|
פרשה י: האזינו השמים ותשמע הארץ
הלכה: אדם מישראל שהיה חושש באזנו, מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת?
כך שנו חכמים: כל שספק נפשות דוחה את השבת וזו מכת האוזן אם סכנה היא, מרפאים אותה בשבת.
רבנן אמרי: מבקש אתה, שלא לחוש באזניך ולא אחד מאיבריך, הטה אזנך לתורה ואת נוחל חיים.
מנין?
שנאמר (ישעי' נה): הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם.
אמר רבי חנינא בר פפא: כל מי שמסיר אזנו משמוע תורה, תפילתו נמאסת, שנאמר (משלי כז): מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה.
רבי לוי אמר: האוזן לגוף כקינקל לכלים, שכן הקינקל כמה כלים ניתנין עליו, ואת נותן מוגמר תחתיו, וכולם מתעשנים.
כך מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם הזה, על ידי האוזן כולן חיין.
מניין?
שנא': שמעו ותחי נפשכם.
אמר הקב"ה: אם הטית אזנך לתורה, כשתבוא לפתוח בדברי תורה, הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך, כשם שהטית אזנך לשמוע דברי תורה.
ומהיכן את למד?
ממשה רבנו, שע"י שהטה אזנו לתורה, בשעה שבא לפתוח בדברי תורה, נשתתקו העליונים ותחתונים והאזינו דבריו.
מנין?
ממה שקרינו בעניין: האזינו השמים ואדברה וגו':
ב [כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה]
אמר רבי יוסי בן זמרא: מהו עליו אין להוסיף וגו'?
כך אמר הקב"ה: מתחילת ברייתו של עולם (בראשית א): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגו'.
ומפני מה כתיב (עמוס ה): הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו?
שייראו מלפניו, שיהיו הבריות יראים מלפניו.
למה הדבר דומה?
למדינה שמרדה במלך.
מה עשה המלך?
הביא לגיון אחד קשה והקיפה, כדי שיהיו בני המדינה רואין אותו ומתיראין מלפניו.
דבר אחר:
כך ברא הקב"ה את עולמו, יום שיהא יום ולילה שיהא לילה.
בא יעקב ועשה את היום לילה, ששקע לו הקב"ה את השמש שלא בעונתה, שנאמר (בראשית כח): ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.
בא יהושע ועשה הלילה יום, שנאמר (יהושע י): שמש בגבעון דום.
הרי שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקב"ה, כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו.
דבר אחר:
כך ברא הקדוש ב"ה, שיהא הים ים, ושתהא היבשה יבשה.
בא משה ועשה את הים יבשה, שנאמר (שמות יד): ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
בא אלישע ועשה את היבשה ים, שנאמר (מלכים ב ג): כה אמר ה' עשה הנחל הזה גבים וגו'. והנחל ההוא ימלא מים.
כך ברא הקב"ה את החורף שיהא חורף, ואת הקיץ שיהא קיץ.
בא אליהו ועשה את החורף קיץ, שכן כתיב (שם א יז): חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.
בא שמואל ועשה את הקיץ חורף, שכך כתיב (שמואל א יב): הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר..
דבר אחר:
כך ברא הקב"ה את העליונים לעליונים ואת התחתונים לתחתונים, שכך כתיב (תהלים קטו): השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
בא משה ועשה את התחתונים לעליונים, ואת העליונים לתחתונים, שכך כתיב (שמות יט):
ומשה עלה אל האלהים וגו' וירד ה' על הר סיני..
דבר אחר:
כך ברא הקב"ה שמים וארץ, שיהיו מקלסים אותו.
מנין?
שנאמר (תהלים יט): השמים מספרים כבוד אל.
כיון שבא משה שיתק אותן.
מנין?
שנאמר: האזינו השמים:
ג [הקב"ה נתן כוח ביד הצדיק]
ומהו צדיק מושל יראת אלהים?
הצדיקים מושלים כביכול שהקדוש ב"ה מושל.
כיצד?
כל מה שהקב"ה עושה, הצדיקים עושין.
כיצד?
הקב"ה פוקד עקרות.
ואלישע פקד את השונמית.
מנין?
שנאמר (מלכים ב ד): למועד הזה כעת חיה את חובקת בן.
הקב"ה מחיה מתים.
ואלישע החיה את בנה של שונמית.
הקב"ה קורע ימים.
ואליהו ואלישע קרעו ימים.
מנין?
שנאמר (שם ב): ואף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה.
הקב"ה מרפא בלא רטיה.
ואלישע ריפא את נעמן, שלא ברטיה.
הקב"ה ממתיק את המרים.
ואלישע המתיק את המרים.
שכך כתיב (שם): ויאמר קחו לי צלוחית חדשה וגו'.
וכתיב (שם): וירפאו המים.
הקב"ה עוצר גשמים.
ואליהו עצר את הגשמים.
שנאמר (שם א יז): חי ה' צבאות אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו'.
הקב"ה מוריד את הגשמים.
ושמואל הוריד את הגשמים.
שנאמר (שמואל א יב): הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' וגו'.
הקב"ה מוריד האש.
ואליהו הוריד את האש.
שנאמר (מלכים א יח): ותפל אש ה' ותאכל את העולה:
ד [האזינו השמים ותשמע הארץ]
האזינו השמים
אמר רבי יהושע דסיכנין: מכאן אתה למד שיש לשמים:
פה.
ולב.
ואוזן.
פה מנין?
דכתיב (תהלים יט): השמים מספרים כבוד אל.
ולב מנין?
דכתיב (דברים ה): וההר בוער באש עד לב השמים.
ואוזן מנלן?
דכתיב: האזינו.
דבר אחר:
למה לשמים וארץ?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
למה הדבר דומה?
לאיסטרטיגין, ששימש בב' מדינות פרס וקלאונה, עשה יו"ט.
אמר: אם קורא אני לאלו, אלו כועסים.
ואם קורא אני לאלו, אלו כועסין.
מה עשה?
קרא לאלו ולאלו.
כך משה, היה מן הארץ וגדל בשמים.
מנין?
שנאמר (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו'.
אמר: אם קורא אני לשמים, הארץ רוגזת.
ואם אני קורא לארץ, השמים רוגזין.
אמר: הריני קורא לשניהם, לשמים ולארץ, שנאמר: האזינו השמים.
דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
אמר רבי תנחומא: שאין הקב"ה גואל את ישראל אלא על ידיהן.
שכך כתיב (ישעיה מד): רנו שמים כי עשה ה' וגו'.
דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
שלא נתנה תורה אלא על ידיהן, שנאמר (דברים ד): מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה..
דבר אחר:
שלא ניתנו מן ושליו אלא על ידיהן.
מנין?
שנאמר (שמות טז): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ושליו מן הארץ, דכתיב (שם) ותעל השליו וגו'.
דבר אחר:
שמשל הקב"ה את ישראל ככוכבי השמים וכעפר הארץ.
ככוכבי השמים מנין?
דכתיב (בראשית טו): הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו'.
וכעפר הארץ מנין?
דכתיב (שם כח): והיה זרעך כעפר הארץ.
דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
שהן עדותיהן של ישראל, דכתיב (דברים ד): העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ.
למה הדבר דומה?
לבן מלכים, שמסר לו אביו ב' אפטרופון וכל עטרה שהיה אביו מעטרו, לא היה מעטרו, אלא על ידיהן וכשנכנס לחופתו, נטלן לעדים שיהיו בינו לבין אביו.
כך כל נסים שעשה הקדוש ב"ה לישראל, ע"י שמים וארץ עשה להן, וכיון שבאו ליכנס לא"י אמרו שירה על ידיהן, שהן מעידין בינו ובינן.
מנין?
שנאמר (ישעיה א): שמעו שמים והאזינו ארץ כי ה' דבר.
מה כתיב אחריו?
בנים גדלתי ורוממתי.
הוי, האזינו השמים.
דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
אמר רבי חנינא:
למה הדבר דומה?
לאחד, שהפקיד פיקדון אצל אוהבו, מת אוהבו שהפקיד את הפיקדון אצלו, עמד בנו של אותו שהפקיד הפיקדון, והיה מכבד לאותו שהפקיד הפיקדון אצלו, ומכבד לאשתו.
אמרו לו: למה אתה מכבד את שניהם?
אמר להן: פיקדון יש לי אצלם, ואינה ברורה לי אצל מי הוא הפיקדון, אם אצלו, אם אצל אשתו, כל היכן שפקדוני מונח, שיהא שמור יפה.
כך אמרו לו למשה: למה אתה מצוה לשמים ולארץ?
אמר להן: אני עתיד למות ואיני יודע להיכן נפשי הולכת, אם לשמים אם לארץ!
מנין?
שנאמר (קהלת ג): מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה וגו'.
לפיכך אני מצווה את שניהם, כל מקום שתהא נפשי מונחת, שתהא יפה.
א"ל הקב"ה: חייך! אין בריה שליט על נפשך.
והיכן היא מונחת?
תחת כסא הכבוד בשמים, שכן אביגיל אומרת (שמואל א כה): והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.
דבר אחר:
למה לשמים ולארץ?
שבהן העיד הקב"ה על ישראל, ובהן חטאו, ובהן לקו, ובהן הן מתנחמין, בהן העיד.
מנין?
דכתיב (דברים ד): העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ.
ובהן חטאו, דכתיב (ירמיה ז): לעשות כונים למלכת השמים.
ובהן לקו.
מניין?
דכתיב (שם ד): ואל השמים ואין אורם בארץ.
מנין?
דכתיב (שם): ואת הארץ.
וחטאו בארץ.
דכתיב (הושע יב): וגם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.
ולקו בארץ, דכתיב (ירמיה ד): ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו.
ובשמים ובארץ הן מתנחמים, דכתיב (ישעיה סו): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו':
|
