בגדיו של שאול ומעילו של שמואל

שאול בעין דור

שיחה בשמואל א כח

יהודה איזנברג

תקציר: המאמר מראה כיצד בגדיו של שאול מסמלים את מלכותו.

מילות מפתח: שאול, שמואל, אוב, עין דור

הליכתו של שאול לבעלת האוב מהווה את סוף נפילתו. כאשר אין הוא מקבל תשובה מן הנביאים ומן החלומות, מציע שאול לפנות לבעלת אוב. עבדיו אינם מעיזים להציע לשאול הצעה כזאת, כאשר כל ימי חייו לחם שאול באובות ובידעונים.

האישה מסכימה להעלות את שמואל באוב, ומתוך תאורה יודע כי שמואל לפניו. מה רואה האישה, ומה שומע שאול?

ויאמר לה מה תארו?
ותאמר איש זקן עולה, והוא עוטה מעיל'.
וידע שאול כי שמואל הוא.

זקנים הרבה יש. אך יחודו של שמואל הוא בכך שהוא זקן העוטה מעיל. המדרש מעיר על פסוק זה:

שהיה רגיל ללבוש מעיל, שנאמר ''ומעיל קטון תעשה לו אמו''.
ובמעילו נקבר, וכן עלה, וכן לעתיד לבוא יעמדו בלבושיהם''.

בתחילת ימיו של שמואל מקבל הוא מעיל קטון מאמו. הכתוב מתאר את יחס האם למעיל:

''ומעיל קטון תעשה לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה,
בעלותה את אשה לזבוח את זבח הימים''.

רד''ק מסביר, כי אמו לא סמכה על שמואל הנער כי ישמור על המעיל, וילבש אותו רק בימי חג, ולכן לקחה עמה את המעיל לביתה, ומידי עלותה לשלה, בימי החגים, הביאה את המעיל לבנה, הלבישה אותו, וכאשר חזרה לביתה לרמתים צופים, לקחה אתה את המעיל, לשמרו.

כאשר מעלה שאול את שמואל באוב, רואה הוא זקן עם מעיל. זקן עם מעיל, זקן ששומר על המעיל שתפרה לו אמו בילדותו. זקן השומר לבושו מיום היותו נער, ועד ליום מותו.

שאול, לעומתו, מאבד את בגדי מלכותו פעם אחר פעם. את תהליך התדרדרותו של שאול ניתן להבחין, כהבחנתו העדינה של ידידי הרב יהושע בכרך, בדרך התפשטו את בגדיו.

הוא זוכה בבגדי המלכות מיד עם משיחתו. כאשר שמואל נותן לו את האותות שיאמתו את עובדת היותו מלך, מוסיף שמואל:

''והיה כי תבאנה האותות האלה לך, עשה לך אשר תמצא ידך".

ומעיר רש''י:

"התקן לך בגדי מלכות".

אולם לא לזמן רב. כאשר יש צורך לצאת למלחמת יחיד נגד גלית, מציע שאול עצמו את בגדיו לדוד:

''וילבש שאול את דוד בגדיו,
ונתן קובע נחושת על ראשו,
וילבש אתו שריון''. (יז לח).

אבל, עוד לא הגיע שעתו של דוד, ודוד אינו יכול ללכת בבגדים אלה, הוא מסירם ומחזירם לשאול.

המאבק בין דוד לשאול מתחיל, ושאול רודף אחרי דוד. תוך רדיפה מגיע הוא לשמואל, לניות ברמה. ושם:

''ותהי עליו גם רוח אלוהים...
ויפשט גם הוא את בגדיו ויתנבא לפני שמואל,
ויפול ערום כל היום ההוא וכל הלילה'' (יט כד).

שאול כמו מפסיד את בגדי מלכותו בעמדו לפני שמואל.
הקרב בין שאול לדוד נמשך, דוד מצליח ללכוד את שאול במערה. אין הוא הורג את שאול אלא כורת את כנף מעילו. והוא קורא:

ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי
כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך
דע וראה כי אין בידי רעה ופשע
ולא חטאתי לך ואתה צדה את נפשי לקחתה. (כד, יא).

ושאול. בשמעו דברים אלה, וכאשר הוא מגלה כי אמנם קרוע מעילו, משיב לדוד:

ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך,
וקמה בידך ממלכת ישראל (כד, כא).

שאול מקוה כי יהונתן ירשנו. אבל מה עושה יהונתן:

''ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו,
ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגורו" (יח, ד)

מאבק על המעיל בין שאול לשמואל היה כאשר נכשל שאול במלחמת אגג. שמואל מטיח באזניו את המשפטים הקשים:

''כי מאסתה את דבר ה',
וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל''.

ובעקבות משפט זה מופיע פסוק דו-משמעי:

"ויסוב שמואל ללכת,
ויחזק בכנף מעילו ויקרע''.

לא ברור מי קרע את כנף מעילו של מי: שמואל את כנף מעילו של שאול, או שאול את כנף מעילו של שמואל.

''ויחזק בכנף מעילו, ויקרע''.

לפי כל דרך בה נפרש את הפסוק הזה, נבין את הזעזוע התוקף את שאול בראותו את שמואל עולה באוב. אם היה זה שמואל שקרע את מעילו של שאול, הנה, לאחר נפילתו, חוזר ועולה שמואל לפניו כאשר שמואל לובש את מעילו השלם, ואילו שאול, שבגדי מלכותו נעשו קרעי קרעים, מחופש ולובש בגדים אחרים.
אם היה זה שאול שקרע את מעילו של שמואל, קשה הזעזוע פי כמה: שאול התפשט מבגדי מלכותו ולבש בגדים אחרים: ואילו שמואל עולה, שלם כמו לא נגעה בו יד.

"וידע שאול כי שמואל הוא,
ויקוד אפים ארצה ארצה וישתחו''.

מעילו השלם של שמואל מול קרעי מעילו של שאול הראו לשאול עד מה נפל; עד כמה קרוב סופו.