ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד,
והארץ נכבשה לפניהם.

לאחר סיום הכיבוש נבנה אוהל מועד בשילה. משכן שילה היה חוליה משמעותית בסדר עבודת האלוהים, ובשיחה זו נעמוד על מקומה.

רד"ק מסכם את תפקידו של משכן שילה ובנייתו בדרך זו:

רד"ק יהושע יח א:
(א) ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד - זה היה אחר י"ד שנה משבאו לארץ: שבע שכבשו ושבע שחלקו. וי"ד שנים אלו היה אהל מועד בגלגל, ואחר כך השכינוהו בשילה, ואז נאסרו הבמות כל זמן שהיה בשילה.
ואמרו רז"ל, כי עשו בית של אבנים מלמטה, והיריעות מלמעלה, כמו שאמר דוד: וארון אלהים יושב בתוך היריעה, כלומר שעדיין לא היה אלא בתוך היריעה.
ועוד ראו זה מן הכתוב, שאמר "ותביאהו בית ה' שילה" - אלמא בית הוה, וכתיב "ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם" - אלמא אהל היה. הא כיצד? מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית אבנים מלמטה, ויריעות מלמעלה, והיה שם בשילה שס"ט [369] שנה, עד שהגלו פלשתים את הארון. ועליו נאמר "ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם":

משכן שילה היה מקום הארון תקופה ארוכה: 369 שנים. בשנים אלה התרכזה עבודת האלוהים בשילה, ועבודות במקום אחר נאסרו. וזהו מעמד שילה, לפי רמב"ם:

רמב"ם הלכות בית הבחירה א ב:
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו, ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה. וכשמת עלי חרב, ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש, ומגבעון באו לבית העולמים, וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה.

אם כן, נדודי המשכן הם אלה: 14 שנים בגלגל, 369 בשילה, ועוד 57 שנים בנוב ובגבעון. בסך הכל - 440 שנה מהכניסה לארץ ועד בניין בית המקדש הראשון.

שילה נזכר בברכות יעקב, ושם יש לשם שילה משמעויות מעניינות. וכך אומר יעקב:

לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבית רגליו
עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים

המשמעויות הראשונות של הפסוק פשוטות: יעקב מבטיח כי בשבט יהודה יהיה מחוקק ומושל, וכי תקופה זו תהיה "עד כי יבוא שילה". מיהו זה שיבוא לשילה? ומה יהיה לאחר שיבוא? רשב"ם מפרש פסוק זה.

רשב"ם בראשית מט י:
(י) לא יסור שבט מיהודה - המלכות הניתן לו להשתחות לו כל אחיו שנים עשר, לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה, ולא מחוקק ושררה מזרעו, עד כי יבא יהודה שילה, כלומר עד כי יבא מלך יהודה, הוא רחבעם בן שלמה, שבא לחדש המלוכה בשילה, שזהו קרוב לשכם. אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם, ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין:
[ולו] יקהת עמים - קבוצת האומות, שהיו כפופים תחת שלמה אביו, כדכתיב "כי הוא רודה בכל עבר הנהר", נתקבצו שם להמליך רחבעם, כדכתיב "וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו". ושכם אצל שילה, כדכתיב ביהושוע "ויאסוף יהושוע [את] כל [שבטי] ישראל שכמה" וכל הפרשה, ולבסוף מפרש כל אלו הדברים היו "לפני ה' בשילה".
וגם בשופטים "הנה חג ה' בשילה [וגו'] למסילה העולה [מ]בית אל שכמה" וגו'. וגם בירמיה "ויבאו האנשים משכם [משלו] ומשמרון".
וקרקע חלקה היה בשכם סביב האלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם, ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם.
ופשט זה תשובה למינין. שאין כתוב כי אם "שילה" שם העיר. שאין לעז במקרא, [ו]לא "שלו" כתוב כאן כדברי העברים, ולא שליח כדברי הנוצרים.
ויעקב, עיקר הגדולה של יהודה שמדוד עד רחבעם פירש, אבל חוסר הגדולה [לא] רצה לפרש, אלא מכללו של מקרא אתה מדקדק שמשילה ואילך נתמעטה:

עד כי יבוא שילה, מתפרש בשתי דרכים: העברים - הלא הם המפרשים העבריים, רש"י ואונקלוס, מפרשים את הפסוק "שילה" - שלו - מי שהמלכות שלו, הוא המלך המשיח. הנוצרים מפרשים את הביטוי שילה - על ישו הנוצרי, שכאשר הוא יבוא תסור המלוכה מבית יהודה.

רשב"ם אומר על כך:

ופשט זה תשובה למינין. שאין כתוב כי אם "שילה" - שם העיר. שאין לעז במקרא, [ו]לא "שלו" כתוב כאן כדברי העברים, ולא שליח כדברי הנוצרים.

הנה כי כן, העיר שילה שהייתה מרכז עבודת האלוהים 369 שנים, מופיעה בדברי יעקב - ופירוש דבריו היה גם הוא נקודת מחלוקת פרשנית בין היהודים לנוצרים.