|
תוכן המאמר:
קבורת מלכי בית דוד - נתוני המקרא היכן קברי בית דוד הראשונים? עדות המקורות ממצאים ניתוח הממצא טענות נגד הזיהוי אבולוציה של שלילה תקציר: זהוי מקומם של קברי בית דוד על פי מקורות ספרותיים וחפירות ארכאולוגיות מילות מפתח: קברי בית דוד, ארכאולוגיה מקראית, הרשל שנקס, קלרמן גנו. |
|
אני לא מתכונן היום לחדש חידושים גדולים שלא נאמרו אלא להחזיר את הנושנות, להזכיר נשכחות ולעשות קצת מעקב אחרי מה שקרה לתיאוריה ותיקה. בבסיס הרצאתי עומדת תורתו שבעל פה של אבי מורי פרופ' יהודה אליצור ז"ל, שנושא זה היה קרוב ללבו ונידון בשיעוריו על ירושלים המקראית. בכנס קודם בשנה שעברה דיברנו על שאלות שמזעזעות את אמות הסיפים - "היה תנ"ך או לא היה", והנושא שלי היה 'אופנות בחקר תולדות ישראל'. גם היום אני רוצה לדבר על אופנות - אם כי פחות גרנדיוזיות, לא מדובר בשאלות של השקפת עולם חובקת זרועות עולם - אבל אופנות יש כאן. קבורת מלכי בית דוד - נתוני המקרא הקודמים, עד מספר שבע עשרה - הם המעניינים אותנו. שלושה עשר המלכים הראשונים - לכולם יש פורמולה קבועה בספר מלכים: "וישכב עם אבותיו ויקבר בעיר דוד", "ויקבר עם אבתיו בעיר דוד" או בדומה לכך. בספר דברי הימים יש שינוי מסוים לגבי ארבעה מתוכם - יהורם, יהואש, עוזיהו ואחז. על מלכים אלה מספר ספר דברי הימים שקברו אותם בעיר דוד אבל לא בקברות המלכים,2 ומדגיש שהיו חולים בשעת מיתתם. התבטאויות אלו מרמזות כנראה על נוהג קדום שהמת מתוך מחלה קשה אינו נקבר יחד עם בני משפחתו שמתו מות טבעי, וייתכן שמנהג זה היה נהוג רק בנוגע לקבורה ממלכתית ולא בקבורת הדיוטות. הדבר אולי נראה לנו מוזר היום, כי הרי בסופו של דבר אחר כך כולם נעשים עצמות, ולפי חוקי התורה כל מת הוא אבי אבות הטומאה גם אם מת מתוך בריאות ובשיבה טובה, אבל אין לכחד שכך נאמר בדברי הימים.3 יש חוקרים שחשדו בדברי הימים שהוא 'מגמתי' בעניין זה, ומלכים שאין הוא אוהב הוא מפקיע מן הקבורה בקברי בית דוד. סימונס, בספרו המקיף על ירושלים בתנ"ך, הראה שלאמיתו של דבר אין חפיפה בין מלכים המתוארים באור שלילי לבין אלו שלא נקברו בקברות המלכים. יואש, שבספר מלכים הוא אחד מטובי המלכים מבית דוד, ואף בדברי הימים הוא מוצג בפסוקי הפתיחה והסיכום באופן חיובי למרות חטאו בסוף ימיו, ובמיוחד עוזיהו, שבעל דברי הימים מאריך בשבחו יותר מאשר בגנותו, נקברו מחוץ לקברי המלכים. סיוע בלתי צפוי מקבלת האינפורמציה של ספר דברי הימים מממצא ארכיאולוגי - הכתובת המפורסמת "לכה היתית טמי עוזיה מלך יהודה". כתובת זו מלמדת שקברו של עוזיהו היה בראשונה מופרד מקברי שאר המלכים אשר נשארו במקומם, בהתאמה לעדותו של בעל דברי הימים.4 המלך הארבעה-עשר הוא חזקיהו. ספר מלכים, משום מה, אינו מוסר פרטים על קבורתו, אבל דברי הימים מספר שנקבר "במעלה קברי בני דויד" (דה"ב לב:לג), ביטוי ייחודי שאין לו ריע במקום אחר. מדוע במעלה ולא באחוזת הקבר עצמה? כיון שחזקיהו הוא אחרון המלכים שנקברו בעיר דוד, שיערו חוקרים אחדים שמערת הקבורה המלכותית כבר היתה מלאה, ועל כן התקינו לחזקיהו מקום קבורה משלו מתחת לאחוזת הקברים הותיקה.5 לקרא סוף ימי הבית עבר שדה הקברות המלכותי לגן עוזא, ובו נקברו מנשה, אמון וכנראה גם יאשיהו, הם החמישה עשר, הששה עשר והשבעה עשר ברשימת מלכי יהודה. על מנשה נאמר: "ויקבר בגן ביתו בגן עֻזָּא" (מל"ב כא:יח; דהי"ב לג:כ: "ויקברֻהו ביתו"), ועל אמון בנו: "ויקבר אתו בקבֻרתו בגן עֻזא" (מל"ב כא:כו; בדה"י אין מקום קבורתו נזכר). ביאשיהו שבא אחר כך נאמר "בקבֻרתו" (מל"ב כג:ל) וזה מתקשר ל"בקבורתו" של אמון, בדברי הימים כתוב: "בקברות אבתיו" (דהי"ב לה:כד) שזה שוב מתאים לשני אבותיו - מנשה ואמון. הרבה השערות נאמרו על גן עוזא.6 יש סוברים ש'עֻזָּא' היא צורה מקוצרת של עוזיהו וזהו גנו של עוזיהו המלך (כך רמז כבר יוסף בן מתתיהו ב'קדמוניות', וכך סובר במחקר המודרני שמואל ייבין), אחרים קושרים את גן עוזא לפרץ עוזא. לאמיתו של דבר, כל אלו השערות תלויות באוויר. השם עֻזא היה שם רגיל בתקופת בית ראשון ויכולות להיות הרבה סיבות למה ייקרא המקום 'גן עוזא'. אם אין לנו נתונים חבל לשגות בהשערות. נתון ממשי הוא העובדה שהמקום היה בגן ביתם של המלכים, ולכן יש להניח כנקודת מוצא שהיה זה בתוך תחומי העיר, ומן הסתם בגבעה המערבית ('העיר העליונה' או 'השוק העליון' של ימי בית שני) שבה היו באותה תקופה השכונות המתפתחות והמרחבים הפתוחים הראויים לארמונות חדשים ולגנים מלכותיים. במאמר משכנע שפרסם גבי ברקאי בשנת תשל"ז, הסתמך על עדויות קדומות המתחילות מיוסף בן מתתיהו המקשרות את דוד ומאוחר יותר גם את קברו אל הגבעה המערבית, על ממצאים קדומים ביחס שנמצאו ביסודות בנין 'קבר דוד' המסורתי שבהר ציון, ובמיוחד על מערה תת-קרקעית ענקית שהובחנה שם במאה הי"ט, ועדיין מצפה לחקירה חוזרת. לפי עדות מן המאה הי"ט, יש במערה זו פתחים המובילים אל מחילות נלוות באורך של עשרות ואולי מאות מטרים. על סמך כל אלה טען ברקאי לאיתור גן עֻזא במקום זה.7 היכן קברי בית דוד הראשונים? עדות המקורות נבחן תחילה את המקורות המשמעותיים לשאלה זו. ספר מלכים (ודברי הימים) מלמדים שארבעה עשר המלכים הראשונים נקברו בעיר דוד.8 מקור בסיסי ביותר הוא נחמיה פרק ג'. נחמיה מדבר על בניית החומה, ומזכיר את קברי בית דוד בהקשר קונקרטי המאפשר איתור ברור. החומה נבנתה במאמץ משותף ובקצב מזורז - במשך חמישים ושנים יום - על ידי קבוצות קבוצות. הנה יש לנו פה קבוצה שבונה את שער האשפות, הקבוצה שאחריה את שער העין, וברור שהכוונה היא לשער בסמוך ליציאה של נקבת השילוח, ואחר כך "חומת בריכת השלח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דויד". והקטע הבא - "אחריו החזיק נחמיה בן עזבוק שר חצי פלך בית צור עד נגד קברי דוד" (פסוקים יד-טז). כלומר, כשאתה מקיף את ירושלים בכיוון מנוגד לכיוון השעון, אחרי שאתה עובר את היציאה של נקבת השילוח, את הבריכה הדרומית וגן המלך, אתה פוגש מעלות היורדות מעיר דוד ומיד אחר כך אתה ניצב נגד קברי דוד. בסוף ימי בית שני היו קברי בית דוד ידועים לרבים. פטרוס תלמידו של ישו הנוצרי אומר: "דוד אבינו מת ונקבר וקבורתו אתנו עד היום הזה" (מעשי השליחים ב, 29). אף יוסף בן מתתיהו מזכיר בספריו פעמים אחדות את קברי בית דוד בירושלים. ברם, אין בדבריו אינדיקציה גיאוגרפית חד-משמעית באשר למקומם.9 המקור החשוב והמובהק ביותר לשאלת מקום קברי בית דוד הוא לדעתי המסורת של ר' עקיבא ובני דורו המובאת בתוספתא בבא בתרא פרק א' ובמקבילות, מקור שמסיבות שונות לא זכה בספרות המחקרית להערכה שהוא ראוי לה. בברייתא זו מדובר על פינוי קברים מן העיר: |
"כל הקברות מתפנים חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא, רבי עקיבא אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין. אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם, אמר להם, משם ראיה? מחילה היתה שם והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון ".10
|
|
פעולת פינוי הקברות המתוארת כאן נעשתה בימי בית שני, וכנראה לקראת סוף ימי הבית, בזמן ש"פרצה הטהרה בישראל". שריד ארכיאולוגי הקשור לפעילות זו הוא הכתובת "לכה היתית טמי עוזיה מלך יהודה". זוהי התקופה שבה גזרו בית שמאי ובית הלל את "שמונה עשר דבר" שרובם חומרות ומעלות בהקפדה על הטהרה, תקופתו של יוחנן בן גודגדא שהיה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו, התקופה שבתוך שכבותיה מוצאים הארכיאולוגים אין-ספור מקוואות וכלי אבן. בעלי שתי הדעות שבברייתא זו, חיו חמישים שנה אחרי חורבן הבית, זו היא תקופה לא ארוכה, הזיכרונות קיימים. לפי מסורת אחת רבי עקיבא היה איש זקן באותו זמן וזכה לאריכות ימים מופלגת,11 אולי הוא היה כבר אדם מבוגר בזמן חורבן הבית. בכל אופן מדובר במסורת קרובה בזמן לחורבן הבית. שני החולקים מסכימים על העובדות. העובדות הן שהיו בתוך חומות ירושלים קברים של בית דוד וקבר של חולדה הנביאה ולא פינו אותם. הויכוח הוא בשאלה מהי ההלכה התיאורטית. חכמים אומרים שההלכה התיאורטית היא שאין מפנין אותם, ולכן לא פינו אותם. ר' עקיבא סובר שההלכה התיאורטית היא שצריך לפנות, אבל את אלה לא פינו מפני המחילה שהייתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון. המקור הזה זכה ליחס של בוז מצד כמה חוקרים. וינסאן סבר שהמחילה של ר' עקיבא אינה אלא זיכרון עמום לנקבת חזקיהו. סימונס הכניס את המחילה של ר' עקיבא לתוך מרכאות כפולות וראה בה פתרון דמיוני לבעיה דמיונית, בלשונו: |
This rather grotesque invention of Rabbi Aqiba...
|
| ושם: |
the "tunnel" in Aqiba's ingenious solution of the problem...
|
| וכיוצא בזה: |
his "solution" has no other fundamentum in re but the general and universally known fact that the south-eastern hill had in various ways and in various times been pierced by canals and tunnels .12
|
|
חוקרים אלו ואחרים חשבו כנראה שטומאה שייכת לתחום האמונות המיסטיות. תפיסה כזאת הביאה מצד אחד להתייחסות פולקלוריסטית בלתי-רצינית למסורת חז"ל, ומצד שני, לפיתוח התיאוריה של קלרמון-גנו - אליה אתייחס מאוחר יותר - שהנתיב המיוחד של נקבת השילוח אולי בא כדי לא להיפגש עם הקברים, כדי לא להיות מתחתיהם.
לעומת כל זה, אנחנו יודעים שטומאה היא מושג הלכתי שטופל בשיטות משפטיות-לוגיות. הלכות טומאה היו נהוגות ביום-יום והתייחסו אליהן באופן מאוד קונקרטי. לטומאת אוהל מוקדשת מסכת שלמה בסדר טהרות. כאשר יש בית שיש לו גג ויש לו פתח של טפח על טפח הצידה. מעל הבית טהור, בתוך הבית - טמא. כאשר אין לו פתח בצידו הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע. ברגע שאתה מוציא את הטומאה במחילה אל מחוץ לעיר, כל ירושלים טהורה, חוץ מתוכו של הקבר שאליו אתה לא נכנס. נחל קדרון היה כנראה המקום הקרוב ביותר שמקומו מחוץ לעיר. לכן, זהו פתרון אמיתי בלי שום מירכאות. הבה נסכם לעצמנו מה מלמדים המקורות שראינו על קברי 14 המלכים הראשונים מבית דוד. קודם כל, הקברים היו ידועים ליושבי ירושלים, המסורת הכירה אותם ברציפות מתחילת ימי בית ראשון ועד סוף ימי בית שני וגם מעט אחרי כן. באופן עקרוני יש מקום לסבור שבכל המקורות, הקדומים והמאוחרים מדובר על מקום אחד. ומכל מקום, גם אם נשתכנע שיוסף בן מתתיהו נתכוין לגבעה המערבית, ייתכן שברקע מסורתו עומד 'גן עוזא', ועל כל פנים עדיפה עדותם הספציפית של ר' עקיבא וחבריו. הקברים היו בתוך עיר דוד , לפנים מחומת העיר, הם היו קרובים לחומה המזרחית, במקום גבוה יחסית שצריך להעפיל אליו במדרגות, צפונית-מזרחית לברכת השילוח וסמוך לחומת העיר שמעל נחל קדרון. ממצאים 2. בצמוד למערה זו נחצבו מדרגות ומרחב מרובע תחתיהן שנתפרשו כמקווה טהרה מאוחר יותר, אשר חוצביו נזהרו שלא לפגוע במערה. 3. חומת העיר המיוחסת לתקופה החשמונאית, ניכרת כאן היטב. כיוונה מצפון לדרום, והיא עוברת בקצה המשטח הסלעי, כ 10 עד 20 מ' ממזרח למערות. לפי מצב הסלע שבתחתית החומה, אפשר לקבוע שהיא נבנתה על גבי המשטח לאחר שכבר החלה בו פעילות של חציבת אבנים. 4. וייל בחפירותיו מצא בנקודה דרומית יותר, בפינה דרום-מזרחית של הגבעה, לא רחוק מהעלייה מגן המלך ומבריכת השילוח, גרם מדרגות שיורד באלכסון ויש לו שער קטן, מעין פשפש, שכנראה עבר במין גשרון מתחת לחומה. היו יורדים במעלות האלה והיה שער קטן נוסף למעלות האלה. ככל שידוע לי, ממצא זה מכוסה כיום.13 ניתוח הממצא 2. המערות הן קברים, אבל לא קברים רגילים. הם קברים שאין להם אח ורע מבחינת תוכניתם הארכיטקטונית. כלומר, מדובר במערכת קבורה חד-פעמית וייחודית. 3. המערות הן בתוך 'עיר דוד' כפי שמקובל לזהות את המושג הזה על פי ניתוחם של המקראות המזכירים אותו. מיקומן תואם במדויק את נתוני החומה של נחמיה: כ- 120 מ' צפונית-מזרחית בקו אווירי למוצא הנקבה, בחלק המזרחי של הגבעה, במקום גבוה יחסית לסביבתו. 4. המערות הן בתוך העיר, אבל סמוכות מאד לקו המזרחי של החומה המיוחסת משיקולים ארכיאולוגיים לחצי השני של ימי בית שני. על תקופה זו מדברת בודאי מסורת חז"ל בדבר פינוי הקברים מירושלים, וכך יש ללמוד גם מן הלשון וטיב הכתב של כתובת עוזיה. מי שרצה באותם ימים להוציא מכאן את הטומאה בדרך הקצרה ביותר אל מחוץ לעיר, צריך היה לבנות מחילה של כ 10 מטרים עד החומה ולהוציא את הטומאה אל נחל קדרון. ואגב, לפי מה שהראה לי הרב יואל בן-נון, ניכר בשטח זה שריד ממשי שאפשר אולי ליחסו לתעלה חצובה קטנה שהלכה מן הקברים אל קו החומה. עם כל הזהירות שאנו מחוייבים לה באתר כזה המלא בחציבות מאוחרות, שמא ייתכן שזו היא המחילה שעליה דיבר ר' עקיבא! לסיכום, קשה לחשוב על התאמה מוצלחת יותר שיכולה להיות בין ממצא לבין מקורות. וכאן יש לשקול היבט נוסף - גבולות עתודת הקרקע. המרחב של עיר דוד הוא מצומצם מאוד, ויחד עם זאת הרי הוא היה ליבה של בירת ממלכה, שכללה מלבד מגורי הדיוטות גם ובעיקר את ארמונות המלכים ואת קברותיהם. והנה מתברר שמתוך שטח זה הקדישו שטח גדול לחציבות מפוארות ורחבות ידיים. אם אתה לא מודה בזיהוי של מערכת זו כקברי בית דוד, אתה צריך מיד לענות על שתי שאלות: אחת - מה היא מערכת זו? שתיים - איפה קברי בית דוד? לכן קל ונוח לומר שלשתי השאלות תשובה אחת, תשובה טובה ומשכנעת: אלו קברי בית דוד! טענות נגד הזיהוי האמת היא שדי קשה לענות על שאלה זו, ויש תחושה חזקה שיש כאן איזו מוסכמה שמשעה שנתקבלה והתייצבו מאחוריה אוטוריטות מפורסמות, שוב אין צורך לנמקה. ואכן, חוקרים לא מעטים מתעלמים מממצאי וייל לגמרי או מזכירים אותם בחצי-פה ומציינים בקצור שזיהוים כקברי בית דוד אינו מקובל כיום. אחרים מעלים נימוקים שלטעמי אינם משכנעים ביותר, כשלעצמי נדמה לי לעתים שהשלילה קדמה לנימוקים. בנסיון לבדוק מה הן הטענות הממשיות שהועלו נגד וייל, מצאתי חמש טענות: הטענה הראשונה מעניינת מבחינה מתודולוגית. יש כאן משהו שהוא טיפוסי לְמה שקורה לעתים קרובות בויכוחים מכל הסוגים. בדרך משל הייתי אומר - מוסיפים לפרה חטוטרת ומחליטים שהיא גמל, ואז שולחים אותה אל המדבר. גורם מרכזי שהביא לקבורתה של הדעה המזהה את קברי בית דוד כאן, היה פרשת העיקול הגדול של נקבת השילוח. מהלכה המפותל של נקבת השילוח המאריך את הקו במאות מטרים של חציבה בסלע קשה, הוא שאלה נכבדה, אחת השאלות הקשות בחקר ירושלים הקדומה. לשאלה זו הוצעו כמה פתרונות, ובינתיים, נכון להיום, לא נתיישבה הדעת אף לא באחד מן הפתרונות. ריימון וייל האמין בתיזה של קלרמון-גנו שהעיקול הגדול של הנקבה קשור לרצונם של מתכנני הנקבה לעקוף את קברי בית דוד. כבר בשלבי התכנון של חפירות וייל וכן בפרסומים שבאו בעקבותיהן, וגם בפרסומים מכלי שני, הודגש עניין זה מעבר לפרופורציה הראויה, ונראה היה כאילו הכל עומד על השאלה אם הקברים יימצאו בתוך העיקול או מחוץ לעיקול. כפי שאמרתי קודם, נראה לי שכל הרעיון הזה של העיקול העוקף את הקברים קשור לאותה תפיסה הרואה בקברים ובטומאת מת עניין מיסטי או מיתולוגי. בסופו של דבר, הואיל והטיעון הזה מוזר, חוקרים שונים ציטטו את הטיעון הזה וקבעו בקול רעש גדול שהוא מוזר ולכן פסלו את התיאוריה. אבל אין לכך כל קשר. הטיעון יכול להיות מוזר, ועם כל הכבוד לקלרמון-גנו ולוייל הטיעון היה ונשאר מוזר, ובכל זאת הנתונים באשר לקברי בית דוד הם חזקים מאוד. טענה שנייה היא שמכיוון שהחציבות הללו אינן דומות לקברים הרבים שאנו מכירים מימי בית ראשון, לכן אין אלו קברים, או שאין הם מתקופת מלכי יהודה, ואולי יש קשר בינם לבין המחצבות המאוחרות שפעלו במקום בתקופה מאוחרת. ברם, הראינו כבר לעיל שמחילות אלו לא יכולות להיות שום דבר אחר מלבד קברות, ושל'שוקת' שבירכתי T1 יש ויש מקבילות בקברים מימי בית ראשון. אין לתמוה על כך שקבר מלכותי אינו מתוכנן כשאר קברי הדיוטות. להפך, אילו היה זהה בצורתו לקברים רגילים היה בכך כדי להתמיה. לגבי התארוך, הרי אין בידינו ממצא חרסים מתארך, ובכל מקרה אנו מסתמכים על שיקולים כלליים. הואיל ואין לתוכנית המערות שלנו מקבילה בשום תקופה, איזו סיבה יש להעדיף תקופה מאוחרת על פני תקופת מלכי יהודה? יש ששללו את זיהויו של קבר דוד כאן, מכיוון שלדעתם הוא צריך להיות במקום אחר. שמואל ייבין סבר שקברי בית דוד היו בתוך עיר דוד אבל במרכז הגבעה או בצפונה. הוא סובר שמתחילת ימי השושלת ועד אחרי יאשיהו נקברו כל המלכים בצמוד לארמון המלך במעלה הגבעה מעל מעיין הגיחון או אף צפונה יותר.14 קתלין קניון הרחיקה לכת והרשתה לעצמה לטעון שקברי בית דוד היו מחוץ לעיר, מעבר לנחל קדרון. את הביטוי "בעיר דוד" היא מפרשת במשמעות טריטוריאלית.15 לא אכנס לשיקוליהם של שני המלומדים. לעניננו אומַר רק שלא מצאנו בשום מקום את 'עיר דוד' במשמעות טריטוריאלית. ובעיקר, כפי שהדגיש סימונס,16 התיאור בנחמיה ג' אומר באופן חד-משמעי שקברי בית דוד היו בתוך העיר ובחלקה הדרום-מזרחי. כל נסיון לפרש אחרת מוציא את הכתוב מידי פשוטו. דוד אוסישקין טען שנתוני הסקר שערך ב'עיר הקברים' של ימי בית ראשון בכפר השילוח מעבר לנחל קדרון, מחזקים את המסקנה שאין לפנינו קברים של מלכי יהודה. זאת משום שבכפר השילוח קוי החציבה ישרים ומהוקצעים ואילו במערכת של וייל בעיר דוד "לחדרים צורה גסה ומלאכתם מרושלת".17 וכאן קרה דבר בלתי רגיל - באה תורה שבעל-פה של אוסישקין וביטלה את התורה שבכתב של אוסישקין. בשיחה בעל-פה עם הרשל שנקס, הצביע אוסישקין עצמו על שני מקרים במזרח הקדמון, שבהם קברי מלכים שאין ויכוח על זהותם, נחותים ברמת חציבתם מקברים רגילים שבקרבתם, אחד בגבל והשני בצען מצרים (טאניס).18 האמת היא שהדבר אינו מפתיע. גם בזמננו קברו של מנחם בגין שבירושלים מפואר הרבה פחות מרוב הקברים בבית הקברות בחולון, ובקבר חֻסין מלך ירדן ברבת עמון אין בכלל מצבה. יגאל שילה מצא שחומת בית שני שממזרח לקברי וייל, עוברת מעל חציבות בסלע שקדמו לה. מכאן שעוד קודם לבניית החומה, והוא חושב על התקופה הפרסית, חצבו כאן אבנים. שילה סובר שתושבי ירושלים היהודים של אותה תקופה לא היו עושים כן אילו היה כאן קבר מלכי בית דוד. אולם, כפי שהעיר שנקס, אין אנו יודעים באיזו תקופה בדיוק חצבו כאן, מי חצב ומה כמות החציבה שנעשתה כאן לפני ימי אדריינוס, ובסופו של דבר, נקודה זו אינה צמודה לקברים אלא רחוקה מהם יותר מעשרה מטרים. וכבר צייננו לעיל, שבקרבת המערה ממש מוצאים אנו מקוה מימי בית שני, שחוצביו, מצד אחד נשמרו מלפגוע במערה עצמה, ומצד שני לא חששו לחצוב בקרבתה. סוף דבר, לפי מיטב שיפוטי, אין כאן טענות מכריעות. אבולוציה של שלילה השולל הראשון שאני פגשתי בספרות שסקרתי, היה שמואל ייבין בשני מאמרים מקבילים שפרסם בשנת תש"ח. לדידו קברי בית דוד האמיתיים צריכים להיות סמוך לבית המלך על אותה גבעה אבל צפונה יותר. אחריו בא נחמן אביגד שבפרסומיו הראשונים היה עדיין מהוסס: "אמנם קשה להביא פירכה של ממש לסברתו של וייל... עלינו להניח השערה זו תלויה. מן הראוי לציין שחוקרים ידועי שם... נוטים לקבל דעת וייל בעניין זה",20 אבל אחר כך נעשה החלטי; החוקרים ידועי השם הפכו ל'כמה חוקרים' והספק היה לשלילה נחרצת: "היום אין דעה זו מקובלת, ואף לא נתגלתה שום עדות מסייעת לשייכם בוודאות לתקופה הישראלית".21 הסיסמוגרף הטוב להכיר את הלכי הרוח השוררים בעולם המחקר בכל תחום הוא אנציקלופדיות. בנידוננו, ברוב האנציקלופדיות שבדקתי, הקו השליט הוא שלילה22 או שתיקה.23 נדמה שגם חוקרים שנטו לקבל את הזיהוי של וייל, הרגישו צורך לנסח את דעתם בזהירות בגלל הלכי הרוח השולטים.24 לסיום, עלי להזכיר כאן לשבח את הרשל שנקס. במאמר קצר על הנושא שפרסם בעיתונו Biblical Archaeology Review בשנת 1995,25 בחן את הנושא בקיצור והעלה את רוב השיקולים שהזכרתי. לא עם כל טיעוניו אני מסכים, וגם הוא השמיט נימוקים מרכזיים לפי טעמי. אבל חשוב כאן עצם העלאת הדיון והרשות שהוא נטל לעצמו לשאול שאלות פשוטות וישרות. הרשל שנקס כידוע נחשב בעיני הקהילה הארכיאולוגית כחובבן ולא כאיש מקצוע, ואנשי המקצוע מתייחסים אליו לעתים בהרמת גבה. האיש לא רכש השכלה מסודרת במקצוע, ובטאונו ג'ורנליסטי בסגנונו, עם סימני שאלה וצבעים. האמת היא שתכונותיו אלה הן מעלה יותר מאשר מגרעת, בייחוד במקרים של מוסכמות מחקריות שמקורן בממצא ובמקורות ראוי לבדיקה חוזרת ללא משוא פנים. שנקס פטור מ'זהירויות מדעיות' מופרזות ומותר לו לשאול מה שאחרים אינם שואלים. לא במקרה הביטאון שלו הוא בעל תפוצה העולה על כל כתבי העת ה'מקצועיים'. במקרה שלנו פותח שנקס את מאמרו בן ארבעת העמודים בתמונה צבעונית נאה של מערות וייל ושואל ללא הקדמות: האם יש סבירות שזה הוא קברו של דוד המלך? ומוסיף: שאל כל ארכיאולוג מתוחכם אולטרא-מודרני, והוא (או היא) ככל הנראה יביע חוסר עניין או יסלק מייד את האפשרות הזאת בחיוך יחד עם "לא!" מודגש. אבל, בוא נשב רגע ונחשוב, ודברים יתחילו להשתנות... תחושתי היא ששנקס מילא כאן בנאמנות את תפקיד הילד הקטן בסיפור 'בגדי המלך החדשים'. הוא עומד מול כל העיר וקורא בקול: המלך לבוש! הרבה התבטאויות מדעיות מסוג "הדבר צריך הוכחה" "טרם הוכח" "הממצאים אינם חד-משמעיים", באמת ראויות תמיד להיאמר. תפקידנו לדאוג שהן לא יהפכו למעצור שאינו מאפשר לחדור דרכו. אני רוצה לומר כאן בפה מלא: אני חושב שהמלך לבוש. הזיהוי הטוב ביותר הוא במקום הזה. למארחי כינוס זה, אנשי עיר דוד המפתחים את הגבעה השכוחה והכל-כך חשובה הזאת, אני אומר: אתם יכולים וצריכים לפתח את קברי בית דוד שגילה וייל, לאתר לאומי במיטבו, שכל שוחרי ירושלים יכירו ויוקירו. לכשישתכנעו גם החוקרים והמוסדות המדעיים בחשיבות המקום, זה כבר יהיה אתר הנטוע היטב בזיכרון הלאומי של עם ישראל. |
הערות: 1. ירמיהו הנביא הועיד לו קבורת חמור - "סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם" (ירמיה כב:יט), ספר מלכים שותק באשר לקבורתו, ואילו לפי דברי הימים ב' לו:ו נאסר בידי נבוכדנאצר "להוליכו בבלה" אך מה היה סופו לא נאמר. להתמודדות בקורתית עם בעיה זו ראה ע' ליפשיץ, וישכב יהויקים עם אבותיו - האומנם?, חידושים בחקר ירושלים: דברי הקונגרס הששי, רמת-גן תשס"א, 37-20. 2. דה"ב כא:כ, כד:כה, כו:כג, כח:כז. בעוזיהו נאמר "בשדה הקבורה אשר למלכים" ובאחז "בירושלם" (בתרגום השבעים גם כאן "בעיר דוד"), אבל נראה שגם במקרים אלו הכוונה לעיר דוד. 3. בתיאור קבורתו של עוזיהו, התלות הין הקבורה החריגה לבין המחלה מודגשת במיוחד: "כי אמרו מצרע הוא". השוה גם לקבורתו של אסא: "ויחלֶא אסא... ברגליו עד למעלָה חליו... ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבֻהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרֻקָּחים במרקחת מעשה" (שם טז:יב-יד). כאן מציין הכתוב כנראה, שבגלל מחלתו של אסא נחצב בעבורו חדר קבורה מיוחד והיה צורך בפעולת בישום מיוחדת בעת הקבורה. 4. J. Simons, Jerusalem in the Old Testament, Leiden 1952, 205-206 5. ראה סימונס (ההערה הקודמת), 207, ושם ויכוח עם דעה אחרת. מקום הקבורה הנראה נחות ביחס למלכים הקודמים, לכאורה אינו מתאים לרוח התיאור בספר דברי הימים העושה לחזקיהו כבוד רב בחייו ובמותו. אגדת חז"ל פירשה לפיכך: "אמר ר' אלעזר במעלה אצל מעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה" (בבא קמא טז ע"ב). גישה זו הרואה ב'מעלה' - מקום מעולה ולא ascent כשימושה הרגיל של המלה בעברית, נתקבלה על דעתם של הפרשנים המסורתיים (ראה רש"י, רד"ק, מצודות, ואף י' קיל ב'דעת מקרא'). אֶלְמְזְלִי בפירושו לדברי הימים (W.A.L. Elmslie, The Book of Chronicles, Cambridge 1916, 324), הדגיש את ההפך: העובדה שדברי הימים מוסר נתון שאינו תואם את המגמה הכללית שלו, היא ראיה לאותנטיות של האינפורמציה הזאת, אשר בעל דברי הימים ציטט מתוך מקורות שקדמו לו. 6. ראה ז"ח ארליך, גן עוזא בכתף הינום, מחקרי יהודה ושומרון ה, אריאל-תל אביב תשנ"ה, 79-61, המונה שמונה הצעות איתור שהוצעו במחקר לגן עוזא, ומוסיף הצעה תשיעית משלו. 7. ג' ברקאי, לבעיית מקום קבריהם של מלכי יהודה האחרונים, מ' ברושי (עורך), בין חרמון לסיני: יד לאמנון, ירושלים תשל"ז, 92-75, ושם הפניות לספרות קודמת (גם במאמר זה יש נסיון לקשר את 'גן עֻזא' ל'פרץ עֻזא', אבל אין זה נדבך מרכזי בבנין התיאוריה). ברקאי מציין שגם מיכאל אבי-יונה בדגם ירושלים של בית שני הציב מבנה מייצג לקברי בית דוד בנקודה תואמת ל'קבר דוד' בהר ציון, וייתכן שהונחה על ידי תפיסה דומה. הוא מוסיף שהמערכות התת-קרקעיות המורכבות שבמקום זה יכולות להיות המרחב שבו הוסתרו אוצרות מלכי יהודה והמקדש שלא נפלו בידי הבבלים. בהתאמה לעדותו של יוסף בן מתתיהו על שימוש שעשו מלכי בית שני באוצרות אלו. במאמרו האחרון של אבי מורי פרופ' יהודה אליצור ז"ל (י' אליצור, פולמוס ארון הברית בימי יאשיהו, ישראל והמקרא, רמת-גן תש"ס, 234-230) ביסס את חשיבותה של תקופת מנשה ויאשיהו כעידן של גניזת אוצרות. 8. דברי הימים מוסיף על רשימת הנקברים בעיר דוד גם את יהוידע הכהן, חתן בית המלוכה ושומר גחלת בית דוד (דהי"ב כב:יא, כד:טז). 9. עלי לתקן בעניין זה טעות הניצבת בפני הקורא העברי של מלחמות היהודים. בתיאור ירושלים המפורסם של יוסף בן מתתיהו במלחמות ה, פרק ד, שהוא מקור מרכזי לחקר הטופוגרפיה של ירושלים הקדומה, נאמר לפי תרגומו הנפוץ של שמחוני: "משתי הגבעות האלה, האחת אשר נמצאה עליה העיר העליונה, היא גבוהה הרבה מאחותה וגם ישרה ממנה בארכה. על חסנה נקראה הגבעה הזאת בשם 'מצודת דוד המלך', הוא אבי שלמה, בונה בית-המקדש הראשון" (יוסף בן-מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, מתורגמים מן המקור היווני על-ידי י"נ שמחוני, גבעתיים-רמת-גן 1968, 298-297). לכאורה אפשר להסיק מכאן שיוסף בן-מתתיהו זיהה את עיר דוד בגבעה המערבית. ברם, המעיין במקור היווני (ובתרגומים אחרים), יראה שהתרגום הנכון הוא: בגלל חוסנה נקראה 'מצודה' על-ידי דוד המלך,...היגד הרבה פחות מובהק מכפי שמשתמע ממהדורת שמחוני. 10. הנוסח על פי מהדורת ליברמן 132-131. מידע מלא על כל המקבילות בתוספתא כפשוטה, בבא בתרא , 339-338. 11. ספרי וזאת הברכה שנז. 12. סימונס, לעיל הע' 4, עמ' 210-209. 13. פירוט והפניות לגבי כל הנתונים שצויינו כאן, ראה אצל סימונס 96-94, 122-121, 199 , 219-216. לגבי תארוך החומה והחציבות שתחתיה ראה י' שילה, 'החומה הראשונה' בעיר-דוד - חומת העיר מימי בית שני, קדמוניות 50-49 (תש"ם), 58-57, בתגובה למ' בן-דב, האמנם נתגלתה 'החומה הראשונה' במדרון המזרחי של עיר-דוד?, קדמוניות 45 (תשל"ט), 93. למקבילות ל'שוקת' שבסוף מערה T1 , ראה ג' ברקאי, בתי-הקברות של ירושלים בימי בית ראשון, בתוך: ד' עמית ור' גונן (עורכים), ירושלים בימי בית ראשון, ירושלים (השנה חסרה), 117, והמקורות שמביא ה' שנקס, H. Shanks, Is this King David's Tomb? BAR 21/1 (1995), 65, note . 14. ש' ייבין, קברי מלכי בית דוד, ירושלים א (תש"ח), ב-כ; S. Yeivin, The Sepulchres of the Kings of the House of David, JNES 7 (1948), 30-45 . 15. K.M. Kenyon, Digging up Jerusalem, London 1974, 32. הצעה דומה הבליע א' רייפנברג בשנת תש"ז בתוך מאמרו 'תגלית כתובת עברית חדשה', ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה יג, 82 . 16. לעיל הע' 4, עמ' 211. 17. ד' אוסישקין, כפר השילוח: עיר הקברים מתקופת המלוכה, ירושלים תשמ"ז, 260 (כשלעצמי, נדמה לי שההגדרה 'גסה ומרושלת' - מוגזמת). דברים דומים כתב ג' ברקאי (לעיל הע' 13), 122. 18. שנקס, לעיל הערה 13, עמ' 67. 19. G. Dalman, Zion, die Burg Jerusalems, Pal?stinajahrbuch 11 (1915), 75-77; idem., Jerusalem und sein Gel?nde, G?tersloh 1930, 135; idem., Sacred Sites and Ways, translated by P.P. Levertoff, London 1935, 313 ושם הפניות; סימונס (לעיל הע' 4), 221-216 והפניות; P.L.H. Vincent & P.A.M. Steve, J?rusalem de l' Ancien Testament: Recherches d'Arch?ologie et d'Historie, 1B-I, Paris 1954, 313-323 ; W. Rudolph, Esra und Nehemia, T?bingen 1949, 119 ; J.A. Montgomery, A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Kings, ICC, New York 1951, 90 . 20. נ' אביגד, הארכיאולוגיה של ירושלים בימי הבית הראשון, בתוך: מ' אבי-יונה (עורך), ספר ירושלים, ירושלים ותל-אביב תשט"ז, 152. דברים דומים במאמרו 'ירושלים קברים סביב לה', בתוך: ירושלים לדורותיה: הכינוס הארצי הכ"ה לידיעת הארץ, הביא לדפוס י' אבירם, ירושלים תשכ"ט, 51. 21. נ' אביגד, הקברים בירושלים, אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל א, ירושלים 1970, 232; הנ"ל, ירושלים: קברים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ-ישראל ב, ירושלים 1992, 626. 22. נ' אביגד המצוטט בהערה הקודמת בשתי המהדורות של האנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ-ישראל; ג' ברקאי, חפירות וייל, מדריך ישראל י, 1980, 169; D. Tarler & J.M. Cahill, David: City of, Anchor Bible Dictionary, 2, 1992, 64 . 23. י' פרס, ירושלים: עיר המתים, אנציקלופדיה ארץ-ישראל ב , 1948, 431; ז' וילנאי, דוד: קבר, אריאל: אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל4, תשל"ז (המהדורה הראשונה מראשית שנות השבעים), 1619; ז' ייבין, קבורה: ארכיאולוגיה בא"י, האנציקלופדיה העברית כט, תשל"ז, 63; E. Bloch-Smith , Burials: Israelite, Anchor Bible Dictionary, 1, 785-789 . 24. הדברים אמורים במיוחד בבנימין מזר. ראה דבריו באנציקלופדיה מקראית ג, תשכ"ה, 831; קדמוניות א2-1/ (תשכ"ח), 12-11, לעומת הניסוח המסתייג משהו בספרו The Mountain of the Lord, New York 1975, 185 . ניסוחים זהירים אפשר למצוא גם אצל א' שטרן, קבר, קבורה, אנציקלופדיה מקראית ז, תשל"ו, 18; ד' בהט, אטלס כרטא לתולדות ירושלים, ירושלים 1989, 30. 25. לעיל סוף הע' 13. |
