטעון עשרה כיוצא בכם, ומאה כיוצא בכם.
ולמה לא אוכל לבדי שאת אתכם?
שה' אלהיכם הרבה אתכם, על גבי דייניכם:
יב [עתידים ישראל להיות דומים לבוראם]
אמר להן: היום אתם ככוכבים אבל לעתיד לבא לרב, אתם עתידים להיות דומין לרבכן.
כיצד?
כתיב כאן: כי ה' אלהיך אש אכלה.
וכתיב בישראל לעתיד לבא (ישעיה י): והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה.
אמר רבי לוי בר חמא: ומה מי שעובד עבודת כוכבים הרי הוא כמותו, שנאמר ( תהלים קטו): כמוהם יהיו עושיהם וגו', מי שעובד להקב"ה לא כל שכן שיהיה כמותו!
ומנין?
שכך כתיב (ירמיה יז): ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו'.
דבר אחר:
אמר רבי אבא: לעתיד לבא עתיד מחיצתן של צדיקים להיות לפנים ממלאכי השרת והם שואלים להם:
מה הלכות חידש הקב"ה היום?
אמר רבי לוי בר חנינא: ואל תתמה, אף בעולם הזה היתה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת, שנאמר (דניאל ג): ורוח די רביעאה דמי לבר אלהין, שהיו לפנים מהמלאך והוא מכבה לפניהם האש:
יג [יוסף עליכם ככם]
אמר רבי אליעזר בן יעקב: להביט בברכותיו של משה יש בה מסוף העולם עד סופו.
מה כתיב?
אלף פעמים, אלף פעם אין כתיב כאן, אלא פעמים.
דבר אחר:
יוסף עליכם ככם
אמר רבי אחא: יכולין היו ישראל לומר לו: רבינו משה! אנו יש בנו אחד מכל הדברים שאתה מוכיחנו וקבלנו תוכחותיך, אלא שתקו, לפיכך הוא אומר: ככם צדיקים, כיוצא בכם מקבלים תוכחות ושותקים.
דבר אחר:
למה ברכן בלשון תוספת?
שתוספתו של הקב"ה יתירה מן העיקר. בנוהג שבעולם אדם לוקח מחבירו ליטרא של בשר, ואמר לו: הוסיף לי.
כמה הוסיף לו?
אונקיא, אבל הקב"ה תוספתו יתירה מן העיקר.
כיצד?
יצחק היה עיקר לאברהם ומה שהוסיף לו יותר מן העיקר, שנאמר ( בראשית כה): ויוסף אברהם ויקח אשה וגו'.
יוסף היה עיקר לאמו, בנימין שהיה תוספת.
מנין?
שנאמר (שם ל): יוסף ה' לי בן אחר.
מה כתיב?
(שם מו): ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו', הרי יותר מיוסף.
חזקיה עיקר מלכותו י"ד שנה ומה שהוסיף לו הקב"ה, יותר מן העיקר.
מנין?
שנאמר ישעיה לח): הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, שתוספתו של הקב"ה יתירה על העיקר, לפיכך ברכן בלשון תוספת. ויברך אתכם.
אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
למלך, שאמר לשר הצבא שילך לחלק ללגיונותיו מליטרא ליטרא של זהב, הלך ונתן להן מחמשה חמשה זהובים ומי' זהובים.
אמרו לו: המלך אמר לך, שתתן לנו מליטרא, ליטרא של זהב ונתת לנו מחמשה חמשה זהובים?!
אמר להן: משלי הן, כשיבא המלך, הוא יתן לכם משלו.
כך אמרו לו ישראל: רבינו משה! הקב"ה לא נתן קצבה לברכותינו ואתה אמרת אלף פעמים?!
אמר להם: מה שברכתי אתכם משלי ברכתי, כשיבוא הקב"ה יברך אתכם, כאשר דבר לכם:
יד [ישראל נמשלו לכוכבים]
ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'
למה ברך אותם ככוכבים?
מה הכוכבים, הללו מעלות על גבי מעלות.
כך הן ישראל, מעלות ע"ג מעלות.
מה הכוכבים הללו, אין להם לא חקר ולא מנין.
כך ישראל, אין להם לא חקר ולא מנין.
מה הכוכבים, שליטין מסוף העולם ועד סופו.
כך ישראל, אמר לפניו: רבש"ע! למה לא משלת את בניך בחמה ובלבנה שהם גדולים מכוכבים?!
אמר לו הקב"ה: חייך, חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבוא.
מנין?
דכתיב (שם כד): וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'.
אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם.
מנין?
שכן כתיב (יואל ב): וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם ואין עוד וגו':
טו [כיבוד אב]
הלכה: אדם מישראל שהוא זהיר בכיבוד אב ואם, מהו שכרו?
כך שנו רבותינו: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב כיבוד אב ואם וכו'.
אמר רבי אבהו: שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול:
אי זהו כיבוד אב ואם?
אמר להם: צאו וראו מה עשה דמה בן נתינה באשקלון, והיתה אמו חסרת דעת והיתה מסטרתו בין חביריו ולא היה אומר לה, אלא דייך אמי.
אמרו רבותינו: פעם אחת באו חכמים אצלו ליקח הימנו אבן אחת טובה שנאבדה מכלי כהן, שהיה דר באשקלון ופסקו עמו באלף זהובים, נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה, שהיתה אבן טובה בתוכה והיה ישן ולא בקש לצערו ויצא לחוץ ריקם.
כיון שלא הוציאה, כסבורין שמבקש מהן יותר והעלו דמיה י' אלפים זהובים, כשניעור אביו משנתו, נכנס והוציאה להן בקשו ליתן לו י' אלפים זהובים, אמר להם: חס לי! איני נהנה משכר אבותי, אלא בדמים הראשונים שפסקתי עמכם אלף זהובים, כך אני נוטל מכם.
ומה שכר נתן לו הקב"ה?
אמרו רבותינו: באותה שנה ילדה פרתו פרה אדומה ומכרה יותר מי' אלפים זהובים.
ראה כמה גדול כבוד אב ואם.
אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא כיבד בריה את אבותיו כמו אני את אבותי, ומצאתי שכיבד עשו לאביו יותר ממני.
כיצד?
אמר רבי שמעון בן גמליאל: הייתי משמש את אבי בכלים צואים, וכשהייתי הולך לשוק הייתי משליך אותן הכלים ולובש כלים נאים ויוצא בהן.
אבל עשו לא היה עושה כן, אלא אותן כלים שהיה לובש ומשמש בהן את אביו הן מעולים. תדע לך, בשעה שיצא לצוד ולהביא לאביו שיברך אותו, מה עשתה רבקה שהיתה אוהבת את יעקב בנה?
נתנה לו מטעמים ואמרה לו: לך אצל אביך וטול הברכות עד שלא יטול אותן אחיך.
באותה שעה אמר לה יעקב: אמי! אין את יודעת שעשו אחי (בראשית כז): איש שעיר ואנכי איש חלק?!
שלא ירגיש אבי שאיני עשו ואני מתבייש בפניו.
מנין?
שנאמר (שם): אולי ימושני אבי וגו'.
אמרה לו: בני! אביך עיניו כהות ואני מלבשת אותך אותן כלים נאים שאחיך לובש ומשמש בהן את אביך, ואתה נכנס אצלו והוא אוחז בידך, וסבור בך שאתה עשו ומברך אותך.
ומנין?
שנאמר (שם): ותקח רבקה את בגדי עשו וגו', שבהן היה למוד לשמש את אביו, שנאמר: ותלבש את יעקב.
לפיכך, כשנכנס יעקב אצלו מה יצחק אומר לו?
הקול קול יעקב והידים ידי עשו.
ברך אותו ויצא לו ובא עשו ונכנס אצל אביו.
אמר לו: מי אתה מסיח עמי בלב (נ"א בקול) גדול?
אמר לו: אני בנך בכורך עשו!
כיון ששמע את קולו, ידע שעשו הוא.
אמר לו: בני! בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך.
באותה שעה התחיל עשו צווח ואומר: בא וראה מה עשה לי התם הזה שכתוב בו ( שם כה): ויעקב איש תם יושב אהלים, לא די שצחק לי על שמכרתי לו את בכורתי, והנה עתה לקח ברכתי! הא למדת שעשו היה זהיר בכבוד אבותיו.
אמר רבי יודן: כיון שבאו ישראל לעשות עמו מלחמה, הראהו הקב"ה למשה אותו הר שהאבות קבורים בו.
א"ל: משה! אמור להם לישראל אין אתם יכולין להזדווג לו. עד עכשיו מתבקש לו שכר הכיבוד שכבד את אלו שקבורין בהר הזה.
מנין?
ממה שקרינו בענין: רב לכם סב את ההר הזה:
טז [מי יובילנו עיר מצור]
רב לכם סב את ההר הזה
זה שאמר הכתוב (תהלים ס): מי יובילנו עיר מצור, זו רומי.
ולמה דוד קורא אותה מצור?
עיר שמצירה ומבצרה לישראל.
דבר אחר:
עיר מצור, שמבוצרת מכל מקום שאין אדם יכול לכבוש אותה.
דבר אחר:
עיר מצור, עיר שהכל מבצרין אותה.
אמר רבי יוחנן: היה דוד מתאוה ואומר: מי יובילני עיר מצור, מי יתן שאפרע ממנה.
אמר לו הקב"ה: דוד! ויכול אתה לה?!
אמר לפניו: רבש"ע! מי נחני עד אדום?!
אמר לפניו: מי שכבר השליטני על אדום, הוא משליט אותי אף על זו סגיאין.
ומנין ששלט דוד על אדום?
שנאמר (שמואל ב ח): וישם באדום נציבים.
מהו נציבים?
ר' סימון אמר: קסטרס.
רבנן אמרי: אדריאנטין.
אמר רבי יהודה בר סימון: א"ל הקב"ה: דוד! יודע אני שידיך חדות וחרוצות ואני מבקש לרדות את עולמי בהם.
דבר אחר:
דוד! אני צריך לה לדורות וכבר משה רבך בקש להזדווג בהן ואמרתי לו: רב לכם, רב יצוה לתלמידיו: סב את ההר הזה:
יז [דום לה' והתחולל לו]
רב לכם סב, זה שאמר הכתוב (תהלים לז): דום לה' והתחולל לו וגו'.
מהו והתחולל לו?
צפה להקב"ה כענין שנאמר (שם מב): מה תשתוחחי נפשי וגו'.
דבר אחר:
והתחולל לו
אמר רבי תחליפא דקסרין:
מהו והתחולל לו?
אם באו עליך יסורין, קבל אותן בחילה.
(שם לז) אל תתחר במצליח דרכו, זה עשו שכתב בו (ירמיה יב): מדוע דרך רשעים צלחה. באיש עושה מזמות, זה עשו שדן את בני אדם בערמה.
כיצד?
הדיין הזה של מלכות דן את הרוצח והוא אומר למה הרגת?!
והוא אומר: לא הרגתיו!
והוא שואל אותו, ואומר:
ובמה הרגתו, בסייף או ברומח או בסכין?
דבר אחר:
דום לה' והתחולל לו
אמר רב יהושע בן לוי: בשעה שבאו השונאים להחריב את ירושלים היו שם ששים רבוא של מזיקין, והיו עומדים על פתחו של היכל לפגוע בהם, כיון שראו את השכינה רואה ושותקת.
מנין?
שכתיב (איכה ב): השיב אחור ימינו מפני אויב, אף הם נתנו מקום.
אמר רבי יהודה בר סימון: ראה אותו מחריב את ביתו ושותק לו, ואתם מבקשין להזדווג לו?! עד עכשיו מתבקש לו שכר כיבוד אבותיו.
רב לכם סב
מהו סב את ההר?
אמר רבי חנינא: הרבה סיבב עשו את הורו זה, זה אביו שהיה זקוק לו להאכילו.
מנין?
(בראשית כה) ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו.
אמר רבי שמואל בר רבי גדליה: אמר הקב"ה: גמולות אני פורע.
בשעה שנתן יעקב דורון לעשו, מה עשו אמר לו?
יש לי רב, לא תצטער.
אמר הקב"ה: בלשון הזה כבדו, בלשון הזה אני אומר לו פנו מלפניו, רב לכם סב:
יח [נוגעין אתם בו, בשלכם אתם נוגעים]
מהו רב לכם?
אמר רבי אחא: נוגעין אתם בו, בשלכם אתם נוגעים.
כיצד?
ברכה אחת ברכו אביו: ועל חרבך תחיה, וליעקב בירך עשר ברכות.
מנין?
שכן כתיב (בראשית כז): ויתן לך האלהים מטל השמים אם בטילה היא ברכתו אף עשר שלכם בטלות, רב לכם סב:
יט [הלא אצלת לי ברכה]
אמר לו יצחק: אפילו אני מברכך, לו אני מברך! לא כך אמרתי לו: הוה גביר לאחיך העבד וכל מה שיש לו, לא של אדוניו הם?!
מהו פנו לכם צפונה?
אמר רבי חייא: אמר להם: אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו, אלא הצפינו עצמכם ממנו, עד שיעבור עולמו, הוי, פנו לכם צפונה.
אמר רבי יהודה בר שלום: אמרו לו ישראל: רבש"ע! אביו מברכו: על חרבך תחיה ואתה מסכים עמו ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, ולהיכן נברח?
אמר להם: אם ראיתן שמזדווג לכם ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה, שנאמר (משלי ב):
יצפון לישרים תושיה.
דבר אחר:
מהו צפונה?
אמר רבי יצחק: אמר הקב"ה: המתינו עד עכשיו, מלך המשיח לבא, ויקיים: מה רב טובך וגו':
כ [עשו ייטול עולמו תחילה]
אמר לו הקב"ה: ולא לכם בלבד אני מצוה, אלא אף אתם צוו לבניכם!
אמר הקב"ה למשה: אף אתה צוה לראשי הדורות שיהיו נוהגין בו בכבוד, הוי, ואת העם צו לאמר.
אמר רבי שמואל בר נחמן: כשעמד עשו עם יעקב אמר לו עשו: יעקב אחי! נהלך שנינו בעולם הזה כאחת!
אמר לו יעקב (בראשית לג): יעבר נא אדני לפני עבדו.
מהו יעבר נא?
טול עולמך תחילה.
מהו אתנהלה לאטי לרגל המלאכה וגו'?
אמר לו: עד עכשיו יש לי להעמיד: חנניה, מישאל ועזריה, שכתוב בהן (דניאל א): ילדים אשר אין בהם כל מאום.
דבר אחר:
אמר לו: עד עכשיו יש לי להעמיד מלך המשיח, שכתוב בו (ישעיה ט): כי ילד יולד לנו, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.
אמר ר' שמואל בר נחמן: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעמד יעקב עם עשו בשעיר.
ומהו שעירה?
אמר לו: עד עכשיו יש לי להעמיד שופטים ומושיעים, להפרע מאותו האיש.
מנין?
שנאמר (עובדיה א): ועלו מושיעים וגו'.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע! עד מתי משועבדים אנו בידו?
אמר להם: עד שיבא אותו היום שכתוב בו (במדבר כד): דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. כשיצא כוכב מיעקב וישרף קשו של עשו.
מנין?
שנאמר (עובדיה א): והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו'.
אמר הקב"ה: אותה שעה אני מופיע מלכותי ואמלוך עליכם, שנאמר (שם): ועלו מושיעים בהר ציון וגו':
כא [ראה החלותי תת לפניך]
הלכה: אדם מישראל שהיה מהלך בדרך ערב שבת וחשכה לו והיו בידיו מעות או דבר אחר, היאך צריך לעשות?
כך שנו חכמים: מי שהחשיך לו [ בדרך] נותן כיסו לנכרי ולמה מותר לו שיתן אותו לנכרי.
אמר רבי לוי: כשנצטוו בני נח לא נצטוו אלא על ז' דברים ואין השבת מהן, לפיכך התירו שיתן אותו לנכרי.
ואמר ר' יוסי בר חנינא: עובד כוכבים ששמר את השבת עד שלא קבל עליו את המילה, חייב מיתה.
למה?
שלא נצטוו עליה.
ומה ראית לומר עובד כוכבים ששמר את השבת חייב מיתה?
אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: בנוהג שבעולם, מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס עצמו ביניהם, אינו חייב מיתה?!
כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה, שנאמר (שמות לא) ביני ובין בני ישראל לפיכך, כל עובד כוכבים שבא ומכניס עצמו ביניהם, עד שלא קבל עליו לימול, חייב מיתה.
רבנן אמרי: אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! לפי שלא נצטוו עובד כוכבים על השבת, תאמר אם הם עושים אותה, אתה נושא להם פנים?!
א"ל הקב"ה: מן הדבר הזה אתה מתיירא?! חייך! אפילו הם עושים כל מצות שבתורה, אני מפילן בפניכם!
מנין?
ממה שקרינן בענין: ראה החלותי תת לפניך:
דבר אחר:
ראה החלותי
זה שאמר הכתוב (תהלים קמט): לאסור מלכיהם בזיקים.
ומהו מלכיהם?
אמר רבי תנחומא: אלו הם מלכי עובדי כוכבים.
ונכבדיהם בכבלי ברזל, אלו שריהם של מעלה שאין הקב"ה פורע מאומה, עד שפורע משרו תחילה.
כיצד?
פרעה וכל המצריים לא שקעם הקב"ה בים, עד ששקע לשרן תחילה.
מנא לן?
אמרי רבנן: סוסים ורוכביהם אין כתיב כאן, אלא ( שמות טו) סוס ורוכבו, זה השר שלהן. וכשיצאו המצריים לרדוף אחרי ישראל תלו ישראל את עיניהם והיו רואין שרן של מצריים פורח באויר.
מנין?
אמר רבי יצחק: דכתיב (שם יד): והנה מצרים נוסע אחריהם, זה השר שלהן, הוי לאסור מלכיהם בזיקים וגו'.
ואף סיחון ועוג כשבקשו להזדווג עם ישראל אמר הקב"ה למשה: ראה שהפלתי שר שלהן, שנאמר: ראה החלותי תת לפניך:
כג [ה' מכה תחילה שר של מעלה]
ראה החלותי
זה שאמר הכתוב (משלי יג): תוחלת ממושכה מחלה לב.
אמר רבי עזריה: מדבר בישועה העומדת לבא.
כיצד?
כשהנביא אומר לישראל (חגי ב): עוד אחת מעט היא, ואני מרעיש את השמים ואת הארץ.
הן אומרים: תוחלת ממושכה מחלה לב.
כיון שאמר להם (ישעיה סב): הנה ישעך בא.
אמרו (משלי יג): עץ חיים תאוה באה.
דבר אחר:
תוחלת ממושכה, זה פרעה, שהיה משה הולך ובא ומביא עליו מכות, ועל כל מכה ומכה היו ישראל סבורין שמשלחן.
ועץ חיים תאוה באה, זה מלחמות סיחון ועוג שאמר לו הקב"ה מיד, ראה החלותי תת לפניך.
דבר אחר:
מהו ראה החלותי?
אמר לו הקב"ה למשה: משה! ראה שהפלתי שר שלהן.
אמר רבי אבא בר כהנא: כמלך שאוסר שונאו של בנו לפניו ואומר לו: עשה בו כל מה שאתה מבקש:
כד [ויצא סיחון לקראתנו]
ראה החלותי
אמר רבי שמואל בר נחמן: כיון שיצאו ישראל ממצרים ועשה להם הקב"ה כל הנסים הללו, נפל אימתן על כל אומות העולם, שנאמר (שמות טו): תפול עליהם אימתה ופחד.
וכיון שבאו לעשות מלחמה עם סיחון ועוג, היו האמוריים שואלים אלו לאלו, בחייך!
אומה זו שהיא מבקשת לעשות עמנו מלחמה, גבורים הם או לא? כמה אומות הן?
והן אומרים: בני שלש אומות הן.
אמר סיחון ועוג: וכל האומה הזו של בני אדם בני שלש אומות הן?!
אמרו: נזיין עצמינו ונצא עליהם ואנו הורגין אותם.
מנין?
(דברים ב): ויצא סיחון לקראתנו.
באו משה וישראל לתחומה של אדרעי, אמר להן משה: נחנה כאן ואנו נכנסין בשחרית.
באו ליכנס לאדרעי, ועדיין לא היתה העין רואה. תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ.
אמר משה: איני יודע מה אני רואה, חומה אחרת בנו אלו בלילה?!
א"ל הקב"ה: משה! זה שאתה רואה, הוא עוג.
אמר רבי יוחנן: אורך רגליו י"ח אמות.
אותה שעה נתיירא משה. אמר הקב"ה: אל תתיירא, שאני מפילו לפניך!
מנין?
ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו.
עוג היה תולש הר וזורק על ישראל, ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו. ישראל אומרים: ארורות הידים שכך זורקות.
ואמוריים אומרים: ברוכות הידים שכך סומכות:
כה [ויבא הפליט]
ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, כי בידך אתננו אין כתיב כאן, אלא כי בידך נתתי אותו. אמר הקב"ה: כבר פסקתי דינו מימות אברהם.
כיצד?
בשעה שנשבה לוט בן אחיו, ובא עוג ובישר את אברהם, שנאמר (בראשית יד): ויבא הפליט. אמר ריש לקיש, משום בר קפרא: פליט היה שמו.
ולמה נקרא שמו עוג?
שבא ומצא את אברהם עסוק במצות בעוגות הפסח ולא בא לשם שמים, אלא לשם נויה של שרה. אמר בלבו: הריני מבשר אותו והגדוד הורגו ונוטל אני את שרה אשתו.
אמר לו הקב"ה: אי רשע כך אמרת! חייך שאני נותן לך שכר רגליך ומאריך לך שנים.
ומה שחשבת בלבך הריני הורג אברהם ונוטל את שרה, ביד בני בניה עתיד אותו האיש ליפול.
דבר אחר:
כי בידך נתתי אותו.
כי בידך אתננו אין כתיב כאן, אלא כי בידך נתתי אותו. כבר פסקתי את דינו מימות יצחק.
כיצד?
בשעה שמל אברהם את יצחק בנו עשה משתה וקרא לכל מלכי כנען, שנאמר (בראשית כא):
ויעש אברהם משתה גדול וגו'.
מהו גדול?
שכל גדולים היו שם, אף עוג היה שם.
באותה שעה אמרו לו לעוג: לא כך היית אומר: אברהם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד?!
כיון שראה את יצחק, אמר: מהו זה?
אין זה כלום, באצבעי אני הורגו!
אמר לו הקב"ה: כך אמרת, ע"מ שתראה אלפים ורבבות יוצאים ממנו ובידם אותו האיש עתיד ליפול.
דבר אחר:
כי בידך אתננו אין כתיב כאן, אלא נתתי, כבר פסקתי את דינו מימות יעקב.
כיצד?
בשעה שנכנס יעקב אצל פרעה לברך אותו, שנאמר (בראשית מז): ויברך יעקב את פרעה, היה עוג יושב שם באותה שעה אמר לו פרעה לעוג: לא כך היית אומר: אברהם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד, הרי בן בנו ושבעים נפש מירכו! אותה שעה התחיל עוג מכניס עין רעה עליהן.
אמר לו הקב"ה: אי רשע! מה אתה מכניס עין רעה בבני?!
תימס עינו של אותו האיש, עתיד אותו האיש ליפול בידן הרי: כי בידך נתתי אותו.
אמר הקב"ה לישראל: כשם שבעולם הזה היו אומות העולם שומעים שמעכם ומתיראין ומתפחדין מכם, כך לעתיד לבא שנאמר (דברים כח): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:
|
