|
פרשה ח: תפילה ותורה
א [כוחה של תפילה]
הרבה פעמים, שלא פנה להתפלל, או מקוצר, שהיה עושה צרכיו, או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל.
אי זו שעה מותר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו?
כיצד הוא צריך לעשות?
כך שנו חכמים:
תפילת השחר עד חצות.
תפילת המנחה עד הערב.
תפילת הערב אין לה קבע.
אבל של מוספין כל היום.
אמר ר' אלעזר: שכח ולא התפלל תפילת המוסף ובא להתפלל תפילת המנחה, מתפלל תפילת המנחה ואח"כ תפילת המוסף.
למה ?
הכל בעתה מתבראת ותפילת הערב אין לה קבע, עד שיעלה עמוד השחר .
למה?
שכן כתיב (משלי ח): אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאני.
וכל מי שמתפלל ומכוון את לבו לתפילה, סימן טוב לו שתפילתו נתקבלה, שנא' (תהלים י): תאות ענוים שמעת ה' וגו'.
גדולה היא התפילה לפני הקב"ה.
אמר ר' אלעזר:
רצונך לידע כוחה של תפילה?
אם אינה עושה כולה חציה היא עושה.
קין עמד על הבל אחיו והרגו יצאה גזירה (בראשית ד): נע ונד תהיה בארץ, מיד עמד ונתוודה לפני הקב"ה, שנא' (שם): גדול עוני מנשוא.
אמר לפניו: רבש"ע! כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל?!
כתבת (מיכה ז): נושא עון ועובר על פשע, סלח לעוני שהוא גדול.
מיד, מצא חסד לפני הקב"ה ונמנע ממנו נע חצי הגזירה, שכן כתיב (בראשית ד): וישב בארץ נוד, מכאן אתה למד שגדולה התפילה לפני הקב"ה.
וכן חזקיהו הנביא, בשעה שאמר לו ( ישעיה לח): צו לביתך כי מת אתה, מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר.
א"ל הקב"ה: שמעתי את תפילתך וגו' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, שכן כתיב (תהלים קמה): רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם:
ב [ברכות התורה]
הלכה: אדם מישראל שעומד לקרות בתורה, כיצד מברך?
כך שנו חכמים: הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.
ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה?
שכתוב (שם קיט): ברוך אתה ה' ואח"כ, למדני חקיך הרי ברכה לפניה.
ומנין שטעונה ברכה לאחריה?
אמר רבי שמואל בר נחמן, בשם ר' יונתן: שכתוב אחר השירה וזאת הברכה, מששנה להן את התורה ואח"כ בירך, הרי ברכה לאחריה.
דבר אחר:
אמר הקב"ה: אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך, שנא' (שמות כ): בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.
דבר אחר:
רבנן אמרי: אמר הקב"ה: אם ברכת את התורה לעצמך את מברך.
מנין?
שנא' (משלי ט): כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.
ואם תאמרו: שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה, לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם, שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן, שנאמר (איוב כח): ונעלמה מעיני כל חי, אלו החיות. ומעוף השמים נסתרה, אלו המלאכים.
מנין?
שנאמר (ישעיה ו): ויעף אלי אחד מן השרפים.
א"ל: בני! ממלאכי השרת היא נפלאת, אבל מכם אינה נפלאת!
מנין?
ממה שקרינו בעניין: כי המצוה אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך:
ג [התורה לא בשמים היא]
מהו ראמות לאויל חכמות?
אמר רבי תנחומא: הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן שנושאים ונותנים בתלמוד, והוא אינו יודע מה הן אומרין הוא מתבייש, שנא': בשער לא יפתח פיהו, ואין שער אלא סנהדרין, דכתיב (דברים כד): ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים.
דבר אחר:
רבנן אמרי: הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקים בתורה והוא אומר להן:
היאך אדם למד תורה תחילה?
אומרים לו: תחילה קורא במגילה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ באגדות.
כיון ששומע כך, אומר בלבו: אימתי אני למד כל זאת?! וחוזר מן השער, הוי, בשער לא יפתח פיהו.
אמר רבי ינאי:
למה הדבר דומה?
לכיכר שהיה תלוי באוויר.
טיפש אומר: מי יוכל להביאו?
ופקח אומר: לא אחד תלה אותו?! מביא סולם, או קנה ומוריד אותו.
כך כל מי שהוא טיפש אומר: אימתי אקרא כל התורה?
ומי שהוא פיקח, מהו עושה?
שונה פרק אחד בכל יום ויום, עד שמסיים כל התורה כולה.
אמר הקדוש ב"ה: לא נפלאת היא ואם נפלאת היא ממך, שאין אתה עסוק בה.
הוי, כי המצוה הזאת:
ד [שכר קיום המצוות]
אמר רבי חייא: קילורית לעין מלוגמא למכה, כוס עיקרין לבני מעיים.
קילורית לעינים, דכתיב (תהלים יט): מצות ה' ברה מאירת עינים.
מלוגמא למכה, דכתיב (משלי ג): רפאות תהי לשרך.
וכוס עיקרין לבני מעיים, דכתיב (שם): ושקוי לעצמותיך.
דבר אחר:
כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציאן מפיו.
מעשה בתלמיד אחד, של ר' אליעזר בן יעקב, שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו.
מי גרם לו?
ע"י שלא היו אומרו מפיו ונתפלל עליו ר"א בן יעקב וחזר כל תלמודו.
דבר אחר:
כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציאן לאחרים.
דבר אחר:
כי חיים הם למוצאיהם, למי שממציא אותן.
מנין?
שנאמר: כל המצוה.
מהו כל המצוה?
עד שתכלה כל המצות.
ולכל בשרו מרפא, לרמ"ח איברים שיש בו. הרי, כי המצוה הזאת.
דבר אחר:
כי המצוה הזאת
אמר ר' חייא בר אבא: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה גורם שיקבור אשתו ובניו.
וממי את למד?
מיהודה, שהתחיל במצוה ולא גמרה.
כיצד?
בשעה שבא יוסף אצל אחיו ובקשו להרוג אותו, שנאמר (בראשית לז): לכו ונהרגהו עמד יהודה ולא הניחן.
מניין?
שנאמר: מה בצע כי נהרוג את אחינו ושמעו לו, מפני שהיה מלך עליהן. ואילו אמר להן נחזירנו אצל אבינו היו שומעין לו, וע"י שהתחיל במצוה ולא גמרה קבר אשתו ושני בניו, שנאמר (שם לח): ותמת בת שוע אשת יהודה. וכתיב: וימת ער ואונן בארץ כנען.
דבר אחר:
כי המצוה הזאת
אמר רבי לוי, בשם רבי חמא בר חנינא: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה, נקראת על שמו שגמרה.
כיצד?
משה התחיל במצוה, שנטל עצמותיו של יוסף עמו.
מנין?
שנאמר ( שמות יג): ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו'.
וע"י שלא הכניסן לא"י נקראת על שמן של ישראל שקברו אותן, שנאמר (יהושע כד): ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. אשר העלה משה ממצרים אין כתיב כאן, אלא אשר העלו בני ישראל.
ולמה קברו אותן בשכם?
משל למה הדבר דומה?
לגנבים שגנבו חבית של יין. הרגיש בהם בעל חבית אמר להם: יערב עליכם אלא בחייכם משאתם שותים את היין, החזירו את הקנקן למקומו.
כך בשעה שמכרו השבטים את יוסף משכם מכרו אותו, שנא' (בראשית לז): ויאמר ישראל אל יוסף הנה אחיך רועים בשכם.
א"ל הקב"ה: משכם מכרתם אותו החזירו עצמותיו לשכם.
כיון, שגמרו את המצוה נקראת על שמן. הוי, כי המצוה הזאת:
ה [בזכות התורה העולם קיים]
אמר הקב"ה: אם קריתם את התורה מצוה אתם עושים על עולמי, שאלמלא התורה כבר היה העולם חוזר לתוהו ובוהו.
דבר אחר:
כי המצוה
מהו המצוה?
רבנן אמרי: דבר קשה.
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו אבן טובה והפקידה אצל אוהבו.
א"ל: בבקשה ממך תן דעתך עליה ושמור אותה כראוי, שאם תאבד לא יש לך מהיכן לפרוע לי, ואף אני לא יש לי אחרת כיוצא בה ונמצאת חוטא עלי ועליך, אלא עשה מצוה על שנינו ושמור אותה כראוי.
כך אמר משה לישראל: אם שמרתם את התורה לא על עצמכם אתם עושין צדקה בלבד, אלא עלי ועל עצמכם.
מנין?
שנאמר (דברים ו): וצדקה תהיה לנו, לי ולכם.
אימתי?
כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת:
ו [לא בשמים היא]
כי המצוה וגו' לא בשמים היא
אמר להן משה: שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים, כבר אני מודיע אתכם: לא בשמים היא, שלא נשתייר הימנה בשמים.
+++
דבר אחר:
אמר רבי חנינא: היא וכל כלי אומנותה ניתנה:
ענותנותה,
צדקה
וישרותה,
ומתן שכרה.
דבר אחר:
מהו לא בשמים היא?
שמואל אמר: אין התורה מצויה באיסטרולוגין, שאומנותן בשמים.
אמרו לשמואל: הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה?!
אמר להן: לא הייתי מביט באיסטרולוגים, אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה.
אימתי?
כשהייתי נכנס לבית המים.
דבר אחר:
לא בשמים היא
אמרו לו: רבנו משה! הרי אתה אומר לנו: לא בשמים היא ולא מעבר לים היא.
והיכן היא?
אמר להן: במקום קרוב היא, בפיך ובלבבך לעשותו. אינה רחוקה מכם, קרובה היא לכם.
דבר אחר:
בפיך ובלבבך לעשותו
רבנן אמרי: ז' דברים אמר שלמה על העצל, ומה שאמר משה, היה גדול מכולם.
כיצד?
אמרו לעצל: רבך בעיר, לך ולמוד תורה ממנו.
והוא משיב אותן ואומר להן: מתיירא אני, מן הארי שבדרך.
מנין?
שנאמר (משלי כו): אמר עצל שחל בדרך.
אמרו לו: הרי רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו.
אמר להן: מתיירא אני, שלא יהא ארי בתוך הרחובות.
שנאמר: ארי ברחובות.
אמרו לו: הרי הוא דר אצל ביתך.
אמר להן: והארי בחוץ.
שנאמר: אמר עצל ארי בחוץ.
א"ל: בתוך הבית.
השיב להן: ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול, אני מחזר ובא.
אמרו לו: פתוח הוא.
מנין?
שנאמר (שם): הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו.
לסוף, שלא היה יודע מה להשיב, אומר להן: או הדלת פתוח, או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט.
מנין?
שנאמר (שם): עד מתי עצל תשכב וגו'.
עמד משנתו בבוקר, נתנו לפניו לאכול, הוא מתעצל לתת לתוך פיו.
מנין?
שנאמר (שם יט) :טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו.
ואיזה שביעי?
(שם כו) מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין.
מהו מחורף עצל לא יחרוש?
אר' שמעון בן יוחאי: זה, שאינו למד תורה בנערותו, ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול, וזהו ושאל בקציר ואין.
ומה שאמר משה היה גדול מכולן.
מניין?
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, הוצא דבר, מתוך פיך:
ז [חביבין ישראל שנתנה להם תורה]
כי קרוב אליך
אמר רבי שמואל בר רב נחמן:
למה הדבר דומה?
לבת מלך, שלא היה אדם מכירה והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה, והייתה בתו של מלך עומדת לפניו.
אמר לו המלך: ראה היאך אני מחבב אותך, שאין בריה מכיר את בתי ועומדת לפניך.
כך אמר הקב"ה לישראל: ראו מה אתם חביבים עלי, שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה, ולכם נתתיה, שנאמר (איוב כח): ונעלמה מעיני כל חי. אבל אתם, לא נפלאת היא ממך אלא קרוב אליך הדבר מאד.
אמר להן הקב"ה: בני! אם יהיו דברי תורה קרובים לכם, אף אני קורא אתכם קרובים, שכן כתיב ( תהלים קמח): לבני ישראל עם קרובו הללויה:
|
